תהלים- מזמור שמונה ושבעים.

מזמור שמונה ושבעים.

 

מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף הַאֲזִ֣ינָה עַ֭מִּי תּוֹרָתִ֑י הַטּ֥וּ אָ֝זְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי-פִֽי:

בְמָשָׁ֣ל פִּ֑י אַבִּ֥יעָה חִ֝יד֗וֹת מִנִּי-קֶֽדֶם:

אֲשֶׁ֣ר שָׁ֭מַעְנוּ וַנֵּדָעֵ֑ם וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ סִפְּרוּ-לָֽנוּ:

לֹ֤א נְכַחֵ֨ד | מִבְּנֵיהֶ֗ם לְד֥וֹר אַחֲר֗וֹן מְֽ֭סַפְּרִים תְּהִלּ֣וֹת יְהוָ֑ה וֶעֱזוּז֥וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר עָשָֽׂה:

וַיָּ֤קֶם עֵד֨וּת | בְּֽיַעֲקֹ֗ב וְתוֹרָה֮ שָׂ֤ם בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל אֲשֶׁ֣ר צִ֭וָּה אֶת-אֲבוֹתֵ֑ינוּ לְ֝הוֹדִיעָ֗ם לִבְנֵיהֶֽם:

לְמַ֤עַן יֵדְע֨וּ | דּ֣וֹר אַ֭חֲרוֹן בָּנִ֣ים יִוָּלֵ֑דוּ יָ֝קֻ֗מוּ וִֽיסַפְּר֥וּ לִבְנֵיהֶֽם:

וְיָשִׂ֥ימוּ בֵֽאלֹהִ֗ים כִּ֫סְלָ֥ם וְלֹ֣א יִ֭שְׁכְּחוּ מַֽעַלְלֵי-אֵ֑ל וּמִצְוֹתָ֥יו יִנְצֹֽרוּ:

וְלֹ֤א יִהְי֨וּ | כַּאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֮ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא-הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא-נֶאֶמְנָ֖ה אֶת-אֵ֣ל רוּחֽוֹ:

בְּֽנֵי-אֶפְרַ֗יִם נוֹשְׁקֵ֥י רוֹמֵי-קָ֑שֶׁת הָ֝פְכ֗וּ בְּי֣וֹם קְרָֽב:

לֹ֣א שָׁ֭מְרוּ בְּרִ֣ית אֱלֹהִ֑ים וּ֝בְתוֹרָת֗וֹ מֵאֲנ֥וּ לָלֶֽכֶת:

וַיִּשְׁכְּח֥וּ עֲלִילוֹתָ֑יו וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר הֶרְאָֽם:

נֶ֣גֶד אֲ֭בוֹתָם עָ֣שָׂה פֶ֑לֶא בְּאֶ֖רֶץ מִצְרַ֣יִם שְׂדֵה-צֹֽעַן:

בָּ֣קַע יָ֭ם וַיַּֽעֲבִירֵ֑ם וַֽיַּצֶּב-מַ֥יִם כְּמוֹ-נֵֽד:

וַיַּנְחֵ֣ם בֶּעָנָ֣ן יוֹמָ֑ם וְכָל-הַ֝לַּ֗יְלָה בְּא֣וֹר אֵֽשׁ:

יְבַקַּ֣ע צֻ֭רִים בַּמִּדְבָּ֑ר וַ֝יַּ֗שְׁקְ כִּתְהֹמ֥וֹת רַבָּֽה:

וַיּוֹצִ֣א נוֹזְלִ֣ים מִסָּ֑לַע וַיּ֖וֹרֶד כַּנְּהָר֣וֹת מָֽיִם:

וַיּוֹסִ֣יפוּ ע֖וֹד לַחֲטֹא-ל֑וֹ לַֽמְר֥וֹת עֶ֝לְי֗וֹן בַּצִּיָּֽה:

וַיְנַסּוּ-אֵ֥ל בִּלְבָבָ֑ם לִֽשְׁאָל-אֹ֥כֶל לְנַפְשָֽׁם:

וַֽיְדַבְּר֗וּ בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים אָ֭מְרוּ הֲי֣וּכַל אֵ֑ל לַעֲרֹ֥ךְ שֻׁ֝לְחָ֗ן בַּמִּדְבָּֽר:

הֵ֤ן הִכָּה-צ֨וּר | וַיָּז֣וּבוּ מַיִם֮ וּנְחָלִ֪ים יִ֫שְׁטֹ֥פוּ הֲגַם-לֶ֭חֶם י֣וּכַל תֵּ֑ת אִם-יָכִ֖ין שְׁאֵ֣ר לְעַמּֽוֹ:

