תהלים- מִזְמ֥וֹר שנים ועשרים.

מִזְמ֥וֹר שנים ועשרים.

לַ֭מְנַצֵּחַ עַל-אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי:

אֱֽלֹהַ֗י אֶקְרָ֣א י֖וֹמָם וְלֹ֣א תַעֲנֶ֑ה וְ֝לַ֗יְלָה וְֽלֹא-דֽוּמִיָּ֥ה לִֽי:

וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל:

בְּ֭ךָ בָּטְח֣וּ אֲבֹתֵ֑ינוּ בָּ֝טְח֗וּ וַֽתְּפַלְּטֵֽמוֹ:

אֵלֶ֣יךָ זָעֲק֣וּ וְנִמְלָ֑טוּ בְּךָ֖ בָטְח֣וּ וְלֹא-בֽוֹשׁוּ:

וְאָנֹכִ֣י תוֹלַ֣עַת וְלֹא-אִ֑ישׁ חֶרְפַּ֥ת אָ֝דָ֗ם וּבְז֥וּי עָֽם:

כָּל-רֹ֭אַי יַלְעִ֣גוּ לִ֑י יַפְטִ֥ירוּ בְ֝שָׂפָ֗ה יָנִ֥יעוּ רֹֽאשׁ:

גֹּ֣ל אֶל-יְהוָ֣ה יְפַלְּטֵ֑הוּ יַ֝צִּילֵ֗הוּ כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בּֽוֹ:

כִּֽי-אַתָּ֣ה גֹחִ֣י מִבָּ֑טֶן מַ֝בְטִיחִ֗י עַל-שְׁדֵ֥י אִמִּֽי:

עָ֭לֶיךָ הָשְׁלַ֣כְתִּי מֵרָ֑חֶם מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִּ֗י אֵ֣לִי אָֽתָּה:

אַל-תִּרְחַ֣ק מִ֭מֶּנִּי כִּי-צָרָ֣ה קְרוֹבָ֑ה כִּי-אֵ֥ין עוֹזֵֽר:

סְ֭בָבוּנִי פָּרִ֣ים רַבִּ֑ים אַבִּירֵ֖י בָשָׁ֣ן כִּתְּרֽוּנִי:

פָּצ֣וּ עָלַ֣י פִּיהֶ֑ם אַ֝רְיֵ֗ה טֹרֵ֥ף וְשֹׁאֵֽג:

כַּמַּ֥יִם נִשְׁפַּכְתִּי֮ וְהִתְפָּֽרְד֗וּ כָּֽל-עַצְמ֫וֹתָ֥י הָיָ֣ה לִ֭בִּי כַּדּוֹנָ֑ג נָ֝מֵ֗ס בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי:

יָ֘בֵ֤שׁ כַּחֶ֨רֶשׂ | כֹּחִ֗י וּ֖לְשׁוֹנִי מֻדְבָּ֣ק מַלְקוֹחָ֑י וְֽלַעֲפַר-מָ֥וֶת תִּשְׁפְּתֵֽנִי:

כִּ֥י סְבָב֗וּנִי כְּלָ֫בִ֥ים עֲדַ֣ת מְ֭רֵעִים הִקִּיפ֑וּנִי כָּ֝אֲרִ֗י יָדַ֥י וְרַגְלָֽי:

אֲסַפֵּ֥ר כָּל-עַצְמוֹתָ֑י הֵ֥מָּה יַ֝בִּ֗יטוּ יִרְאוּ-בִֽי:

יְחַלְּק֣וּ בְגָדַ֣י לָהֶ֑ם וְעַל-לְ֝בוּשִׁ֗י יַפִּ֥ילוּ גוֹרָֽל:

וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה אַל-תִּרְחָ֑ק אֱ֝יָלוּתִ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה:

הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד-כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי:

ה֭וֹשִׁיעֵנִי מִפִּ֣י אַרְיֵ֑ה וּמִקַּרְנֵ֖י רֵמִ֣ים עֲנִיתָֽנִי:

אֲסַפְּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לְאֶחָ֑י בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל אֲהַלְלֶֽךָּ:

