פרשת דברי דוד האחרונים- לימודים מספר שמואל.

לימודים מספר שמואל- מלכות דוד- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת דברי דוד האחרונים.

וַיֹּ֙סֶף֙ אַףיְהוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶתדָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶתיְהוּדָֽהוַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶליוֹאָ֣ב שַׂרהַחַ֣יִל אֲשֶׁראִתּ֗וֹ שֽׁוּטנָ֞א בְּכָלשִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַדבְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶתהָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽםוַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶלהַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֶלהָעָ֜ם כָּהֵ֤ם וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽיהַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:  וַיֶּחֱזַ֤ק דְּבַרהַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶליוֹאָ֔ב וְעַ֖ל שָׂרֵ֣י הֶחָ֑יִל וַיֵּצֵ֨א יוֹאָ֜ב וְשָׂרֵ֤י הַחַ֙יִל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לִפְקֹ֥ד אֶתהָעָ֖ם אֶתיִשְׂרָאֵֽלוַיַּעַבְר֖וּ אֶתהַיַּרְדֵּ֑ן וַיַּחֲנ֣וּ בַעֲרוֹעֵ֗ר יְמִ֥ין הָעִ֛יר אֲשֶׁ֛ר בְּתוֹךְהַנַּ֥חַל הַגָּ֖ד וְאֶליַעְזֵֽרוַיָּבֹ֙אוּ֙ הַגִּלְעָ֔דָה וְאֶלאֶ֥רֶץ תַּחְתִּ֖ים חָדְשִׁ֑י וַיָּבֹ֙אוּ֙ דָּ֣נָה יַּ֔עַן וְסָבִ֖יב אֶלצִידֽוֹןוַיָּבֹ֨אוּ מִבְצַרצֹ֔ר וְכָלעָרֵ֥י הַחִוִּ֖י וְהַֽכְּנַעֲנִ֑י וַיֵּֽצְא֛וּ אֶלנֶ֥גֶב יְהוּדָ֖ה בְּאֵ֥ר שָֽׁבַעוַיָּשֻׁ֖טוּ בְּכָלהָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֜אוּ מִקְצֵ֨ה תִשְׁעָ֧ה חֳדָשִׁ֛ים וְעֶשְׂרִ֥ים י֖וֹם יְרוּשָׁלִָֽםוַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶתמִסְפַּ֥ר מִפְקַדהָעָ֖ם אֶלהַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף אִֽישׁחַ֙יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁמֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

וַיֹּ֙סֶף֙ אַףיְהוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶתדָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶתיְהוּדָֽהוַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶליוֹאָ֣ב שַׂרהַחַ֣יִל אֲשֶׁראִתּ֗וֹ שֽׁוּטנָ֞א בְּכָלשִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַדבְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶתהָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם

דוד בקש מיואב למנות ישראל ויהודה. דוד לא בקש למנות את לוי וכהן:

לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶתיְהוּדָֽה:

למלך אין משילות על לוי וכהניו, ודוד השתמש במילה לשוט:

שֽׁוּטנָ֞א בְּכָלשִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙

ממקרה איוב ניתן להבין את אופי בקשתו של דוד בהתיחס לפעולת שוט:

וַיְהִי הַיּוֹם–וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן, בְּתוֹכָם.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, מֵאַיִן תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ: איוב.

מִשּׁוּט בָּאָרֶץ

השטן בא משוט בארץ ודוד בקש מיואב לשוב בכל שבטי ישראל ויהודה כדי לדעת את מספר העם:

וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם:

ויואב אמר לו ככה:

 וַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶלהַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֶלהָעָ֜ם כָּהֵ֤ם וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽיהַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:

לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:

ובמה חפץ דוד זאת ניתן ללמוד מדברי הימים:

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת, אֶת-דָּוִיד, לִמְנוֹת, אֶת-יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל-יוֹאָב, וְאֶל-שָׂרֵי הָעָם, לְכוּ סִפְרוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד-דָּן; וְהָבִיאוּ אֵלַי, וְאֵדְעָה אֶת-מִסְפָּרָם.  וַיֹּאמֶר יוֹאָב, יוֹסֵף יְהוָה עַל-עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים–הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים; לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי, לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל: דברי הימים.

לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל:

ובהמשך:

וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה דֶּ֙בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַדעֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִןהָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַדבְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ:  וַיִּשְׁלַח֩ יָד֨וֹ הַמַּלְאָ֥ךְ יְרֽוּשָׁלִַם֮ לְשַׁחֲתָהּ֒ וַיִּנָּ֤חֶם יְהוָה֙ אֶלהָ֣רָעָ֔ה וַ֠יֹּאמֶר לַמַּלְאָ֞ךְ הַמַּשְׁחִ֤ית בָּעָם֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ הָיָ֔ה עִםגֹּ֖רֶן (האורנההָאֲרַ֥וְנָה הַיְבֻסִֽיוַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶליְהוָ֜ה בִּרְאֹת֣וֹ אֶֽתהַמַּלְאָ֣ךְ הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי

וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה דֶּ֙בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַדעֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִןהָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַדבְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ:

דוד הפיל אשמה על ישראל וקמה מגפה על העם.

וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶליְהוָ֜ה בִּרְאֹת֣וֹ אֶֽתהַמַּלְאָ֣ךְ הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי:

דוד הבין שטעה והוא אשם, והעם מקבל מכות בגללו:

אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ

ובהמשך:

 וַיָּבֹאגָ֥ד אֶלדָּוִ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ עֲלֵה֙ הָקֵ֤ם לַֽיהוָה֙ מִזְבֵּ֔חַ בְּגֹ֖רֶן (ארניהאֲרַ֥וְנָה הַיְבֻסִֽיוַיַּ֤עַל דָּוִד֙ כִּדְבַרגָּ֔ד כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽהוַיַּשְׁקֵ֣ף אֲרַ֗וְנָה וַיַּ֤רְא אֶתהַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶתעֲבָדָ֔יו עֹבְרִ֖ים עָלָ֑יו וַיֵּצֵ֣א אֲרַ֔וְנָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ אַפָּ֖יו אָֽרְצָהוַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽיהַמֶּ֖לֶךְ אֶלעַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵעִמְּךָ֣ אֶתהַגֹּ֗רֶן לִבְנ֤וֹת מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽםוַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶלדָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב (בעינובְּעֵינָ֑יו רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָעֵצִֽים:  הַכֹּ֗ל נָתַ֛ן אֲרַ֥וְנָה הַמֶּ֖לֶךְ לַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָוַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶלאֲרַ֗וְנָה לֹ֤א כִּֽיקָנ֨וֹ אֶקְנֶ֤ה מֵאֽוֹתְךָ֙ בִּמְחִ֔יר וְלֹ֧א אַעֲלֶ֛ה לַיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖י עֹל֣וֹת חִנָּ֑ם וַיִּ֨קֶן דָּוִ֤ד אֶתהַגֹּ֙רֶן֙ וְאֶתהַבָּקָ֔ר בְּכֶ֖סֶף שְׁקָלִ֥ים חֲמִשִּֽׁיםוַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤ד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיֵּעָתֵ֤ר יְהוָה֙ לָאָ֔רֶץ וַתֵּעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: (חזק): פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

דוד הקים מזבח לבורא עולם אותו קנה בכסף ולא בחינם ונעצרה המגפה.

ממקרה זה ניתן ללמוד שלמלך יש יכולת להפיל אשמה ודין בישראל.

אפשר ללמוד ממקרה ביבי שהעם  בחר בו ולא באוחנה אך בכל הבחירה הזה, שם ביבי את אוחנה שר משפטים ויש מגפה ובהמשך ממשלת  הכלאיים מינתה את הורוביץ לשר בריאות והמגפה נמשכת..

אני טוענת שיש להוציא את כל ההומואים מכנסת ישראל כדי שתעצר המגפה.

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה

שלוש שנים ברציפות

זה כמו סימן שזה לא מקרה, יש בעיה..

כמו הרעב הזה:

וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־אֶחָ֖יו מַה־מַּֽעֲשֵׂיכֶ֑ם וַיֹּֽאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה רֹעֵ֥ה צֹאן֙ עֲבָדֶ֔יךָ גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבוֹתֵֽינוּ׃ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה לָג֣וּר בָּאָרֶץ֮ בָּאנוּ֒ כִּי־אֵ֣ין מִרְעֶ֗ה לַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לַֽעֲבָדֶ֔יךָ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְעַתָּ֛ה יֵֽשְׁבוּ־נָ֥א עֲבָדֶ֖יךָ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃

ומשכך:

וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה

וַיִּקְרָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ לַגִּבְעֹנִ֖ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִםמִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔י וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔ם וַיְבַקֵּ֤שׁ שָׁאוּל֙ לְהַכֹּתָ֔ם בְּקַנֹּאת֥וֹ לִבְנֵֽייִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽהוַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶלהַגִּבְעֹנִ֔ים מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָכֶ֑ם וּבַמָּ֣ה אֲכַפֵּ֔ר וּבָרְכ֖וּ אֶתנַחֲלַ֥ת יְהוָֽהוַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ הַגִּבְעֹנִ֗ים אֵֽין-(לילָ֜נוּ כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ עִםשָׁא֣וּל וְעִםבֵּית֔וֹ וְאֵֽיןלָ֥נוּ אִ֖ישׁ לְהָמִ֣ית בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֛אמֶר מָֽהאַתֶּ֥ם אֹמְרִ֖ים אֶעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽםוַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּהלָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב בְּכָלגְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: (ינתןיֻתַּן לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיהוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהוָ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

מי הם הגבעונים:

וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִםמִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔י

שעשו ברית בשבוע עם נשיאי ישראל:

וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔ם

בשבועה לבורא עולם:

הברית עם הגבעונים היתה ברית שהשיגו הגבעונים עם נשיאי ישראח במרמה. הם לא אמרו שהם מעמי הארץ שאותם ציווה בורא עולם להכרית והם אמרו שהם באו מארץ רחוקה:

וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו מֵאֶ֨רֶץ רְחוֹקָ֤ה מְאֹד֙ בָּ֣אוּ עֲבָדֶ֔יךָ לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּֽישָׁמַ֣עְנוּ שָׁמְע֔וֹ וְאֵ֛ת כָּלאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּמִצְרָֽיִם: וְאֵ֣ת כָּלאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה לִשְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן לְסִיחוֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וּלְע֥וֹג מֶֽלֶךְהַבָּשָׁ֖ן אֲשֶׁ֥ר בְּעַשְׁתָּרֽוֹת: וַיֹּאמְר֣וּ אֵלֵ֡ינוּ זְֽקֵינֵינוּ֩ וְכָליֹשְׁבֵ֨י אַרְצֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר קְח֨וּ בְיֶדְכֶ֤ם צֵידָה֙ לַדֶּ֔רֶךְ וּלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֲלֵיהֶם֙ עַבְדֵיכֶ֣ם אֲנַ֔חְנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּלָ֥נוּ בְרִֽית: יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה. 

והברית נעשתה ללא אישור בורא עולם,

וַיִּקְח֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים מִצֵּידָ֑ם וְאֶתפִּ֥י יְהוָ֖ה לֹ֥א שָׁאָֽלוּ: וַיַּ֨עַשׂ לָהֶ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ שָׁל֔וֹם וַיִּכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית לְחַיּוֹתָ֑ם וַיִּשָּׁבְע֣וּ לָהֶ֔ם נְשִׂיאֵ֖י הָעֵדָֽה:יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

אך הם נשבעו בבורא עולם לקיימה  והעם עם התגלות המרמה בקש להכות בהם:

וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽינִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלֹּ֥נוּ כָלהָעֵדָ֖ה עַלהַנְּשִׂיאִֽים:  וַיֹּאמְר֤וּ כָלהַנְּשִׂיאִים֙ אֶלכָּלהָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽםזֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽאיִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַלהַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁרנִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם: יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

לנוכח השבועה יהושוע עושה איתם הסכם שלום שברור לכל צד מקומו:

 וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר לָמָּה֩ רִמִּיתֶ֨ם אֹתָ֜נוּ לֵאמֹ֗ר רְחוֹקִ֨ים אֲנַ֤חְנוּ מִכֶּם֙ מְאֹ֔ד וְאַתֶּ֖ם בְּקִרְבֵּ֥נוּ יֹשְׁבִֽים: וְעַתָּ֖ה אֲרוּרִ֣ים אַתֶּ֑ם וְלֹֽאיִכָּרֵ֨ת מִכֶּ֜ם עֶ֗בֶד וְחֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹֽׁאֲבֵימַ֖יִם לְבֵ֥ית אֱלֹהָֽי: וַיַּעֲנ֨וּ אֶתיְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּאמְר֗וּ כִּי֩ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֤ד לַעֲבָדֶ֙יךָ֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶתמֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶתכָּלהָאָ֔רֶץ וּלְהַשְׁמִ֛יד אֶתכָּליֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶ֑ם וַנִּירָ֨א מְאֹ֤ד לְנַפְשֹׁתֵ֙ינוּ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וַֽנַּעֲשֵׂ֖ה אֶתהַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: וְעַתָּ֖ה הִנְנ֣וּ בְיָדֶ֑ךָ כַּטּ֨וֹב וְכַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינֶ֛יךָ לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖נוּ עֲשֵֽׂהוַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽייִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֥א הֲרָגֽוּם: וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וּלְמִזְבַּ֤ח יְהוָה֙ עַדהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶלהַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחָֽר:יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

וחלו השנים והיה תקרית כהפרת שבועה על ידי שאול שתקף כמלך ישראל את הגבעונים, ובזכות שבועה זאת דרשו הגבעונים בעת דוד להוקיע את משפחת שאול על הפרת שבועה לבורא עולם.

הגבעונים דרשו את הרשעת משפחת שאול בשם הבורא והשבועה בשמו נשבעו נשיאי ישראל וזאת למרות שנשיאי העדה דאז לא קבלו רשות מבורא עולם.

והגבועונים דרשו בשם שבועת זאת שהפר שאול את הוקעת משפחת שאול:

וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּהלָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב בְּכָלגְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: (ינתןיֻתַּן לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיהוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהוָ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

והמלך דוד הסכים לדרישתם:

וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן:

ככתוב בתחילת הפרשה:

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה

הרעב היה כי שאול המית את הגבעונים:

אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים:

הרבה אחרי עת יהושע והנשיאים שנשבעו לגבעונים נדרשו ישראל לקיים את השבועה לגבעונים ושלא קיימו את השבוע קם קצף על ישראל כפי שהזהירו הנשיאים:

וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽינִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלֹּ֥נוּ כָלהָעֵדָ֖ה עַלהַנְּשִׂיאִֽים:  וַיֹּאמְר֤וּ כָלהַנְּשִׂיאִים֙ אֶלכָּלהָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽםזֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽאיִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַלהַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁרנִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם: יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

עם ישראל נדרש לקיים את השבועות או הבריתות שכרתו ונשבעו אבותיו. זאת גם סוג של ירושה של אבות, בדיוק כמו שהמשך של האמורי שעוונו לא היה שלם בעת אברהם הוקא מהארץ מסיבה זאת כ 400 שנים אחרי עוון אבותיו לעומת ישראל שירש בבזכות הבטחה לאברהם אברהם כ- 400 שנה לאחר מות אברהם.

מהמקום הזה צריך לחשוב על הדבר מבחינת האישורים שאתם נותנים למושלים בכם, צריך לישות כמה מעקות בתחום אישורי משילות לקבוע מערכת חוקים שהמושל בכם לא יתן זכויות לאנשים שאינם בני עמכם ויש להם אינטרסים ולא רק כלכליים על האדמה הזאת.

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה

הרעב היה כי שאול המית את הגבעונים:

אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים:

הרבה אחרי עת יהושע והנשיאים שנשבעו לגבעונים, נדרשו ישראל לקיים את השבועה לגבעונים ושלא קיימו את השבועה קם קצף על ישראל כפי שהזהירו הנשיאים:

וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽינִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלֹּ֥נוּ כָלהָעֵדָ֖ה עַלהַנְּשִׂיאִֽים:  וַיֹּאמְר֤וּ כָלהַנְּשִׂיאִים֙ אֶלכָּלהָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽםזֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽאיִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַלהַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁרנִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם: יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

הַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽאיִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַלהַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁרנִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם:

עם ישראל נדרש לקיים את השבועות או הבריתות שכרתו ונשבעו אבותיו. זאת גם סוג של ירושה של אבות, בדיוק כמו שהמשך של האמורי שעוונו לא היה שלם בעת אברהם הוקא מהארץ מסיבה זאת כ 400 שנים אחרי עוון אבותיו לעומת ישראל שירש בבזכות הבטחה לאברהם אברהם כ- 400 שנה לאחר מות אברהם.

