תהלים- מזמור חמישים ומאה.

מזמור חמישים ומאה.

הַ֥לְלוּיָ֨הּ | הַֽלְלוּ-אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ:

הַֽלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ:

הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר:

הַֽ֭לְלוּהוּ בְתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעוּגָֽב:

הַֽלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה:

כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ:

הַֽלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ:

הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר:

הַֽ֭לְלוּהוּ בְתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעוּגָֽב:

הַֽלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה: מזמור חמישים ומאה.

שני מקרים של ריקודים להלל:

שירת הים:

הַֽ֭לְלוּהוּ:

בְתֹ֣ף וּמָח֑וֹל

תחילת תפילת הלל של הבנים את בורא עולם:

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהוָֹה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ: שמות.

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה

יָשִׁיר

תפילת הלל של הבנות את בורא עולם כעונה להם לשמע אזניהם ורואות עינהם של הבנים:

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָֹה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: שמות.

וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם

בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:

וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת: וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ: וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם יְהוָה עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהוָה: וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה: שמואל.

מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה

כל הריקודים והמחולות היו בקהל עם, נשים וגברים רקדו ביחד:

לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה

וגם רקד עם  ולעיני האמהות שכבוד לו הדבר,

וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה:

ובשחוק ולא צחוק

וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהוָה:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:  אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה: הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים: תהלים.

אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ

הָיִינוּ שְׂמֵחִים:

שחוק זה לא שמשהו מצחיק אותנו, זה משהו שמשמח.

הַ֥לְלוּיָ֨הּ

מתחיל בתקע

בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר

בְּנֵ֣בֶל

כִנּֽוֹר:

בְתֹ֣ף

מָח֑וֹל

מִנִּ֥ים

עוּגָֽב

בְצִלְצְלֵי-שָׁ֑מַע

ומסתיים בתרועה:

בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה

אפשר לראות הדרך והסדר כלי הנגינה שמציע המשורר במזמור, כמו יצירה מוסיקלית שלמה שמתחילה בתקע שופר ומסתיימת בתרוועה, יותר ברור לראות זאת ביצירות מוסיקה קלאסית שגם ביצירות אלה יש מחול. 

במוסיקה קלאסית הרבה פעמים עם חצוצרות, ניתן לראות את "מקם" התחלת שיר\תקע, ומקם סוף שיר\תרועה גם עם תופים ועוד..

מבחינת המזמור:

זה תקע השופר של השיר:

הַ֥לְלוּיָ֨הּ | הַֽלְלוּ-אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ:

הַֽלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ:

וזה צלצלי התרועה של השיר:

כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ:

שיהיה חודש טוב לעם ישראל והגר התושב עמנו.

.

תהלים- מזמור תשעה וארבעים ומאה.

מזמור תשעה וארבעים ומאה.

הַ֥לְלוּיָ֨הּ | שִׁ֣ירוּ לַֽ֭יהוָה שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ תְּ֝הִלָּת֗וֹ בִּקְהַ֥ל חֲסִידִֽים:

יִשְׂמַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל בְּעֹשָׂ֑יו בְּנֵֽי-צִ֝יּ֗וֹן יָגִ֥ילוּ בְמַלְכָּֽם:

יְהַֽלְל֣וּ שְׁמ֣וֹ בְמָח֑וֹל בְּתֹ֥ף וְ֝כִנּ֗וֹר יְזַמְּרוּ-לֽוֹ:

כִּֽי-רוֹצֶ֣ה יְהוָ֣ה בְּעַמּ֑וֹ יְפָאֵ֥ר עֲ֝נָוִ֗ים בִּישׁוּעָֽה:

יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַנְּנ֗וּ עַל-מִשְׁכְּבוֹתָֽם:

רוֹמְמ֣וֹת אֵ֭ל בִּגְרוֹנָ֑ם וְחֶ֖רֶב פִּֽיפִיּ֣וֹת בְּיָדָֽם:

לַעֲשׂ֣וֹת נְ֭קָמָה בַּגּוֹיִ֑ם תּֽ֝וֹכֵחֹ֗ת בַּל-אֻמִּֽים:

לֶאְסֹ֣ר מַלְכֵיהֶ֣ם בְּזִקִּ֑ים וְ֝נִכְבְּדֵיהֶ֗ם בְּכַבְלֵ֥י בַרְזֶֽל:

לַעֲשׂ֤וֹת בָּהֶ֨ם | מִשְׁפָּ֬ט כָּת֗וּב הָדָ֣ר ה֭וּא לְכָל-חֲסִידָ֗יו הַֽלְלוּיָֽהּ:

רוֹמְמ֣וֹת אֵ֭ל בִּגְרוֹנָ֑ם וְחֶ֖רֶב פִּֽיפִיּ֣וֹת בְּיָדָֽם:

לַעֲשׂ֣וֹת נְ֭קָמָה בַּגּוֹיִ֑ם תּֽ֝וֹכֵחֹ֗ת בַּל-אֻמִּֽים:

לֶאְסֹ֣ר מַלְכֵיהֶ֣ם בְּזִקִּ֑ים וְ֝נִכְבְּדֵיהֶ֗ם בְּכַבְלֵ֥י בַרְזֶֽל:

לַעֲשׂ֤וֹת בָּהֶ֨ם | מִשְׁפָּ֬ט כָּת֗וּב הָדָ֣ר ה֭וּא לְכָל-חֲסִידָ֗יו הַֽלְלוּיָֽהּ: מזמור תשעה וארבעים ומאה.

יש הבדל בין חרב פיפיות לסכין של מאקי השוחט..

וְחֶ֖רֶב פִּֽיפִיּ֣וֹת בְּיָדָֽם:

לַעֲשׂ֣וֹת נְ֭קָמָה בַּגּוֹיִ֑ם תּֽ֝וֹכֵחֹ֗ת בַּל-אֻמִּֽים:

לַעֲשׂ֤וֹת בָּהֶ֨ם | מִשְׁפָּ֬ט כָּת֗וּב

שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם: לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי: וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ: וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה:  צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:  וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְהוָה יִכְלוּ: כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם:  כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ: וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה: ישעיהו.

בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ (זבידה) זְבוּדָּה בַת פְּדָיָה מִן רוּמָה: וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו: מלכים.

הסבר בהמשך:

בְּיָמָיו עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד בּוֹ:  וַיְשַׁלַּח יְהוָה בּוֹ אֶת גְּדוּדֵי כַשְׂדִּים וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים:  אַךְ עַל פִּי יְהוָה הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה: וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי וְלֹא אָבָה יְהוָה לִסְלֹחַ: מלכים.

וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי וְלֹא אָבָה יְהוָה לִסְלֹחַ:

וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְהוָה אֶל בֵּית אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר: וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר יְהוָה וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר יְהוָה הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ: וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת לֵאמֹר זֶה הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר עָלָיו: וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית אֵל וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו: וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן הַמִּזְבֵּחַ כַּמּוֹפֵת אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים בִּדְבַר יְהוָה: מלכים.

כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: בראשית.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ

נַעֲשֶׂה

בְּצַלְמֵנוּ

כִּדְמוּתֵנוּ

לשון רבים.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים

לשון יחיד.

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם: תהלים.

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו

בְּעֹשָׂיו

לשון רבים.

בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם:

בְמַלְכָּם:

לשון יחיד.

ברא-יצר-ויבן.

.

תהלים- מזמור שמונה וארבעים ומאה.

מזמור שמונה וארבעים ומאה.