יִרְאֵ֤י יְהוָ֨ה | הַֽלְל֗וּהוּ כָּל-זֶ֣רַע יַעֲקֹ֣ב כַּבְּד֑וּהוּ וְג֥וּרוּ מִ֝מֶּ֗נּוּ כָּל-זֶ֥רַע יִשְׂרָאֵֽל:

כִּ֤י לֹֽא-בָזָ֨ה וְלֹ֪א שִׁקַּ֡ץ עֱנ֬וּת עָנִ֗י וְלֹא-הִסְתִּ֣יר פָּנָ֣יו מִמֶּ֑נּוּ וּֽבְשַׁוְּע֖וֹ אֵלָ֣יו שָׁמֵֽעַ:

מֵ֥אִתְּךָ֗ תְֽהִלָּ֫תִ֥י בְּקָהָ֥ל רָ֑ב נְדָרַ֥י אֲ֝שַׁלֵּ֗ם נֶ֣גֶד יְרֵאָֽיו:

יֹאכְל֬וּ עֲנָוִ֨ים | וְיִשְׂבָּ֗עוּ יְהַֽלְל֣וּ יְ֭הוָה דֹּ֣רְשָׁ֑יו יְחִ֖י לְבַבְכֶ֣ם לָעַֽד:

יִזְכְּר֤וּ | וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל-יְ֭הוָה כָּל-אַפְסֵי-אָ֑רֶץ וְיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לְ֝פָנֶ֗יךָ כָּֽל-מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם:

כִּ֣י לַ֭יהוָה הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם:

אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֨וּ | כָּֽל-דִּשְׁנֵי-אֶ֗רֶץ לְפָנָ֣יו יִ֭כְרְעוּ כָּל-יוֹרְדֵ֣י עָפָ֑ר וְ֝נַפְשׁ֗וֹ לֹ֣א חִיָּֽה:

זֶ֥רַע יַֽעַבְדֶ֑נּוּ יְסֻפַּ֖ר לַֽאדֹנָ֣י לַדּֽוֹר:

יָ֭בֹאוּ וְיַגִּ֣ידוּ צִדְקָת֑וֹ לְעַ֥ם נ֝וֹלָ֗ד כִּ֣י עָשָֽׂה:

יִזְכְּר֤וּ | וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל-יְ֭הוָה כָּל-אַפְסֵי-אָ֑רֶץ וְיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לְ֝פָנֶ֗יךָ כָּֽל-מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם: מזמור שנים ועשרים.

וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל-יְ֭הוָה

כָּל-אַפְסֵי-אָ֑רֶץ

כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה יְגִ֨יעַ מִצְרַ֥יִם וּֽסְחַר־כּוּשׁ֮ וּסְבָאִים֮ אַנְשֵׁ֣י מִדָּה֒ עָלַ֤יִךְ יַֽעֲבֹ֨רוּ֙ וְלָ֣ךְ יִֽהְי֔וּ אַֽחֲרַ֣יִךְ יֵלֵ֔כוּ בַּזִּקִּ֖ים יַֽעֲבֹ֑רוּ וְאֵלַ֤יִךְ יִֽשְׁתַּחֲווּ֙ אֵלַ֣יִךְ יִתְפַּלָּ֔לוּ אַ֣ךְ בָּ֥ךְ אֵ֛ל וְאֵ֥ין ע֖וֹד אֶ֥פֶס אֱלֹהִֽים׃ אָכֵ֕ן אַתָּ֖ה אֵ֣ל מִסְתַּתֵּ֑ר אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מוֹשִֽׁיעַ׃ ישעיהו.

וְאֵ֥ין ע֖וֹד אֶ֥פֶס אֱלֹהִֽים׃

השבה ולא המרה.

יֹאכְל֬וּ עֲנָוִ֨ים | וְיִשְׂבָּ֗עוּ יְהַֽלְל֣וּ יְ֭הוָה דֹּ֣רְשָׁ֑יו יְחִ֖י לְבַבְכֶ֣ם לָעַֽד:

יִזְכְּר֤וּ | וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל-יְ֭הוָה כָּל-אַפְסֵי-אָ֑רֶץ וְיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לְ֝פָנֶ֗יךָ כָּֽל-מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם: תהלים- מזמור שנים ועשרים.