מהמקום הזה צריך לחשוב על הדבר מבחינת האישורים שאתם נותנים למושלים בכם, צריך לישות כמה מעקות בתחום אישורי משילות לקבוע מערכת חוקים שהמושל בכם לא יתן זכויות לאנשים שאינם בני עמכם ויש להם אינטרסים ולא רק כלכליים על האדמה הזאת.

דוד מקיים את רצונם של הגבעונים תוך שהוא מקיים את שבועתו ליהונתן :

וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ הַגִּבְעֹנִ֗ים אֵֽין-(לילָ֜נוּ כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ עִםשָׁא֣וּל וְעִםבֵּית֔וֹ וְאֵֽיןלָ֥נוּ אִ֖ישׁ לְהָמִ֣ית בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֛אמֶר מָֽהאַתֶּ֥ם אֹמְרִ֖ים אֶעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽםוַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּהלָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב בְּכָלגְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: (ינתןיֻתַּן לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיהוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהוָ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽןוַיַּחְמֹ֣ל הַמֶּ֔לֶךְ עַלמְפִיבֹ֖שֶׁת בֶּןיְהוֹנָתָ֣ן בֶּןשָׁא֑וּל עַלשְׁבֻעַ֤ת יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בֵּֽינֹתָ֔ם בֵּ֣ין דָּוִ֔ד וּבֵ֖ין יְהוֹנָתָ֥ן בֶּןשָׁאֽוּלוַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֶתשְׁ֠נֵי בְּנֵ֨י רִצְפָּ֤ה בַתאַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר יָלְדָ֣ה לְשָׁא֔וּל אֶתאַרְמֹנִ֖י וְאֶתמְפִבֹ֑שֶׁת וְאֶתחֲמֵ֗שֶׁת בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּתשָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל בֶּןבַּרְזִלַּ֖י הַמְּחֹלָתִֽיוַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד הַגִּבְעֹנִ֗ים וַיֹּקִיעֻ֤ם בָּהָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּפְּל֥וּ (שבעתיםשְׁבַעְתָּ֖ם יָ֑חַד (והםוְהֵ֨מָּה הֻמְת֜וּ בִּימֵ֤י קָצִיר֙ בָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים (תחלתבִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

הוא לא נותן להם להוקיע את בן יהונתן שמקיים שבועתו ליהונתן.

וַיַּחְמֹ֣ל הַמֶּ֔לֶךְ עַלמְפִיבֹ֖שֶׁת בֶּןיְהוֹנָתָ֣ן בֶּןשָׁא֑וּל עַלשְׁבֻעַ֤ת יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בֵּֽינֹתָ֔ם בֵּ֣ין דָּוִ֔ד וּבֵ֖ין יְהוֹנָתָ֥ן בֶּןשָׁאֽוּל

ונותן להם את:

אֶתאַרְמֹנִ֖י וְאֶתמְפִבֹ֑שֶׁת – שְׁ֠נֵי בְּנֵ֨י רִצְפָּ֤ה.

וְאֶתחֲמֵ֗שֶׁת בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּתשָׁא֔וּל

חשוב לזכור ששבועה לבורא עולם או נדר זנ לא ענין של מה בכך שאומרים.. לא כל מילה שאנו אומרים היא שבועה או ברית, אך אם אדם כדי להוכיח אמינות נשבע בבורא עולם, מאוד חשוב שיקיים שבועה זאת, כי שאתה נשבע בבורא עולם ולא מקיים, אם ענישה על הדבר לא יהיה ערך לשבועה בבורא עולם, שרואים שאדם שנשבע בשם בורא עולם ולא מקיים שבועתו וננקם, יש יראה מהדבר, הדבר שומר על יכולת לקיים ברית בשבועה בבורא עולם שנותנת בטחון לעושים ברית בינהם.

שאדם נשבע בבורא עולם ולא מקיים הדבר יש בכך חטא של נשיאת שם האל לשווא.

צריך לחשוב על הדבר מבחינת שבועה בכנסת שנשבעים בספר התורה בטקס ההשבעה ולא מקיימים את הבטחותיהם לבוחרים.

לזכות ישראל אומר שנבחר שנשבע בספר התורה, בבורא עולם, לבוחריו ולא קיים, אין חובה על ישראל לקיים את ההבטחות והמתנות שהוא נתן למקורביו. כולל החוקים שחוקקו הליכוד ואוחנה וממשלת בנט והורוביץ להומואים.

באותה נשימה הגבעוני שבקש את זכויותיו ותבע נקמה שלא קוימה השבועה לו, צריך גם לקיים את שבועתו שלו:

וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽייִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֥א הֲרָגֽוּם: וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וּלְמִזְבַּ֤ח יְהוָה֙ עַדהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶלהַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחָֽר: יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

ושיזכור את מקומו.

ובהמשך הפרשה הפעולה המתקנת להפרת השבועה:

וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֶתשְׁ֠נֵי בְּנֵ֨י רִצְפָּ֤ה בַתאַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר יָלְדָ֣ה לְשָׁא֔וּל אֶתאַרְמֹנִ֖י וְאֶתמְפִבֹ֑שֶׁת וְאֶתחֲמֵ֗שֶׁת בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּתשָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל בֶּןבַּרְזִלַּ֖י הַמְּחֹלָתִֽיוַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד הַגִּבְעֹנִ֗ים וַיֹּקִיעֻ֤ם בָּהָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּפְּל֥וּ (שבעתיםשְׁבַעְתָּ֖ם יָ֑חַד (והםוְהֵ֨מָּה הֻמְת֜וּ בִּימֵ֤י קָצִיר֙ בָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים (תחלתבִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽיםוַתִּקַּ֣ח רִצְפָּה֩ בַתאַיָּ֨ה אֶתהַשַּׂ֜ק וַתַּטֵּ֨הוּ לָ֤הּ אֶלהַצּוּר֙ מִתְּחִלַּ֣ת קָצִ֔יר עַ֛ד נִתַּךְמַ֥יִם עֲלֵיהֶ֖ם מִןהַשָּׁמָ֑יִם וְלֹֽאנָתְנָה֩ ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם לָנ֤וּחַ עֲלֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וְאֶתחַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה לָֽיְלָהוַיֻּגַּ֖ד לְדָוִ֑ד אֵ֧ת אֲשֶׁרעָשְׂתָ֛ה רִצְפָּ֥ה בַתאַיָּ֖ה פִּלֶ֥גֶשׁ שָׁאֽוּלוַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וַיִּקַּ֞ח אֶתעַצְמ֤וֹת שָׁאוּל֙ וְאֶתעַצְמוֹת֙ יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מֵאֵ֕ת בַּעֲלֵ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד אֲשֶׁר֩ גָּנְב֨וּ אֹתָ֜ם מֵרְחֹ֣ב בֵּֽיתשַׁ֗ן אֲשֶׁ֨ר (תלוםתְּלָא֥וּם (שם) (הפלשתיםשָׁ֙מָּה֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּי֨וֹם הַכּ֧וֹת פְּלִשְׁתִּ֛ים אֶתשָׁא֖וּל בַּגִּלְבֹּֽעַוַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ אֶתעַצְמ֣וֹת שָׁא֔וּל וְאֶתעַצְמ֖וֹת יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֑וֹ וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶתעַצְמ֖וֹת הַמּוּקָעִֽיםוַיִּקְבְּר֣וּ אֶתעַצְמוֹתשָׁא֣וּל וִיהוֹנָֽתָןבְּ֠נוֹ בְּאֶ֨רֶץ בִּנְיָמִ֜ן בְּצֵלָ֗ע בְּקֶ֙בֶר֙ קִ֣ישׁ אָבִ֔יו וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כֹּ֥ל אֲשֶׁרצִוָּ֖ה הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּעָתֵ֧ר אֱלֹהִ֛ים לָאָ֖רֶץ אַֽחֲרֵיכֵֽןפרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

וַיֵּעָתֵ֧ר אֱלֹהִ֛ים לָאָ֖רֶץ אַֽחֲרֵיכֵֽן

לפני תיקון החטא היה רעב בארץ לאחר תיקון החטא, בורא עולם נעתר לארץ, הרעב הוא דין מבורא עולם, לכן אולי היו שנות בצורת מגשם לא היה גידולים לא היה מזון די הצורך לאדם ולבהמה.

יש בצוון ודינים בענין חטאים ואשה, היה רעב שלמעשה היה דין על חטא שעשה שאול בעת מלכות דוד, העם לא ידע שעל כך הוא נענש ובכל זאת נענש על חטא שאול:

וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר, מֵעֵינֵי הַקָּהָל; וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל-מִצְוֺת יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה–וְאָשֵׁמוּ.  וְנוֹדְעָה, הַחַטָּאת, אֲשֶׁר חָטְאוּ, עָלֶיהָ–וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן-בָּקָר, לְחַטָּאת, וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד:

יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר, מֵעֵינֵי הַקָּהָל;

וְאָשֵׁמוּ.

וְנוֹדְעָה, הַחַטָּאת, אֲשֶׁר חָטְאוּ,

וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן-בָּקָר,

במקרה של הגבעונים שהיו במעמד עבדים בישראל הם בקשו נקמה על רצח מתוך מקום של הוקעה על הפרת שבועה על ידי מלכות שאול  שנשיאי ישראל נשבעו לגבעונים:

וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ, בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת, תַּחַת יָדוֹ–נָקֹם, יִנָּקֵם: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

.

הנשיאים נשבעו בבורא עולם ובורא עולם דרש מישראל נדרש לקיים שבועה זאת. ולכן הרעב שלוש שנים. כדי לכפר על החטא דוד קרא לגבעונים כדי לפצות אותם הפיצוי הומשל לברכה שהתברכו ישראל מהגבעונים שישראל חטא להם. ברכה במובן שתיקון החטא מכפר על החטא ומשכך יהיה ברכה שיתמו שנות הרעב.

אם אנחנו מזקקים את הדבר לחטא אז תיקון החטא מביא ברכה.

צריך לחשוב על הדבר גם מבחינת הנאצים שנתנו פיצוי לישראל ומשכך התברכו לאחר שחטאו לישראל, הנאצים נתנו שילומים כפי שדרשו האשכנזים לאחר השואה ומשכך היה שילום בעבור עוון ומשכך התברכות הגרמנים לאחר מכן.

צריך לחשוב על הדבר גם מבחינת חוקי משילות הנהגה והנהלה:

זה כמו שהעובד שלך נתן מחיר מיוחד ללקוח שלך ולמרות שאתה לא מסכים למחיר, אתה המעביד ואתה אחראי ונושא גם בעוון העובד שלך בדיוק כמו שאם הכלב שלך תוקף אדם אתה משלם את הפיצוי. זה חוק המשילות. אפשר להמשיל את המקרה של ורמוס המנהל ומנוהליו שבניהול שלו עשו הרצת מניות. הפשע אחד שהואו למשפט שלושה המנהל ושני מנוהליו. המנהל שילם כופר ולא הובא במשפט. אני טוענת שברגע שהיה הסכם כופר עם ורמוס הכופר הזה הוא גם בעבור אדרי ובן דוד. יש משהו מאוד אבסורדי בהסכמה הזאת שהבוס מתחמק ממשפט באמצעות כסף ועובדיו עומדים למשפט. הכסף פטר את ורמוס ממשפט שלא פטר את עובדיו ממשפט. שלושה עשו חטא ובאמצעות כסף אחד מהם חמק ממשפט ונשיאת דין. ומשכך יש לו תעודת יושר לעסוק באותו תחום ולמנוהליו לא.

ונחזור לתחילת הפרשה:

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה

דוד היה משיח בורא עולם שנמשך בשמן, והיתה מצוקה, ודוד כמשיח ביקש את פני בורא עולם ותיקן את חטא ישראל, דוד כמו בעת השופטים שעוד לא היה מלך אדם על ישראל היה אדם שגם הושיע את ישראל כמו השופטים בימי השופטים

והלאה, ומלחמה.

וַתְּהִיע֧וֹד מִלְחָמָ֛ה לַפְּלִשְׁתִּ֖ים אֶתיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֨רֶד דָּוִ֜ד וַעֲבָדָ֥יו עִמּ֛וֹ וַיִּלָּחֲמ֥וּ אֶתפְּלִשְׁתִּ֖ים וַיָּ֥עַף דָּוִֽד: (וישבווְיִשְׁבִּ֨י בְּנֹ֜ב אֲשֶׁ֣ר בִּילִידֵ֣י הָרָפָ֗ה וּמִשְׁקַ֤ל קֵינוֹ֙ שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ מִשְׁקַ֣ל נְחֹ֔שֶׁת וְה֖וּא חָג֣וּר חֲדָשָׁ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לְהַכּ֥וֹת אֶתדָּוִֽדוַיַּֽעֲזָרלוֹ֙ אֲבִישַׁ֣י בֶּןצְרוּיָ֔ה וַיַּ֥ךְ אֶתהַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִיתֵ֑הוּ אָ֣ז נִשְׁבְּעוּ֩ אַנְשֵׁידָוִ֨ד ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר לֹאתֵצֵ֨א ע֤וֹד אִתָּ֙נוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א תְכַבֶּ֖ה אֶתנֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

ובמלחמה הזאת היתה סכנה לחיי דוד:

 וְיִשְׁבִּ֨י בְּנֹ֜ב אֲשֶׁ֣ר בִּילִידֵ֣י הָרָפָ֗ה וּמִשְׁקַ֤ל קֵינוֹ֙ שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ מִשְׁקַ֣ל נְחֹ֔שֶׁת וְה֖וּא חָג֣וּר חֲדָשָׁ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לְהַכּ֥וֹת אֶתדָּוִֽד:

ואבישי בן צוריה עזר לדוד והרג את הפלישתי:

וַיַּֽעֲזָרלוֹ֙ אֲבִישַׁ֣י בֶּןצְרוּיָ֔ה וַיַּ֥ךְ אֶתהַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִיתֵ֑הוּ

ומהמקום הזה שדוד מאוד חשוב לישראל נשבעו אנשי דוד שדוד לא יוצא למלחמה יותר:

אָ֣ז נִשְׁבְּעוּ֩ אַנְשֵׁידָוִ֨ד ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר לֹאתֵצֵ֨א ע֤וֹד אִתָּ֙נוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א תְכַבֶּ֖ה אֶתנֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל

וְלֹ֥א תְכַבֶּ֖ה אֶתנֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל

דוד שיכל לבקש את פני הבורא הומשל כנר לישראל, אור לישראל.

וַיִּגְדַּל, שְׁמוּאֵל; וַיהוָה הָיָה עִמּוֹ, וְלֹא-הִפִּיל מִכָּל-דְּבָרָיו אָרְצָה.וַיֵּדַע, כָּל-יִשְׂרָאֵל, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע:  כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל, לְנָבִיא לַיהוָה.  וַיֹּסֶף יְהוָה, לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה:  כִּי-נִגְלָה יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ, בִּדְבַר יְהוָה: שמואל.

וַיִּגְדַּל, שְׁמוּאֵל; וַיהוָה הָיָה עִמּוֹ,

וַיֹּסֶף יְהוָה, לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה:

כִּי-נִגְלָה יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ,

וכל זה אחרי זה:

וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת-יְהוָה, לִפְנֵי עֵלִי; וּדְבַר-יְהוָה, הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם–אֵין חָזוֹן, נִפְרָץ.   וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹ; וְעֵינָו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת.  וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה, וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב, בְּהֵיכַל יְהוָה, אֲשֶׁר-שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים: שמואל.

כשזה אחרי זה:

וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה, עַל-בֵּיתוֹ; וְהַנַּעַר, הָיָה מְשָׁרֵת אֶת-יְהוָה, אֶת-פְּנֵי, עֵלִי הַכֹּהֵן. וּבְנֵי עֵלִי, בְּנֵי בְלִיָּעַל:  לֹא יָדְעוּ, אֶת-יְהוָה: שמואל.

אותו הדבר כמו עם יוסף שדרכו נגלה בורא עולם לפרעה עם יוסף כמושיע מפני הרעב העתיד לבוא, אותו רעב שהביא את ישראל למצרים שגם הם זכו לתשועה כי:

כבאור תהלים:

שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ;    לְעֶבֶד, נִמְכַּר יוֹסֵף.
עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו (רַגְלוֹ);    בַּרְזֶל, בָּאָה נַפְשׁוֹ.
עַד-עֵת בֹּא-דְבָרוֹ–    אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ.
שָׁלַח מֶלֶךְ, וַיַתִּירֵהוּ;    מֹשֵׁל עַמִּים, וַיְפַתְּחֵהוּ.
שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ;    וּמֹשֵׁל, בְּכָל-קִנְיָנוֹ.
לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ;    וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם.
וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם;    וְיַעֲקֹב, גָּר בְּאֶרֶץ-חָם.

אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ.

.

פרשת עיר ואם בישראל- לימודים מספר שמואל.

לימודים מספר שמואל- מלכות דוד- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת עיר ואם בישראל.

וַיְהִ֤י כָלהָעָם֙ נָד֔וֹן בְּכָלשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַמֶּ֜לֶךְ הִצִּילָ֣נוּ מִכַּ֣ף אֹיְבֵ֗ינוּ וְה֤וּא מִלְּטָ֙נוּ֙ מִכַּ֣ף פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַתָּ֛ה בָּרַ֥ח מִןהָאָ֖רֶץ מֵעַ֥ל אַבְשָׁלֽוֹםוְאַבְשָׁלוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר מָשַׁ֣חְנוּ עָלֵ֔ינוּ מֵ֖ת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְעַתָּ֗ה לָמָ֥ה אַתֶּ֛ם מַחֲרִשִׁ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶתהַמֶּֽלֶךְוְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד שָׁ֠לַח אֶלצָד֨וֹק וְאֶלאֶבְיָתָ֥ר הַכֹּהֲנִים֮ לֵאמֹר֒ דַּבְּר֞וּ אֶלזִקְנֵ֤י יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר לָ֤מָּה תִֽהְיוּ֙ אַֽחֲרֹנִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶתהַמֶּ֖לֶךְ אֶלבֵּית֑וֹ וּדְבַר֙ כָּליִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֥א אֶלהַמֶּ֖לֶךְ אֶלבֵּיתֽוֹאַחַ֣י אַתֶּ֔ם עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אַתֶּ֑ם וְלָ֧מָּה תִהְי֛וּ אַחֲרֹנִ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶתהַמֶּֽלֶךְ:  וְלַֽעֲמָשָׂא֙ תֹּֽמְר֔וּ הֲל֛וֹא עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂהלִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִםלֹ֠א שַׂרצָבָ֞א תִּהְיֶ֧ה לְפָנַ֛י כָּלהַיָּמִ֖ים תַּ֥חַת יוֹאָֽבוַיַּ֛ט אֶתלְבַ֥ב כָּלאִישׁיְהוּדָ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ שׁ֥וּב אַתָּ֖ה וְכָלעֲבָדֶֽיךָוַיָּ֣שָׁב הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּבֹ֖א עַדהַיַּרְדֵּ֑ן וִיהוּדָ֞ה בָּ֣א הַגִּלְגָּ֗לָה לָלֶ֙כֶת֙ לִקְרַ֣את הַמֶּ֔לֶךְ לְהַעֲבִ֥יר אֶתהַמֶּ֖לֶךְ אֶתהַיַּרְדֵּֽן: פרשת- עיר ואם בישראל.

לְהַעֲבִ֥יר אֶתהַמֶּ֖לֶךְ אֶתהַיַּרְדֵּֽן:

כדי להבין מאיפה ביקשו להשיב את דוד צריך לזכור זאת:

וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה, וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה, כַּיּוֹם הַזֶּה.  וַיהוָה הִתְאַנַּף-בִּי, עַל-דִּבְרֵיכֶם; וַיִּשָּׁבַע, לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן, וּלְבִלְתִּי-בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.  כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם, עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם, אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת: דברים.

אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם, עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם,

וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.  וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים–עַד-צֹעַר.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר: דברים. 

וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר:

וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה–עֶבֶד יְהוָה; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר.  מֹשֶׁה עַבְדִּי, מֵת; וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: יהושע.

וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה,

שאבשלום השתלט על הממלכה דוד ברח מן הארץ לצד השני של הירדן:

וַיָּבֹא֙ הַמַּגִּ֔יד אֶלדָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הָיָ֛ה לֶבאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹםוַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכָלעֲבָדָ֨יו אֲשֶׁראִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹאתִֽהְיֶהלָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּןיְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֙נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֙ינוּ֙ אֶתהָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִיחָֽרֶבוַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽיהַמֶּ֖לֶךְ אֶלהַמֶּ֑לֶךְ כְּכֹ֧ל אֲשֶׁריִבְחַ֛ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִנֵּ֥ה עֲבָדֶֽיךָ: פרשת דוד ואבשלום.

ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹאתִֽהְיֶהלָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה

ולאן הוא ברח:

וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא דָוִ֖ד מַחֲנָ֑יְמָה וְשֹׁבִ֨י בֶןנָחָ֜שׁ מֵרַבַּ֣ת בְּנֵֽיעַמּ֗וֹן וּמָכִ֤יר בֶּןעַמִּיאֵל֙ מִלֹּ֣א דְבָ֔ר וּבַרְזִלַּ֥י הַגִּלְעָדִ֖י מֵרֹגְלִֽיםמִשְׁכָּ֤ב וְסַפּוֹת֙ וּכְלִ֣י יוֹצֵ֔ר וְחִטִּ֥ים וּשְׂעֹרִ֖ים וְקֶ֣מַח וְקָלִ֑י וּפ֥וֹל וַעֲדָשִׁ֖ים וְקָלִֽיוּדְבַ֣שׁ וְחֶמְאָ֗ה וְצֹאן֙ וּשְׁפ֣וֹת בָּקָ֔ר הִגִּ֧ישׁוּ לְדָוִ֛ד וְלָעָ֥ם אֲשֶׁראִתּ֖וֹ לֶאֱכ֑וֹל כִּ֣י אָמְר֔וּ הָעָ֗ם רָעֵ֛ב וְעָיֵ֥ף וְצָמֵ֖א בַּמִּדְבָּֽר: פרשת דוד ואבשלום.

למדבר:

כִּ֣י אָמְר֔וּ הָעָ֗ם רָעֵ֛ב וְעָיֵ֥ף וְצָמֵ֖א בַּמִּדְבָּֽר:

בעת שצבא דוד יצא להלחם באבשלום העם ביקש מדוד להשאר במדבר עד לאחר המלחמה:

וַיִּפְקֹ֣ד דָּוִ֔ד אֶתהָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וַיָּ֣שֶׂם עֲלֵיהֶ֔ם שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י מֵאֽוֹתוַיְשַׁלַּ֨ח דָּוִ֜ד אֶת הָעָ֗ם הַשְּׁלִשִׁ֤ית בְּיַד יוֹאָב֙ וְ֠הַשְּׁלִשִׁית בְּיַ֨ד אֲבִישַׁ֤י בֶּן צְרוּיָה֙ אֲחִ֣י יוֹאָ֔ב וְהַ֨שְּׁלִשִׁ֔ת בְּיַ֖ד אִתַּ֣י הַגִּתִּ֑י וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל הָעָ֔ם יָצֹ֥א אֵצֵ֛א גַּם אֲנִ֖י עִמָּכֶֽם:  וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם לֹ֣א תֵצֵ֗א כִּי֩ אִםנֹ֨ס נָנ֜וּס לֹאיָשִׂ֧ימוּ אֵלֵ֣ינוּ לֵ֗ב וְאִםיָמֻ֤תוּ חֶצְיֵ֙נוּ֙ לֹֽאיָשִׂ֤ימוּ אֵלֵ֙ינוּ֙ לֵ֔ב כִּֽיעַתָּ֥ה כָמֹ֖נוּ עֲשָׂרָ֣ה אֲלָפִ֑ים וְעַתָּ֣ה ט֔וֹב כִּיתִֽהְיֶהלָּ֥נוּ מֵעִ֖יר (לעזירלַעְזֽוֹר: פרשת דוד ואבשלום.

וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם לֹ֣א תֵצֵ֗א

וחזרה ולפרשה זאת:

וַיְהִ֤י כָלהָעָם֙ נָד֔וֹן בְּכָלשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַמֶּ֜לֶךְ הִצִּילָ֣נוּ מִכַּ֣ף אֹיְבֵ֗ינוּ וְה֤וּא מִלְּטָ֙נוּ֙ מִכַּ֣ף פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַתָּ֛ה בָּרַ֥ח מִןהָאָ֖רֶץ מֵעַ֥ל אַבְשָׁלֽוֹםוְאַבְשָׁלוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר מָשַׁ֣חְנוּ עָלֵ֔ינוּ מֵ֖ת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְעַתָּ֗ה לָמָ֥ה אַתֶּ֛ם מַחֲרִשִׁ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶתהַמֶּֽלֶךְ: פרשת- עיר ואם בישראל.

לְהָשִׁ֥יב אֶתהַמֶּֽלֶךְ:

וַיָּ֣שָׁב הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּבֹ֖א עַדהַיַּרְדֵּ֑ן וִיהוּדָ֞ה בָּ֣א הַגִּלְגָּ֗לָה לָלֶ֙כֶת֙ לִקְרַ֣את הַמֶּ֔לֶךְ לְהַעֲבִ֥יר אֶתהַמֶּ֖לֶךְ אֶתהַיַּרְדֵּֽן:

לְהַעֲבִ֥יר אֶתהַמֶּ֖לֶךְ אֶתהַיַּרְדֵּֽן:

שהמלך דוד ברח מבנו הוא ברח למדבר הוא עבר לצד השני של הירדן לגדה המדברית של הירדן .

משמע דוד יצא לגלות למקום שממנו משה לא עבר לארץ. כדי להשיבו היה צריך להעבירו לגדה השנית שהיא לכיוון ירושלים.

וַיְמַהֵ֗ר שִׁמְעִ֤י בֶןגֵּרָא֙ בֶּןהַיְמִינִ֔י אֲשֶׁ֖ר מִבַּֽחוּרִ֑ים וַיֵּ֙רֶד֙ עִםאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לִקְרַ֖את הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִֽד:  וְאֶ֨לֶף אִ֣ישׁ עִמּוֹ֮ מִבִּנְיָמִן֒ וְצִיבָ֗א נַ֚עַר בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וַחֲמֵ֨שֶׁת עָשָׂ֥ר בָּנָ֛יו וְעֶשְׂרִ֥ים עֲבָדָ֖יו אִתּ֑וֹ וְצָלְח֥וּ הַיַּרְדֵּ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְוְעָבְרָ֣ה הָעֲבָרָ֗ה לַֽעֲבִיר֙ אֶתבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְלַעֲשׂ֥וֹת הַטּ֖וֹב (בעינובְּעֵינָ֑יו וְשִׁמְעִ֣י בֶןגֵּרָ֗א נָפַל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ בְּעָבְר֖וֹ בַּיַּרְדֵּֽןוַיֹּ֣אמֶר אֶלהַמֶּ֗לֶךְ אַליַחֲשָׁבלִ֣י אֲדֹנִי֮ עָוֹן֒ וְאַלתִּזְכֹּ֗ר אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר הֶעֱוָ֣ה עַבְדְּךָ֔ בַּיּ֕וֹם אֲשֶׁריָׄצָ֥ׄאׄ אֲדֹנִֽיהַמֶּ֖לֶךְ מִירֽוּשָׁלִָ֑ם לָשׂ֥וּם הַמֶּ֖לֶךְ אֶללִבּֽוֹ:  כִּ֚י יָדַ֣ע עַבְדְּךָ֔ כִּ֖י אֲנִ֣י חָטָ֑אתִי וְהִנֵּֽהבָ֣אתִי הַיּ֗וֹם רִאשׁוֹן֙ לְכָלבֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף לָרֶ֕דֶת לִקְרַ֖את אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְוַיַּ֨עַן אֲבִישַׁ֤י בֶּןצְרוּיָה֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲתַ֣חַת זֹ֔את לֹ֥א יוּמַ֖ת שִׁמְעִ֑י כִּ֥י קִלֵּ֖ל אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽהוַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד מַהלִּ֤י וְלָכֶם֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה כִּיתִֽהְיוּלִ֥י הַיּ֖וֹם לְשָׂטָ֑ן הַיּ֗וֹם י֤וּמַת אִישׁ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֚י הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֲנִימֶ֥לֶךְ עַליִשְׂרָאֵֽלוַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶלשִׁמְעִ֖י לֹ֣א תָמ֑וּת וַיִּשָּׁ֥בַֽע ל֖וֹ הַמֶּֽלֶךְ: פרשת- עיר ואם בישראל.

המלחמה בין נאמני אבשלום לנאמני דוד היתה למעשה מלחמת אזרחים, משהו כמו ישראל נגד יהודה, עשרת השבטים נגד יהודה. יהודה נבדל מתוקף היותו הבכור, שבט הבכורה.

ונגמרה המלחמה ודוד החל לחזור למלוך גם על ישראל ולא רק על יהודה. וזאת בתום המלחמה, ההבדל בין מלחמת אזרחים לבין מלחמה עם אויב שאינו מעמנו הוא שלאחר המלחמה יש איחוד, עושים שלום בעם.

ומתוך המקום הזה בא שמעי בן גרא לברך את דוד לשלום בעת חזרתו מהמדבר כשיבת מלך:

וַיֹּ֣אמֶר אֶלהַמֶּ֗לֶךְ אַליַחֲשָׁבלִ֣י אֲדֹנִי֮ עָוֹן֒ וְאַלתִּזְכֹּ֗ר אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר הֶעֱוָ֣ה עַבְדְּךָ֔ בַּיּ֕וֹם אֲשֶׁריָׄצָ֥ׄאׄ אֲדֹנִֽיהַמֶּ֖לֶךְ מִירֽוּשָׁלִָ֑ם לָשׂ֥וּם הַמֶּ֖לֶךְ אֶללִבּֽוֹ:

שמעי בן גרא הוא ממשפחת שאול שביום אידו של דוד קילל את דוד תוך שהוא מביע את כעסו על שדוד יושב על כיסא שאול ולאחר המלחמה שישראל השיב את דוד לאיחוד העם בא שמעי לבקש מחילה מדוד. דוד מקבל את בקשת הסליחה משמעי לאנשיו הדבר לא נראה נכון הדבר:

וַיַּ֨עַן אֲבִישַׁ֤י בֶּןצְרוּיָה֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲתַ֣חַת זֹ֔את לֹ֥א יוּמַ֖ת שִׁמְעִ֑י כִּ֥י קִלֵּ֖ל אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה:

ודוד אמר לו ככה:

וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד מַהלִּ֤י וְלָכֶם֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה כִּיתִֽהְיוּלִ֥י הַיּ֖וֹם לְשָׂטָ֑ן הַיּ֗וֹם י֤וּמַת אִישׁ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֚י הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֲנִימֶ֥לֶךְ עַליִשְׂרָאֵֽל

הוא המשיל את עיצת אבישי לעיצה שהיא כשטן לדוד, וזאת כי היתה מלחמה ועכשיו יש שלום והנלחמים בני אותו עם, ברור שהיו פגיעות משני הצדדים ברור שמצד ישראל הרגו מצד יהודה ולהפך , זאת לא מלחמה שנוקמים אחרי המלחמה.

זה זמן לאחד, מהלך כזה יכול להשיב את העם למלחמת אחים שנית. הדבר גם יכול לערער את יציבות כיסא המלך ביום שאחרי. וברור שכמו שדוד אמר, בכל זאת הם בני אותו עם.

וַיַּעֲבֹ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַגִּלְגָּ֔לָה וְכִמְהָ֖ן עָבַ֣ר עִמּ֑וֹ וְכָלעַ֤ם יְהוּדָה֙ (ויעברוהֶעֱבִ֣ירוּ אֶתהַמֶּ֔לֶךְ וְגַ֕ם חֲצִ֖י עַ֥ם יִשְׂרָאֵֽלוְהִנֵּ֛ה כָּלאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בָּאִ֣ים אֶלהַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֣וּ אֶלהַמֶּ֡לֶךְ מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה וַיַּעֲבִ֨רוּ אֶתהַמֶּ֤לֶךְ וְאֶתבֵּיתוֹ֙ אֶתהַיַּרְדֵּ֔ן וְכָלאַנְשֵׁ֥י דָוִ֖ד עִמּֽוֹוַיַּעַן֩ כָּלאִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה עַלאִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל כִּֽיקָר֤וֹב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלַ֔י וְלָ֤מָּה זֶּה֙ חָרָ֣ה לְךָ֔ עַלהַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה הֶאָכ֤וֹל אָכַ֙לְנוּ֙ מִןהַמֶּ֔לֶךְ אִםנִשֵּׂ֥את נִשָּׂ֖א לָֽנוּוַיַּ֣עַן אִֽישׁיִשְׂרָאֵל֩ אֶתאִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה וַיֹּ֗אמֶר עֶֽשֶׂריָד֨וֹת לִ֣י בַמֶּלֶךְ֮ וְגַםבְּדָוִד֮ אֲנִ֣י מִמְּךָ֒ וּמַדּ֙וּעַ֙ הֱקִלֹּתַ֔נִי וְלֹאהָיָ֨ה דְבָרִ֥י רִאשׁ֛וֹן לִ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶתמַלְכִּ֑י וַיִּ֙קֶשׁ֙ דְּבַראִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה מִדְּבַ֖ר אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל: פרשת- עיר ואם בישראל.

