וְאֶת–מֶ֧לֶךְ הָעַ֛י תָּלָ֥ה עַל–הָעֵ֖ץ עַד–עֵ֣ת הָעָ֑רֶב וּכְב֣וֹא הַשֶּׁמֶשׁ֩ צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּרִ֧ידוּ אֶת–נִבְלָת֣וֹ מִן–הָעֵ֗ץ וַיַּשְׁלִ֤יכוּ אוֹתָהּ֙ אֶל–פֶּ֙תַח֙ שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וַיָּקִ֤ימוּ עָלָיו֙ גַּל–אֲבָנִ֣ים גָּד֔וֹל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

וְאֶת–מֶ֧לֶךְ הָעַ֛י תָּלָ֥ה עַל–הָעֵ֖ץ עַד–עֵ֣ת הָעָ֑רֶב

וּכְב֣וֹא הַשֶּׁמֶשׁ֩ צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּרִ֧ידוּ אֶת–נִבְלָת֣וֹ מִן–הָעֵ֗ץ

וַ֠יְהִי כְּֽהוֹצִיאָ֞ם אֶת–הַמְּלָכִ֣ים הָאֵלֶּה֮ אֶל–יְהוֹשֻׁעַ֒ וַיִּקְרָ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל–כָּל–אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל וַ֠יֹּאמֶר אֶל–קְצִינֵ֞י אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הֶהָלְכ֣וּא אִתּ֔וֹ קִרְב֗וּ שִׂ֚ימוּ אֶת–רַגְלֵיכֶ֔ם עַֽל–צַוְּארֵ֖י הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַֽיִּקְרְב֔וּ וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת–רַגְלֵיהֶ֖ם עַל–צַוְּארֵיהֶֽם: וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ אַל–תִּֽירְא֖וּ וְאַל–תֵּחָ֑תּוּ חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ כִּ֣י כָ֗כָה יַעֲשֶׂ֤ה יְהוָה֙ לְכָל–אֹ֣יְבֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם נִלְחָמִ֥ים אוֹתָֽם: וַיַּכֵּ֨ם יְהוֹשֻׁ֤עַ אַֽחֲרֵי–כֵן֙ וַיְמִיתֵ֔ם וַיִּתְלֵ֕ם עַ֖ל חֲמִשָּׁ֣ה עֵצִ֑ים וַיִּֽהְי֛וּ תְּלוּיִ֥ם עַל–הָעֵצִ֖ים עַד–הָעָֽרֶב: וַיְהִ֞י לְעֵ֣ת | בּ֣וֹא הַשֶּׁ֗מֶשׁ צִוָּ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וַיֹּֽרִידוּם֙ מֵעַ֣ל הָעֵצִ֔ים וַיַּ֨שְׁלִכֻ֔ם אֶל–הַמְּעָרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר נֶחְבְּאוּ–שָׁ֑ם וַיָּשִׂ֜מוּ אֲבָנִ֤ים גְּדֹלוֹת֙ עַל–פִּ֣י הַמְּעָרָ֔ה עַד–עֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

ואותו הדבר עם חמשת המלכים:

וַיִּֽהְי֛וּ תְּלוּיִ֥ם עַל–הָעֵצִ֖ים עַד–הָעָֽרֶב: 

וַיְהִ֞י לְעֵ֣ת | בּ֣וֹא הַשֶּׁ֗מֶשׁ

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי:  וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב: שמות.

וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב:

עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:

אָ֣ז יְדַבֵּ֤ר יְהוֹשֻׁעַ֙ לַֽיהוָ֔ה בְּי֗וֹם תֵּ֤ת יְהוָה֙ אֶת–הָ֣אֱמֹרִ֔י לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֣אמֶר |לְעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שֶׁ֚מֶשׁ בְּגִבְע֣וֹן דּ֔וֹם וְיָרֵ֖חַ בְּעֵ֥מֶק אַיָּלֽוֹן: וַיִּדֹּ֨ם הַשֶּׁ֜מֶשׁ וְיָרֵ֣חַ עָמָ֗ד עַד–יִקֹּ֥ם גּוֹי֙ אֹֽיְבָ֔יו הֲלֹא–הִ֥יא כְתוּבָ֖ה עַל–סֵ֣פֶר הַיָּשָׁ֑ר וַיַּעֲמֹ֤ד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בַּחֲצִ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹא–אָ֥ץ לָב֖וֹא כְּי֥וֹם תָּמִֽים: עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

עד הערב ויהי ערב ואחר כך עד בוא השמש ויהי בוקר- יום אחד.

פרשת קדשים- הבדלה בין שבתון לנופש לשבתון לעינוי נפש- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת-נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֨דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד-עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַֽׁבַּתְּכֶֽם:  פרשת קְדשִׁים.

