מִזְמ֥וֹר ארבעה עשר.

לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽשְׁחִ֗יתוּ הִֽתְעִ֥יבוּ עֲלִילָ֗ה אֵ֣ין עֹֽשֵׂה-טֽוֹב:

יְֽהוָ֗ה מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל-בְּנֵי-אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵשׁ אֶת-אֱלֹהִֽים:

הַכֹּ֥ל סָר֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד:

הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ כָּל-פֹּ֪עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם יְ֝הוָ֗ה לֹ֣א קָרָֽאוּ:

שָׁ֤ם | פָּ֣חֲדוּ פָ֑חַד כִּֽי-אֱ֝לֹהִ֗ים בְּד֣וֹר צַדִּֽיק:

עֲצַת-עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ כִּ֖י יְהוָ֣ה מַחְסֵֽהוּ:

מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשׁוּעַ֪ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב יְ֭הוָה שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָֽאֵל:

יְֽהוָ֗ה מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל-בְּנֵי-אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵשׁ אֶת-אֱלֹהִֽים:

הַכֹּ֥ל סָר֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד: מזמור ארבעה עשר.

אפשר להמשיל הדבר גם למקרה סדום שאם יש צדיק במקום אז צדיקותו מושיעה את בני המקום:

וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם–כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה.  וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה; וְאַבְרָהָם–עוֹדֶנּוּ עֹמֵד, לִפְנֵי יְהוָה. וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר:  הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע.  אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ.  חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ–הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר–וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם. וַיַּעַן אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר:  הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם, חֲמִשָּׁה–הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה, אֶת-כָּל-הָעִיר; וַיֹּאמֶר, לֹא אַשְׁחִית, אִם-אֶמְצָא שָׁם, אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה.  וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו, וַיֹּאמַר, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, אַרְבָּעִים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים.  וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבֵּרָה–אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, שְׁלֹשִׁים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, אִם-אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים.  וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי–אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֶשְׂרִים; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים.  וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם–אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. וַיֵּלֶךְ יְהוָה–כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם; וְאַבְרָהָם, שָׁב לִמְקֹמוֹ: בראשית.

מאוד מענין שליבו של אברהם ביקש מבורא עולם לחוס על בני המקום , אברהם דיבר בעד אנשי סדום.

וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי–אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֶשְׂרִים; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים.  וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם–אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. וַיֵּלֶךְ יְהוָה–כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם; וְאַבְרָהָם, שָׁב לִמְקֹמוֹ: בראשית.

גם משה כמנהיג וגם שמואל כמנהיג, התפללו ודרשו בעד העם כשהעם חטא, יש התכנות שכזרע אברהם הם ירשו תכונה זאת מאברהם:

וַיֹּאמְר֨וּ כָלהָעָ֜ם אֶלשְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַדעֲבָדֶ֛יךָ אֶליְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַלנָמ֑וּת כִּֽייָסַ֤פְנוּ עַלכָּלחַטֹּאתֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְוַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶלהָעָם֙ אַלתִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כָּלהָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַלתָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶתיְהוָ֖ה בְּכָללְבַבְכֶֽםוְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽאיוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּיתֹ֥הוּ הֵֽמָּהכִּ֠י לֹֽאיִטֹּ֤שׁ יְהוָה֙ אֶתעַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽםגַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַֽיהוָ֔ה מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽהאַ֣ךְ יְר֣אוּ אֶתיְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכָללְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁרהִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽםוְאִםהָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּםאַתֶּ֥ם גַּֽםמַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ: פרשת שָׁאוּל֙.

ועיצה ואזהרה לפני המשך .

משה היה מנהיג שדרש והתפלל והתחנן לבורא עולם בעד העם. כדבר שמואל הדבר נדרש ממנהיג משיח בישראל שיהיה נכון להתפלל ולעמוד בפרץ בעד העם כביאור תהלים:

שָׁכְחוּ, אֵל מוֹשִׁיעָם–    עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם.
נִפְלָאוֹת, בְּאֶרֶץ חָם;    נוֹרָאוֹת, עַל-יַם-סוּף.
וַיֹּאמֶר,    לְהַשְׁמִידָם:
לוּלֵי, מֹשֶׁה בְחִירוֹ–    עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו;
לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ,    מֵהַשְׁחִית.

צריך להבין שלא בכל המקרים צדיקים הם רשת בטחון לקבוצת בני חוטאים שיש צדיקים במגרש שלהם, לעתים יש קבוצות בני אדם חוטאים שמקיימים צדיקים במגרש שלהם כשבויים, הם חושבים שבגלל שיש צדיקים במגרש שלהם, אז יש להם סוג של הגנה כמו ההגנה שהייתה לסדום באם היו צדיקים בה.

במקרה הזה צריך לזכור שיש את אפשרות פסח, שבאותו מגרש שהיו בו מצרים פרעוני ועם ישראל, רק המצרים והפרעונים ננגפו, כל שלא בכל מקרה צדיקים במגרש שלך הם רשת בטחון לך.

בסופו של יום גם פרעה בקש משה שיתפלל בעדו-

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.  וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם:  כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת. וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי–גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם. גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי. וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ:  כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים.  וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ; מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם, עַל-שִׁכְמָם.  וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת.  וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם–וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם: שמות.

וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם:  כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת. וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי–גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם.  גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי:

וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי

עֲצַת-עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ כִּ֖י יְהוָ֣ה מַחְסֵֽהוּ:

מה את אומרת, לבייש עיצה.

נגיד כהן בא ואומר לך תקנה מהאיש הזה, כי הסחורה שלו כשרה.

כדי להוביש את עיצת הכהן, יש מצב שהעשיר ישחית את חנותו של האיש שהכהן יעץ לקנות ממנו.

יש מצב שלעשיר תוכנית חקירות טלוויזיונית ואז הוא ישלח איש שלוש יחשוף את החנות שלו שהושחתה  וכך תקויים עיצת נביא הבעל ולא עיצת כהן לוי.

ובבחירות הבאות תבחר בו, בנביא הבעל, להיות שר המשפטים שלך.

.