| ספירת העומר- שנת השבעים לקוממיות העם היהודי בארצו.
בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל: אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה. שופטים.
וַעֲשִׂיתֶם, בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת–הָעֹמֶר, כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן–שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, לַיהוָה. וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, אִשֶּׁה לַיהוָה–רֵיחַ נִיחֹחַ; וְנִסְכֹּה יַיִן, רְבִיעִת הַהִין. וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד–עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה–עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת–קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. ויקרא.
משמע, אכילת החמץ מותרת לאחר הבאת הקורבן, ביום הנפת העומר.
ספירת העומר מתחילה לאחר הנפת העומר– משמע– לאחר השבת השנית ולא אחרי השבת הראשונה.
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת–עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; ויקרא. |