הַ֥לְלוּיָ֨הּ | הַֽלְל֣וּ אֶת-יְ֭הוָה מִן-הַשָּׁמַ֑יִם הַֽ֝לְל֗וּהוּ בַּמְּרוֹמִֽים:

הַֽלְל֥וּהוּ כָל-מַלְאָכָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כָּל-(צבאו) צְבָאָֽיו:

הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַ֝לְל֗וּהוּ כָּל-כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר:

הַֽ֭לְלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר | מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם:

יְֽ֭הַֽלְלוּ אֶת-שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה כִּ֤י ה֭וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ:

וַיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק-נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר:

הַֽלְל֣וּ אֶת-יְ֭הוָה מִן-הָאָ֑רֶץ תַּ֝נִּינִ֗ים וְכָל-תְּהֹמֽוֹת:

אֵ֣שׁ וּ֭בָרָד שֶׁ֣לֶג וְקִיט֑וֹר ר֥וּחַ סְ֝עָרָ֗ה עֹשָׂ֥ה דְבָרֽוֹ:

הֶהָרִ֥ים וְכָל-גְּבָע֑וֹת עֵ֥ץ פְּ֝רִ֗י וְכָל-אֲרָזִֽים:

הַֽחַיָּ֥ה וְכָל-בְּהֵמָ֑ה רֶ֝֗מֶשׂ וְצִפּ֥וֹר כָּנָֽף:

מַלְכֵי-אֶ֭רֶץ וְכָל-לְאֻמִּ֑ים שָׂ֝רִ֗ים וְכָל-שֹׁ֥פְטֵי אָֽרֶץ:

בַּחוּרִ֥ים וְגַם-בְּתוּל֑וֹת זְ֝קֵנִ֗ים עִם-נְעָרִֽים:

יְהַלְל֤וּ | אֶת-שֵׁ֬ם יְהוָ֗ה כִּֽי-נִשְׂגָּ֣ב שְׁמ֣וֹ לְבַדּ֑וֹ ה֝וֹד֗וֹ עַל-אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם:

וַיָּ֤רֶם קֶ֨רֶן | לְעַמּ֡וֹ תְּהִלָּ֤ה לְֽכָל-חֲסִידָ֗יו לִבְנֵ֣י יִ֭שְׂרָאֵל עַֽם-קְרֹב֗וֹ הַֽלְלוּיָֽהּ:

הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַ֝לְל֗וּהוּ כָּל-כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר:

הַֽ֭לְלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר | מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם:

יְֽ֭הַֽלְלוּ אֶת-שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה כִּ֤י ה֭וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ:

וַיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק-נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר: מזמור שמונה וארבעים ומאה.

הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ

וַיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק-נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר:

חָק-נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: בראשית.

מבחינת חק לעולם השמש והירח נבראו גם למאורות, לאור וגם לאות לקביעת מועדים, ימים, סך ימים- חודשים ושנה.

וזה חק.

לאדם כיציר נברא יש את הבינה ללמוד ולדעת כאות מה היום בחודש והשנה. ובתוך גבולות הזמן האלה שקבועים מראש האדם יכול לקבוע זמנים בתוך הגבולות האלה, כמו חצי שנה, רבע שנה ושבוע את מועדי שבוע כמחזור שבע לא ניתן לנו אות לקבוע, יש ספירה שהחלו כיום ראשון בשבוע ומנהלים מחזור שבע ימים שמתקבעים לפי מועד חודש לעתים חודש מחיל שבוע אחרון לא שלם אך השבוע הוא ביחס לחודש. יש כמו הנוצרים שקובעים חודש שלא בהתאמה לירח אך הם נעים בגבול השנה על פי השמש.

וזה חק עולם שמתקיים מראשית ולאדם אין יכולת לשנות זאת האדם לא יכול לשנות את משך סיבוב הירח או השמש.

המאורות גם קובעים את מועדי היום לילה/זמן חושך ויום/זמן אור.

ביודענו את חוקיות זאת אנו יודעים גם לדעת את עונות השנה, חורף קייף, כולם יודעים שמעו אחרי מועדי חודש שביעי מתחיל סתיו וגם גשם שהוא אות לעובדי האדמה שמגדלים את הפירות והירקות בהתאם לעונות השנה הצפויים לבוא מתוקף חק זה..

האותות האלה הם עדות לבריאה שיש לה סדר שהשכלתן ממנה לא יכול לשלול בריאה של בורא לעולם, סדר כזה לא יכול להתקיים באופן מקרי  ללא יד מכוונת לדבר.

זאת הוכחה שיש בורא והעובדה שהבורא נשגב מבינתנו לא שוללת את קיום הבורא, שיש בורא לעולם הזה, במקרה הזה רואות עיננו את הנפלא מבינתנו הזה מותירה לעתים בני אדם כנבוכים שיודעים בבינתם שיש בורא אך לא יכולים בעתות כאלה להשיגו בעת של הסתר פנים מעמנו.

השמש והירח זה נס שנראה לעיננו כל יום ואנחנו לא מתפלאים ממנו כנס שרואים אותו כל יום זה דבר ברור מאליו שהשמש תזרח עם עלות השחר ותופעה יום יוצית יוצרת את חוסר היכולת שלנו להעריכו כנם יום יומי.

חוק עולם-

עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ: בראשית.

בהמשך בתורת ישראל יש גם מועדי חגים וכו'..וגם למידת דרך לספור את הימים את החודשים והשנים מנקודת זמן שהאדם בוחר להתחיל את השנה הוא מודד הקפה של השמש.

על פי הנלמד ממועדי ישראל החודש הראשון הוא חודש האביב, החודש בו יצא עם ישראל לדרכו, חודש זה היה תחילת הדרך של ישראל כעם לארצו כפי שיעד והבטיח לו בורא עולם.

השיטה של ספירת הימים והחודשים היא שיטה מספרים ויש גם חודשים שהושמו להם שמות, כמו חודש ראשון הוא חודש האביב.

עוד הוכחה שנצחיות כחוק עולם היא שיטה זאת, השיטה המספרית הכתובה בתורה נפגשת בעת הזאת עם המחשב, ברור שיותר קל לתכנת לוח שנה במספרים מאותיות ושמות..

הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַ֝לְל֗וּהוּ כָּל-כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר:

הַֽ֭לְלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר | מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם:

יְֽ֭הַֽלְלוּ אֶת-שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה כִּ֤י ה֭וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ: תהלים- מזמור שמונה וארבעים ומאה. 

שמש וירח וכל כוכבי אור, השמים והמים מעל השמים הם מעשה הבריאה שמהלל את שם הבורא.

המעשה הנשגב הוא המהלל, הוא עדות קיימת שמהללת את הבורא..

המעשה הוא נשגב מבינתנו אך לבינתנו יש יכולת להבין מהשמש שממנה ניתן לקבוע מועד שנה ומהירח מועדי חודש הם מעשה שמשכיל את האדם שיכול להשתמש במעשה להשכלתו, וזאת  הוכחה לבריאת הדבר שניתן להבין שהוא מעשה שיש בינה בבריאתו ועל פי כל בינה הוא לא מקרי כפי שמציעים הטוענים למפץ גדול שגם מהם נשגבת הבינה להשיג את הבורא ופועלו.. 

השכלתן טוען שאין בורא לעולם כי הוא לא יכול להשיג את הבורא, אני אומרת שהשכלתן לא יכול להוכיח שאין בורא לעולם הזה. הגאווה של השכלתן שוללת קיום דבר שהוא לא יכול להשיג בהשכלתו. ולכן צריך לאמר  הפוך לאדם הזה שמטה מאמינים- תוכיח שאין בורא.

הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם: תהלים- מזמור שמונה וארבעים ומאה. 

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם:וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן:וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי: בראשית.

וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: –

הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ

הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ

מבחינת יכולת האדם לנשום, חוסר יכולת האדם לנשום בחלל החיצון ובעומק מים בים , אין הבדל.

אך מבחינת תכונות חומר, יש הבדל.

מבחינת לחיות בירח זה כמו שתקים עיר תת ימית בירח.

במחשבה הראשונה, אתה תגיד שהמים מעל השמים הם העננים.

העננים הם האד שעלה מן הארץ. המים שמעל השמים היו לפני האד שעלה מן הארץ.

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה: וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה: בראשית.

על אותו משל שהאור היה לפני בריאת השמש.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: בראשית.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:  וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: בראשית.

יְֽ֭הַֽלְלוּ אֶת-שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה כִּ֤י ה֭וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ:

וַיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק-נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר: תהלים- מזמור שמונה וארבעים ומאה. 

לְעוֹלָ֑ם חָק-נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר:

כִּי אֶת כָּל הַתּֽוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵֽׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָֽרֶץ:   וְלֹֽא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַֽמַּֽאֲכֶם אֹתָהּ כַּֽאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶֽם:

הגוי שהיה לפניכם בארץ היה נוהג מנהגי תועבה שהדין על תועבות אלה באם ישראל יעשה תועבות אלה יוקא מן הארץ ואלה חלק מהתועבות:

וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא: וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא: אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ: וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם: כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: תהלים- מזמור שמונה וארבעים ומאה. 

העושה את התועבה הדין שלו :

כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם:

כריתת נפשו מישראל. 