לָכֵ֤ן | שָׁמַ֥ע יְהוָ֗ה וַֽיִּתְעַבָּ֥ר וְ֭אֵשׁ נִשְּׂקָ֣ה בְיַעֲקֹ֑ב וְגַם-אַ֝֗ף עָלָ֥ה בְיִשְׂרָאֵֽל:

כִּ֤י לֹ֣א הֶ֭אֱמִינוּ בֵּאלֹהִ֑ים וְלֹ֥א בָ֝טְח֗וּ בִּֽישׁוּעָתֽוֹ:

וַיְצַ֣ו שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל וְדַלְתֵ֖י שָׁמַ֣יִם פָּתָֽח:

וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם מָ֣ן לֶאֱכֹ֑ל וּדְגַן-שָׁ֝מַ֗יִם נָ֣תַן לָֽמוֹ:

לֶ֣חֶם אַ֭בִּירִים אָ֣כַל אִ֑ישׁ צֵידָ֬ה שָׁלַ֖ח לָהֶ֣ם לָשֹֽׂבַע:

יַסַּ֣ע קָ֭דִים בַּשָּׁמָ֑יִם וַיְנַהֵ֖ג בְּעֻזּ֣וֹ תֵימָֽן:

וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם כֶּעָפָ֣ר שְׁאֵ֑ר וּֽכְח֥וֹל יַ֝מִּ֗ים ע֣וֹף כָּנָֽף:

וַ֭יַּפֵּל בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֵ֑הוּ סָ֝בִ֗יב לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו:

וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׂבְּע֣וּ מְאֹ֑ד וְ֝תַֽאֲוָתָ֗ם יָבִ֥א לָהֶֽם:

לֹא-זָר֥וּ מִתַּאֲוָתָ֑ם ע֝֗וֹד אָכְלָ֥ם בְּפִיהֶֽם:

וְאַ֤ף אֱלֹהִ֨ים | עָ֘לָ֤ה בָהֶ֗ם וַֽ֭יַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם וּבַחוּרֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל הִכְרִֽיעַ:

בְּכָל-זֹ֭את חָֽטְאוּ-ע֑וֹד וְלֹֽא-הֶ֝אֱמִ֗ינוּ בְּנִפְלְאוֹתָֽיו:

וַיְכַל-בַּהֶ֥בֶל יְמֵיהֶ֑ם וּ֝שְׁנוֹתָ֗ם בַּבֶּהָלָֽה:

אִם-הֲרָגָ֥ם וּדְרָשׁ֑וּהוּ וְ֝שָׁ֗בוּ וְשִֽׁחֲרוּ-אֵֽל:

וַֽ֭יִּזְכְּרוּ כִּֽי-אֱלֹהִ֣ים צוּרָ֑ם וְאֵ֥ל עֶ֝לְיוֹן גֹּאֲלָֽם:

וַיְפַתּ֥וּהוּ בְּפִיהֶ֑ם וּ֝בִלְשׁוֹנָ֗ם יְכַזְּבוּ-לֽוֹ:

וְ֭לִבָּם לֹא-נָכ֣וֹן עִמּ֑וֹ וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ בִּבְרִיתֽוֹ:

וְה֤וּא רַח֨וּם | יְכַפֵּ֥ר עָוֹן֮ וְֽלֹא-יַ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא-יָ֝עִיר כָּל-חֲמָתֽוֹ:

וַ֭יִּזְכֹּר כִּי-בָשָׂ֣ר הֵ֑מָּה ר֥וּחַ ה֝וֹלֵ֗ךְ וְלֹ֣א יָשֽׁוּב:

כַּ֭מָּה יַמְר֣וּהוּ בַמִּדְבָּ֑ר יַ֝עֲצִיב֗וּהוּ בִּֽישִׁימֽוֹן:

וַיָּשׁ֣וּבוּ וַיְנַסּ֣וּ אֵ֑ל וּקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל הִתְווּ:

לֹא-זָכְר֥וּ אֶת-יָד֑וֹ י֝֗וֹם אֲֽשֶׁר-פָּדָ֥ם מִנִּי-צָֽר:

אֲשֶׁר-שָׂ֣ם בְּ֭מִצְרַיִם אֹֽתוֹתָ֑יו וּ֝מוֹפְתָ֗יו בִּשְׂדֵה-צֹֽעַן:

וַיַּהֲפֹ֣ךְ לְ֭דָם יְאֹרֵיהֶ֑ם וְ֝נֹזְלֵיהֶ֗ם בַּל-יִשְׁתָּיֽוּן:

יְשַׁלַּ֬ח בָּהֶ֣ם עָ֭רֹב וַיֹּאכְלֵ֑ם וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ וַתַּשְׁחִיתֵֽם:

וַיִּתֵּ֣ן לֶחָסִ֣יל יְבוּלָ֑ם וִֽ֝יגִיעָ֗ם לָאַרְבֶּֽה:

יַהֲרֹ֣ג בַּבָּרָ֣ד גַּפְנָ֑ם וְ֝שִׁקְמוֹתָ֗ם בַּֽחֲנָמַֽל:

וַיַּסְגֵּ֣ר לַבָּרָ֣ד בְּעִירָ֑ם וּ֝מִקְנֵיהֶ֗ם לָרְשָׁפִֽים:

יְשַׁלַּח-בָּ֨ם | חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה מִ֝שְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים:

יְפַלֵּ֥ס נָתִ֗יב לְאַ֫פּ֥וֹ לֹא-חָשַׂ֣ךְ מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם וְ֝חַיָּתָ֗ם לַדֶּ֥בֶר הִסְגִּֽיר:

וַיַּ֣ךְ כָּל-בְּכ֣וֹר בְּמִצְרָ֑יִם רֵאשִׁ֥ית א֝וֹנִ֗ים בְּאָהֳלֵי-חָֽם:

וַיַּסַּ֣ע כַּצֹּ֣אן עַמּ֑וֹ וַֽיְנַהֲגֵ֥ם כַּ֝עֵ֗דֶר בַּמִּדְבָּֽר:

וַיַּנְחֵ֣ם לָ֭בֶטַח וְלֹ֣א פָחָ֑דוּ וְאֶת-א֝וֹיְבֵיהֶ֗ם כִּסָּ֥ה הַיָּֽם:

וַ֭יְבִיאֵם אֶל-גְּב֣וּל קָדְשׁ֑וֹ הַר-זֶ֝֗ה קָנְתָ֥ה יְמִינֽוֹ:

וַיְגָ֤רֶשׁ מִפְּנֵיהֶ֨ם | גּוֹיִ֗ם וַֽ֭יַּפִּילֵם בְּחֶ֣בֶל נַחֲלָ֑ה וַיַּשְׁכֵּ֥ן בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

וַיְנַסּ֣וּ וַ֭יַּמְרוּ אֶת-אֱלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן וְ֝עֵדוֹתָ֗יו לֹ֣א שָׁמָֽרוּ:

וַיִּסֹּ֣גוּ וַֽ֭יִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָ֑ם נֶ֝הְפְּכ֗וּ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּֽה:

וַיַּכְעִיס֥וּהוּ בְּבָמוֹתָ֑ם וּ֝בִפְסִילֵיהֶ֗ם יַקְנִיאֽוּהוּ:

שָׁמַ֣ע אֱ֭לֹהִים וַֽיִּתְעַבָּ֑ר וַיִּמְאַ֥ס מְ֝אֹ֗ד בְּיִשְׂרָאֵֽל:

וַ֭יִּטֹּשׁ מִשְׁכַּ֣ן שִׁל֑וֹ אֹ֝֗הֶל שִׁכֵּ֥ן בָּאָדָֽם:

וַיִּתֵּ֣ן לַשְּׁבִ֣י עֻזּ֑וֹ וְֽתִפְאַרְתּ֥וֹ בְיַד-צָֽר:

וַיַּסְגֵּ֣ר לַחֶ֣רֶב עַמּ֑וֹ וּ֝בְנַחֲלָת֗וֹ הִתְעַבָּֽר:

בַּחוּרָ֥יו אָֽכְלָה-אֵ֑שׁ וּ֝בְתוּלֹתָ֗יו לֹ֣א הוּלָּֽלוּ:

כֹּ֭הֲנָיו בַּחֶ֣רֶב נָפָ֑לוּ וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו לֹ֣א תִבְכֶּֽינָה:

וַיִּקַ֖ץ כְּיָשֵׁ֥ן | אֲדֹנָ֑י כְּ֝גִבּ֗וֹר מִתְרוֹנֵ֥ן מִיָּֽיִן:

וַיַּךְ-צָרָ֥יו אָח֑וֹר חֶרְפַּ֥ת ע֝וֹלָ֗ם נָ֣תַן לָֽמוֹ:

וַ֭יִּמְאַס בְּאֹ֣הֶל יוֹסֵ֑ף וּֽבְשֵׁ֥בֶט אֶ֝פְרַ֗יִם לֹ֣א בָחָֽר:

וַ֭יִּבְחַר אֶת-שֵׁ֣בֶט יְהוּדָ֑ה אֶֽת-הַ֥ר צִ֝יּ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר אָהֵֽב:

וַיִּ֣בֶן כְּמוֹ-רָ֭מִים מִקְדָּשׁ֑וֹ כְּ֝אֶ֗רֶץ יְסָדָ֥הּ לְעוֹלָֽם:

וַ֭יִּבְחַר בְּדָוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ וַ֝יִּקָּחֵ֗הוּ מִֽמִּכְלְאֹ֥ת צֹֽאן:

מֵאַחַ֥ר עָל֗וֹת הֱ֫בִיא֥וֹ לִ֭רְעוֹת בְּיַעֲקֹ֣ב עַמּ֑וֹ וּ֝בְיִשְׂרָאֵ֗ל נַחֲלָתֽוֹ:

וַ֭יִּרְעֵם כְּתֹ֣ם לְבָב֑וֹ וּבִתְבוּנ֖וֹת כַּפָּ֣יו יַנְחֵֽם:

מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף הַאֲזִ֣ינָה עַ֭מִּי תּוֹרָתִ֑י הַטּ֥וּ אָ֝זְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי-פִֽי:

בְמָשָׁ֣ל פִּ֑י אַבִּ֥יעָה חִ֝יד֗וֹת מִנִּי-קֶֽדֶם:

אֲשֶׁ֣ר שָׁ֭מַעְנוּ וַנֵּדָעֵ֑ם וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ סִפְּרוּ-לָֽנוּ:

לֹ֤א נְכַחֵ֨ד | מִבְּנֵיהֶ֗ם לְד֥וֹר אַחֲר֗וֹן מְֽ֭סַפְּרִים תְּהִלּ֣וֹת יְהוָ֑ה וֶעֱזוּז֥וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר עָשָֽׂה:

וַיָּ֤קֶם עֵד֨וּת | בְּֽיַעֲקֹ֗ב וְתוֹרָה֮ שָׂ֤ם בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל אֲשֶׁ֣ר צִ֭וָּה אֶת-אֲבוֹתֵ֑ינוּ לְ֝הוֹדִיעָ֗ם לִבְנֵיהֶֽם:

לְמַ֤עַן יֵדְע֨וּ | דּ֣וֹר אַ֭חֲרוֹן בָּנִ֣ים יִוָּלֵ֑דוּ יָ֝קֻ֗מוּ וִֽיסַפְּר֥וּ לִבְנֵיהֶֽם:

וְיָשִׂ֥ימוּ בֵֽאלֹהִ֗ים כִּ֫סְלָ֥ם וְלֹ֣א יִ֭שְׁכְּחוּ מַֽעַלְלֵי-אֵ֑ל וּמִצְוֹתָ֥יו יִנְצֹֽרוּ:

וְלֹ֤א יִהְי֨וּ | כַּאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֮ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא-הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא-נֶאֶמְנָ֖ה אֶת-אֵ֣ל רוּחֽוֹ: תהלים- מזמור שמונה ושבעים.

.

מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף הַאֲזִ֣ינָה עַ֭מִּי תּוֹרָתִ֑י הַטּ֥וּ אָ֝זְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי-פִֽי: תהלים- מזמור שמונה ושבעים.

מַשְׂכִּ֗יל

למה להשכיל,

וְלֹ֤א יִהְי֨וּ | כַּאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֮ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא-הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא-נֶאֶמְנָ֖ה אֶת-אֵ֣ל רוּחֽוֹ: תהלים- מזמור שמונה ושבעים.

בתורתנו כתוב זכרון ישראל ועלילותם, גם מעשיהם הטובים וגם מעשיהם הלא טובים, כולל תוכחות בורא עולם ונביאיו את אבותנו בימי קדם. דרך זאת שמה את ישראל וקורותיו כפי שהם כתובים בתורת  כמשל  וזאת מבלי להסתיר, מבלי לכסות עוונותיהם.

אבותנו שכתבו והעבירו לבניהם לא כיסו על עוונם.

הם לא ניסו ללבוש בגדים יפים לתמונת זכרון זרעם אותם כיפים לעיני משך זרעם בדורות שאחריהם.

ומשכך גם הנמשל כתוב בתורתנו ונלמד מתורתנו.

וזאת למעשה הדרך עוד דרך שמתורת ישראל נלמדים חוקים ומשפטים.

אני חושבת שבגד זה שלעצמו הוא בגד יפה לעיני הדורות הבאים על כתמיו עם הרבב שלו, לעינינו, בעת הזאת, בדור הזה.

מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף הַאֲזִ֣ינָה עַ֭מִּי תּוֹרָתִ֑י הַטּ֥וּ אָ֝זְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי-פִֽי:

בְמָשָׁ֣ל פִּ֑י אַבִּ֥יעָה חִ֝יד֗וֹת מִנִּי-קֶֽדֶם:

אֲשֶׁ֣ר שָׁ֭מַעְנוּ וַנֵּדָעֵ֑ם וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ סִפְּרוּ-לָֽנוּ: תהלים- מזמור שמונה ושבעים.