השבתון של יום כיפור מתחיל בתשיעי לשביעי בערב ומסתיים בעשירי לשביעי בערב

.וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃- מעודכן בחודש השביעי בשנת השבעים לקוממיות העם היהודי בארצו.

השבתון הזה הוא לעינוי הנפש:

שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת-נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֨דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד-עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַֽׁבַּתְּכֶֽם: פרשת קְדשִׁים.

שלא כמו זה שהוא לנופש למנוחה:

שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּֽעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ מִקְרָא-קֹ֔דֶשׁ כָּל-מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ שַׁבָּ֥ת הִוא֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם: פרשת קְדשִׁים.

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:  וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:  בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָֹה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: שמות.

בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָֽרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ פרשת פיקודי המשכן.

לקוראים תורה ברור שהחודש הראשון הוא חודש האביב, החודש בו שחרר אותנו בורא עולם ממצרים.

ידוע לכולנו שהחודש שאתם קוראים לו תשרי הוא החודש השביעי על פי תורתנו הקדושה.

יש משמעות כל כך גדולה לידיעות מהתורה למועדים על פי הבריאה. יש מועדים כמו יום בשבוע שאין לדעת על פי הבריאה איזה יום הם. אם אנחנו יודעים שחודש האביב הוא החודש הראשון ויש לנו יכולת לדעת על פי עונות השנה מתי מתחיל חודש האביב ומשכך המועד המדויק של תחילת וסוף שנה על פי הבריאה. מאוד חשוב שבעת הזאת נחיל את המועדים על פי דבר תורה. שחודש הראשון הוא חודש האביב.

"על פי המחקר, הספרים נכתבו על ידי שני כותבים שונים וחוברו יחד לאחר כתיבתם, כפי שספר תרי עשר אוחד לאחר כתיבת חלקיו. חלק מהראיות שמובאות הן שבספר עזרא משולבים רישיונות חשובים בלשונם, לעומת ספר נחמיה שלא הביא את הרישיון לעלייה וגם לא הביא את הרישיון לבניית ירושלים.בנוסף, בראש ספר נחמיה יש 'כתובת', בעוד שבראש ספר עזרא אין. בנוסף, פרק ח' בנחמיה עוסק בעיקר בעזרא, וסביר להניח שאילו היה מחבר אחד לשני הספרים הוא היה מכניס את הפרק הזה בספר עזרא. כמו כן, הכותב של ספר עזרא מונה את השנה מחודש ניסן‏^[7], כמקובל בתורה, ואילו בנחמיה הסופר החליט למנות את השנה מתשרי‏^[8]." וויקיפדיא.

לא מניסן ולא מתשרי, בורא עולם אמר שהחודש הראשון הוא חודש האביב- ראש החודשים החודש של חג הפסח. לא אמר ניסן..

עזרא ונחמיה חיו בגלות ומשכך השתמשו בשמות החודשים שלהם. כמו שאתה היית בגלות והשתמשת במועדים של ארץ הגלות.

שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים | בַּשָּׁנָ֡ה יֵֽרָאֶ֩ה כָל-זְכ֨וּרְךָ֜ אֶת-פְּנֵ֣י | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּֽׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵֽרָאֶ֛ה אֶת-פְּנֵ֥י יְהֹוָ֖ה רֵיקָֽם: אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן-לָֽךְ: פרשת בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה.

בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּֽׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת

גם מפה ניתן ללמוד שחודש האביב , החודש בו חוגגים את פסח הוא החודש הראשון.

אחת ההוכחות להיות העם היהודי במצב גלות היא שהמדינה קבעה חוקים בהתאם למועדים נוצריים. למשל,מקבלי ביטוח לאומי, מקבלים שכר כל 28 בחודש לפי הספורות הנוצריות, והרבה אנשים מקבלים שכר ב– 9-10בחודש לפי הספורות הנוצריות.

מה שקבוע הוא הספירה הנוצרית. מבחינה זו למועדים היהודים אין ערך, אין קיבוע. למעט מקרי מועדים יהודים שמאלצים את נותן השכר להקדים את מועד השכר ועדיין למועד היהודי אין ערך קבוע מבחינת השכר.

לכסף יש משמעות רבה לנוכח הידיעה שעם ישראל נדרש לתת כסף לצורך כיפורי נפש במדבר.

האמרה שהחיים והמוות ביד הלשון, כנראה נוצרה מלימודי מקרה מגדל בבל כשבורא עולם הרס את השפה כדי להרוס את מגדל בבל. המועדים שקבעו בישראל גם לצורך קבלת שכר כופים על העם בישראל שיחה שמקיימת את הספורות ואת המועדים הנוצריים.