זה הדין של העושה. זה הדין של אוחנה והורוביץ כיחידים העושים את התועבה הזאת: 

וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא:

כשאנשים אלה הם המחוקקים שלכם בבחירתכם והם המושלים עליכם כמאשרים אותם , אתם מקבלים את התועבות האלה כאורחות חיים בארץ הזאת וזה הדין של ישראל שרובו לא עושה את התועבה הזאת, אך מקיים אורחות אלה תוך שהוא עושה זאת בארץ שהוריש לו בורא עולם ובזכות ירושה זאת הוא דורש את הארץ, זה מקיים את החטא של ישראל כגוי וזה הדין:

כִּי אֶת כָּל הַתּֽוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵֽׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָֽרֶץ:   וְלֹֽא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַֽמַּֽאֲכֶם אֹתָהּ כַּֽאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶֽם:

וזה חוק לעולם:

לְעוֹלָ֑ם חָק-נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר:

יִירְאוּ מֵיְהוָה כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל: כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:  יְהוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:  עֲצַת יְהוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:  אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ: תהלים.

כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:  

 עֲצַת יְהוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:

אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ:

וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִֽהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָֽרֶץ: וְאַתֶּם תִּֽהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל: שמות.

רבות דובר על כך שיהודים שבאו מגלות בארצות המזרח התיכון , הופלו וכמעט לא מונו שופטים בכירים מיהודים אלה.

בעת הזאת היינו עדים למינויו של מר אוחנה לשר המשפטים כבכיר של הבכירים בבית המשפט בירושלים הקדושה.

רבות מדובר על כל שההומואים לא זוכים לשיוויון זכויות מלא בישראל. ויש מועמדים להנהגה שנדרשים להביע את עמדותיהם בענין ההומואים ואם מתנגדים להם אז מועמדים אלה מותקפים ומוצגים כחשוכים בעולם התקשורת שמציג בפניכם את המועמדים בבחירות.

שיהיה ברור, אוחנה ושמולי הם לא המזרחים שהסירו חסמים.

אוחנה ושמולי הם הומואים שפרצו את ירושלים בעת הזאת. 

אוחנה ושמולי הם זכרים שמדברים עברית ועושים מעשה כנען.

שיהיה ברור לאוהדי בית"ר ירושלים. המועדון שלכם זה לא מועדון של יהודים והשופט הומו.

תראה, אני מזהה פעילות הומוסקסואלית מובנית בחולון, כמו ב- TLV. בשבוע הגאווה האחרון נצבעו הספסלים של העיר בסמוך למועדון עלם בצבעים שהומואים מזהים עצמם עימם ואף נתלו במועדון זה וילונות בצבעים אלה. למרות שעלם לא מזוהה עם הציבור ההומולסבי.

מאוד קל לתעל נוער במצוקה להומוסקסואליות . בדיוק כמו שצברי היה מתעל נוער במגרשי הכדורגל למשכב הומוסקסואלי, לרוב מדובר בנערים ממשפחות מצוקה עם אפיון של יתמות גם זו של חוסר כזה או אחר בדמות אב, כמו אב בכלא, אב עם בעיות כלכליות, אב נעדר מחיי הילד  וכו'… 

עם ישראל והגר התושב עמנו צריכים להבין שיש פלישה של הומואים עוינים לישראל שמטים אתכם בעת הזאת לקבל אותם כרועים ומושלים עליכם ומשכך מחילים עליכם דין גרוש מהארץ הזאת על פי דבר תורה שבדברה, בשם בורא עולם, ישראל דרש את הארץ הזאת. וזה סוג של פולסא דינור-א שנאמר שבני ישיבתו של מוטי אלון ההומו עשו על רבין. יש מצב שהם עשו שיחות לרבין שסללו אותו לדין מוות שאדם משלהם נשלח להחיל אותו. תוך שהם חושבים שהריגתו מוצדקת. אני טוענת שהיותם כמושלים עליכם נותנת להם כח להקים עליכם אדם באמצעות התגרויות, או פעילות פוליטית נגד השכנים שלנו, כדי להחיל את הדין עליכם.

תזכור תמיד, המלכים שהחטיאו את ישראל בחטאותיהם ירדו ובא מלך חדש. דוד המלך הובא בדין ולא השליחים שהביאו לו את בת שבע. השולח אשם, לא השליח. 

שלל יתומים הוא גם נחלה בישראל.

הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י | יְהוָ֗ה אֵלֶ֥יךָ כִסִּֽתִי:

לַמְּדֵ֤נִי | לַֽעֲשׂ֣וֹת רְצוֹנֶךָ֮ כִּֽי-אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה תַּ֝נְחֵ֗נִי בְּאֶ֣רֶץ מִישֽׁוֹר: תהלים ליום התשעה ועשרים לחודש.

שְׁגִיאוֹת מִֽי-יָבִין מִֽנִּסְתָּרוֹת נַקֵּֽנִי: גַּם מִזֵּדִים | חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַֽל-יִמְשְׁלוּ-בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַֽׁע רָֽב: תהלים.

אֱלֹהִים אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי (חישה) חֽוּשָׁה: יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי יַֽעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִֽי: תהלים

רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָֽע:  יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּֽיר:  וְהוּא עַם-בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּֽחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין-אֹמֵר הָשַֽׁב:  מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחֽוֹר: מִֽי-נָתַן (למשוסה) לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹֽא-אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתֽוֹ:  וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר-בּוֹ וְלֹא-יָשִׂים עַל-לֵֽב:  ישעיהו.

.

שְׁלַ֥ח יָדֶ֗יךָ מִמָּ֫ר֥וֹם פְּצֵ֣נִי וְ֭הַצִּילֵנִי מִמַּ֣יִם רַבִּ֑ים מִ֝יַּ֗ד בְּנֵ֣י נֵכָֽר:

אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר-שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר: תהלים ליום התשעה ועשרים לחודש.

וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִֽיגִיעָם לָאַרְבֶּֽה:  יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּֽחֲנָמַֽל:  וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִֽים: תהלים.

בשורה התחתונה אני אומרת, פלישתים עליך שמשון והם הומואים מסירת מטכ"ל…  ציפור מגלן… והם דורשים את ירושלים השלמה. אני טוענת שדרך אישורכם אנשים אלה מבקשים לכבוש את ירושלים מבורא עולם, כאויבי בורא עולם.

אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹֽד:  עַל-כֵּן לֹא-נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּֽים:  יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִֽרְעֲשֽׁוּ-הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶֽלָה: תהלים.

תבין, אני לא אומרת דיעות מליבי. אני נסמכת תורה. ומשכך נחשוב ביחד איזה פה אתה רוצה להסות, את פי שלי או את דבר התורה.

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּֽוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּֽם: ויקרא.

ובהמשך המשפטים:

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי וַֽעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹֽא-תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּֽהּ:  וְלֹא תֵֽלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה עָשׂוּ וָֽאָקֻץ בָּֽם: ויקרא.

גם אם תהרוג אותי יהיה משפט התורה עומד נגדך.

מַלְכֵי-אֶ֭רֶץ וְכָל-לְאֻמִּ֑ים שָׂ֝רִ֗ים וְכָל-שֹׁ֥פְטֵי אָֽרֶץ:

בַּחוּרִ֥ים וְגַם-בְּתוּל֑וֹת זְ֝קֵנִ֗ים עִם-נְעָרִֽים:

יְהַלְל֤וּ | אֶת-שֵׁ֬ם יְהוָ֗ה כִּֽי-נִשְׂגָּ֣ב שְׁמ֣וֹ לְבַדּ֑וֹ ה֝וֹד֗וֹ עַל-אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם:

וַיָּ֤רֶם קֶ֨רֶן | לְעַמּ֡וֹ תְּהִלָּ֤ה לְֽכָל-חֲסִידָ֗יו לִבְנֵ֣י יִ֭שְׂרָאֵל עַֽם-קְרֹב֗וֹ הַֽלְלוּיָֽהּ: תהלים ליום השלושים לחודש.

שָׂ֝רִ֗ים וְכָל-שֹׁ֥פְטֵי אָֽרֶץ:

יש תקלה שהשופט והשוטר פושע על פי דבר תורה.

הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִֽיל:  שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל-זֹאת וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם-יְהוָֽה: ירמיהו.

זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם | בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶֽלָה:  כַּצֹּאן | לִֽשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים | לַבֹּקֶר (וצירם) וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לֽוֹ: תהלים.

תהלים- מזמור שבעה וארבעים ומאה.

מזמור שבעה וארבעים ומאה.

