פרשת מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם- לימודי שנת שבעים ואחת.

פרשת מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם.

וַיִּמְעֲל֧וּ בְנֵֽייִשְׂרָאֵ֛ל מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם וַיִּקַּ֡ח עָכָ֣ן בֶּןכַּרְמִי֩ בֶןזַבְדִּ֨י בֶןזֶ֜רַח לְמַטֵּ֤ה יְהוּדָה֙ מִןהַחֵ֔רֶם וַיִּֽחַראַ֥ף יְהוָ֖ה בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:  פרשת מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֲהָ֣הּאֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה לָ֠מָה הֵעֲבַ֨רְתָּ הַעֲבִ֜יר אֶתהָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶתהַיַּרְדֵּ֔ן לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַאֲבִידֵ֑נוּ וְלוּ֙ הוֹאַ֣לְנוּ וַנֵּ֔שֶׁב בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן:בִּ֖י אֲדֹנָ֑י מָ֣ה אֹמַ֔ר אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁ֨ר הָפַ֧ךְ יִשְׂרָאֵ֛ל עֹ֖רֶף לִפְנֵ֥י אֹיְבָֽיווְיִשְׁמְע֣וּ הַֽכְּנַעֲנִ֗י וְכֹל֙ יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנָסַ֣בּוּ עָלֵ֔ינוּ וְהִכְרִ֥יתוּ אֶתשְׁמֵ֖נוּ מִןהָאָ֑רֶץ וּמַֽהתַּעֲשֵׂ֖ה לְשִׁמְךָ֥ הַגָּדֽוֹל:וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶליְהוֹשֻׁ֖עַ קֻ֣ם לָ֑ךְ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אַתָּ֖ה נֹפֵ֥ל עַלפָּנֶֽיךָחָטָא֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וְגַם֙ עָבְר֣וּ אֶתבְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אוֹתָ֑ם וְגַ֤ם לָֽקְחוּ֙ מִןהַחֵ֔רֶם וְגַ֤ם גָּֽנְבוּ֙ וְגַ֣ם כִּֽחֲשׁ֔וּ וְגַ֖ם שָׂ֥מוּ בִכְלֵיהֶֽם:וְלֹ֨א יֻכְל֜וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיהֶ֔ם עֹ֗רֶף יִפְנוּ֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כִּ֥י הָי֖וּ לְחֵ֑רֶם לֹ֤א אוֹסִיף֙ לִֽהְי֣וֹת עִמָּכֶ֔ם אִםלֹ֥א תַשְׁמִ֛ידוּ הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽםקֻ֚ם קַדֵּ֣שׁ אֶתהָעָ֔ם וְאָמַרְתָּ֖ הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָ֑ר כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל חֵ֤רֶם בְּקִרְבְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֣א תוּכַ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֶ֔יךָ עַדהֲסִירְכֶ֥ם הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם: פרשת מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם.

לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי: כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ: בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה:  אַף זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ: תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ: תהלים.

יִשְׂרָאֵ֗ל חֵ֤רֶם בְּקִרְבְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֣א תוּכַ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֶ֔יךָ עַדהֲסִירְכֶ֥ם הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם:

אני טוענת שעל פי אותו משל, יש להוציא אישים השוכבים את זכר משכבי אשה מירושלים.

או שתוציאו את עצמכם מירושלים.

מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: תהלים.

כתבתי בעניין בשנה שקדמה לזאת , אין צורך להרחיב בדבר, רק כמה כיוונים למחשבה… מתוך מקום שמבינים שקיום  קבוצה של בני אדם שחטאיהם מחטיאים ופוגעים בכל העם. שצריך להוציא חוטאים אלה מקרבכם.

מבחינתי צריך לשחרר את הבחור שתקף את מצעד הגאווה בירושלים, אני מציעה גם לתת לו להדליק משואה ביום הקוממיות.

אני טוענת שעל פי אותה למידה העברת תרומות דרך שמולי ההומו בעת המרד, היא דרך לדכא את המרד על ידי השחתת העם.

זאת – PULSA DINUR..

הרשעת העם שמבקשת להצדיק את העושקים אותו:

כספי חרם הם שלל מלחמה, אוצרות שהוחרמו מעם שנלחמים בו.

צריך לחשוב גם על מעל בחרם בהקשר של שהגיעו כספים לניצולי שואה לבנק לאומי שבנק לאומי סרב לתת להם את הכסף.

זילות שואה.

אותו הדבר גם לגבי נפגעי הקישון שהעם שמשלם מיסים וממיסים אלה לא הגיעו כספים לנפגעי הקישון.

.