לימודי תורה- על הדרך- חודש שני בשנת שבעים ושלוש.

רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי וַעֲמָלִ֑י וְ֝שָׂ֗א לְכָל-חַטֹּאותָֽי: תהלים – מזמור חמישה ועשרים.

על פי משפט התורה, יש להצדיק עני …

ודוד פה דורש רחמים על פי משפט תורה.

רְאֵֽה-אוֹיְבַ֥י כִּי-רָ֑בּוּ וְשִׂנְאַ֖ת חָמָ֣ס שְׂנֵאֽוּנִי: תהלים- מזמור חמישה ועשרים.

זה כמו שהאדם שחמס אותך או שחטא לך מבקש להרשיעך למען יצדק ברשעתו אליך או כדי להפיל עליך את רשעתו ומשכך את גורלו של איש החמס.

הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק: איוב.

יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל: תהלים.

.

כִּֽי-חַ֭סְדְּךָ לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י וְ֝הִתְהַלַּ֗כְתִּי בַּאֲמִתֶּֽךָ: תהלים מזמור שישה ועשרים.

ההליכה פה, היא התהלכות שלא ברגל אלא בדרך הרוח.

גם זאת התהלכות בדרך רוח. רוח לא לנו.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ: איוב.

.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם: וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ: איוב.

.

החטא:

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַֽאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵֽן:  וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַֽאֲנָשִׁים מִבְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָים נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי-שֵֽׁם: וַיִּֽקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַֽל-אַהֲרֹן וַיֹּֽאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָֽעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהֹוָה וּמַדּוּעַ תִּֽתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל יְהֹוָֽה:  וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל-פָּנָֽיו:  וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶֽל-כָּל-עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהֹוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ יַקְרִיב אֵלָֽיו:  זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל-עֲדָתֽוֹ: וּתְנוּ בָהֵן | אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהֹוָה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהֹוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב-לָכֶם בְּנֵי לֵוִֽי:  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-קֹרַח שִׁמְעוּ-נָא בְּנֵי לֵוִֽי:  הַמְעַט מִכֶּם כִּֽי-הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵֽעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַֽעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהֹוָה וְלַֽעֲמֹד לִפְנֵי הָֽעֵדָה לְשָֽׁרְתָֽם: וַיַּקְרֵב אֹֽתְךָ וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵֽי-לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם-כְּהֻנָּֽה:

ועונשו:

עדה שמבקשת להכניס מאנשיהם למקום של כהני הבורא, זה סופה:

וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶֽם:  וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּֽתֵּיהֶם וְאֵת כָּל-הָֽאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל-הָֽרְכֽוּשׁ: וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּֽאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָֽל: וְכָל-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹֽתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָֽמְרוּ פֶּן-תִּבְלָעֵנוּ הָאָֽרֶץ:  וְאֵשׁ יָֽצְאָה מֵאֵת יְהֹוָה וַתֹּאכַל אֵת הַֽחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹֽרֶת:

שיהיה ברור זה חוק בישראל, אתה לא נכנס בקרב ישראל למקום של כהנים.

ואם תכנס למקום כהנים זה הדין:

ESBRENT.

וְאֵשׁ יָֽצְאָה מֵאֵת יְהֹוָה

לא מאת משה ולא מאת אהרון ולא מאת ישראל.

אש יצאה מאת יהוה.

כך שתבין שאם תעשה את החטא הזה,  למי אתה חוטא ומי יהרוג אותך אם תנסה להלביש את כהני הבעל בבגדי כהן לוי..

.

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה: וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין: וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ: בראשית.

על פי תורתנו בעת יציאת מצרים עם ישראל נדרש לצאת בחופזה, לכן לא היה זמן לחכות שהשמרים יתפחו, ומשכך אכלו מצות. לא היתה בעיית כסף/חוסר בשמרים שהיתה הסיבה לאפיית מצות לחם עני. מפאת עוני בזמן.

ומשכך במשתה הזה נדרש גם לוט אפות מצות לאורחיו:

טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה: וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם: בראשית.

.

.

.

.