הַ֥לְלוּיָ֨הּ | כִּי-ט֖וֹב זַמְּרָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ כִּֽי-נָ֝עִים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה:

בּוֹנֵ֣ה יְרוּשָׁלִַ֣ם יְהוָ֑ה נִדְחֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל יְכַנֵּֽס:

הָ֭רֹפֵא לִשְׁב֣וּרֵי לֵ֑ב וּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לְעַצְּבוֹתָֽם:

מוֹנֶ֣ה מִ֭סְפָּר לַכּוֹכָבִ֑ים לְ֝כֻלָּ֗ם שֵׁמ֥וֹת יִקְרָֽא:

גָּד֣וֹל אֲדוֹנֵ֣ינוּ וְרַב-כֹּ֑חַ לִ֝תְבוּנָת֗וֹ אֵ֣ין מִסְפָּֽר:

מְעוֹדֵ֣ד עֲנָוִ֣ים יְהוָ֑ה מַשְׁפִּ֖יל רְשָׁעִ֣ים עֲדֵי-אָֽרֶץ:

עֱנ֣וּ לַיהוָ֣ה בְּתוֹדָ֑ה זַמְּר֖וּ לֵאלֹהֵ֣ינוּ בְכִנּֽוֹר:

הַֽמְכַסֶּ֬ה שָׁמַ֨יִם | בְּעָבִ֗ים הַמֵּכִ֣ין לָאָ֣רֶץ מָטָ֑ר הַמַּצְמִ֖יחַ הָרִ֣ים חָצִֽיר:

נוֹתֵ֣ן לִבְהֵמָ֣ה לַחְמָ֑הּ לִבְנֵ֥י עֹ֝רֵ֗ב אֲשֶׁ֣ר יִקְרָֽאוּ:

לֹ֤א בִגְבוּרַ֣ת הַסּ֣וּס יֶחְפָּ֑ץ לֹֽא-בְשׁוֹקֵ֖י הָאִ֣ישׁ יִרְצֶֽה:

רוֹצֶ֣ה יְ֭הוָה אֶת-יְרֵאָ֑יו אֶת-הַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ:

שַׁבְּחִ֣י יְ֭רוּשָׁלִַם אֶת-יְהוָ֑ה הַֽלְלִ֖י אֱלֹהַ֣יִךְ צִיּֽוֹן:

כִּֽי-חִ֭זַּק בְּרִיחֵ֣י שְׁעָרָ֑יִךְ בֵּרַ֖ךְ בָּנַ֣יִךְ בְּקִרְבֵּֽךְ:

הַשָּׂם-גְּבוּלֵ֥ךְ שָׁל֑וֹם חֵ֥לֶב חִ֝טִּ֗ים יַשְׂבִּיעֵֽךְ:

הַשֹּׁלֵ֣חַ אִמְרָת֣וֹ אָ֑רֶץ עַד-מְ֝הֵרָ֗ה יָר֥וּץ דְּבָרֽוֹ:

הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶר כְּ֝פ֗וֹר כָּאֵ֥פֶר יְפַזֵּֽר:

מַשְׁלִ֣יךְ קַֽרְח֣וֹ כְפִתִּ֑ים לִפְנֵ֥י קָ֝רָת֗וֹ מִ֣י יַעֲמֹֽד:

יִשְׁלַ֣ח דְּבָר֣וֹ וְיַמְסֵ֑ם יַשֵּׁ֥ב ר֝וּח֗וֹ יִזְּלוּ-מָֽיִם:

מַגִּ֣יד (דברו) דְּבָרָ֣יו לְיַעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל:

לֹ֘א עָ֤שָׂה כֵ֨ן | לְכָל-גּ֗וֹי וּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל-יְדָע֗וּם הַֽלְלוּיָֽהּ:

מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ:  לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה: תהלים.

שאני עבדתי בנירלט, נתנו לי מכשיר selolar  שמסתיים בספורות 5532.

וזאת בעת שאבא של האדם שקיבל מנירלט את ה- SELOLAR אחרי, ביקש שיפוצים לבית בנו, הוא אמר שהוא מחפש שיפוצניק לבית של בנו.

(צריך לחשוב  אם יש קרבה ללפיד לנוכח העובדה שהאדם שניהל את הסרט מיישב ביישוב לפיד)

לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: תהלים.

ברור לכולנו שלמספר 32 לב, סותר את :

גָּד֣וֹל אֲדוֹנֵ֣ינוּ וְרַב-כֹּ֑חַ לִ֝תְבוּנָת֗וֹ אֵ֣ין מִסְפָּֽר: תהלים- מזמור שבעה וארבעים ומאה.

אני ראיתי שאתם גם סופרים את בורא עולם בספרה 8 או 26.

זאת בדיחה לנוכח:

וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ:  זַמְּרוּ יְהוָה כִּי גֵאוּת עָשָׂה (מידעת) מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ: ישעיהו.

יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּיָהּ: תהלים.

וגם לנוכח המשלת מקום העבודה לאהל מועד. הכיסא שישבתי עליו, אינו כיסא כהן, בדיוק כמו שאתה לא יכול לאמר שאם אני מתישבת לחרבן אז הכיסא הזה משול לכיסא כהן. לא כל כיסא שכהן יושב עליו הוא כיסא כהן.

בשורה התחתונה מאז לא ממש הצלחתי לעבוד אושפזתי בגהה, מנהל המחלקה שאושפזתי בה שמו- גור.

מוֹנֶ֣ה מִ֭סְפָּר לַכּוֹכָבִ֑ים לְ֝כֻלָּ֗ם שֵׁמ֥וֹת יִקְרָֽא:

גָּד֣וֹל אֲדוֹנֵ֣ינוּ וְרַב-כֹּ֑חַ לִ֝תְבוּנָת֗וֹ אֵ֣ין מִסְפָּֽר: תהלים ליום השלושים לחודש.

בורא עולם יכול למנות את הכוכבים ולכל כוכב יש שם, זאת יכולת שלאדם אין.

את תבונתו של בורא עולם לא ניתן לאמוד או לספור, או לאמוד בכל יחידת מידה הידועה לנו.

מנין הכוכבים לא סותר את העובדה שלא ניתן למנות את תבונתו של בורא עולם,

הכוכבים הם מעשה מתבונתו של בורא עולם, את המעשה שנעשה מבינה זאת ניתן לעתים לאדם יכולת למנות, אך לא את הבינה עצמה.

תהלים- מזמור שישה וארבעים ומאה.

מזמור שישה וארבעים ומאה.

הַֽלְלוּיָ֡הּ הַלְלִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת-יְהוָֽה:

אֲהַלְלָ֣ה יְהוָ֣ה בְּחַיָּ֑י אֲזַמְּרָ֖ה לֵֽאלֹהַ֣י בְּעוֹדִֽי:

אַל-תִּבְטְח֥וּ בִנְדִיבִ֑ים בְּבֶן-אָדָ֓ם | שֶׁ֤אֵֽין ל֥וֹ תְשׁוּעָֽה:

תֵּצֵ֣א ר֭וּחוֹ יָשֻׁ֣ב לְאַדְמָת֑וֹ בַּיּ֥וֹם הַ֝ה֗וּא אָבְד֥וּ עֶשְׁתֹּנֹתָֽיו:

אַשְׁרֵ֗י שֶׁ֤אֵ֣ל יַעֲקֹ֣ב בְּעֶזְר֑וֹ שִׂ֝בְר֗וֹ עַל-יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו:

עֹשֶׂ֤ה | שָׁ֘מַ֤יִם וָאָ֗רֶץ אֶת-הַיָּ֥ם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּ֑ם הַשֹּׁמֵ֖ר אֱמֶ֣ת לְעוֹלָֽם:

עֹשֶׂ֤ה מִשְׁפָּ֨ט | לָעֲשׁוּקִ֗ים נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לָרְעֵבִ֑ים יְ֝הוָ֗ה מַתִּ֥יר אֲסוּרִֽים:

יְהוָ֤ה | פֹּ֘קֵ֤חַ עִוְרִ֗ים יְ֭הוָה זֹקֵ֣ף כְּפוּפִ֑ים יְ֝הוָ֗ה אֹהֵ֥ב צַדִּיקִֽים:

יְהוָ֤ה | שֹׁ֘מֵ֤ר אֶת-גֵּרִ֗ים יָת֣וֹם וְאַלְמָנָ֣ה יְעוֹדֵ֑ד וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים יְעַוֵּֽת:

יִמְלֹ֤ךְ יְהוָ֨ה | לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ:

עֹשֶׂ֤ה מִשְׁפָּ֨ט | לָעֲשׁוּקִ֗ים נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לָרְעֵבִ֑ים יְ֝הוָ֗ה מַתִּ֥יר אֲסוּרִֽים: תהלים- מזמור שישה וארבעים ומאה.

בקדנציא הקודמת העושה משפט היה הומו, והנותן לחם לרעבים זמן הקורונה היה הומוסקסואל.