חשוב לומר את הדברים כדי שנבין שהעם לא אשם ומנהגים אלו נקבעו ע"י המדינה שלא קבעה בחוק יסוד שהיא יהודיה, לכן העם נתון תחת שלטון זר, משמע העם בגלות,בגלות כמו בגלות נוהגים גם לפי מועדי השלטון, המשל הכי טוב לדבר הוא ימי הגלות תחת שלטון פרס בתורה שהעם ציין את מועדי השלטון וגם את מועדי העם היהודי ככתוב בתורה.

בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי–עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא–חֹדֶשׁ שְׁבָט,בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ—הָיָה דְבַר–יְהוָה, אֶל–זְכַרְיָה בֶּן–בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן–עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר.

עשתי עשר היא המילה הנכונה למה שאתם מכירים כספרה אחד עשר, גם במנין חודשים וגם במנין ספורות שאינם חודשים.

עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן—יָשָׁבְעָם,בֶּן–זַבְדִּיאֵל; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה,אָלֶף. מִן–בְּנֵי–פֶרֶץ, הָרֹאשׁ לְכָל–שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת—לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.

וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, דּוֹדַי הָאֲחוֹחִי וּמַחֲלֻקְתּוֹ, וּמִקְלוֹת,הַנָּגִיד; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.  

שַׂר הַצָּבָא הַשְּׁלִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, בְּנָיָהוּ בֶן–יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן רֹאשׁ; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. הוּא בְנָיָהוּ גִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים, וְעַל–הַשְּׁלֹשִׁים; וּמַחֲלֻקְתּוֹ, עַמִּיזָבָד בְּנוֹ.  

הָרְבִיעִי לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, עֲשָׂהאֵל אֲחִי יוֹאָב, וּזְבַדְיָה בְנוֹ,אַחֲרָיו; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

הַחֲמִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, הַשַּׂר שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח; וְעַל,מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, עִירָא בֶן–עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי; וְעַל,מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. הַשְּׁבִיעִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי,חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי מִן–בְּנֵי אֶפְרָיִם; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה,אָלֶף. 

הַשְּׁמִינִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי לַזַּרְחִי; וְעַל,מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

הַתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי, אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתוֹתִי לבנימיני (לַבֵּן יְמִינִי); וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

הָעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, מַהְרַי הַנְּטוֹפָתִי לַזַּרְחִי; וְעַל,מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.

עַשְׁתֵּי–עָשָׂר לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר הַחֹדֶשׁ, בְּנָיָה הַפִּרְעָתוֹנִי מִן–בְּנֵי אֶפְרָיִם; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.

הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ, חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל;וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. אין חודש אחד עשר.אחרי חודש עשירי יש חודש – עַשְׁתֵּי עָשָׂר ואחרי חודש זה יש חודש– שְׁנֵים עָשָׂר.

פה ניתן לראות שגם מנין החודשים וגם מנין שאינו חודשים במספרים, לא כולל בתוכו את הספרה אחד עשר.

(יש עניין עם הספרה אחד עשר אצל אוייבי העם היהודי והעמים כולם, יש את ה– nine eleven שהרבה מכם שמעתם את המושג , הרבה מכם לא יודעים שגם miriam makeba דיברה על העניין כשגלתה מדרום אפריקה בשנות השישים לפי הספורות הנוצריות).

ההוכחה הכי טובה שהחודשים שאתם מכירים, כמו שבט כסלו טבת, אינם חודשים יהודים היא שאין להם משמעות בשפה העברית..

זה מצויין שהשלטון הוא שלטון זר בישראל, כך העם היהודי במצב גלות והוא אינו חוטא, גם לא בשפתו. כי שוב, המדינה לא קבעה חוק יסוד שהמדינה יהודיה. אז תגידו שהעם בוחר ואני אומר שגם באמריקה ובארופה יהודים בוחרים לפרלמנט.

בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא-חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ–הָיָה דְבַר-יְהוָה, אֶל-זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן-עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר. זכריה.

מפסוק זה ניתן ללמוד שיהודים בזמן משילות המלך הפרסי דָרְיָוֶשׁ, חיו לפי שני מועדים, מועדים לפי הספורות היהודיות: בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ, ולפי ספורות שהיו נהוגות אצל העם הפרסי באותה עת. כשלנו היה חודש עשתי עשר, להם היה חודש שבט: הוּא-חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ.

זאת אומרת שניתן לראות שהכותב עשה פעולת תרגום, מה המועד שלנו ביחס למועד של דָרְיָוֶשׁ.

כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ.  

כֹּה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת: 

עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים, וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת.  וְהָלְכוּ יוֹשְׁבֵי אַחַת אֶל-אַחַת לֵאמֹר, נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה, וּלְבַקֵּשׁ, אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת;

אֵלְכָה, גַּם-אָנִי.

 וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים, לְבַקֵּשׁ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם, וּלְחַלּוֹת, אֶת-פְּנֵי יְהוָה. 

כֹּה-אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם;

וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר, נֵלְכָה עִמָּכֶם–

כִּי שָׁמַעְנוּ, אֱלֹהִים עִמָּכֶם. 

אם כל השנים צמנו את צום החודש הרביעי מה שקוראים לו צום יז בתמוז בגלל הסדק הראשון בחומות ירושלים בימי חורבן בית שני, בעת הזאת שוכבי משכב זכר שהם תועבה, פרצו את ירושלים בעזרתו של נפתלי בנט מהישיבה של מוטי אלון ההומו וזאת הסיבה שיש לקיים יום אבל בעת הזאת. בעת חזרתו של העם היהודי לארץ ישראל, היום הזה היה צריך להיות יום שמחה ליהודה שמישהו מתעקש להופכו ליום שמחה וגאווה לאישים השוכבים את זכר משכבי אשה.

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ–בֵּין הָעַרְבָּיִם:  פֶּסַח, לַיהוָה. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה: תורה.

שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם–לָיְלָה. וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

בתורה שלנו אין שמות לחודשי השנה מלבד חודש האביב, הוא החודש הראשון והוא היחיד לו שם יהוה שם.

מי שקרא לחודש הראשון חודש ניסן היה אחשורוש ממגילת אסתר. אותה מגילה בה השם יהוה לא מוזכר בה. ועם ישראל נושע על ידי מלך אדם.

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:  הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר–הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר.  וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם;

להשתמש בשם ניסן לחודש הראשון בו הושיע יהוה את ישראל מעוני מצרים הוא מעשה שסותר את יהוה שקבע את השם אביב לחודש הראשון בו הוא הושיע את עם ישראל זוהי פעולה שסותרת את יהוה ומקיימת פגם באמונה ובקשר בין עם ישראל  ליהוה.

תורה- סדר חדש- שמות- פרק שנים ועשרים.

וְכִֽי-תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח-תּוֹדָ֖ה לַֽיהוָֹ֑ה לִֽרְצֹֽנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ: בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵֽאָכֵ֔ל לֹֽא-תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד-בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י יְהוָֹֽה:

בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙

עַד-בֹּ֑קֶר

יום מלא מסתיים בבוקר, משמע, יום של הוא מבוקר עד בוקר ולא מערב עד ערב.

וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד:

מועדי השכר וקבלת תשלומים הנהוגים בישראל בעת הזאת קבועים על פי המועדים הנוצרים כשמועדי השכר על פי המועדים היהודים הם משתנים ואינם קבועים, אני חושבת שלא נכון הדבר לקיים את מועד השכר בישראל על פי מועדים נוצרים לנוכח הידיעה שאנשים מחכים למועד השכר. לכן כתבתי את מועדי השכר וקבלת תשלומים מביטוח לאומי על פי לוח מועדים יהודים. בשנה זו המדינה הקדימה תשלומי ביטוח לאומי לכבוד מועדי ישראל- פסח ויום הקוממיות.

המועד העברי שטוענים שהוא עברי הנהוג בישראל הוא למעשה מועד בבלי. החודש הראשון הנהוג בלוח מועדי בבל הוא תשרי כשאצלנו הוא החודש השביעי והחודש הראשון על פי תורתנו הקדושה הוא חודש האביב. החודש של חג הפסח.

ניתן ללמוד מספר עזרא שגם בגלות שהיה נהוג שם מועדי בבל, היהודים חיו על פי שני מועדים מועדי המקום ומועדים יהודים:

בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא-חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ–הָיָה דְבַר-יְהוָה, אֶל-זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן-עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר. זכריה.

עשתי עשר.

אחרי פרשת בראשית, אין מועדים בתורה שמצויינים לפי יום בשבוע שהיה המועד.
אחרי פרשת בראשית, בתורה כתובים השנה החודש והיום בחודש כשהשנה המצויינת היא לפי מקרה שקרה.
למשל: כמה שנים אחרי יציאת מצרים קרה הדבר, או כמה שנים מהולדת אדם\איש (לא אדם מאדם וחווה) מהתורה קרה הדבר, אין ספירה של שנים לפי עת הבריאה.
כך שאין אדם שיודע בבטחה את היום בשבוע ואת השנה לפי ספירת הבריאה.
איבן גבירול כתב בעניין:
אתה חי ולא מזמן קבוע ולא מעת ידוע.

באתר נהוגה ספירת מועדים- ימים חודשים על פי הכתוב בתורה.

לאתר לוח מועדים.