מבגד זה, אפשר לראות את הרצון של אבותינו שהעבירו לבניהם את שהעבירו להם אבותיהם גם מימי קדם וגם שלא מימי קדם, מעיד על הרצון שלהם שהדורות הבאים לא יעשו את חטאיהם אין בגדי כסות על עוונם.

אפשר לחשוב על הדבר בהמשלה לעת גן עדן לפני החטא שבו היו אדם וחווה (אב ואם של חי אדם בעולם הזה) עירומים, אך לא התבוששו ולאחר החטא כיסו עצמם. ובכל זאת למרות כסויי הערווה, גם קורות אדם וחווה הם עדות בתורתנו, עדות זאת למעשה מסירה את המלבושים האלה מאדם וחווה.

וַיָּ֤קֶם עֵד֨וּת | בְּֽיַעֲקֹ֗ב וְתוֹרָה֮ שָׂ֤ם בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל אֲשֶׁ֣ר צִ֭וָּה אֶת-אֲבוֹתֵ֑ינוּ לְ֝הוֹדִיעָ֗ם לִבְנֵיהֶֽם:

לְמַ֤עַן יֵדְע֨וּ | דּ֣וֹר אַ֭חֲרוֹן בָּנִ֣ים יִוָּלֵ֑דוּ יָ֝קֻ֗מוּ וִֽיסַפְּר֥וּ לִבְנֵיהֶֽם:

וְיָשִׂ֥ימוּ בֵֽאלֹהִ֗ים כִּ֫סְלָ֥ם וְלֹ֣א יִ֭שְׁכְּחוּ מַֽעַלְלֵי-אֵ֑ל וּמִצְוֹתָ֥יו יִנְצֹֽרוּ:

וְלֹ֤א יִהְי֨וּ | כַּאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֮ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא-הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא-נֶאֶמְנָ֖ה אֶת-אֵ֣ל רוּחֽוֹ: תהלים- מזמור שמונה ושבעים.

במזמורי תהלים שלעצמם יש גם את דוד כראש זרע, כראש בישראל ואת אסף המשורר בישראל בימי קדם שמעידים למשך זרעם כפי שהעידו אבותיהם להם וגם את קורותיהם שלהם עצמם . בתפילותיו של דוד לבורא עולם יש גם הודיה וגם איזכור נפלאות בורא עולם וגם תפילות לבקשת מחילה וסליחה של דוד על חטאיו תוך שהוא לא מכסה את עוונו במזמורים אלו:

וככתוב בהמשך מזמור זה- קורות אבותינו וחטאיהם:

בְּֽנֵי-אֶפְרַ֗יִם נוֹשְׁקֵ֥י רוֹמֵי-קָ֑שֶׁת הָ֝פְכ֗וּ בְּי֣וֹם קְרָֽב:

לֹ֣א שָׁ֭מְרוּ בְּרִ֣ית אֱלֹהִ֑ים וּ֝בְתוֹרָת֗וֹ מֵאֲנ֥וּ לָלֶֽכֶת:

וַיִּשְׁכְּח֥וּ עֲלִילוֹתָ֑יו וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר הֶרְאָֽם:

נֶ֣גֶד אֲ֭בוֹתָם עָ֣שָׂה פֶ֑לֶא בְּאֶ֖רֶץ מִצְרַ֣יִם שְׂדֵה-צֹֽעַן:

בָּ֣קַע יָ֭ם וַיַּֽעֲבִירֵ֑ם וַֽיַּצֶּב-מַ֥יִם כְּמוֹ-נֵֽד:

וַיַּנְחֵ֣ם בֶּעָנָ֣ן יוֹמָ֑ם וְכָל-הַ֝לַּ֗יְלָה בְּא֣וֹר אֵֽשׁ:

יְבַקַּ֣ע צֻ֭רִים בַּמִּדְבָּ֑ר וַ֝יַּ֗שְׁקְ כִּתְהֹמ֥וֹת רַבָּֽה:

וַיּוֹצִ֣א נוֹזְלִ֣ים מִסָּ֑לַע וַיּ֖וֹרֶד כַּנְּהָר֣וֹת מָֽיִם:

וַיּוֹסִ֣יפוּ ע֖וֹד לַחֲטֹא-ל֑וֹ לַֽמְר֥וֹת עֶ֝לְי֗וֹן בַּצִּיָּֽה:

וַיְנַסּוּ-אֵ֥ל בִּלְבָבָ֑ם לִֽשְׁאָל-אֹ֥כֶל לְנַפְשָֽׁם:

וַֽיְדַבְּר֗וּ בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים אָ֭מְרוּ הֲי֣וּכַל אֵ֑ל לַעֲרֹ֥ךְ שֻׁ֝לְחָ֗ן בַּמִּדְבָּֽר:

הֵ֤ן הִכָּה-צ֨וּר | וַיָּז֣וּבוּ מַיִם֮ וּנְחָלִ֪ים יִ֫שְׁטֹ֥פוּ הֲגַם-לֶ֭חֶם י֣וּכַל תֵּ֑ת אִם-יָכִ֖ין שְׁאֵ֣ר לְעַמּֽוֹ:

לָכֵ֤ן | שָׁמַ֥ע יְהוָ֗ה וַֽיִּתְעַבָּ֥ר וְ֭אֵשׁ נִשְּׂקָ֣ה בְיַעֲקֹ֑ב וְגַם-אַ֝֗ף עָלָ֥ה בְיִשְׂרָאֵֽל:

כִּ֤י לֹ֣א הֶ֭אֱמִינוּ בֵּאלֹהִ֑ים וְלֹ֥א בָ֝טְח֗וּ בִּֽישׁוּעָתֽוֹ:

וַיְצַ֣ו שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל וְדַלְתֵ֖י שָׁמַ֣יִם פָּתָֽח:

וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם מָ֣ן לֶאֱכֹ֑ל וּדְגַן-שָׁ֝מַ֗יִם נָ֣תַן לָֽמוֹ:

לֶ֣חֶם אַ֭בִּירִים אָ֣כַל אִ֑ישׁ צֵידָ֬ה שָׁלַ֖ח לָהֶ֣ם לָשֹֽׂבַע:

יַסַּ֣ע קָ֭דִים בַּשָּׁמָ֑יִם וַיְנַהֵ֖ג בְּעֻזּ֣וֹ תֵימָֽן:

וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם כֶּעָפָ֣ר שְׁאֵ֑ר וּֽכְח֥וֹל יַ֝מִּ֗ים ע֣וֹף כָּנָֽף:

וַ֭יַּפֵּל בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֵ֑הוּ סָ֝בִ֗יב לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו:

וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׂבְּע֣וּ מְאֹ֑ד וְ֝תַֽאֲוָתָ֗ם יָבִ֥א לָהֶֽם:

לֹא-זָר֥וּ מִתַּאֲוָתָ֑ם ע֝֗וֹד אָכְלָ֥ם בְּפִיהֶֽם:

וְאַ֤ף אֱלֹהִ֨ים | עָ֘לָ֤ה בָהֶ֗ם וַֽ֭יַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם וּבַחוּרֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל הִכְרִֽיעַ:

בְּכָל-זֹ֭את חָֽטְאוּ-ע֑וֹד וְלֹֽא-הֶ֝אֱמִ֗ינוּ בְּנִפְלְאוֹתָֽיו:

וַיְכַל-בַּהֶ֥בֶל יְמֵיהֶ֑ם וּ֝שְׁנוֹתָ֗ם בַּבֶּהָלָֽה:

אִם-הֲרָגָ֥ם וּדְרָשׁ֑וּהוּ וְ֝שָׁ֗בוּ וְשִֽׁחֲרוּ-אֵֽל:

וַֽ֭יִּזְכְּרוּ כִּֽי-אֱלֹהִ֣ים צוּרָ֑ם וְאֵ֥ל עֶ֝לְיוֹן גֹּאֲלָֽם:

וַיְפַתּ֥וּהוּ בְּפִיהֶ֑ם וּ֝בִלְשׁוֹנָ֗ם יְכַזְּבוּ-לֽוֹ:

וְ֭לִבָּם לֹא-נָכ֣וֹן עִמּ֑וֹ וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ בִּבְרִיתֽוֹ:

וְה֤וּא רַח֨וּם | יְכַפֵּ֥ר עָוֹן֮ וְֽלֹא-יַ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא-יָ֝עִיר כָּל-חֲמָתֽוֹ: תהלים- מזמור שמונה ושבעים.

וְ֭לִבָּם לֹא-נָכ֣וֹן עִמּ֑וֹ וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ בִּבְרִיתֽוֹ: וְה֤וּא רַח֨וּם | יְכַפֵּ֥ר עָוֹן֮ וְֽלֹא-יַ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא-יָ֝עִיר כָּל-חֲמָתֽוֹ:

חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה:  עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ: תהלים.

וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי

וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: בראשית.