שבנט היה שר חינוך הוא הצהיר שכל ילדי ישראל ילדיו.

כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ: ישעיהו.

בורא עולם אבי ילדי ישראל ולא בנט. הוא אמר את זה באותה נשימה עם אמירתו שיש ילדים שאין להם מזל שנולדו לעניים והוא אב ילדי ישראל ובאותה נשימה הוא התנגד לחוק העסקה ישירה כמקיים את העבדת ישראל שהטל והמטר לא מגיע אליו ישירות.

כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ: ישעיהו.

להזכירכם מלך מואב מזרעו של בלק בן ציפור  הקריב את בנו. ישראל אינו בנו של בנט יוצא יחידת ציפור מגלן.

וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ: מלכים.

אַל-תִּבְטְח֥וּ בִנְדִיבִ֑ים בְּבֶן-אָדָ֓ם | שֶׁ֤אֵֽין ל֥וֹ תְשׁוּעָֽה: תהלים- מזמור שישה וארבעים ומאה.

תחשבו מה קורה שהומו תורם מעשר לצבא. תחשבו מה קורה שאדם שעשק את העם הדרום אפריקאי תורם לצבא לפרויקט המרכבה.

מושל בישראל שמחטיא את ישראל בחטא זאת קללה כקללת בלק בן ציפור- פולסא די נורא.

צו שמונה- צו שמיני- קרבן למילואים- פרשות ויקרא, צו, שמיני- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

הוא התעקש לחלל את הצבא כמתעקש לגייס הומואים לצבא.

הוא מתעקש להצעיד הומואים בירושלים מבקש לטמא את ירושלים.

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּֽוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּֽם: ויקרא.

מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: תהלים.

אני אומרת שהקול של בנט הוא חיקוי לקול יעקב המעשים הם מעשי עשיו.

מעשיו אלה מעידים שבנט לא ירא את הבורא,  הוא מאמין שיש בורא לעולם, מתוך המקום הזה, מעשיו מעידים שהוא אויב הבורא.

אלטלנה באיטלקית זה נדנדה. להבדיל ממאזני בית המשפט שאדם משית כופר כמשקל חטאיו בכסף.. על האלטלנה עולים שני בני אדם העשיר מצד אחד והעני מצד שני, העני יורד כנושא חטאת של העשיר. מופל על העני כל כובד חטאי העשיר ובדרך זאת הוא משמש כקורבן לעולה לעשיר. קורבן למילואים ככתוב בפרשת צו שמיני.

להזכירכם אלטלנה היתה ספינת תרומות-

אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים: הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: שמואל.

אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו: עובדיה.

שנאמר- תורה תחכים פתי.

בשורה התחתונה, ילדי הבעל זבוב, הם זבובים וכמו כל זבובים הם נמשכים לחרא והם אוהבים את הריח של החרא לכן הזין שלהם נכנס לחור של הצואה של החבר שלהם. זה הקוד שלהם, לכן זבובים, זבובי אדם הם גם שואבי דם, שואלי נפשות. כמו הערפד בקטן, הערפד הוא הבעל של הזבובים.

בסופו של יום גן העצמאות הפך לגן המסמל את קוממיות ההומואים ולא קוממיות ישראל. ומשמש גם אטרקציא תיירותית. חולדאי מזמין תיירים לעשות “קרוזינג” בגן העצמאות.

“קרוזינג” – שייט.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ: איוב.

מס הכנסה. – מבוא לאתרי עת השלום- היום השמונה ועשרים לחודש בחודש השביעי בשנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות. (michalinka.com)

עֹשֶׂ֤ה | שָׁ֘מַ֤יִם וָאָ֗רֶץ אֶת-הַיָּ֥ם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּ֑ם הַשֹּׁמֵ֖ר אֱמֶ֣ת לְעוֹלָֽם: תהלים- מזמור שישה וארבעים ומאה.

רק עושה שמים וארץ יכול להרעיש שמים וארץ.

הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם: תהלים.

השבת כאמת היא מצווה לשמור לעולם.

.

 

תהלים- מזמור חמישה וארבעים ומאה.

מזמור חמישה וארבעים ומאה.

תְּהִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲרוֹמִמְךָ֣ אֱלוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַאֲבָרֲכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

בְּכָל-י֥וֹם אֲבָרֲכֶ֑ךָּ וַאֲהַלְלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

גָּ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר:

דּ֣וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַעֲשֶׂ֑יךָ וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ:

הֲ֭דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה:

וֶעֱז֣וּז נוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ (וגדולתיך) וּגְדוּלָּתְךָ֥ אֲסַפְּרֶֽנָּה:

זֵ֣כֶר רַב-טוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ:

חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם יְהוָ֑ה אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדָל-חָֽסֶד:

טוֹב-יְהוָ֥ה לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל-כָּל-מַעֲשָֽׂיו:

יוֹד֣וּךָ יְ֭הוָה כָּל-מַעֲשֶׂ֑יךָ וַ֝חֲסִידֶ֗יךָ יְבָרֲכֽוּכָה:

כְּב֣וֹד מַלְכוּתְךָ֣ יֹאמֵ֑רוּ וּגְבוּרָתְךָ֥ יְדַבֵּֽרוּ:

לְהוֹדִ֤יעַ | לִבְנֵ֣י הָ֭אָדָם גְּבוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ:

מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כָּל-עֹֽלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשֶׁלְתְּךָ֗ בְּכָל-דּ֥וֹר וָדֽוֹר:

סוֹמֵ֣ךְ יְ֭הוָה לְכָל-הַנֹּפְלִ֑ים וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכָל-הַכְּפוּפִֽים:

עֵֽינֵי-כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן-לָהֶ֖ם אֶת-אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ:

פּוֹתֵ֥חַ אֶת-יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל-חַ֣י רָצֽוֹן:

צַדִּ֣יק יְ֭הוָה בְּכָל-דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָל-מַעֲשָֽׂיו:

קָר֣וֹב יְ֭הוָה לְכָל-קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת:

רְצוֹן-יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת-שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם:

שׁוֹמֵ֣ר יְ֭הוָה אֶת-כָּל-אֹהֲבָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל-הָרְשָׁעִ֣ים יַשְׁמִֽיד:

תְּהִלַּ֥ת יְהוָ֗ה יְֽדַבֶּ֫ר-פִּ֥י וִיבָרֵ֣ךְ כָּל-בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קָדְשׁ֗וֹ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: תהלים- מזמור חמישה וארבעים ומאה. 

וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:

רָצוֹן:

ולא רעב.

כמו שיש/ משל של שובע לרצון, אז יש גם צום לרצון. כמו לא ללכת לים, או לחדול ממנהג שעושה לנו טוב ואם אנחנו לא עושים אותו זה כמו לצום ממזון מבחינת עינוי הנפש שאנו מתענים שאנו חדלים לעשות משהו שאנחנו אוהבים במשך זמן כזה או אחר.

התנזרות מדבר שאינו מזון לעתים גם הוא צום מדבר שאנו רעבים אליו ויש צורך להשביע את הרצון.

גם זה שובע:

לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי: תהלים.

קָר֣וֹב יְ֭הוָה לְכָל-קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת: רְצוֹן-יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת-שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם: תהלים- מזמור חמישה וארבעים ומאה.

רְצוֹן-יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת-שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם:

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי: לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן: לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד: מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי: מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: תהלים.

לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי:

עֵֽינֵי-כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן-לָהֶ֖ם אֶת-אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ:

פּוֹתֵ֥חַ אֶת-יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל-חַ֣י רָצֽוֹן:

צַדִּ֣יק יְ֭הוָה בְּכָל-דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָל-מַעֲשָֽׂיו: תהלים- מזמור חמישה וארבעים ומאה. 

ללמוד תורה זה גם רצון, זה גם רעב לפעמים:

אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ: תהלים.

אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי

ברית חורב.

מבחינת מושלים עוינים, האדם העני, האדם הנכה, היתום, האביון, הם מהקבוצה הזאת שחלקם בעולם הזה או זכויתיהם על ארצם נעשקו מזכות זאת התעשרו האנשים שהתעשרו מהם:

לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ: תהלים.

העניים או האנשים שזקוקים לעזרה, הם נופלים במלחמת הקיום, במלחמת הפרנסה, הנפילה שלהם לרוב באה מהמקום הזה:

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם:  לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם: תהלים.

