תהלים מזמור שנים ושישים.

מזמור שנים ושישים.

לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל-יְדוּת֗וּן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

אַ֣ךְ אֶל-אֱ֭לֹהִים דּֽוּמִיָּ֣ה נַפְשִׁ֑י מִ֝מֶּ֗נּוּ יְשׁוּעָתִֽי:

אַךְ-ה֣וּא צ֭וּרִי וִֽישׁוּעָתִ֑י מִ֝שְׂגַּבִּ֗י לֹא-אֶמּ֥וֹט רַבָּֽה:

עַד-אָ֤נָה | תְּהֽוֹתְת֣וּ עַל אִישׁ֮ תְּרָצְּח֪וּ כֻ֫לְּכֶ֥ם כְּקִ֥יר נָט֑וּי גָּ֝דֵ֗ר הַדְּחוּיָֽה:

אַ֤ךְ מִשְּׂאֵת֨וֹ | יָעֲצ֣וּ לְהַדִּיחַ֮ יִרְצ֪וּ כָ֫זָ֥ב בְּפִ֥יו יְבָרֵ֑כוּ וּ֝בְקִרְבָּ֗ם יְקַלְלוּ-סֶֽלָה:

אַ֣ךְ לֵ֭אלֹהִים דּ֣וֹמִּי נַפְשִׁ֑י כִּי-מִ֝מֶּ֗נּוּ תִּקְוָתִֽי:

אַךְ-ה֣וּא צ֭וּרִי וִֽישׁוּעָתִ֑י מִ֝שְׂגַּבִּ֗י לֹ֣א אֶמּֽוֹט:

עַל-אֱ֭לֹהִים יִשְׁעִ֣י וּכְבוֹדִ֑י צוּר-עֻזִּ֥י מַ֝חְסִ֗י בֵּֽאלֹהִֽים:

בִּטְח֘וּ ב֤וֹ בְכָל-עֵ֨ת | עָ֗ם שִׁפְכֽוּ-לְפָנָ֥יו לְבַבְכֶ֑ם אֱלֹהִ֖ים מַחֲסֶה-לָּ֣נוּ סֶֽלָה:

אַ֤ךְ | הֶ֥בֶל בְּנֵֽי-אָדָם֮ כָּזָ֪ב בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֝֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד:

אַל-תִּבְטְח֣וּ בְעֹשֶׁק֮ וּבְגָזֵ֪ל אַל-תֶּ֫הְבָּ֥לוּ חַ֤יִל | כִּֽי-יָנ֑וּב אַל-תָּשִׁ֥יתוּ לֵֽב:

אַחַ֤ת | דִּבֶּ֬ר אֱלֹהִ֗ים שְׁתַּֽיִם-ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי כִּ֥י עֹ֝֗ז לֵאלֹהִֽים:

וּלְךָֽ-אֲדֹנָ֥י חָ֑סֶד כִּֽי-אַתָּ֨ה תְשַׁלֵּ֖ם לְאִ֣ישׁ כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ:

אַל-תִּבְטְח֣וּ בְעֹשֶׁק֮ וּבְגָזֵ֪ל אַל-תֶּ֫הְבָּ֥לוּ חַ֤יִל | כִּֽי-יָנ֑וּב אַל-תָּשִׁ֥יתוּ לֵֽב: תהלים מזמור שנים ושישים.

אַל-תִּבְטְח֣וּ בְעֹשֶׁק֮

בְעֹשֶׁק֮

מי זה העושק, אדם שגנב כסף:

וּבְגָזֵ֪ל אַל-תֶּ֫הְבָּ֥לוּ חַ֤יִל כִּֽי-יָנ֑וּב אַל-תָּשִׁ֥יתוּ לֵֽב:

וּבְגָזֵ֪ל

יָנ֑וּב

ומהגזל הזה הוא מצמיח פרי, זה כמו שגנבת עץ ואתה מתפרנס מפרותיו, מתנובת העץ

אַל-תָּשִׁ֥יתוּ לֵֽב:

שאתה רואה אדם שבנה עצמו מגזל, לעתים מהפרי הזה הוא גם קנה לעצמו כבוד ושם עם תרומות גם לבית הכנסת וגם לישיבה.. ואתה יודע שזאת הראשית של האדם הזה ולעתים יש אנשים שאומרים איזה חוסר צדק הוא הלך עקום והתעשר ויש לו כבוד ויש אדם שהלך ישר והוא עני.

אז קודם כל:

אַל-תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים; אַל-תְּקַנֵּא, בְּעֹשֵׂי עַוְלָה: תהלים.

אל תשיתו לב, לאדם הזה יש סיבה לכל דבר.

אַ֤ךְ | הֶ֥בֶל בְּנֵֽי-אָדָם֮ כָּזָ֪ב בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֝֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד: תהלים מזמור שנים ושישים.

יש בני אדם שעולים על המאזניים, באיטלקית אלטלנה זאת נדנדה שעולים עליה שני בני אדם.

האלטלנה הזאת היא מאזנים כאלה:

בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת

שהעשיר שגזל מעלה על הצד השני את נקי הכפיים והאדם הזה נושא את כל כובד חטאיו של העשיר שמבקש את גורל צדקת העני.

והאדם הזה כדי להשאר למעלה פועל לאורך כל הדרך להבטיח את השארותו של האדם שהוא עלה ממנו את העליה הזאת ישאר למטה, כי אם האדם הזה שהעשיר התיישב מולו יעלה הוא יורד..

חֶרֶב, פָּתְחוּ רְשָׁעִים– וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם: לְהַפִּיל, עָנִי וְאֶבְיוֹן; לִטְבוֹחַ, יִשְׁרֵי-דָרֶךְ: תהלים.

ותזכור:

כִּי לֹא יָנוּחַ, שֵׁבֶט הָרֶשַׁע– עַל, גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים: לְמַעַן, לֹא-יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם.