המלך דוד היה משבט יהודה אך הוא מלך על כל אחד עשר השבטים. בגלל שהמלוכה היתה של בית יהודה באותה עת היה סוג של חציית העם עשרת השבטים והשבט האחד. (דוד לא מלך על שבט הלוי):

עֶֽשֶׂריָד֨וֹת לִ֣י בַמֶּלֶךְ֮

אפשר לראות על פי הנציג שדבר עם אנשי יהודה שהוא מדבר כנציג מטעם עשרת השבטים מול שבט יהודה.. אך המלך הוא מלך כל ישראל, והיתה הרגשה ששבט יהודה לוקח חזקה על המלך.. שיהודה כמו גנבו את המלך מישראל..

 מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה

הסבירו לו אנשי יהודה שברור הדבר הם קרובים הם מאותו שבט אך מדגיש שהם לא אוכלים מהמלך..

וַיַּעַן֩ כָּלאִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה עַלאִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל כִּֽיקָר֤וֹב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלַ֔י וְלָ֤מָּה זֶּה֙ חָרָ֣ה לְךָ֔ עַלהַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה הֶאָכ֤וֹל אָכַ֙לְנוּ֙ מִןהַמֶּ֔לֶךְ

והיתה התעקשות על הדבר, יהודה גם היה השבט שהמליך את דוד בראשונה והשבט שיצא איתו לגלות והשאירו במקום מבטחים עד אחרי המלחמה ונלחמו למענו להשבתו למלכות וזאת לאחר שאבשלום בנו של דוד מת שישראל בהפרדות מיהודה המליך אותו על ישראל.

צריך לזכור את התלונה על סוג של העדפת שבט יהודה גם בהתיחסות למקום בו הצליח אבשלום לגנוב את לב ישראל כשהיה להם לעזר במקום שלא היתה להם עזרה מהמלך:

וַיְהִ֡י כָּלהָאִ֣ישׁ אֲשֶֽׁריִהְיֶהלּוֹרִיב֩ לָב֨וֹא אֶלהַמֶּ֜לֶךְ לַמִּשְׁפָּ֗ט וַיִּקְרָ֨א אַבְשָׁל֤וֹם אֵלָיו֙ וַיֹּ֗אמֶר אֵֽימִזֶּ֥ה עִיר֙ אַ֔תָּה וַיֹּ֕אמֶר מֵאַחַ֥ד שִׁבְטֵֽייִשְׂרָאֵ֖ל עַבְדֶּֽךָ:  וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖ךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵיןלְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְוַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִייְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּלאִ֛ישׁ אֲשֶֽׁריִהְיֶהלּוֹרִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיווְהָיָה֙ בִּקְרָבאִ֔ישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֖ת ל֑וֹ וְשָׁלַ֧ח אֶתיָד֛וֹ וְהֶחֱזִ֥יק ל֖וֹ וְנָ֥שַׁק לֽוֹוַיַּ֨עַשׂ אַבְשָׁל֜וֹם כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ לְכָליִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁריָבֹ֥אוּ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֶלהַמֶּ֑לֶךְ וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶתלֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת- דוד ואבשלום.

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖ךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵיןלְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ:

במקום הזה שלישראל לא היה שומע מהמלך והוא עזר להם :

 וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִייְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּלאִ֛ישׁ אֲשֶֽׁריִהְיֶהלּוֹרִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו:

גנב אבשלום את לב ישראל ולאחר מות אבשלום ששב דוד המלך לכס המלוכה אמרו כל איש ישראל ליהודה את הדברים האלה:

וַיַּעֲבֹ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַגִּלְגָּ֔לָה וְכִמְהָ֖ן עָבַ֣ר עִמּ֑וֹ וְכָלעַ֤ם יְהוּדָה֙ (ויעברוהֶעֱבִ֣ירוּ אֶתהַמֶּ֔לֶךְ וְגַ֕ם חֲצִ֖י עַ֥ם יִשְׂרָאֵֽלוְהִנֵּ֛ה כָּלאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בָּאִ֣ים אֶלהַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֣וּ אֶלהַמֶּ֡לֶךְ מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה וַיַּעֲבִ֨רוּ אֶתהַמֶּ֤לֶךְ וְאֶתבֵּיתוֹ֙ אֶתהַיַּרְדֵּ֔ן וְכָלאַנְשֵׁ֥י דָוִ֖ד עִמּֽוֹ: פרשת- עיר ואם בישראל.

וַיֹּאמְר֣וּ אֶלהַמֶּ֡לֶךְ מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה

תחושה כזאת של חלק מהעם היתה כסוג של פרצה במלכות דוד,  במקום התלונה של ישראל הצליח אבשלום לגנוב את מלכות דוד על ישראל.

כמלך דוד היה צריך ללמוד את מקרה גניבת המלוכה לעתים מצוקת העם משמשת לגנוב שלטון שיש מישהו שרוצה לתפוס את השלטון ונותן להם מענה פתרון למצוקה.  וזה לא משנה אם זה בן המלך או כל מישהו שיכל לעזור לעם במקום שלא היה להם שומע מהמלך ואנשיו נכנס אבשלום ללב העם.

וַיָּבֹ֨א דָוִ֣ד אֶלבֵּיתוֹ֮ יְרֽוּשָׁלִַם֒ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֵ֣ת עֶֽשֶׂרנָשִׁ֣ים פִּלַגְשִׁ֡ים אֲשֶׁ֣ר הִנִּיחַ֩ לִשְׁמֹ֨ר הַבַּ֜יִת וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּיתמִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹאבָ֑א וַתִּהְיֶ֧ינָה צְרֻר֛וֹת עַדי֥וֹם מֻתָ֖ן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת: פרשת- עיר ואם בישראל.

וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם

וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹאבָ֑א

יש כמה איזכורי בעניני פלגשים. בתורתנו פילגש זה לא חטא. בלהה היתה פלגש יעקב וילדיה ממנו הם משבטי ישראל. פלגש היא לא אשה ראשונה, הבכורה היא מהאשה הראשונה כהגדרת התורה היא נחשבת השנואה בעלה לקח על פניה עוד אשה, אך לפי החוקה הבכורה מלאה.

יש את סיפור פלגש הלוי. הפלגש היתה מותרת גם ללוי גם לאחר ששכבה עם מישהו אחר וחזרה לבית אביה. בעולת בעל אם שוכבת עם איש שאינו בעלה גם אם עשתה זאת לאחר שהתגרשה ממנו היא אסורה עליו. יש הבדל מבחינה חוקתית בין פלגש לבעולה.

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל; וַיְהִי אִישׁ לֵוִי, גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר-אֶפְרַיִם, וַיִּקַּח-לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. וַתִּזְנֶה עָלָיו, פִּילַגְשׁוֹ, וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל-בֵּית אָבִיהָ, אֶל-בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה; וַתְּהִי-שָׁם, יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ, לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ להשיבו (לַהֲשִׁיבָהּ), וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ, וְצֶמֶד חֲמֹרִים; וַתְּבִיאֵהוּ, בֵּית אָבִיהָ, וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ. וַיַּחֲזֶק-בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ, וַיָּלִינוּ, שָׁם.  וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיָּקָם לָלֶכֶת; וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל-חֲתָנוֹ, סְעָד לִבְּךָ פַּת-לֶחֶם–וְאַחַר תֵּלֵכוּ.  וַיֵּשְׁבוּ, וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו–וַיִּשְׁתּוּ; וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה, אֶל-הָאִישׁ, הוֹאֶל-נָא וְלִין, וְיִיטַב לִבֶּךָ.  וַיָּקָם הָאִישׁ, לָלֶכֶת; וַיִּפְצַר-בּוֹ, חֹתְנוֹ, וַיָּשָׁב, וַיָּלֶן שָׁם.  וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי, לָלֶכֶת, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד-נָא לְבָבְךָ, וְהִתְמַהְמְהוּ עַד-נְטוֹת הַיּוֹם; וַיֹּאכְלוּ, שְׁנֵיהֶם.  וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ;

יְהִי אִישׁ לֵוִי, גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר-אֶפְרַיִם, וַיִּקַּח-לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ,

וַתִּזְנֶה עָלָיו, פִּילַגְשׁוֹ, וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל-בֵּית אָבִיהָ,

וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ, לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ להשיבו (לַהֲשִׁיבָהּ),

לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ

וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ.

וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי, לָלֶכֶת, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד-נָא לְבָבְךָ, וְהִתְמַהְמְהוּ עַד-נְטוֹת הַיּוֹם; וַיֹּאכְלוּ, שְׁנֵיהֶם.  וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ;

וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ;

ההבדל בין דוד ופלגשיו ללוי ופלגשו היא שבנו של דוד בא אליהן ומשכך:

וַיָּבֹ֨א דָוִ֣ד אֶלבֵּיתוֹ֮ יְרֽוּשָׁלִַם֒ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֵ֣ת עֶֽשֶׂרנָשִׁ֣ים פִּלַגְשִׁ֡ים אֲשֶׁ֣ר הִנִּיחַ֩ לִשְׁמֹ֨ר הַבַּ֜יִת וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּיתמִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹאבָ֑א וַתִּהְיֶ֧ינָה צְרֻר֛וֹת עַדי֥וֹם מֻתָ֖ן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת: פרשת- עיר ואם בישראל.

וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹאבָ֑א

וזאת לאחר:

וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶלפִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כָּליִשְׂרָאֵֽל:

עֶרְוַת אֵשֶׁת-אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה:  עֶרְוַת אָבִיךָ, הִוא: ויקרא.

והדין:

כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה–וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא.

וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל; בראשית.

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי–יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה: בראשית.

ראובן לאחר ששכב עם פילגש אביו- איבד את בכורתו.

מתקדים ראובן אנו יכולים להבין שביאת בן לפילגש אביו- היא חילול יצועי אביו ומשכך דוד לא יכל לבוא עוד לפלגשיו.

ברור שהפלגשים לא אשמות בגלל רצון בנו של אבשלום לפגוע באביו הוא אנס את פלגשי אביו הן שילמו מחיר יקר בעבור היותן פלגשי דוד ומשכך:

וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּיתמִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם

.

פרשת עיר ואם בישראל- לימודים מספר שמואל.

לימודים מספר שמואל- מלכות דוד- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת עיר ואם בישראל.

וַיְהִ֤י כָלהָעָם֙ נָד֔וֹן בְּכָלשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַמֶּ֜לֶךְ הִצִּילָ֣נוּ מִכַּ֣ף אֹיְבֵ֗ינוּ וְה֤וּא מִלְּטָ֙נוּ֙ מִכַּ֣ף פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַתָּ֛ה בָּרַ֥ח מִןהָאָ֖רֶץ מֵעַ֥ל אַבְשָׁלֽוֹםוְאַבְשָׁלוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר מָשַׁ֣חְנוּ עָלֵ֔ינוּ מֵ֖ת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְעַתָּ֗ה לָמָ֥ה אַתֶּ֛ם מַחֲרִשִׁ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶתהַמֶּֽלֶךְוְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד שָׁ֠לַח אֶלצָד֨וֹק וְאֶלאֶבְיָתָ֥ר הַכֹּהֲנִים֮ לֵאמֹר֒ דַּבְּר֞וּ אֶלזִקְנֵ֤י יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר לָ֤מָּה תִֽהְיוּ֙ אַֽחֲרֹנִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶתהַמֶּ֖לֶךְ אֶלבֵּית֑וֹ וּדְבַר֙ כָּליִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֥א אֶלהַמֶּ֖לֶךְ אֶלבֵּיתֽוֹאַחַ֣י אַתֶּ֔ם עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אַתֶּ֑ם וְלָ֧מָּה תִהְי֛וּ אַחֲרֹנִ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶתהַמֶּֽלֶךְ:  וְלַֽעֲמָשָׂא֙ תֹּֽמְר֔וּ הֲל֛וֹא עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂהלִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִםלֹ֠א שַׂרצָבָ֞א תִּהְיֶ֧ה לְפָנַ֛י כָּלהַיָּמִ֖ים תַּ֥חַת יוֹאָֽבוַיַּ֛ט אֶתלְבַ֥ב כָּלאִישׁיְהוּדָ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ שׁ֥וּב אַתָּ֖ה וְכָלעֲבָדֶֽיךָוַיָּ֣שָׁב הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּבֹ֖א עַדהַיַּרְדֵּ֑ן וִיהוּדָ֞ה בָּ֣א הַגִּלְגָּ֗לָה לָלֶ֙כֶת֙ לִקְרַ֣את הַמֶּ֔לֶךְ לְהַעֲבִ֥יר אֶתהַמֶּ֖לֶךְ אֶתהַיַּרְדֵּֽן: פרשת- עיר ואם בישראל.

לְהַעֲבִ֥יר אֶתהַמֶּ֖לֶךְ אֶתהַיַּרְדֵּֽן:

כדי להבין מאיפה ביקשו להשיב את דוד צריך לזכור זאת:

וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה, וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה, כַּיּוֹם הַזֶּה.  וַיהוָה הִתְאַנַּף-בִּי, עַל-דִּבְרֵיכֶם; וַיִּשָּׁבַע, לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן, וּלְבִלְתִּי-בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.  כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם, עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם, אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת: דברים.

אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם, עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם,

וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.  וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים–עַד-צֹעַר.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר: דברים. 

וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר:

וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה–עֶבֶד יְהוָה; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר.  מֹשֶׁה עַבְדִּי, מֵת; וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: יהושע.

וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה,

שאבשלום השתלט על הממלכה דוד ברח מן הארץ לצד השני של הירדן:

וַיָּבֹא֙ הַמַּגִּ֔יד אֶלדָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הָיָ֛ה לֶבאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹםוַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכָלעֲבָדָ֨יו אֲשֶׁראִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹאתִֽהְיֶהלָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּןיְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֙נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֙ינוּ֙ אֶתהָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִיחָֽרֶבוַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽיהַמֶּ֖לֶךְ אֶלהַמֶּ֑לֶךְ כְּכֹ֧ל אֲשֶׁריִבְחַ֛ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִנֵּ֥ה עֲבָדֶֽיךָ: פרשת דוד ואבשלום.

ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹאתִֽהְיֶהלָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה

ולאן הוא ברח:

וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא דָוִ֖ד מַחֲנָ֑יְמָה וְשֹׁבִ֨י בֶןנָחָ֜שׁ מֵרַבַּ֣ת בְּנֵֽיעַמּ֗וֹן וּמָכִ֤יר בֶּןעַמִּיאֵל֙ מִלֹּ֣א דְבָ֔ר וּבַרְזִלַּ֥י הַגִּלְעָדִ֖י מֵרֹגְלִֽיםמִשְׁכָּ֤ב וְסַפּוֹת֙ וּכְלִ֣י יוֹצֵ֔ר וְחִטִּ֥ים וּשְׂעֹרִ֖ים וְקֶ֣מַח וְקָלִ֑י וּפ֥וֹל וַעֲדָשִׁ֖ים וְקָלִֽיוּדְבַ֣שׁ וְחֶמְאָ֗ה וְצֹאן֙ וּשְׁפ֣וֹת בָּקָ֔ר הִגִּ֧ישׁוּ לְדָוִ֛ד וְלָעָ֥ם אֲשֶׁראִתּ֖וֹ לֶאֱכ֑וֹל כִּ֣י אָמְר֔וּ הָעָ֗ם רָעֵ֛ב וְעָיֵ֥ף וְצָמֵ֖א בַּמִּדְבָּֽר: פרשת דוד ואבשלום.

למדבר:

כִּ֣י אָמְר֔וּ הָעָ֗ם רָעֵ֛ב וְעָיֵ֥ף וְצָמֵ֖א בַּמִּדְבָּֽר:

בעת שצבא דוד יצא להלחם באבשלום העם ביקש מדוד להשאר במדבר עד לאחר המלחמה:

וַיִּפְקֹ֣ד דָּוִ֔ד אֶתהָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וַיָּ֣שֶׂם עֲלֵיהֶ֔ם שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י מֵאֽוֹתוַיְשַׁלַּ֨ח דָּוִ֜ד אֶת הָעָ֗ם הַשְּׁלִשִׁ֤ית בְּיַד יוֹאָב֙ וְ֠הַשְּׁלִשִׁית בְּיַ֨ד אֲבִישַׁ֤י בֶּן צְרוּיָה֙ אֲחִ֣י יוֹאָ֔ב וְהַ֨שְּׁלִשִׁ֔ת בְּיַ֖ד אִתַּ֣י הַגִּתִּ֑י וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל הָעָ֔ם יָצֹ֥א אֵצֵ֛א גַּם אֲנִ֖י עִמָּכֶֽם:  וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם לֹ֣א תֵצֵ֗א כִּי֩ אִםנֹ֨ס נָנ֜וּס לֹאיָשִׂ֧ימוּ אֵלֵ֣ינוּ לֵ֗ב וְאִםיָמֻ֤תוּ חֶצְיֵ֙נוּ֙ לֹֽאיָשִׂ֤ימוּ אֵלֵ֙ינוּ֙ לֵ֔ב כִּֽיעַתָּ֥ה כָמֹ֖נוּ עֲשָׂרָ֣ה אֲלָפִ֑ים וְעַתָּ֣ה ט֔וֹב כִּיתִֽהְיֶהלָּ֥נוּ מֵעִ֖יר (לעזירלַעְזֽוֹר: פרשת דוד ואבשלום.

וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם לֹ֣א תֵצֵ֗א

וחזרה ולפרשה זאת:

וַיְהִ֤י כָלהָעָם֙ נָד֔וֹן בְּכָלשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַמֶּ֜לֶךְ הִצִּילָ֣נוּ מִכַּ֣ף אֹיְבֵ֗ינוּ וְה֤וּא מִלְּטָ֙נוּ֙ מִכַּ֣ף פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַתָּ֛ה בָּרַ֥ח מִןהָאָ֖רֶץ מֵעַ֥ל אַבְשָׁלֽוֹםוְאַבְשָׁלוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר מָשַׁ֣חְנוּ עָלֵ֔ינוּ מֵ֖ת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְעַתָּ֗ה לָמָ֥ה אַתֶּ֛ם מַחֲרִשִׁ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶתהַמֶּֽלֶךְ: פרשת- עיר ואם בישראל.

לְהָשִׁ֥יב אֶתהַמֶּֽלֶךְ:

וַיָּ֣שָׁב הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּבֹ֖א עַדהַיַּרְדֵּ֑ן וִיהוּדָ֞ה בָּ֣א הַגִּלְגָּ֗לָה לָלֶ֙כֶת֙ לִקְרַ֣את הַמֶּ֔לֶךְ לְהַעֲבִ֥יר אֶתהַמֶּ֖לֶךְ אֶתהַיַּרְדֵּֽן:

לְהַעֲבִ֥יר אֶתהַמֶּ֖לֶךְ אֶתהַיַּרְדֵּֽן:

שהמלך דוד ברח מבנו הוא ברח למדבר הוא עבר לצד השני של הירדן לגדה המדברית של הירדן .

משמע דוד יצא לגלות למקום שממנו משה לא עבר לארץ. כדי להשיבו היה צריך להעבירו לגדה השנית שהיא לכיוון ירושלים.

וַיְמַהֵ֗ר שִׁמְעִ֤י בֶןגֵּרָא֙ בֶּןהַיְמִינִ֔י אֲשֶׁ֖ר מִבַּֽחוּרִ֑ים וַיֵּ֙רֶד֙ עִםאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לִקְרַ֖את הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִֽד:  וְאֶ֨לֶף אִ֣ישׁ עִמּוֹ֮ מִבִּנְיָמִן֒ וְצִיבָ֗א נַ֚עַר בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וַחֲמֵ֨שֶׁת עָשָׂ֥ר בָּנָ֛יו וְעֶשְׂרִ֥ים עֲבָדָ֖יו אִתּ֑וֹ וְצָלְח֥וּ הַיַּרְדֵּ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְוְעָבְרָ֣ה הָעֲבָרָ֗ה לַֽעֲבִיר֙ אֶתבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְלַעֲשׂ֥וֹת הַטּ֖וֹב (בעינובְּעֵינָ֑יו וְשִׁמְעִ֣י בֶןגֵּרָ֗א נָפַל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ בְּעָבְר֖וֹ בַּיַּרְדֵּֽןוַיֹּ֣אמֶר אֶלהַמֶּ֗לֶךְ אַליַחֲשָׁבלִ֣י אֲדֹנִי֮ עָוֹן֒ וְאַלתִּזְכֹּ֗ר אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר הֶעֱוָ֣ה עַבְדְּךָ֔ בַּיּ֕וֹם אֲשֶׁריָׄצָ֥ׄאׄ אֲדֹנִֽיהַמֶּ֖לֶךְ מִירֽוּשָׁלִָ֑ם לָשׂ֥וּם הַמֶּ֖לֶךְ אֶללִבּֽוֹ:  כִּ֚י יָדַ֣ע עַבְדְּךָ֔ כִּ֖י אֲנִ֣י חָטָ֑אתִי וְהִנֵּֽהבָ֣אתִי הַיּ֗וֹם רִאשׁוֹן֙ לְכָלבֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף לָרֶ֕דֶת לִקְרַ֖את אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְוַיַּ֨עַן אֲבִישַׁ֤י בֶּןצְרוּיָה֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲתַ֣חַת זֹ֔את לֹ֥א יוּמַ֖ת שִׁמְעִ֑י כִּ֥י קִלֵּ֖ל אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽהוַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד מַהלִּ֤י וְלָכֶם֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה כִּיתִֽהְיוּלִ֥י הַיּ֖וֹם לְשָׂטָ֑ן הַיּ֗וֹם י֤וּמַת אִישׁ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֚י הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֲנִימֶ֥לֶךְ עַליִשְׂרָאֵֽלוַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶלשִׁמְעִ֖י לֹ֣א תָמ֑וּת וַיִּשָּׁ֥בַֽע ל֖וֹ הַמֶּֽלֶךְ: פרשת- עיר ואם בישראל.

המלחמה בין נאמני אבשלום לנאמני דוד היתה למעשה מלחמת אזרחים, משהו כמו ישראל נגד יהודה, עשרת השבטים נגד יהודה. יהודה נבדל מתוקף היותו הבכור, שבט הבכורה.

ונגמרה המלחמה ודוד החל לחזור למלוך גם על ישראל ולא רק על יהודה. וזאת בתום המלחמה, ההבדל בין מלחמת אזרחים לבין מלחמה עם אויב שאינו מעמנו הוא שלאחר המלחמה יש איחוד, עושים שלום בעם.

ומתוך המקום הזה בא שמעי בן גרא לברך את דוד לשלום בעת חזרתו מהמדבר כשיבת מלך:

וַיֹּ֣אמֶר אֶלהַמֶּ֗לֶךְ אַליַחֲשָׁבלִ֣י אֲדֹנִי֮ עָוֹן֒ וְאַלתִּזְכֹּ֗ר אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר הֶעֱוָ֣ה עַבְדְּךָ֔ בַּיּ֕וֹם אֲשֶׁריָׄצָ֥ׄאׄ אֲדֹנִֽיהַמֶּ֖לֶךְ מִירֽוּשָׁלִָ֑ם לָשׂ֥וּם הַמֶּ֖לֶךְ אֶללִבּֽוֹ:

שמעי בן גרא הוא ממשפחת שאול שביום אידו של דוד קילל את דוד תוך שהוא מביע את כעסו על שדוד יושב על כיסא שאול ולאחר המלחמה שישראל השיב את דוד לאיחוד העם בא שמעי לבקש מחילה מדוד. דוד מקבל את בקשת הסליחה משמעי לאנשיו הדבר לא נראה נכון הדבר:

וַיַּ֨עַן אֲבִישַׁ֤י בֶּןצְרוּיָה֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲתַ֣חַת זֹ֔את לֹ֥א יוּמַ֖ת שִׁמְעִ֑י כִּ֥י קִלֵּ֖ל אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה:

ודוד אמר לו ככה:

וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד מַהלִּ֤י וְלָכֶם֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה כִּיתִֽהְיוּלִ֥י הַיּ֖וֹם לְשָׂטָ֑ן הַיּ֗וֹם י֤וּמַת אִישׁ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֚י הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֲנִימֶ֥לֶךְ עַליִשְׂרָאֵֽל

הוא המשיל את עיצת אבישי לעיצה שהיא כשטן לדוד, וזאת כי היתה מלחמה ועכשיו יש שלום והנלחמים בני אותו עם, ברור שהיו פגיעות משני הצדדים ברור שמצד ישראל הרגו מצד יהודה ולהפך , זאת לא מלחמה שנוקמים אחרי המלחמה.

זה זמן לאחד, מהלך כזה יכול להשיב את העם למלחמת אחים שנית. הדבר גם יכול לערער את יציבות כיסא המלך ביום שאחרי. וברור שכמו שדוד אמר, בכל זאת הם בני אותו עם.

וַיַּעֲבֹ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַגִּלְגָּ֔לָה וְכִמְהָ֖ן עָבַ֣ר עִמּ֑וֹ וְכָלעַ֤ם יְהוּדָה֙ (ויעברוהֶעֱבִ֣ירוּ אֶתהַמֶּ֔לֶךְ וְגַ֕ם חֲצִ֖י עַ֥ם יִשְׂרָאֵֽלוְהִנֵּ֛ה כָּלאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בָּאִ֣ים אֶלהַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֣וּ אֶלהַמֶּ֡לֶךְ מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה וַיַּעֲבִ֨רוּ אֶתהַמֶּ֤לֶךְ וְאֶתבֵּיתוֹ֙ אֶתהַיַּרְדֵּ֔ן וְכָלאַנְשֵׁ֥י דָוִ֖ד עִמּֽוֹוַיַּעַן֩ כָּלאִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה עַלאִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל כִּֽיקָר֤וֹב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלַ֔י וְלָ֤מָּה זֶּה֙ חָרָ֣ה לְךָ֔ עַלהַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה הֶאָכ֤וֹל אָכַ֙לְנוּ֙ מִןהַמֶּ֔לֶךְ אִםנִשֵּׂ֥את נִשָּׂ֖א לָֽנוּוַיַּ֣עַן אִֽישׁיִשְׂרָאֵל֩ אֶתאִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה וַיֹּ֗אמֶר עֶֽשֶׂריָד֨וֹת לִ֣י בַמֶּלֶךְ֮ וְגַםבְּדָוִד֮ אֲנִ֣י מִמְּךָ֒ וּמַדּ֙וּעַ֙ הֱקִלֹּתַ֔נִי וְלֹאהָיָ֨ה דְבָרִ֥י רִאשׁ֛וֹן לִ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶתמַלְכִּ֑י וַיִּ֙קֶשׁ֙ דְּבַראִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה מִדְּבַ֖ר אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל: פרשת- עיר ואם בישראל.

המלך דוד היה משבט יהודה אך הוא מלך על כל אחד עשר השבטים. בגלל שהמלוכה היתה של בית יהודה באותה עת היה סוג של חציית העם עשרת השבטים והשבט האחד. (דוד לא מלך על שבט הלוי):

עֶֽשֶׂריָד֨וֹת לִ֣י בַמֶּלֶךְ֮

אפשר לראות על פי הנציג שדבר עם אנשי יהודה שהוא מדבר כנציג מטעם עשרת השבטים מול שבט יהודה.. אך המלך הוא מלך כל ישראל, והיתה הרגשה ששבט יהודה לוקח חזקה על המלך.. שיהודה כמו גנבו את המלך מישראל..

 מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה

הסבירו לו אנשי יהודה שברור הדבר הם קרובים הם מאותו שבט אך מדגיש שהם לא אוכלים מהמלך..

וַיַּעַן֩ כָּלאִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה עַלאִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל כִּֽיקָר֤וֹב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלַ֔י וְלָ֤מָּה זֶּה֙ חָרָ֣ה לְךָ֔ עַלהַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה הֶאָכ֤וֹל אָכַ֙לְנוּ֙ מִןהַמֶּ֔לֶךְ

והיתה התעקשות על הדבר, יהודה גם היה השבט שהמליך את דוד בראשונה והשבט שיצא איתו לגלות והשאירו במקום מבטחים עד אחרי המלחמה ונלחמו למענו להשבתו למלכות וזאת לאחר שאבשלום בנו של דוד מת שישראל בהפרדות מיהודה המליך אותו על ישראל.

צריך לזכור את התלונה על סוג של העדפת שבט יהודה גם בהתיחסות למקום בו הצליח אבשלום לגנוב את לב ישראל כשהיה להם לעזר במקום שלא היתה להם עזרה מהמלך:

וַיְהִ֡י כָּלהָאִ֣ישׁ אֲשֶֽׁריִהְיֶהלּוֹרִיב֩ לָב֨וֹא אֶלהַמֶּ֜לֶךְ לַמִּשְׁפָּ֗ט וַיִּקְרָ֨א אַבְשָׁל֤וֹם אֵלָיו֙ וַיֹּ֗אמֶר אֵֽימִזֶּ֥ה עִיר֙ אַ֔תָּה וַיֹּ֕אמֶר מֵאַחַ֥ד שִׁבְטֵֽייִשְׂרָאֵ֖ל עַבְדֶּֽךָ:  וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖ךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵיןלְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְוַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִייְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּלאִ֛ישׁ אֲשֶֽׁריִהְיֶהלּוֹרִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיווְהָיָה֙ בִּקְרָבאִ֔ישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֖ת ל֑וֹ וְשָׁלַ֧ח אֶתיָד֛וֹ וְהֶחֱזִ֥יק ל֖וֹ וְנָ֥שַׁק לֽוֹוַיַּ֨עַשׂ אַבְשָׁל֜וֹם כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ לְכָליִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁריָבֹ֥אוּ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֶלהַמֶּ֑לֶךְ וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶתלֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת- דוד ואבשלום.

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖ךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵיןלְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ:

במקום הזה שלישראל לא היה שומע מהמלך והוא עזר להם :

 וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִייְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּלאִ֛ישׁ אֲשֶֽׁריִהְיֶהלּוֹרִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו:

גנב אבשלום את לב ישראל ולאחר מות אבשלום ששב דוד המלך לכס המלוכה אמרו כל איש ישראל ליהודה את הדברים האלה:

וַיַּעֲבֹ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַגִּלְגָּ֔לָה וְכִמְהָ֖ן עָבַ֣ר עִמּ֑וֹ וְכָלעַ֤ם יְהוּדָה֙ (ויעברוהֶעֱבִ֣ירוּ אֶתהַמֶּ֔לֶךְ וְגַ֕ם חֲצִ֖י עַ֥ם יִשְׂרָאֵֽלוְהִנֵּ֛ה כָּלאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בָּאִ֣ים אֶלהַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֣וּ אֶלהַמֶּ֡לֶךְ מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה וַיַּעֲבִ֨רוּ אֶתהַמֶּ֤לֶךְ וְאֶתבֵּיתוֹ֙ אֶתהַיַּרְדֵּ֔ן וְכָלאַנְשֵׁ֥י דָוִ֖ד עִמּֽוֹ: פרשת- עיר ואם בישראל.

וַיֹּאמְר֣וּ אֶלהַמֶּ֡לֶךְ מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה

תחושה כזאת של חלק מהעם היתה כסוג של פרצה במלכות דוד,  במקום התלונה של ישראל הצליח אבשלום לגנוב את מלכות דוד על ישראל.

כמלך דוד היה צריך ללמוד את מקרה גניבת המלוכה לעתים מצוקת העם משמשת לגנוב שלטון שיש מישהו שרוצה לתפוס את השלטון ונותן להם מענה פתרון למצוקה.  וזה לא משנה אם זה בן המלך או כל מישהו שיכל לעזור לעם במקום שלא היה להם שומע מהמלך ואנשיו נכנס אבשלום ללב העם.

וַיָּבֹ֨א דָוִ֣ד אֶלבֵּיתוֹ֮ יְרֽוּשָׁלִַם֒ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֵ֣ת עֶֽשֶׂרנָשִׁ֣ים פִּלַגְשִׁ֡ים אֲשֶׁ֣ר הִנִּיחַ֩ לִשְׁמֹ֨ר הַבַּ֜יִת וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּיתמִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹאבָ֑א וַתִּהְיֶ֧ינָה צְרֻר֛וֹת עַדי֥וֹם מֻתָ֖ן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת: פרשת- עיר ואם בישראל.

וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם

וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹאבָ֑א

יש כמה איזכורי בעניני פלגשים. בתורתנו פילגש זה לא חטא. בלהה היתה פלגש יעקב וילדיה ממנו הם משבטי ישראל. פלגש היא לא אשה ראשונה, הבכורה היא מהאשה הראשונה כהגדרת התורה היא נחשבת השנואה בעלה לקח על פניה עוד אשה, אך לפי החוקה הבכורה מלאה.

יש את סיפור פלגש הלוי. הפלגש היתה מותרת גם ללוי גם לאחר ששכבה עם מישהו אחר וחזרה לבית אביה. בעולת בעל אם שוכבת עם איש שאינו בעלה גם אם עשתה זאת לאחר שהתגרשה ממנו היא אסורה עליו. יש הבדל מבחינה חוקתית בין פלגש לבעולה.