אנשים האלה שהמדינה נותנת להם הקלות ומענקים והפרטות בזול ומכל זה הם מושכים לעצמם שכר ורווחים שלמעשה מעניים בני אדם גם בדרך של הסללת להשכלה למקצועות שהצליחו לקבע הסכמה לשכר נחות לעוסקים בהם ומשכך עם כלי מלחמת קיום נחותים, במשל שלטייקונים האלה ואנשיהם יש טילים כבדים להפציץ את מי שלא משלהם ולקבוע גורלות גם לגורל עוני.

ואלה שהאנשים שנפצעו בדרך בגלל הדרך שמנוהלת הכלכלה.

ופה אתה נדרש להעמיד תרומה ומעשה והקרבה מכל מאודך, מכספך. כדי לתקן, כדי לאזן בחזרה כמקיים חוק כלים שלובים:

וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: כִּי אֲנִי יְהוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם: לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב: הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה: בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ: הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי: מלאכי.

שאתה מביא תרומה ומעשר לבית הבורא, בורא עולם לא צריך את הכסף שלך, הוא מבקש שמהכסף  שבורא עולם *נתן לך  תתן לאלה:

וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: 

אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ: תהלים.

** ברור לך שבורא עולם לא צריך את הכסף שלך, שאתה נותן לאלה אתה אומר תודה לבורא עולם כמו כורש מלך פרס:

כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה:  מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם: עזרא.

וזאת כדי שלא יפול הנופל:

כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַֽעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹֽא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּֽי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּֽנּוּ: דברים.

ואם נפל ואין מי שיעזור לנופל שצריך לאכול וכדי שלא יפול בנפילתו הוא גונב:

שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ: 

מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט: עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה: שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ: פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ: לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ: תהלים.

ואם תרשיעו את האדם הזה  כמפרים ברית אז:

לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ:

כדי להבין למה ושלא יקרה עוד שואה לישראל:

אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ: תהלים.

צַדִּ֣יק יְ֭הוָה בְּכָל-דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָל-מַעֲשָֽׂיו:

קָר֣וֹב יְ֭הוָה לְכָל-קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת:

רְצוֹן-יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת-שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם: תהלים- מזמור חמישה וארבעים ומאה. 

בשורה התחתונה:

זורקין מחסמבה הוא ארופאי ולא מזרחי. השם זורקין הוא שם ארופאי.

וזה בספר שכתב מוסינזון שברור לכולנו שמוסינזון ידע שזורקין הוא ממוצא ארופאי.

הבעיה בסרט. שמישהו בסרט טחן את פני המזרחי בספורות של זורקין הפושע שבא לישראל  מארופה. ולכן זורקין הפושע שחסמבה לקחה את ילדיו, הוצג כיהודי ממוצא מרוקאי.

יְהוָה בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם:  (מלכם) מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת: ישעיהו.

תהלים- מזמור ארבעה וארבעים ומאה.

מזמור ארבעה וארבעים ומאה.

לְדָוִ֨ד | בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה | צוּרִ֗י הַֽמְלַמֵּ֣ד יָדַ֣י לַקְרָ֑ב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י לַמִּלְחָמָֽה:

חַסְדִּ֥י וּמְצוּדָתִי֮ מִשְׂגַּבִּ֪י וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י מָ֭גִנִּי וּב֣וֹ חָסִ֑יתִי הָרוֹדֵ֖ד עַמִּ֣י תַחְתָּֽי:

יְֽהוָ֗ה מָה-אָ֭דָם וַתֵּדָעֵ֑הוּ בֶּן-אֱ֝נ֗וֹשׁ וַֽתְּחַשְּׁבֵֽהוּ:

אָ֭דָם לַהֶ֣בֶל דָּמָ֑ה יָ֝מָ֗יו כְּצֵ֣ל עוֹבֵֽר:

יְ֭הוָה הַט-שָׁמֶ֣יךָ וְתֵרֵ֑ד גַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ:

בְּר֣וֹק בָּ֭רָק וּתְפִיצֵ֑ם שְׁלַ֥ח חִ֝צֶּ֗יךָ וּתְהֻמֵּֽם:

שְׁלַ֥ח יָדֶ֗יךָ מִמָּ֫ר֥וֹם פְּצֵ֣נִי וְ֭הַצִּילֵנִי מִמַּ֣יִם רַבִּ֑ים מִ֝יַּ֗ד בְּנֵ֣י נֵכָֽר:

אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר-שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר:

אֱֽלֹהִ֗ים שִׁ֣יר חָ֭דָשׁ אָשִׁ֣ירָה לָּ֑ךְ בְּנֵ֥בֶל עָ֝שׂ֗וֹר אֲזַמְּרָה-לָּֽךְ:

הַנּוֹתֵ֥ן תְּשׁוּעָ֗ה לַמְּלָ֫כִ֥ים הַ֭פּוֹצֶה אֶת-דָּוִ֥ד עַבְדּ֗וֹ מֵחֶ֥רֶב רָעָֽה:

פְּצֵ֥נִי וְהַצִּילֵנִי֮ מִיַּ֪ד בְּֽנֵי-נֵ֫כָ֥ר אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר-שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר:

אֲשֶׁ֤ר בָּנֵ֨ינוּ | כִּנְטִעִים֮ מְגֻדָּלִ֪ים בִּֽנְעוּרֵ֫יהֶ֥ם בְּנוֹתֵ֥ינוּ כְזָוִיֹּ֑ת מְ֝חֻטָּב֗וֹת תַּבְנִ֥ית הֵיכָֽל:

מְזָוֵ֣ינוּ מְלֵאִים֮ מְפִיקִ֥ים מִזַּ֗ן אֶ֫ל-זַ֥ן צֹאונֵ֣נוּ מַ֭אֲלִיפוֹת מְרֻבָּב֗וֹת בְּחוּצוֹתֵֽינוּ:

אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסֻבָּ֫לִ֥ים אֵֽין-פֶּ֭רֶץ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחֹבֹתֵֽינוּ:

אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֶׁיֲהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו:

תראה,

הרבנים שלכם שטוענים שהם ימנים ידעו להוביל אתכם לכיכר ציון לצעוק רבין בוגד.

אותם רבנים עם המפלגות שלהם יושבים עם האישים השוכבים את זכר משכבי אשה בשולחן בממשלה במושב כנסת המחוקקים.

החטא המתקיים בירושלים הוא חטא שהדין שלו שואה מהארץ הזאת על פי דבר בורא עולם.

אם הרבנים שיודעים להוביל אתכם בהמוניכם לאומן לא הובילו אתכם בהמונכם להפגנה שדורשת את יציאת ההומו מכס ההנהגה.

אני טוענת שהרבנים אם היו אנשים מאמינים באמת היו מביאים אתכם בהמוניכם להוריד את הכנסת החוטאת הזאת.

ברור שהרבנים האלה מקבלים דמי שתיקה, קצבאות, דירות מעמידר וכו'.

על רועי שקר אלה נאמר:

כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהוָה: רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו: תהלים.

לוינשטיין התלונן אך לא עשה מעשה.

אם היה ירא מבורא עולם צעקתו וצעקת ישיבות אור עציון היו צועקים צעקה יותר גדולה מצעקתם שרבין בוגד.

הַנּוֹתֵ֥ן תְּשׁוּעָ֗ה לַמְּלָ֫כִ֥ים הַ֭פּוֹצֶה אֶת-דָּוִ֥ד עַבְדּ֗וֹ מֵחֶ֥רֶב רָעָֽה:

פְּצֵ֥נִי וְהַצִּילֵנִי֮ מִיַּ֪ד בְּֽנֵי-נֵ֫כָ֥ר אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר-שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר: תהלים- מזמור ארבעה וארבעים ומאה.

ברור שבנט הילל על תאוות נפשו.

מוטי אלון רב בישיבה שלו – הומו.

על פי דבר תורה, הימין של בנט היא ימין שקר יען כי:

.

לְדָוִ֨ד | בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה | צוּרִ֗י הַֽמְלַמֵּ֣ד יָדַ֣י לַקְרָ֑ב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י לַמִּלְחָמָֽה:

חַסְדִּ֥י וּמְצוּדָתִי֮ מִשְׂגַּבִּ֪י וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י מָ֭גִנִּי וּב֣וֹ חָסִ֑יתִי הָרוֹדֵ֖ד עַמִּ֣י תַחְתָּֽי: תהלים- מזמור ארבעה וארבעים ומאה.

מצווה:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה וְקוּם עֲלֵה הָעָי רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ: וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ: וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה לַעֲלוֹת הָעָי וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה: וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים: וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב אֶל הָעִיר וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם: וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן הָעִיר כִּי יֹאמְרוּ נָסִים לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם: וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָעִיר וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם: יהושע.