וכל זאת למען

לֹא-יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם.

ומתוך המקום הזה יבין העשיר איזו צדקה אין לו.

יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה, תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים:

תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים:

עַד-אָבוֹא, אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵל; אָבִינָהלְאַחֲרִיתָם.

ומשכך:

אַל-תִּירָא, כִּי-יַעֲשִׁר אִישׁ:  כִּי-יִרְבֶּה, כְּבוֹד בֵּיתוֹ: כִּי לֹא בְמוֹתוֹ, יִקַּח הַכֹּל;  לֹא-יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ: תהלים.

מתוך המקום הזה תקראו את זה:

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.  וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.  וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם.  וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ–אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ.  וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן.  וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר:  בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.  וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר, מִכֹּל.  וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם:  תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם:  הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם. בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי:  עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: בראשית.

 וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם:  תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם:  הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם. בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי:  עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם:

וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם:

וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  רַב-לָכֶם, סֹב אֶת-הָהָר הַזֶּה; פְּנוּ לָכֶם, צָפֹנָה.  וְאֶת-הָעָם, צַו לֵאמֹר, אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר; וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. אַל-תִּתְגָּרוּ בָם–כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל:  כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר.  אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף, וַאֲכַלְתֶּם; וְגַם-מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם, בַּכֶּסֶף–וּשְׁתִיתֶם.  כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ–יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה:  זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ–לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר. בראשית.

אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף, וַאֲכַלְתֶּם; וְגַם-מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם, בַּכֶּסֶף–וּשְׁתִיתֶם.  כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ–יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה:  זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ–לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר.

כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ,

יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ–לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר.

אַ֣ךְ אֶל-אֱ֭לֹהִים דּֽוּמִיָּ֣ה נַפְשִׁ֑י מִ֝מֶּ֗נּוּ יְשׁוּעָתִֽי: אַךְ-ה֣וּא צ֭וּרִי וִֽישׁוּעָתִ֑י מִ֝שְׂגַּבִּ֗י לֹא-אֶמּ֥וֹט רַבָּֽה: תהלים מזמור שנים ושישים.

יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד: ישעיהו.

תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים

עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם: תהלים.

מִקְדְּשֵׁי אֵל

וְעַל הַר-סִינַי יָרַדְתָּ, וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם; וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים, וְתוֹרוֹת אֱמֶת–חֻקִּים וּמִצְוֺת, טוֹבִים: נחמיה.

וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם;

מִמְּכוֹן-שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ–  אֶל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם; הַמֵּבִין, אֶל-כָּל-מַעֲשֵׂיהֶם. אֵין-הַמֶּלֶךְ, נוֹשָׁע בְּרָב-חָיִל;  גִּבּוֹר, לֹא-יִנָּצֵל בְּרָב-כֹּחַ: תהלים.

מִמְּכוֹן-שִׁבְתּוֹ

למחשבה:

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁאוּל, אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִי, מִן-הָאָרֶץ; וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי, לַהֲמִיתֵנִי. וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל, בַּיהוָה לֵאמֹר:  חַי-יְהוָה, אִם-יִקְּרֵךְ עָוֺן בַּדָּבָר הַזֶּה.  וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, אֶת-מִי, אַעֲלֶה-לָּךְ; וַיֹּאמֶר, אֶת-שְׁמוּאֵל הַעֲלִי-לִי.   וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת-שְׁמוּאֵל, וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל.  וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל-תִּירְאִי, כִּי מָה רָאִית; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל, אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר לָהּ, מַה-תָּאֳרוֹ, וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה, וְהוּא עֹטֶה מְעִיל; וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי-שְׁמוּאֵל הוּא, וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.   וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל, לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי; וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר-לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי, וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא-עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד-הַנְּבִיאִים גַּם-בַּחֲלֹמוֹת, וָאֶקְרָאֶה לְךָ, לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה.  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי:  וַיהוָה סָר מֵעָלֶיךָ, וַיְהִי עָרֶךָ. וַיַּעַשׂ יְהוָה לוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי; וַיִּקְרַע יְהוָה אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ, וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד. כַּאֲשֶׁר לֹא-שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה, וְלֹא-עָשִׂיתָ חֲרוֹן-אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק; עַל-כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, עָשָׂה-לְךָ יְהוָה הַיּוֹם הַזֶּה.  וְיִתֵּן יְהוָה גַּם אֶת-יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ, בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים, וּמָחָר, אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי; גַּם אֶת-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, יִתֵּן יְהוָה בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים:  שמואל.

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל, לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי;

הִרְגַּזְתַּנִי

וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, לְהִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, אֵת כָּל-הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה, הַזֹּאת; קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה, מִכְּרֹעַ עַל-בִּרְכָּיו, וְכַפָּיו, פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם. וַיַּעֲמֹד–וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל:  קוֹל גָּדוֹל, לֵאמֹר.  בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל, אֲשֶׁר דִּבֵּר:  לֹא-נָפַל דָּבָר אֶחָד, מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב, אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ. יְהִי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם-אֲבֹתֵינוּ:  אַל-יַעַזְבֵנוּ, וְאַל-יִטְּשֵׁנוּ.  לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ, אֵלָיו–לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, אֲשֶׁר צִוָּה, אֶת-אֲבֹתֵינוּ.  וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה, אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְהוָה, קְרֹבִים אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יוֹמָם וָלָיְלָה:  לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ, וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל–דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ. לְמַעַן, דַּעַת כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי יְהוָה, הוּא הָאֱלֹהִים: מלכים.

בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל, אֲשֶׁר דִּבֵּר: מלכים.

מְנוּחָה