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל; וַיְהִי אִישׁ לֵוִי, גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר-אֶפְרַיִם, וַיִּקַּח-לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. וַתִּזְנֶה עָלָיו, פִּילַגְשׁוֹ, וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל-בֵּית אָבִיהָ, אֶל-בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה; וַתְּהִי-שָׁם, יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ, לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ להשיבו (לַהֲשִׁיבָהּ), וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ, וְצֶמֶד חֲמֹרִים; וַתְּבִיאֵהוּ, בֵּית אָבִיהָ, וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ. וַיַּחֲזֶק-בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ, וַיָּלִינוּ, שָׁם.  וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיָּקָם לָלֶכֶת; וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל-חֲתָנוֹ, סְעָד לִבְּךָ פַּת-לֶחֶם–וְאַחַר תֵּלֵכוּ.  וַיֵּשְׁבוּ, וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו–וַיִּשְׁתּוּ; וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה, אֶל-הָאִישׁ, הוֹאֶל-נָא וְלִין, וְיִיטַב לִבֶּךָ.  וַיָּקָם הָאִישׁ, לָלֶכֶת; וַיִּפְצַר-בּוֹ, חֹתְנוֹ, וַיָּשָׁב, וַיָּלֶן שָׁם.  וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי, לָלֶכֶת, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד-נָא לְבָבְךָ, וְהִתְמַהְמְהוּ עַד-נְטוֹת הַיּוֹם; וַיֹּאכְלוּ, שְׁנֵיהֶם.  וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ;

יְהִי אִישׁ לֵוִי, גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר-אֶפְרַיִם, וַיִּקַּח-לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ,

וַתִּזְנֶה עָלָיו, פִּילַגְשׁוֹ, וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל-בֵּית אָבִיהָ,

וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ, לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ להשיבו (לַהֲשִׁיבָהּ),

לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ

וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ.

וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי, לָלֶכֶת, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד-נָא לְבָבְךָ, וְהִתְמַהְמְהוּ עַד-נְטוֹת הַיּוֹם; וַיֹּאכְלוּ, שְׁנֵיהֶם.  וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ;

וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ;

ההבדל בין דוד ופלגשיו ללוי ופלגשו היא שבנו של דוד בא אליהן ומשכך:

וַיָּבֹ֨א דָוִ֣ד אֶלבֵּיתוֹ֮ יְרֽוּשָׁלִַם֒ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֵ֣ת עֶֽשֶׂרנָשִׁ֣ים פִּלַגְשִׁ֡ים אֲשֶׁ֣ר הִנִּיחַ֩ לִשְׁמֹ֨ר הַבַּ֜יִת וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּיתמִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹאבָ֑א וַתִּהְיֶ֧ינָה צְרֻר֛וֹת עַדי֥וֹם מֻתָ֖ן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת: פרשת- עיר ואם בישראל.

וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹאבָ֑א

וזאת לאחר:

וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶלפִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כָּליִשְׂרָאֵֽל:

עֶרְוַת אֵשֶׁת-אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה:  עֶרְוַת אָבִיךָ, הִוא: ויקרא.

והדין:

כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה–וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא.

וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל; בראשית.

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי–יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה: בראשית.

ראובן לאחר ששכב עם פילגש אביו- איבד את בכורתו.

מתקדים ראובן אנו יכולים להבין שביאת בן לפילגש אביו- היא חילול יצועי אביו ומשכך דוד לא יכל לבוא עוד לפלגשיו.

ברור שהפלגשים לא אשמות בגלל רצון בנו של אבשלום לפגוע באביו הוא אנס את פלגשי אביו הן שילמו מחיר יקר בעבור היותן פלגשי דוד ומשכך:

וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּיתמִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם

.

פרשת דוד ואבשלום- לימודים מספר שמואל.

לימודים מספר שמואל- מלכות דוד- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת דוד ואבשלום.

וַֽיְהִי֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיַּ֤עַשׂ לוֹ֙ אַבְשָׁל֔וֹם מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיווְהִשְׁכִּים֙ אַבְשָׁל֔וֹם וְעָמַ֕ד עַליַ֖ד דֶּ֣רֶךְ הַשָּׁ֑עַר וַיְהִ֡י כָּלהָאִ֣ישׁ אֲשֶֽׁריִהְיֶהלּוֹרִיב֩ לָב֨וֹא אֶלהַמֶּ֜לֶךְ לַמִּשְׁפָּ֗ט וַיִּקְרָ֨א אַבְשָׁל֤וֹם אֵלָיו֙ וַיֹּ֗אמֶר אֵֽימִזֶּ֥ה עִיר֙ אַ֔תָּה וַיֹּ֕אמֶר מֵאַחַ֥ד שִׁבְטֵֽייִשְׂרָאֵ֖ל עַבְדֶּֽךָ:  וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖ךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵיןלְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְוַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִייְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּלאִ֛ישׁ אֲשֶֽׁריִהְיֶהלּוֹרִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיווְהָיָה֙ בִּקְרָבאִ֔ישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֖ת ל֑וֹ וְשָׁלַ֧ח אֶתיָד֛וֹ וְהֶחֱזִ֥יק ל֖וֹ וְנָ֥שַׁק לֽוֹוַיַּ֨עַשׂ אַבְשָׁל֜וֹם כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ לְכָליִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁריָבֹ֥אוּ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֶלהַמֶּ֑לֶךְ וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶתלֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת- דוד ואבשלום.

וַֽיְהִי֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיַּ֤עַשׂ לוֹ֙ אַבְשָׁל֔וֹם מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו:

אבשלום חזר אחרי גלות מהארץ, מירושלים, והתחיל לבנות את מעמדו וכוחו כולל צוות סביבו שרץ לפניו:

וְהִשְׁכִּים֙ אַבְשָׁל֔וֹם

הביאה של אבשלום כמשכים באה כדי לדבר עם האנשים לפני המלך כשהם באים למשפט וש:

וְשֹׁמֵ֥עַ אֵיןלְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ:

שקולו של אבשלום נשמע במקום שלבא להשפט אין שומע לו וכאדם שנשמע קולו בקש אבשלום מהם שהוא ישמע אותם במשפט הזה:

וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּלאִ֛ישׁ אֲשֶֽׁריִהְיֶהלּוֹרִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו

וגם יצדיק אותו:

וְהִצְדַּקְתִּֽיו

וככה קנה לעצמו אבשלום את אהבת העם:

וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶתלֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל

ומתוך המקום הזה מורד אבשלום באביו:

וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְשָׁלוֹם֙ מְרַגְּלִ֔ים בְּכָלשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּשָׁמְעֲכֶם֙ אֶתק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וַאֲמַרְתֶּ֕ם מָלַ֥ךְ אַבְשָׁל֖וֹם בְּחֶבְרֽוֹןוְאֶתאַבְשָׁל֗וֹם הָלְכ֞וּ מָאתַ֤יִם אִישׁ֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם קְרֻאִ֖ים וְהֹלְכִ֣ים לְתֻמָּ֑ם וְלֹ֥א יָדְע֖וּ כָּלדָּבָֽרוַיִּשְׁלַ֣ח אַ֠בְשָׁלוֹם אֶתאֲחִיתֹ֨פֶל הַגִּֽילֹנִ֜י יוֹעֵ֣ץ דָּוִ֗ד מֵֽעִירוֹ֙ מִגִּלֹ֔ה בְּזָבְח֖וֹ אֶתהַזְּבָחִ֑ים וַיְהִ֤י הַקֶּ֙שֶׁר֙ אַמִּ֔ץ וְהָעָ֛ם הוֹלֵ֥ךְ וָרָ֖ב אֶתאַבְשָׁלֽוֹם: פרשת- דוד ואבשלום.

וְהָעָ֛ם הוֹלֵ֥ךְ וָרָ֖ב אֶתאַבְשָׁלֽוֹם:

ומשכך:

וַיָּבֹא֙ הַמַּגִּ֔יד אֶלדָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הָיָ֛ה לֶבאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹםוַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכָלעֲבָדָ֨יו אֲשֶׁראִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹאתִֽהְיֶהלָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּןיְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֙נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֙ינוּ֙ אֶתהָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִיחָֽרֶבוַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽיהַמֶּ֖לֶךְ אֶלהַמֶּ֑לֶךְ כְּכֹ֧ל אֲשֶׁריִבְחַ֛ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִנֵּ֥ה עֲבָדֶֽיךָוַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָלבֵּית֖וֹ בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעֲזֹ֣ב הַמֶּ֗לֶךְ אֵ֣ת עֶ֧שֶׂר נָשִׁ֛ים פִּֽלַגְשִׁ֖ים לִשְׁמֹ֥ר הַבָּֽיִת: פרשת- דוד ואבשלום.

דוד ובני ביתו ואנשיו בורחים לפני שאבשלום ואנשיו יתקפו אותם,

וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכָלעֲבָדָ֨יו אֲשֶׁראִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹאתִֽהְיֶהלָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם

מאוד חשוב לשים לב בענין ידיעתו ובטחונו של דוד, שבנו אם ישב אותו ואת אנשיו הוא יהרוג אותם :

כִּ֛י לֹאתִֽהְיֶהלָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם

שלא ישאר מהם זכר.

בהמשך מגיע העימות בין אנשי אבשלום לדוד ולמרות זאת:

וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶתי֠וֹאָב וְאֶתאֲבִישַׁ֤י וְאֶתאִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר לְאַטלִ֖י לַנַּ֣עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וְכָלהָעָ֣ם שָׁמְע֗וּ בְּצַוֹּ֥ת הַמֶּ֛לֶךְ אֶתכָּלהַשָּׂרִ֖ים עַלדְּבַ֥ר אַבְשָׁלֽוֹםפרשת- דוד ואבשלום.

דוד מצווה לא להרוג את בנו במלחמה הזאת, להזהר שלא להרוג את בנו:

לְאַטלִ֖י לַנַּ֣עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם

וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד וַיַּגֵּ֖ד לְיוֹאָ֑ב וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ רָאִ֣יתִי אֶתאַבְשָׁלֹ֔ם תָּל֖וּי בָּאֵלָֽהוַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב לָאִישׁ֙ הַמַּגִּ֣יד ל֔וֹ וְהִנֵּ֣ה רָאִ֔יתָ וּמַדּ֛וּעַ לֹֽאהִכִּית֥וֹ שָׁ֖ם אָ֑רְצָה וְעָלַ֗י לָ֤תֶת לְךָ֙ עֲשָׂ֣רָה כֶ֔סֶף וַחֲגֹרָ֖ה אֶחָֽתוַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ אֶליוֹאָ֔ב (ולא) וְל֨וּא אָנֹכִ֜י שֹׁקֵ֤ל עַלכַּפַּי֙ אֶ֣לֶף כֶּ֔סֶף לֹֽאאֶשְׁלַ֥ח יָדִ֖י אֶלבֶּןהַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י בְאָזְנֵ֜ינוּ צִוָּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ אֹ֠תְךָ וְאֶתאֲבִישַׁ֤י וְאֶתאִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר שִׁמְרוּמִ֕י בַּנַּ֖עַר בְּאַבְשָׁלֽוֹםאֽוֹעָשִׂ֤יתִי בְנַפְשִׁי֙ שֶׁ֔קֶר וְכָלדָּבָ֖ר לֹאיִכָּחֵ֣ד מִןהַמֶּ֑לֶךְ וְאַתָּ֖ה תִּתְיַצֵּ֥ב מִנֶּֽגֶד: פרשת- דוד ואבשלום.

כִּ֣י בְאָזְנֵ֜ינוּ צִוָּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ אֹ֠תְךָ וְאֶתאֲבִישַׁ֤י וְאֶתאִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר שִׁמְרוּמִ֕י בַּנַּ֖עַר בְּאַבְשָׁלֽוֹם:

ויואב הורג אותו:

וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֔ב לֹאכֵ֖ן אֹחִ֣ילָה לְפָנֶ֑יךָ וַיִּקַּח֩ שְׁלֹשָׁ֨ה שְׁבָטִ֜ים בְּכַפּ֗וֹ וַיִּתְקָעֵם֙ בְּלֵ֣ב אַבְשָׁל֔וֹם עוֹדֶ֥נּוּ חַ֖י בְּלֵ֥ב הָאֵלָֽהוַיָּסֹ֙בּוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֣י יוֹאָ֑ב וַיַּכּ֥וּ אֶתאַבְשָׁל֖וֹם וַיְמִיתֻֽהוּ: פרשת- דוד ואבשלום.

וַיַּכּ֥וּ אֶתאַבְשָׁל֖וֹם וַיְמִיתֻֽהוּ:

וכאבו הגדול של דוד לאחר מות בנו, אפילו שהבן הזה קם עליו:

קינת דוד לבנו אבשלום לאחר שמת:

וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַלעֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽייִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי: פרשת- דוד ואבשלום.

וַיֵּ֑בְךְּ

בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם

מִֽייִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ

אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי:

הניסוח בתורה בפסוק שמספר לנו על צערו של דוד על מות בנו מחבר אותי כקוראת לצער של דוד על מות בנו:

בְּנִ֥י בְנִֽי

אפשר להרגיש את הצער של דוד שקוראים זאת בקול.

וּכְאַבְשָׁל֗וֹם לֹאהָיָ֧ה אִישׁיָפֶ֛ה בְּכָליִשְׂרָאֵ֖ל לְהַלֵּ֣ל מְאֹ֑ד מִכַּ֤ף רַגְלוֹ֙ וְעַ֣ד קָדְקֳד֔וֹ לֹאהָ֥יָה ב֖וֹ מֽוּםוּֽבְגַלְּחוֹ֮ אֶתרֹאשׁוֹ֒ וְֽ֠הָיָה מִקֵּץ֙ יָמִ֤ים לַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְגַלֵּ֔חַ כִּֽיכָבֵ֥ד עָלָ֖יו וְגִלְּח֑וֹ וְשָׁקַל֙ אֶתשְׂעַ֣ר רֹאשׁ֔וֹ מָאתַ֥יִם שְׁקָלִ֖ים בְּאֶ֥בֶן הַמֶּֽלֶךְוַיִּֽוָּלְד֤וּ לְאַבְשָׁלוֹם֙ שְׁלוֹשָׁ֣ה בָנִ֔ים וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר הִ֣יא הָיְתָ֔ה אִשָּׁ֖ה יְפַ֥ת מַרְאֶֽה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיִּֽוָּלְד֤וּ לְאַבְשָׁלוֹם֙ שְׁלוֹשָׁ֣ה בָנִ֔ים וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר הִ֣יא הָיְתָ֔ה אִשָּׁ֖ה יְפַ֥ת מַרְאֶֽה:

וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר

אבשלום אהב את אחותו כל כך והוא קרא לבתו על שם תמר אחותו.

גם לוי ושמעון הרגו את האדם שאנס את אחותם. את דינה.

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.  וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי–נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ: בראשית.

וַיֹּאמְרוּ:  הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ: בראשית.

ככה גרש אמנון את תמר מחדרו לאחר שאנס, לאחר שעינה אותה:

וַיִּקְרָ֗א אֶֽתנַעֲרוֹ֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחוּנָ֥א אֶתזֹ֛את מֵעָלַ֖י הַח֑וּצָה וּנְעֹ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָפרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

שִׁלְחוּנָ֥א אֶתזֹ֛את מֵעָלַ֖י

ותמר שהוצאה מהחדר לאחר שאח שלה אנס אותה:

וַתִּקַּ֨ח תָּמָ֥ר אֵ֙פֶר֙ עַלרֹאשָׁ֔הּ וּכְתֹ֧נֶת הַפַּסִּ֛ים אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יהָ קָרָ֑עָה וַתָּ֤שֶׂם יָדָהּ֙ עַלרֹאשָׁ֔הּ וַתֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְזָעָֽקָה

וְזָעָֽקָה

ואת הזעקה הזאת שמע אבשלום אחיה:

וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֜יהָ אַבְשָׁל֣וֹם אָחִ֗יהָ הַאֲמִינ֣וֹן אָחִיךְ֮ הָיָ֣ה עִמָּךְ֒ וְעַתָּ֞ה אֲחוֹתִ֤י הַחֲרִ֙ישִׁי֙ אָחִ֣יךְ ה֔וּא אַלתָּשִׁ֥יתִי אֶתלִבֵּ֖ךְ לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתֵּ֤שֶׁב תָּמָר֙ וְשֹׁ֣מֵמָ֔ה בֵּ֖ית אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיהָ:

אַלתָּשִׁ֥יתִי אֶתלִבֵּ֖ךְ לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה

וְלֹֽאדִבֶּ֧ר אַבְשָׁל֛וֹם עִםאַמְנ֖וֹן לְמֵרָ֣ע וְעַדט֑וֹב כִּֽישָׂנֵ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶתאַמְנ֔וֹן עַלדְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔ה אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ:

כִּֽיעַלפִּ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ הָיְתָ֣ה שׂוּמָ֔ה מִיּוֹם֙ עַנֹּת֔וֹ אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ:

וַיִּֽוָּלְד֤וּ לְאַבְשָׁלוֹם֙ שְׁלוֹשָׁ֣ה בָנִ֔ים וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר הִ֣יא הָיְתָ֔ה אִשָּׁ֖ה יְפַ֥ת מַרְאֶֽה:

וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר.