דוד המלך לא כיסה את עוונו או על עוונו, הדור שכתוב עליו במזמור זה, היה דור במדבר וזה היה חטאו:

וְ֭לִבָּם לֹא-נָכ֣וֹן עִמּ֑וֹ וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ בִּבְרִיתֽוֹ:

בִּבְרִיתֽוֹ:

אני חושבת על הדבר בהקשר הזה:

בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ: כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ:  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם:  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה: יהושע.

הדור הזה שמעל בברית, לא הביא את בניו בברית. הדור שהפר ברית לא היה נכון להביא את בניו בברית שהוא איבד אותה למעשה ולכן יהושע הוא שעשה זאת:

אֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ:  

ובסוף המזמור:

וַ֭יִּבְחַר אֶת-שֵׁ֣בֶט יְהוּדָ֑ה אֶֽת-הַ֥ר צִ֝יּ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר אָהֵֽב:

וַיִּ֣בֶן כְּמוֹ-רָ֭מִים מִקְדָּשׁ֑וֹ כְּ֝אֶ֗רֶץ יְסָדָ֥הּ לְעוֹלָֽם:

וַ֭יִּבְחַר בְּדָוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ וַ֝יִּקָּחֵ֗הוּ מִֽמִּכְלְאֹ֥ת צֹֽאן:

מֵאַחַ֥ר עָל֗וֹת הֱ֫בִיא֥וֹ לִ֭רְעוֹת בְּיַעֲקֹ֣ב עַמּ֑וֹ וּ֝בְיִשְׂרָאֵ֗ל נַחֲלָתֽוֹ:

וַ֭יִּרְעֵם כְּתֹ֣ם לְבָב֑וֹ וּבִתְבוּנ֖וֹת כַּפָּ֣יו יַנְחֵֽם:

.

חוויית קריאה:

לעתים שאני קוראת תהלים אז יש גם את ההנאה בזמן הקריאה מיופי השירה, יש הנאה מהכתיבה שלעצמה לא רק  מתוכן הדברים האמורים במזמורי התהלים שכתבו דוד ואסף. הרבה אומרים ששירת דוד ואסף בתהלים משולה לחמישה ספרי משה, חמישה ספרי תורה (אני אוהבת את הניסוח של קרן אן). אני טוענת שלפחות עד מלכים..

התהלים הם סיפורי התורה בשירה גם המשל ולעתים גם הנמשל. דרך השירה ושירת השירה הזאת לאורך השנים בבתי הכנסת למעשה שמרה את הזכרון, את זכרון התורה בדרך שירה שיותר קל לזכור בדרך זאת לאורך השנים , זה גם כמו :

מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף הַאֲזִ֣ינָה עַ֭מִּי תּוֹרָתִ֑י הַטּ֥וּ אָ֝זְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי-פִֽי:

בְמָשָׁ֣ל פִּ֑י אַבִּ֥יעָה חִ֝יד֗וֹת מִנִּי-קֶֽדֶם:

אֲשֶׁ֣ר שָׁ֭מַעְנוּ וַנֵּדָעֵ֑ם וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ סִפְּרוּ-לָֽנוּ:

לֹ֤א נְכַחֵ֨ד | מִבְּנֵיהֶ֗ם לְד֥וֹר אַחֲר֗וֹן מְֽ֭סַפְּרִים תְּהִלּ֣וֹת יְהוָ֑ה וֶעֱזוּז֥וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר עָשָֽׂה:

וַיָּ֤קֶם עֵד֨וּת | בְּֽיַעֲקֹ֗ב וְתוֹרָה֮ שָׂ֤ם בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל אֲשֶׁ֣ר צִ֭וָּה אֶת-אֲבוֹתֵ֑ינוּ לְ֝הוֹדִיעָ֗ם לִבְנֵיהֶֽם:

לְמַ֤עַן יֵדְע֨וּ | דּ֣וֹר אַ֭חֲרוֹן בָּנִ֣ים יִוָּלֵ֑דוּ יָ֝קֻ֗מוּ וִֽיסַפְּר֥וּ לִבְנֵיהֶֽם:

וְיָשִׂ֥ימוּ בֵֽאלֹהִ֗ים כִּ֫סְלָ֥ם וְלֹ֣א יִ֭שְׁכְּחוּ מַֽעַלְלֵי-אֵ֑ל וּמִצְוֹתָ֥יו יִנְצֹֽרוּ: תהלים- מזמור שמונה ושבעים.

בעצת חכמינו זכרם לברכה הרבה מבני ובנות ישראל קוראים בתהלים מקראות יומיות סדורות, עד עצם היום הזה.

השירה שלעצמה יכולה להיות משולה למוסיקה שהרבה פעמים מייצרת או מעלה גם היא את ההנאה מהשירה.. כי יש מוסיקה בקריאה שנוצרת מדרך הכתיבה .