עֲנָוִ֨ים

כָּֽל-מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם:

וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל-יְ֭הוָה

 

אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֨וּ | כָּֽל-דִּשְׁנֵי-אֶ֗רֶץ לְפָנָ֣יו יִ֭כְרְעוּ כָּל-יוֹרְדֵ֣י עָפָ֑ר וְ֝נַפְשׁ֗וֹ לֹ֣א חִיָּֽה: תהלים- מזמור שנים ועשרים.

כָּֽל-דִּשְׁנֵי-אֶ֗רֶץ

כָּל-יוֹרְדֵ֣י עָפָ֑ר

וְ֝נַפְשׁ֗וֹ לֹ֣א חִיָּֽה:

 

כֹּל הָֽעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְהוָֹֽה:  הֶֽעָשִׁיר לֹֽא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִֽמַּֽחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם: שמות.

צריך לחשוב מה היה הערך של השקל מה היה אפשר לעשות עם מחצית השקל שהיה נכון גם לדל:

וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַיהוָֹה: וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל: וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים: וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף: וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים: וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן: ויקרא.

יִרְאֵ֤י יְהוָ֨ה | הַֽלְל֗וּהוּ כָּל-זֶ֣רַע יַעֲקֹ֣ב כַּבְּד֑וּהוּ וְג֥וּרוּ מִ֝מֶּ֗נּוּ כָּל-זֶ֥רַע יִשְׂרָאֵֽל:

כִּ֤י לֹֽא-בָזָ֨ה וְלֹ֪א שִׁקַּ֡ץ עֱנ֬וּת עָנִ֗י וְלֹא-הִסְתִּ֣יר פָּנָ֣יו מִמֶּ֑נּוּ וּֽבְשַׁוְּע֖וֹ אֵלָ֣יו שָׁמֵֽעַ: תהלים ליום השלישי לחודש.

.

עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה:  שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ:  פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ:  לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ: תהלים.

תחשבו על דוד כאדם שכתב שירה למען עניים.

תהלים ל- פרשת וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב.

יְחַלְּק֣וּ בְגָדַ֣י לָהֶ֑ם וְעַל-לְ֝בוּשִׁ֗י יַפִּ֥ילוּ גוֹרָֽל:

וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה אַל-תִּרְחָ֑ק אֱ֝יָלוּתִ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה:

הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד-כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי:

בתהלים ללמידה בשבוע הזה דיבר דוד על עדת כלבים שהקיפוהו שביקשו לחלק את בגדיו להם ועל לבושו של דוד להפיל גורל. משל החלפות הבגדים הוא משל  שאין לו משמעות חומרית אם מישהו מלווה לך בגד או שמישהו מקבל את בגדיך או שאתה קונה בגדים יד שנית כמו שאומרים. אך יש שעושים פעולות מסוג זה כשהם תורמים בגדים של אדם חוטא לעניים נקיי כפיים. ובכך הם מבקשים לתת את מלבושיהם במובן של  בושה. ובכך החוטא מבקש להעביר את גורלו כחוטא לאדם נקי כפיים.

במיוחד שעשיר חוטא שהעשיר שתורם לעני ועושה זאת שלא בסתר ובכך במקום נשיאת הדין על חטאיו קונה העשיר לעצמו כבוד .

לעתים לנדיב אין תשועה והדבר מאוד מסוכן שיש לו מגרש תרומות ויש קבוצת בני אדם שכינו עצמם כלבים שהתורם ידע לחבור סביב הנתרם כדי לסלול את סיפורו תוך שהם טומנים לו פחים ושיחות כדי להחיל את דין התורם על הנתרם , לעתים הדין הוא מניעת פרנסה, לעתים הדין הוא דין מוות.ויש לעשיר מוציאים להורג.

I’m sick of dour faces. Staring at me from the TV tower- JIM MORRISON.