הסיפור בפרשת דוד ואבשלום הוא סיפור קימת בן מלך על אביו כדי לתפוש את מקומו.

אבשלום חתר נגד אביו הצליח להסב את הלב של רבים מישראל אליו ועמם נלחם בדוד אביו.

מה שקורה לצד הסיפור המוביל הוא שורת מקרים שיכולים ללמד אותנו על אורחות בני קדם וגרכי חשיבה וגם אודות המלחמה והקורות של מקבלי ההחלטות ויש גם בשעות כאלה שיש בהם גם חולשה של צד כזה או אחר ואפשר לראות אנשים למרות ש.. היה להם על הלב כמה דברים שנפתחו בעת הזאת של חולשת דוד:

וְדָוִ֗ד עָבַ֤ר מְעַט֙ מֵֽהָרֹ֔אשׁ וְהִנֵּ֥ה צִיבָ֛א נַ֥עַר מְפִיבֹ֖שֶׁת לִקְרָאת֑וֹ וְצֶ֨מֶד חֲמֹרִ֜ים חֲבֻשִׁ֗ים וַעֲלֵיהֶם֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּמֵאָ֧ה צִמּוּקִ֛ים וּמֵ֥אָה קַ֖יִץ וְנֵ֥בֶל יָֽיִןוַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶלצִיבָ֖א מָהאֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר צִ֠יבָא הַחֲמוֹרִ֨ים לְבֵיתהַמֶּ֜לֶךְ לִרְכֹּ֗ב (ולהלחםוְהַלֶּ֤חֶם וְהַקַּ֙יִץ֙ לֶאֱכ֣וֹל הַנְּעָרִ֔ים וְהַיַּ֕יִן לִשְׁתּ֥וֹת הַיָּעֵ֖ף בַּמִּדְבָּֽרוַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וְאַיֵּ֖ה בֶּןאֲדֹנֶ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר צִיבָ֜א אֶלהַמֶּ֗לֶךְ הִנֵּה֙ יוֹשֵׁ֣ב בִּירוּשָׁלִַ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר הַיּ֗וֹם יָשִׁ֤יבוּ לִי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת מַמְלְכ֥וּת אָבִֽיוַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצִבָ֔א הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִיבֹ֑שֶׁת וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי אֶמְצָאחֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

מפי-בשת בן שאול שדוד הציל אותו ועזר לו שעם חולשתו של דוד קיווה להשיב את המלוכה אליו למשפחתו:

הִנֵּה֙ יוֹשֵׁ֣ב בִּירוּשָׁלִַ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר הַיּ֗וֹם יָשִׁ֤יבוּ לִי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת מַמְלְכ֥וּת אָבִֽי:

ציבא שבנפול שאול הובא לדוד ממקום שדוד רצה לקיים את ההבטחה ליהונתן לדאוג לזרעו אחריו:

וַיֹּאמֶר דָּוִד–הֲכִי יֶשׁ-עוֹד, אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל; וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד, בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן.  וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא, וַיִּקְרְאוּ-לוֹ אֶל-דָּוִד; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאַתָּה צִיבָא, וַיֹּאמֶר עַבְדֶּךָ.  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל, וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ, חֶסֶד אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם.  וַיֹּאמֶר-לוֹ הַמֶּלֶךְ, אֵיפֹה הוּא; וַיֹּאמֶר צִיבָא, אֶל-הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה-הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן-עַמִּיאֵל, בְּלוֹ דְבָר.  וַיִּשְׁלַח, הַמֶּלֶךְ דָּוִד; וַיִּקָּחֵהוּ, מִבֵּית מָכִיר בֶּן-עַמִּיאֵל–מִלּוֹ דְבָר.  וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת בֶּן-יְהוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּל, אֶל-דָּוִד, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו, וַיִּשְׁתָּחוּ; וַיֹּאמֶר דָּוִד מְפִיבֹשֶׁת, וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ.  וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל-תִּירָא, כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ, וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ, אֶת-כָּל-שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ; וְאַתָּה, תֹּאכַל לֶחֶם עַל-שֻׁלְחָנִי–תָּמִיד.  וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ:  כִּי פָנִיתָ, אֶל-הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי.  וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ, אֶל-צִיבָא נַעַר שָׁאוּל–וַיֹּאמֶר אֵלָיו:  כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל-בֵּיתוֹ, נָתַתִּי לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ.  וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת-הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ, וְהָיָה לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ, וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן-אֲדֹנֶיךָ, יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל-שֻׁלְחָנִי; וּלְצִיבָא, חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים–וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים.  וַיֹּאמֶר צִיבָא, אֶל-הַמֶּלֶךְ, כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת-עַבְדּוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ; וּמְפִיבֹשֶׁת, אֹכֵל עַל-שֻׁלְחָנִי, כְּאַחַד, מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ.  וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן-קָטָן, וּשְׁמוֹ מִיכָא; וְכֹל מוֹשַׁב בֵּית-צִיבָא, עֲבָדִים לִמְפִיבֹשֶׁת. וּמְפִיבֹשֶׁת, יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם, כִּי עַל-שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד, הוּא אֹכֵל; וְהוּא פִסֵּחַ, שְׁתֵּי רַגְלָיו: פרשת מות שאול.

וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא, וַיִּקְרְאוּ-לוֹ אֶל-דָּוִד;

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל, וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ, חֶסֶד אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם.

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ, אֶל-צִיבָא נַעַר שָׁאוּל–וַיֹּאמֶר אֵלָיו:  כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל-בֵּיתוֹ, נָתַתִּי לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ.  וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת-הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ, וְהָיָה לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ, וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן-אֲדֹנֶיךָ, יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל-שֻׁלְחָנִי; וּלְצִיבָא, חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים–וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים.

וציבא הזה אומר לו את זה:

וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצִבָ֔א הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִיבֹ֑שֶׁת וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי אֶמְצָאחֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

ומושך אותו לזה:

וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַדבַּֽחוּרִ֑ים וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּיתשָׁא֗וּל וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶןגֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽלוַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ אֶתדָּוִ֔ ד וְאֶתכָּלעַבְדֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וְכָלהָעָם֙ וְכָלהַגִּבֹּרִ֔ים מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹוְכֹֽהאָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַלהֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהוָ֜ה כֹּ֣ל דְּמֵ֣י בֵיתשָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ (תחתותַּחְתָּ֔יו וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ אֶתהַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

לעימות עם שמעי בן גרא ממשפחת שאול:

שאומר לו כך:

הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהוָ֜ה כֹּ֣ל דְּמֵ֣י בֵיתשָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ (תחתותַּחְתָּ֔יו וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ אֶתהַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ:

להזכירכם דוד לא הרג את שאול, הפלישתים הרגו אותו.

וְכֹֽהאָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַלהֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהוָ֜ה כֹּ֣ל דְּמֵ֣י בֵיתשָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ (תחתותַּחְתָּ֔יו וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ אֶתהַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

במקרה המקלל ממשפחת שאול מאוד מעניינת החשיבה של דוד בעניינו ומשכך פקודתו לחיליו:

וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּןצְרוּיָה֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶתאֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָהנָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶתרֹאשֽׁוֹ:  וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַהלִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה כֹּ֣ה יְקַלֵּ֗ל כִּ֤י יְהוָה֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶתדָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽןוַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤ד אֶלאֲבִישַׁי֙ וְאֶלכָּלעֲבָדָ֔יו הִנֵּ֥ה בְנִ֛י אֲשֶׁריָצָ֥א מִמֵּעַ֖י מְבַקֵּ֣שׁ אֶתנַפְשִׁ֑י וְאַ֨ף כִּֽיעַתָּ֜ה בֶּןהַיְמִינִ֗י הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָֽמַרל֖וֹ יְהוָֽהאוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהוָ֖ה (בעוניבְּעֵינִ֑י וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָֽמַרל֖וֹ יְהוָֽהאוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהוָ֖ה (בעוניבְּעֵינִ֑י וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה

וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה

הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה

מה זה היום הזה, היום הקשה של דוד שבנו נלחם בו, הוא יום אידו של דוד ובמקום בא המקלל לשמוח ביומו של דוד וככתוב:

בִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל-תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ. פֶּן-יִרְאֶה יְהוָה, וְרַע בְּעֵינָיו; וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ: משלי.

וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:

אפשר גם לראות את הנאמנים למלך גם ממקום הגר:

וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָלבֵּית֖וֹ בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעֲזֹ֣ב הַמֶּ֗לֶךְ אֵ֣ת עֶ֧שֶׂר נָשִׁ֛ים פִּֽלַגְשִׁ֖ים לִשְׁמֹ֥ר הַבָּֽיִתוַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָלהָעָ֖ם בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעַמְד֖וּ בֵּ֥ית הַמֶּרְחָֽקוְכָלעֲבָדָיו֙ עֹבְרִ֣ים עַליָד֔וֹ וְכָלהַכְּרֵתִ֖י וְכָלהַפְּלֵתִ֑י וְכָֽלהַגִּתִּ֞ים שֵׁשׁמֵא֣וֹת אִ֗ישׁ אֲשֶׁרבָּ֤אוּ בְרַגְלוֹ֙ מִגַּ֔ת עֹבְרִ֖ים עַלפְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְוַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶלאִתַּ֣י הַגִּתִּ֔י לָ֧מָּה תֵלֵ֛ךְ גַּםאַתָּ֖ה אִתָּ֑נוּ שׁ֣וּב וְשֵׁ֤ב עִםהַמֶּ֙לֶךְ֙ כִּֽינָכְרִ֣י אַ֔תָּה וְגַםגֹּלֶ֥ה אַתָּ֖ה לִמְקוֹמֶֽךָתְּמ֣וֹל בּוֹאֶ֗ךָ וְהַיּ֞וֹם (אנועךאֲנִֽיעֲךָ֤ עִמָּ֙נוּ֙ לָלֶ֔כֶת וַאֲנִ֣י הוֹלֵ֔ךְ עַ֥ל אֲשֶׁראֲנִ֖י הוֹלֵ֑ךְ שׁ֣וּב וְהָשֵׁ֧ב אֶתאַחֶ֛יךָ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽתוַיַּ֧עַן אִתַּ֛י אֶתהַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר חַייְהוָ֗ה וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י אִםבִּמְק֞וֹם אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶהשָּׁ֣ם אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ אִםלְמָ֙וֶת֙ אִםלְחַיִּ֔ים כִּישָׁ֖ם יִהְיֶ֥ה עַבְדֶּֽךָוַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶלאִתַּ֖י לֵ֣ךְ וַעֲבֹ֑ר וַֽיַּעֲבֹ֞ר אִתַּ֤י הַגִּתִּי֙ וְכָלאֲנָשָׁ֔יו וְכָלהַטַּ֖ף אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וְכָֽלהַגִּתִּ֞ים שֵׁשׁמֵא֣וֹת אִ֗ישׁ אֲשֶׁרבָּ֤אוּ בְרַגְלוֹ֙ מִגַּ֔ת עֹבְרִ֖ים עַלפְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְוַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶלאִתַּ֣י הַגִּתִּ֔י לָ֧מָּה תֵלֵ֛ךְ גַּםאַתָּ֖ה אִתָּ֑נוּ שׁ֣וּב וְשֵׁ֤ב עִםהַמֶּ֙לֶךְ֙ כִּֽינָכְרִ֣י אַ֔תָּה וְגַםגֹּלֶ֥ה אַתָּ֖ה לִמְקוֹמֶֽךָ:

ודוד המלך אומר לאיתי הגיתי שבעת הזאת כנוכרי שלא יקח חלק במלחמה לא לו והוא אומר לו כך:

וַיַּ֧עַן אִתַּ֛י אֶתהַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר חַייְהוָ֗ה וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י אִם:

בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶהשָּׁ֣ם אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ אִםלְמָ֙וֶת֙ אִםלְחַיִּ֔ים כִּישָׁ֖ם יִהְיֶ֥ה עַבְדֶּֽךָ

וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַלעֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽייִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽיוַיֻּגַּ֖ד לְיוֹאָ֑ב הִנֵּ֨ה הַמֶּ֧לֶךְ בֹּכֶ֛ה וַיִּתְאַבֵּ֖ל עַלאַבְשָׁלֹֽםוַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָלהָעָ֑ם כִּֽישָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַלבְּנֽוֹוַיִּתְגַּנֵּ֥ב הָעָ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לָב֣וֹא הָעִ֑יר כַּאֲשֶׁ֣ר יִתְגַּנֵּ֗ב הָעָם֙ הַנִּכְלָמִ֔ים בְּנוּסָ֖ם בַּמִּלְחָמָֽהוְהַמֶּ֙לֶךְ֙ לָאַ֣ט אֶתפָּנָ֔יו וַיִּזְעַ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ ק֣וֹל גָּד֑וֹל בְּנִי֙ אַבְשָׁל֔וֹם אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי:  וַיָּבֹ֥א יוֹאָ֛ב אֶלהַמֶּ֖לֶךְ הַבָּ֑יִת וַיֹּאמֶר֩ הֹבַ֨שְׁתָּ הַיּ֜וֹם אֶתפְּנֵ֣י כָלעֲבָדֶ֗יךָ הַֽמְמַלְּטִ֤ים אֶֽתנַפְשְׁךָ֙ הַיּ֔וֹם וְאֵ֨ת נֶ֤פֶשׁ בָּנֶ֙יךָ֙ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְנֶ֣פֶשׁ נָשֶׁ֔יךָ וְנֶ֖פֶשׁ פִּלַגְשֶֽׁיךָלְאַֽהֲבָה֙ אֶתשֹׂ֣נְאֶ֔יךָ וְלִשְׂנֹ֖א אֶתאֹהֲבֶ֑יךָ כִּ֣י הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֗וֹם כִּ֣י אֵ֤ין לְךָ֙ שָׂרִ֣ים וַעֲבָדִ֔ים כִּ֣י יָדַ֣עְתִּי הַיּ֗וֹם כִּ֠י (לאל֣וּ אַבְשָׁל֥וֹם חַי֙ וְכֻלָּ֤נוּ הַיּוֹם֙ מֵתִ֔ים כִּיאָ֖ז יָשָׁ֥ר בְּעֵינֶֽיךָוְעַתָּה֙ ק֣וּם צֵ֔א וְדַבֵּ֖ר עַללֵ֣ב עֲבָדֶ֑יךָ כִּי֩ בַיהוָ֨ה נִשְׁבַּ֜עְתִּי כִּיאֵינְךָ֣ יוֹצֵ֗א אִםיָלִ֨ין אִ֤ישׁ אִתְּךָ֙ הַלַּ֔יְלָה וְרָעָ֧ה לְךָ֣ זֹ֗את מִכָּלהָרָעָה֙ אֲשֶׁרבָּ֣אָה עָלֶ֔יךָ מִנְּעֻרֶ֖יךָ עַדעָֽתָּהוַיָּ֥קָם הַמֶּ֖לֶךְ וַיֵּ֣שֶׁב בַּשָּׁ֑עַר וּֽלְכָלהָעָ֞ם הִגִּ֣ידוּ לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֤ה הַמֶּ֙לֶךְ֙ יוֹשֵׁ֣ב בַּשַּׁ֔עַר וַיָּבֹ֤א כָלהָעָם֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְיִשְׂרָאֵ֔ל נָ֖ס אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

השיח של יואב עם המלך דוד הוא הוא שיח שעמו מנער המלך מעיר את המלך לתפקד בעת הקשה הזאת כמנהיג כמו שצריך:

וַיֻּגַּ֖ד לְיוֹאָ֑ב הִנֵּ֨ה הַמֶּ֧לֶךְ בֹּכֶ֛ה וַיִּתְאַבֵּ֖ל עַלאַבְשָׁלֹֽםוַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָלהָעָ֑ם כִּֽישָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַלבְּנֽוֹ

ומאיר לו על כך שיש לו עם לרעות אותו ולעם הזה היה סכנה אילו אבשלום היה בחיים:

ל֣וּ אַבְשָׁל֥וֹם חַי֙ וְכֻלָּ֤נוּ הַיּוֹם֙ מֵתִ֔ים כִּיאָ֖ז יָשָׁ֥ר בְּעֵינֶֽיךָ

ומעיר אותם מקים אותו מאבלו לדאוג לאנשים שאוהבים אותו והלכו איתו וגם בוכים איתו באבלו על אבשלום:

וְעַתָּה֙ ק֣וּם צֵ֔א וְדַבֵּ֖ר עַללֵ֣ב עֲבָדֶ֑יךָ

והמלך קם והעם נרגע ואיש איש לביתו והלאה, יש ממלכה לנהל:

וַיָּ֥קָם הַמֶּ֖לֶךְ וַיֵּ֣שֶׁב בַּשָּׁ֑עַר וּֽלְכָלהָעָ֞ם הִגִּ֣ידוּ לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֤ה הַמֶּ֙לֶךְ֙ יוֹשֵׁ֣ב בַּשַּׁ֔עַר וַיָּבֹ֤א כָלהָעָם֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְיִשְׂרָאֵ֔ל נָ֖ס אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו:

ודוד הלך לשער לאותו שער שבנו אבשלום השכים לשבת בו לפני אביו וכך גנב את לב העם וביקש גם המלוכה לעצמו.