אַתָּ֣ה הָ֭אֵל עֹ֣שֵׂה פֶ֑לֶא הוֹדַ֖עְתָּ בָעַמִּ֣ים עֻזֶּֽךָ:

גָּאַ֣לְתָּ בִּזְר֣וֹעַ עַמֶּ֑ךָ בְּנֵי-יַעֲקֹ֖ב וְיוֹסֵ֣ף סֶֽלָה: תהלים ליום החמישה עשר לחודש.

וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת-אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת-שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהֹוָה בְּקֶרֶב הָאָֽרֶץ: שמות.

וְאוּלָם בַּֽעֲבוּר זֹאת הֶֽעֱמַדְתִּיךָ בַּֽעֲבוּר הַרְאֹֽתְךָ אֶת-כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל-הָאָֽרֶץ: שמות.

יַסַּ֣ע קָ֭דִים בַּשָּׁמָ֑יִם וַיְנַהֵ֖ג בְּעֻזּ֣וֹ תֵימָֽן: תהלים ליום החמישה עשר לחודש.

גם לאדום יש את אלוף תימן, זה לא אומר שאלוף תימן מזרע עשיו הוא עוזו תימן.

אֵשֶׁת עֵשָׂו וַתֵּלֶד לְעֵשָׂו אֶת-(יעיש) יְעוּשׁ וְאֶת-יַעְלָם וְאֶת-קֹֽרַח:  אֵלֶּה אַלּוּפֵי בְנֵֽי-עֵשָׂו בְּנֵי אֱלִיפַז בְּכוֹר עֵשָׂו אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַֽז:  אַלּוּף-קֹרַח אַלּוּף גַּעְתָּם אַלּוּף עֲמָלֵק אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱלִיפַז בְּאֶרֶץ אֱדוֹם אֵלֶּה בְּנֵי עָדָֽה:  וְאֵלֶּה בְּנֵי רְעוּאֵל בֶּן-עֵשָׂו אַלּוּף נַחַת אַלּוּף זֶרַח אַלּוּף שַׁמָּה אַלּוּף מִזָּה אֵלֶּה אַלּוּפֵי רְעוּאֵל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם אֵלֶּה בְּנֵי בָֽשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָֽׂו: וְאֵלֶּה בְּנֵי אָֽהֳלִֽיבָמָה אֵשֶׁת עֵשָׂו אַלּוּף יְעוּשׁ אַלּוּף יַעְלָם אַלּוּף קֹרַח אֵלֶּה אַלּוּפֵי אָֽהֳלִֽיבָמָה בַּת-עֲנָה אֵשֶׁת עֵשָֽׂו: אֵלֶּה בְנֵֽי-עֵשָׂו וְאֵלֶּה אַלּֽוּפֵיהֶם הוּא אֱדֽוֹם: 

יְשַׁלַּח-בָּ֨ם | חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה מִ֝שְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים: תהלים ליום החמישה עשר לחודש.

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָֽאֱמֹרִֽי: וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב-הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל: וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַֽחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִֽוא: וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵֽי-עַמּוֹ לִקְרֹא-לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִֽי: וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָֽרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה כִּֽי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ וַאֲגָֽרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַֽאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָֽר: שמות.

צריך לזכור שלא כל המלאכים הם מלאכים של בורא עולם.

גם לבלק בן ציפור היו את מלאכי הרעים שלו.

יש מצב שהצפרטיסטים/ אפרטהייד/הציפורים של סימון מאגוס, הם משך של עדתו של בלק בן ציפור.

העבדת התורה לעתים היא אינוס לסיפור שאדם או קבוצת אנשים מבקשים  לשים עצמם בצד של ישראל בסיפור התורה, כדי לקבל את גורל ישראל לרשת ארץ ולהפך שגורל ישראל יהפך לגרוש מהארץ כמו שכנען גורש.

אוחנה ושמולי הם אנשים שתועבותיהם הן תועבות שהדין שלהן הוא הקאה מהארץ. בחירתכם באנשי תועבות אלה כמושלים עליכם שמה אתכם במקום מאוד מסוכן בארץ בעת הזאת. בחירתכם בבני אדם כמו דרעי ליצמן ובנט ולפיד וגנץ וביבי שהוכיחו שהם נכונים למשול ביחד עם אנשי תועבות אלה גם היא שמה אתכם במקום מסוכן מאוד.

הומו שקורא בתורה, הוא אויב שפלש לשטח ישראל. וברור שאתם מעליבים עצמכם שאתם משביעים את אנשי התועבה האלה בתורה לנאמנות לכם.

.