למעשה:

וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם הָעָי: וְכָל הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי וְהַגַּי (בינו) בֵּינָיו וּבֵין הָעָי: וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעִיר: וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק: וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ הָעַי וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמּוֹעֵד לִפְנֵי הָעֲרָבָה וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר: וַיִּנָּגְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר: וַיִּזָּעֲקוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר (בעיר) בָּעַי לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּנָּתְקוּ מִן הָעִיר: וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל:  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ נְטֵה בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל הָעַי כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר: וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה מִמְּקוֹמוֹ וַיָּרוּצוּ כִּנְטוֹת יָדוֹ וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיִּלְכְּדוּהָ וַיְמַהֲרוּ וַיַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ: וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר נֶהְפַּךְ אֶל הָרוֹדֵף: וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי לָכַד הָאֹרֵב אֶת הָעִיר וְכִי עָלָה עֲשַׁן הָעִיר וַיָּשֻׁבוּ וַיַּכּוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעָי: וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתָם וַיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה וַיַּכּוּ אוֹתָם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט: יהושע.

ברור שלאחר החבולה הזאת בפעם הבאה ישים מלך העי שמירה גם מאחורי העיר. ואנחנו צריכים לבקש מבורא עולם שילמד אותנו תחבולה חדשה.

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ פִּתְחוּ אֶת פִּי הַמְּעָרָה וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה: וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶת מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶת מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶת מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶת מֶלֶךְ עֶגְלוֹן: וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא אִתּוֹ קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרְבוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת רַגְלֵיהֶם עַל צַוְּארֵיהֶם: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם: וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן וַיְמִיתֵם וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל הָעֵצִים עַד הָעָרֶב: יהושע.

ברור שהרצון שיבואו ימים שלא נדרש ללמוד מלחמה שיבוא שלום.

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: ישעיהו.

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה: לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְהוָה: כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְהוָה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד: ירמיהו.

לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: ישעיהו.

וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים: וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת (רגלו) רַגְלָי: וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע: וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי: וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה: מלכים.

בעת בת מקדש:

וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם: ירמיהו.

הַנּוֹתֵ֥ן תְּשׁוּעָ֗ה לַמְּלָ֫כִ֥ים הַ֭פּוֹצֶה אֶת-דָּוִ֥ד עַבְדּ֗וֹ מֵחֶ֥רֶב רָעָֽה:

פְּצֵ֥נִי וְהַצִּילֵנִי֮ מִיַּ֪ד בְּֽנֵי-נֵ֫כָ֥ר אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר-שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר: תהלים- מזמור ארבעה וארבעים ומאה.

על פי דבר תורה, הימין של בנט היא ימין שקר יען כי:

.

תהלים- מזמור שלושה וארבעים ומאה.

מזמור שלושה וארבעה ומאה.

מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֤ה | שְׁמַ֬ע תְּפִלָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה אֶל-תַּחֲנוּנַ֑י בֶּאֱמֻנָתְךָ֥ עֲ֝נֵ֗נִי בְּצִדְקָתֶֽךָ:

וְאַל-תָּב֣וֹא בְ֭מִשְׁפָּט אֶת-עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא-יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כָל-חָֽי:

כִּ֥י רָ֘דַ֤ף אוֹיֵ֨ב | נַפְשִׁ֗י דִּכָּ֣א לָ֭אָרֶץ חַיָּתִ֑י הוֹשִׁיבַ֥נִי בְ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם:

וַתִּתְעַטֵּ֣ף עָלַ֣י רוּחִ֑י בְּ֝תוֹכִ֗י יִשְׁתּוֹמֵ֥ם לִבִּֽי:

זָ֘כַ֤רְתִּי יָמִ֨ים | מִקֶּ֗דֶם הָגִ֥יתִי בְכָל-פָּעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ:

פֵּרַ֣שְׂתִּי יָדַ֣י אֵלֶ֑יךָ נַפְשִׁ֓י | כְּאֶֽרֶץ-עֲיֵפָ֖ה לְךָ֣ סֶֽלָה:

מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי | יְהוָה֮ כָּלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י אַל-תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם-יֹ֥רְדֵי בֽוֹר:

הַשְׁמִ֘יעֵ֤נִי בַבֹּ֨קֶר | חַסְדֶּךָ֮ כִּֽי-בְךָ֪ בָ֫טָ֥חְתִּי הוֹדִיעֵ֗נִי דֶּֽרֶךְ-ז֥וּ אֵלֵ֑ךְ כִּֽי-אֵ֝לֶיךָ נָשָׂ֥אתִי נַפְשִֽׁי:

הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י | יְהוָ֗ה אֵלֶ֥יךָ כִסִּֽתִי:

לַמְּדֵ֤נִי | לַֽעֲשׂ֣וֹת רְצוֹנֶךָ֮ כִּֽי-אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה תַּ֝נְחֵ֗נִי בְּאֶ֣רֶץ מִישֽׁוֹר:

לְמַֽעַן-שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ | תוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי:

וּֽבְחַסְדְּךָ֮ תַּצְמִ֪ית אֹ֫יְבָ֥י וְֽ֭הַאֲבַדְתָּ כָּל-צֹרֲרֵ֣י נַפְשִׁ֑י כִּ֝֗י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ:

וְאַל-תָּב֣וֹא בְ֭מִשְׁפָּט אֶת-עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא-יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כָל-חָֽי:

.
זָ֘כַ֤רְתִּי יָמִ֨ים | מִקֶּ֗דֶם הָגִ֥יתִי בְכָל-פָּעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ:
.

פֵּרַ֣שְׂתִּי יָדַ֣י אֵלֶ֑יךָ נַפְשִׁ֓י | כְּאֶֽרֶץ-עֲיֵפָ֖ה לְךָ֣ סֶֽלָה:

מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי | יְהוָה֮ כָּלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י אַל-תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם-יֹ֥רְדֵי בֽוֹר:

.
בְחַסְדְּךָ֮ תַּצְמִ֪ית אֹ֫יְבָ֥י וְֽ֭הַאֲבַדְתָּ כָּל-צֹרֲרֵ֣י נַפְשִׁ֑י כִּ֝֗י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ:
.
לְמַֽעַן-שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ | תוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓

לעתים החברה מרשיעה אדם שעל פי חוקת הבורא הוא צדיק.

הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ: לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ: ישעיהו.

רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָֽע:  יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּֽיר:  וְהוּא עַם-בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּֽחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין-אֹמֵר הָשַֽׁב:  מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחֽוֹר: מִֽי-נָתַן (למשוסה) לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹֽא-אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתֽוֹ:  וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר-בּוֹ וְלֹא-יָשִׂים עַל-לֵֽב:  ישעיהו.

רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָֽע: 

לעיתים החברה מזכה אדם שעל פי חוקת הבורא הוא רשע.

את התשועה הזאת המשורר לא ביקש:

וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם:

הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י | יְהוָ֗ה אֵלֶ֥יךָ כִסִּֽתִי:

לַמְּדֵ֤נִי | לַֽעֲשׂ֣וֹת רְצוֹנֶךָ֮ כִּֽי-אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה תַּ֝נְחֵ֗נִי בְּאֶ֣רֶץ מִישֽׁוֹר: תהלים ליום התשעה ועשרים לחודש.

שְׁגִיאוֹת מִֽי-יָבִין מִֽנִּסְתָּרוֹת נַקֵּֽנִי: גַּם מִזֵּדִים | חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַֽל-יִמְשְׁלוּ-בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַֽׁע רָֽב: תהלים.

אֱלֹהִים אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי (חישה) חֽוּשָׁה: יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי יַֽעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִֽי: תהלים

רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָֽע:  יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּֽיר:  וְהוּא עַם-בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּֽחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין-אֹמֵר הָשַֽׁב:  מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחֽוֹר: מִֽי-נָתַן (למשוסה) לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹֽא-אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתֽוֹ: {כה} וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר-בּוֹ וְלֹא-יָשִׂים עַל-לֵֽב:  ישעיהו.

רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָֽע: 

תהלים- מזמור שנים וארבעים ומאה.

מזמור שנים וארבעים ומאה.

מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִ֑ד בִּהְיוֹת֖וֹ בַמְּעָרָ֣ה תְפִלָּֽה:

ק֭וֹלִי אֶל-יְהוָ֣ה אֶזְעָ֑ק ק֝וֹלִ֗י אֶל-יְהוָ֥ה אֶתְחַנָּֽן:

אֶשְׁפֹּ֣ךְ לְפָנָ֣יו שִׂיחִ֑י צָ֝רָתִ֗י לְפָנָ֥יו אַגִּֽיד:

בְּהִתְעַטֵּ֬ף עָלַ֨י | רוּחִ֗י וְאַתָּה֮ יָדַ֪עְתָּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י בְּאֹֽרַח-ז֥וּ אֲהַלֵּ֑ךְ טָמְנ֖וּ פַ֣ח לִֽי:

הַבֵּ֤יט יָמִ֨ין | וּרְאֵה֮ וְאֵֽין-לִ֪י מַ֫כִּ֥יר אָבַ֣ד מָנ֣וֹס מִמֶּ֑נִּי אֵ֖ין דּוֹרֵ֣שׁ לְנַפְשִֽׁי:

זָעַ֥קְתִּי אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה אָ֭מַרְתִּי אַתָּ֣ה מַחְסִ֑י חֶ֝לְקִ֗י בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּים:

הַקְשִׁ֤יבָה | אֶֽל-רִנָּתִי֮ כִּֽי-דַלּ֪וֹתִ֫י מְאֹ֥ד הַצִּילֵ֥נִי מֵרֹדְפַ֑י כִּ֖י אָמְצ֣וּ מִמֶּֽנִּי:

ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר | נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֪וֹת אֶת-שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי:

ק֭וֹלִי אֶל-יְהוָ֣ה אֶזְעָ֑ק ק֝וֹלִ֗י אֶל-יְהוָ֥ה אֶתְחַנָּֽן: מזמור שנים וארבעים ומאה.

ק֭וֹלִי אֶל-יְהוָ֣ה

אֶל-יְהוָ֣ה

זָעַ֥קְתִּי אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה אָ֭מַרְתִּי אַתָּ֣ה מַחְסִ֑י חֶ֝לְקִ֗י בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּים: מזמור שנים וארבעים ומאה.

זָעַ֥קְתִּי אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה

אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה

דוד זעק לבורא עולם במצוקתו, הוא ביקש תשועה מבורא עולם.

כשהיה בין המיצרים שהכל סגר עליו:

ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר | נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֪וֹת אֶת-שְׁ֫מֶ֥ךָ

ומשכך הזוכה ךתשועה מבורא עולם הוא האדם הזה:

בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי:

הוא בקש את הכתרת הצדיקים:

יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים

הוא ביקש להיות מלך לצדיקים במשל ראש לאריות ולא לשועלים.

ברכת יעקב ליהודה:

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: בראשית.

דוד הוא משבט יהודה וזרעו הוא ראש ליהודה.

הַבֵּ֤יט יָמִ֨ין | וּרְאֵה֮ וְאֵֽין-לִ֪י מַ֫כִּ֥יר אָבַ֣ד מָנ֣וֹס מִמֶּ֑נִּי אֵ֖ין דּוֹרֵ֣שׁ לְנַפְשִֽׁי: זָעַ֥קְתִּי אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה אָ֭מַרְתִּי אַתָּ֣ה מַחְסִ֑י חֶ֝לְקִ֗י בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּים: תהלים- מזמור שנים וארבעים ומאה.

יְהוִֹ֣ה אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְשׁוּעָתִ֑י סַכֹּ֥תָה לְ֝רֹאשִׁ֗י בְּי֣וֹם נָֽשֶׁק: תהלים- מזמור ארבעים ומאה.

סוכה לראשי ביום נשק..

יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: תהלים.

הַקְשִׁ֤יבָה | אֶֽל-רִנָּתִי֮ כִּֽי-דַלּ֪וֹתִ֫י מְאֹ֥ד הַצִּילֵ֥נִי מֵרֹדְפַ֑י כִּ֖י אָמְצ֣וּ מִמֶּֽנִּי:

ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר | נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֪וֹת אֶת-שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי: תהלים ליום התשעה ועשרים לחודש.

דלותי מהמלה- דל המיחוסת לעוני, על כל סוגיו גם ביחס לחלש לעומת החזק ממנו.

תהלים- מזמור אחד וארבעים ומאה.

מזמור אחד וארבעים ומאה.

מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֣ה קְ֭רָאתִיךָ ח֣וּשָׁה לִּ֑י הַאֲזִ֥ינָה ק֝וֹלִ֗י בְּקָרְאִי-לָֽךְ:

תִּכּ֤וֹן תְּפִלָּתִ֣י קְטֹ֣רֶת לְפָנֶ֑יךָ מַֽשְׂאַ֥ת כַּ֝פַּ֗י מִנְחַת-עָֽרֶב:

שִׁיתָ֣ה יְ֭הוָה שָׁמְרָ֣ה לְפִ֑י נִ֝צְּרָ֗ה עַל-דַּ֥ל שְׂפָתָֽי:

אַל-תַּט-לִבִּ֨י לְדָבָ֪ר | רָ֡ע לְהִתְע֘וֹלֵ֤ל עֲלִל֨וֹת | בְּרֶ֗שַׁע אֶת-אִישִׁ֥ים פֹּֽעֲלֵי-אָ֑וֶן וּבַל-אֶ֝לְחַ֗ם בְּמַנְעַמֵּיהֶֽם:

יֶֽהֶלְמֵֽנִי-צַדִּ֨יק | חֶ֡סֶד וְֽיוֹכִיחֵ֗נִי שֶׁ֣מֶן רֹ֭אשׁ אַל-יָנִ֣י רֹאשִׁ֑י כִּי-ע֥וֹד וּ֝תְפִלָּתִ֗י בְּרָעוֹתֵיהֶֽם:

נִשְׁמְט֣וּ בִֽידֵי-סֶ֭לַע שֹׁפְטֵיהֶ֑ם וְשָׁמְע֥וּ אֲ֝מָרַ֗י כִּ֣י נָעֵֽמוּ:

כְּמ֤וֹ פֹלֵ֣חַ וּבֹקֵ֣עַ בָּאָ֑רֶץ נִפְזְר֥וּ עֲ֝צָמֵ֗ינוּ לְפִ֣י שְׁאֽוֹל:

כִּ֤י אֵלֶ֨יךָ | יְהוִ֣ה אֲדֹנָ֣י עֵינָ֑י בְּכָ֥ה חָ֝סִ֗יתִי אַל-תְּעַ֥ר נַפְשִֽׁי:

שָׁמְרֵ֗נִי מִ֣ידֵי פַ֭ח יָ֣קְשׁוּ לִ֑י וּ֝מֹקְשׁ֗וֹת פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן:

יִפְּל֣וּ בְמַכְמֹרָ֣יו רְשָׁעִ֑ים יַ֥חַד אָ֝נֹכִ֗י עַֽד-אֶעֱבֽוֹר:

מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֣ה קְ֭רָאתִיךָ ח֣וּשָׁה לִּ֑י הַאֲזִ֥ינָה ק֝וֹלִ֗י בְּקָרְאִי-לָֽךְ:

תִּכּ֤וֹן תְּפִלָּתִ֣י קְטֹ֣רֶת לְפָנֶ֑יךָ מַֽשְׂאַ֥ת כַּ֝פַּ֗י מִנְחַת-עָֽרֶב:

שִׁיתָ֣ה יְ֭הוָה שָׁמְרָ֣ה לְפִ֑י נִ֝צְּרָ֗ה עַל-דַּ֥ל שְׂפָתָֽי:

אַל-תַּט-לִבִּ֨י לְדָבָ֪ר | רָ֡ע לְהִתְע֘וֹלֵ֤ל עֲלִל֨וֹת | בְּרֶ֗שַׁע אֶת-אִישִׁ֥ים פֹּֽעֲלֵי-אָ֑וֶן וּבַל-אֶ֝לְחַ֗ם בְּמַנְעַמֵּיהֶֽם: מזמור אחד וארבעים ומאה.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִֽתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יַֽעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָֽם:  יְהוָֹה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּֽחֲרִשֽׁוּן: שמות.

שָׁמְרֵ֗נִי מִ֣ידֵי פַ֭ח יָ֣קְשׁוּ לִ֑י וּ֝מֹקְשׁ֗וֹת פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן:

יִפְּל֣וּ בְמַכְמֹרָ֣יו רְשָׁעִ֑ים יַ֥חַד אָ֝נֹכִ֗י עַֽד-אֶעֱבֽוֹר: מזמור אחד וארבעים ומאה.

וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם: וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר: וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם: וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ: תהלים.

וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם:

אחרי שישראל עברו.