וַיֹּ֥אמֶר אַבְשָׁל֖וֹם אֶלאֲחִיתֹ֑פֶל הָב֥וּ לָכֶ֛ם עֵצָ֖ה מַֽהנַּעֲשֶֽׂהוַיֹּ֤אמֶר אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶלאַבְשָׁלֹ֔ם בּ֚וֹא אֶלפִּלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הִנִּ֖יחַ לִשְׁמ֣וֹר הַבָּ֑יִת וְשָׁמַ֤ע כָּליִשְׂרָאֵל֙ כִּֽינִבְאַ֣שְׁתָּ אֶתאָבִ֔יךָ וְחָ֣זְק֔וּ יְדֵ֖י כָּלאֲשֶׁ֥ר אִתָּֽךְ:  וַיַּטּ֧וּ לְאַבְשָׁל֛וֹם הָאֹ֖הֶל עַלהַגָּ֑ג וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶלפִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כָּליִשְׂרָאֵֽלוַעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַלאִ֖ישׁ בִּדְבַ֣ר הָאֱלֹהִ֑ים כֵּ֚ן כָּלעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּםלְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

עיצת אחיתופל הראשונה:

וַיֹּ֤אמֶר אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶלאַבְשָׁלֹ֔ם בּ֚וֹא אֶלפִּלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יךָ:  

בעת הורדת מלך יש כובשים שנוהגים לשכב עם נשות המלך, זה חלק מכיבוש מלוכה.

לרוב האדם שמוריד את המלך הוא לא בנו.. במקרה אבשלום הרוצה לגנוב הכתר הוא בן המלך וכשכזה יש דברים לו לעשות:

וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶלפִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כָּליִשְׂרָאֵֽל:

עֶרְוַת אֵשֶׁת-אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה:  עֶרְוַת אָבִיךָ, הִוא: ויקרא.

והדין:

כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה–וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא.

וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל; בראשית.

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי–יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה: בראשית.

ראובן לאחר ששכב עם פילגש אביו- איבד את בכורתו.

וְדָוִד֙ הִגִּ֣יד לֵאמֹ֔ר אֲחִיתֹ֥פֶל בַּקֹּשְׁרִ֖ים עִםאַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד סַכֶּלנָ֛א אֶתעֲצַ֥ת אֲחִיתֹ֖פֶל יְהוָֽהוַיְהִ֤י דָוִד֙ בָּ֣א עַדהָרֹ֔אשׁ אֲשֶֽׁריִשְׁתַּחֲוֶ֥ה שָׁ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וְהִנֵּ֤ה לִקְרָאתוֹ֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י קָר֙וּעַ֙ כֻּתָּנְתּ֔וֹ וַאֲדָמָ֖ה עַלרֹאשֽׁוֹוַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ דָּוִ֑ד אִ֚ם עָבַ֣רְתָּ אִתִּ֔י וְהָיִ֥תָ עָלַ֖י לְמַשָּֽׂאוְאִםהָעִ֣יר תָּשׁ֗וּב וְאָמַרְתָּ֤ לְאַבְשָׁלוֹם֙ עַבְדְּךָ֙ אֲנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶֽהְיֶ֔ה עֶ֣בֶד אָבִ֤יךָ וַֽאֲנִי֙ מֵאָ֔ז וְעַתָּ֖ה וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וְהֵפַרְתָּ֣ה לִ֔י אֵ֖ת עֲצַ֥ת אֲחִיתֹֽפֶלוַהֲל֤וֹא עִמְּךָ֙ שָׁ֔ם צָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִ֑ים וְהָיָ֗ה כָּלהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁמַע֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ תַּגִּ֕יד לְצָד֥וֹק וּלְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִֽיםהִנֵּהשָׁ֤ם עִמָּם֙ שְׁנֵ֣י בְנֵיהֶ֔ם אֲחִימַ֣עַץ לְצָד֔וֹק וִיהוֹנָתָ֖ן לְאֶבְיָתָ֑ר וּשְׁלַחְתֶּ֤ם בְּיָדָם֙ אֵלַ֔י כָּלדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁמָֽעוּוַיָּבֹ֥א חוּשַׁ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד הָעִ֑יר וְאַבְשָׁלֹ֔ם יָבֹ֖א יְרוּשָׁלִָֽם: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וְדָוִד֙ הִגִּ֣יד לֵאמֹ֔ר אֲחִיתֹ֥פֶל בַּקֹּשְׁרִ֖ים עִםאַבְשָׁל֑וֹם

במרד שהנהיג אבשלום היו שחברו אליו נגד אביו וגם אחיתופל שהיה מאנשי המלך הצטרף לקושרים נגד המלך.

ודוד מגייס את רעהו חושי כמרגל להפר את עיצת אחיתופל לאבשלום:

וְאִםהָעִ֣יר תָּשׁ֗וּב וְאָמַרְתָּ֤ לְאַבְשָׁלוֹם֙ עַבְדְּךָ֙ אֲנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶֽהְיֶ֔ה עֶ֣בֶד אָבִ֤יךָ וַֽאֲנִי֙ מֵאָ֔ז וְעַתָּ֖ה וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וְהֵפַרְתָּ֣ה לִ֔י אֵ֖ת עֲצַ֥ת אֲחִיתֹֽפֶל

וחושי עולה לירושילים לפגישה עם אבשלום שבוחן אותו:

וְאַבְשָׁל֗וֹם וְכָלהָעָם֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖אוּ יְרוּשָׁלִָ֑ם וַאֲחִיתֹ֖פֶל אִתּֽוֹ:  וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁרבָּ֞א חוּשַׁ֧י הָאַרְכִּ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד אֶלאַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֤אמֶר חוּשַׁי֙ אֶלאַבְשָׁלֹ֔ם יְחִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְוַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶלחוּשַׁ֔י זֶ֥ה חַסְדְּךָ֖ אֶתרֵעֶ֑ךָ לָ֥מָּה לֹֽאהָלַ֖כְתָּ אֶתרֵעֶֽךָוַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁי֮ אֶלאַבְשָׁלֹם֒ לֹ֕א כִּי֩ אֲשֶׁ֨ר בָּחַ֧ר יְהוָ֛ה וְהָעָ֥ם הַזֶּ֖ה וְכָלאִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל (לא) ל֥וֹ אֶהְיֶ֖ה וְאִתּ֥וֹ אֵשֵֽׁבוְהַשֵּׁנִ֗ית לְמִי֙ אֲנִ֣י אֶֽעֱבֹ֔ד הֲל֖וֹא לִפְנֵ֣י בְנ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֤ר עָבַ֙דְתִּי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כֵּ֖ן אֶהְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁרבָּ֞א חוּשַׁ֧י הָאַרְכִּ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד אֶלאַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֤אמֶר חוּשַׁי֙ אֶלאַבְשָׁלֹ֔ם יְחִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְוַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶלחוּשַׁ֔י זֶ֥ה חַסְדְּךָ֖ אֶתרֵעֶ֑ךָ לָ֥מָּה לֹֽאהָלַ֖כְתָּ אֶתרֵעֶֽךָ:

היתה הטלת ספק באמינותו כי אבשלום ידע שחושי חברו של דוד ומקבל את חושי לצוות החשיבה שלו.

והלאה:
עיצת אחיתופל השנית:

וַיֹּ֥אמֶר אֲחִיתֹ֖פֶל אֶלאַבְשָׁלֹ֑ם אֶבְחֲרָ֣ה נָּ֗א שְׁנֵיםעָשָׂ֥ר אֶ֙לֶף֙ אִ֔ישׁ וְאָק֛וּמָה וְאֶרְדְּפָ֥ה אַחֲרֵידָוִ֖ד הַלָּֽיְלָהוְאָב֣וֹא עָלָ֗יו וְה֤וּא יָגֵ֙עַ֙ וּרְפֵ֣ה יָדַ֔יִם וְהַֽחֲרַדְתִּ֣י אֹת֔וֹ וְנָ֖ס כָּלהָעָ֣ם אֲשֶׁראִתּ֑וֹ וְהִכֵּיתִ֥י אֶתהַמֶּ֖לֶךְ לְבַדּֽוֹוְאָשִׁ֥יבָה כָלהָעָ֖ם אֵלֶ֑יךָ כְּשׁ֣וּב הַכֹּ֔ל הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֔שׁ כָּלהָעָ֖ם יִהְיֶ֥ה שָׁלֽוֹםוַיִּישַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם וּבְעֵינֵ֖י כָּלזִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם קְרָ֣א נָ֔א גַּ֖ם לְחוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֑י וְנִשְׁמְעָ֥ה מַהבְּפִ֖יו גַּםהֽוּא: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

לעומת עצת אחיתופל זאת עיצת חושי הארכי:

וַיֹּ֥אמֶר חוּשַׁ֖י אֶלאַבְשָׁל֑וֹם לֹֽאטוֹבָ֧ה הָעֵצָ֛ה אֲשֶׁריָעַ֥ץ אֲחִיתֹ֖פֶל בַּפַּ֥עַם הַזֹּֽאתוַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אַתָּ֣ה יָ֠דַעְתָּ אֶתאָבִ֨יךָ וְאֶתאֲנָשָׁ֜יו כִּ֧י גִבֹּרִ֣ים הֵ֗מָּה וּמָרֵ֥י נֶ֙פֶשׁ֙ הֵ֔מָּה כְּדֹ֥ב שַׁכּ֖וּל בַּשָּׂדֶ֑ה וְאָבִ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א יָלִ֖ין אֶתהָעָֽםהִנֵּ֨ה עַתָּ֤ה הֽוּאנֶחְבָּא֙ בְּאַחַ֣ת הַפְּחָתִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ד הַמְּקוֹמֹ֑ת וְהָיָ֗ה כִּנְפֹ֤ל בָּהֶם֙ בַּתְּחִלָּ֔ה וְשָׁמַ֤ע הַשֹּׁמֵ֙עַ֙ וְאָמַ֔ר הָֽיְתָה֙ מַגֵּפָ֔ה בָּעָ֕ם אֲשֶׁ֖ר אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֹֽםוְה֣וּא גַםבֶּןחַ֗יִל אֲשֶׁ֥ר לִבּ֛וֹ כְּלֵ֥ב הָאַרְיֵ֖ה הִמֵּ֣ס יִמָּ֑ס כִּֽייֹדֵ֤עַ כָּליִשְׂרָאֵל֙ כִּיגִבּ֣וֹר אָבִ֔יךָ וּבְנֵיחַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹכִּ֣י יָעַ֗צְתִּי הֵ֠אָסֹף יֵאָסֵ֨ף עָלֶ֤יךָ כָליִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַדבְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע כַּח֥וֹל אֲשֶׁרעַלהַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וּפָנֶ֥יךָ הֹלְכִ֖ים בַּקְרָֽבוּבָ֣אנוּ אֵלָ֗יו (באחתבְּאַחַ֤ד הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצָ֣א שָׁ֔ם וְנַ֣חְנוּ עָלָ֔יו כַּאֲשֶׁ֛ר יִפֹּ֥ל הַטַּ֖ל עַלהָאֲדָמָ֑ה וְלֹֽאנ֥וֹתַר בּ֛וֹ וּבְכָלהָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁראִתּ֖וֹ גַּםאֶחָֽדוְאִםאֶלעִיר֙ יֵֽאָסֵ֔ף וְהִשִּׂ֧יאוּ כָֽליִשְׂרָאֵ֛ל אֶלהָעִ֥יר הַהִ֖יא חֲבָלִ֑ים וְסָחַ֤בְנוּ אֹתוֹ֙ עַדהַנַּ֔חַל עַ֛ד אֲשֶֽׁרלֹאנִמְצָ֥א שָׁ֖ם גַּםצְרֽוֹר: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

אם חושי לא היה בא לאבשלום אז ברור שעצתו של אחיתופל באין עוד עיצה, היתה מתקבלת , היה צריך עוד עיצה כדי להפר את עצתו של אחיתופל.

ולכך שלח דוד את חושי להפר את עצת אחיתופל:

וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ וְכָלאִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל טוֹבָ֗ה עֲצַת֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י מֵעֲצַ֖ת אֲחִיתֹ֑פֶל  וַיהוָ֣ה צִוָּ֗ה לְהָפֵ֞ר אֶתעֲצַ֤ת אֲחִיתֹ֙פֶל֙ הַטּוֹבָ֔ה לְבַעֲב֗וּר הָבִ֧יא יְהוָ֛ה אֶלאַבְשָׁל֖וֹם אֶתהָרָעָֽה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ וְכָלאִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל טוֹבָ֗ה עֲצַת֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י מֵעֲצַ֖ת אֲחִיתֹ֑פֶל

וַיהוָ֣ה צִוָּ֗ה לְהָפֵ֞ר אֶתעֲצַ֤ת אֲחִיתֹ֙פֶל֙ הַטּוֹבָ֔ה לְבַעֲב֗וּר הָבִ֧יא יְהוָ֛ה אֶלאַבְשָׁל֖וֹם אֶתהָרָעָֽה:

לְבַעֲב֗וּר הָבִ֧יא יְהוָ֛ה אֶלאַבְשָׁל֖וֹם אֶתהָרָעָֽה:

יְהוָה, הֵפִיר עֲצַת-גּוֹיִם; הֵנִיא, מַחְשְׁבוֹת עַמִּים: תהלים.

וחושי כמרגל שולח להודיע לדוד את מהלכי אבשלום הבאים שיהיה מוכן

וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אֶלצָד֤וֹק וְאֶלאֶבְיָתָר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים כָּזֹ֣את וְכָזֹ֗את יָעַ֤ץ אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶתאַבְשָׁלֹ֔ם וְאֵ֖ת זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את יָעַ֥צְתִּי אָֽנִיוְעַתָּ֡ה שִׁלְח֣וּ מְהֵרָה֩ וְהַגִּ֨ידוּ לְדָוִ֜ד לֵאמֹ֗ר אַלתָּ֤לֶן הַלַּ֙יְלָה֙ בְּעַֽרְב֣וֹת הַמִּדְבָּ֔ר וְגַ֖ם עָב֣וֹר תַּעֲב֑וֹר פֶּ֚ן יְבֻלַּ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ וּלְכָלהָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹוִיהוֹנָתָ֨ן וַאֲחִימַ֜עַץ עֹמְדִ֣ים בְּעֵיןרֹגֵ֗ל וְהָלְכָ֤ה הַשִּׁפְחָה֙ וְהִגִּ֣ידָה לָהֶ֔ם וְהֵם֙ יֵֽלְכ֔וּ וְהִגִּ֖ידוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד כִּ֣י לֹ֥א יוּכְל֛וּ לְהֵרָא֖וֹת לָב֥וֹא הָעִֽירָהוַיַּ֤רְא אֹתָם֙ נַ֔עַר וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְשָׁלֹ֑ם וַיֵּלְכוּ֩ שְׁנֵיהֶ֨ם מְהֵרָ֜ה וַיָּבֹ֣אוּ אֶלבֵּֽיתאִ֣ישׁ בְּבַחוּרִ֗ים וְל֥וֹ בְאֵ֛ר בַּחֲצֵר֖וֹ וַיֵּ֥רְדוּ שָֽׁםוַתִּקַּ֣ח הָאִשָּׁ֗ה וַתִּפְרֹ֤שׂ אֶתהַמָּסָךְ֙ עַלפְּנֵ֣י הַבְּאֵ֔ר וַתִּשְׁטַ֥ח עָלָ֖יו הָֽרִפ֑וֹת וְלֹ֥א נוֹדַ֖ע דָּבָֽר:  וַיָּבֹ֣אוּ עַבְדֵי֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶֽלהָאִשָּׁ֜ה הַבַּ֗יְתָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַיֵּ֗ה אֲחִימַ֙עַץ֙ וִיה֣וֹנָתָ֔ן וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָֽאִשָּׁ֔ה עָבְר֖וּ מִיכַ֣ל הַמָּ֑יִם וַיְבַקְשׁוּ֙ וְלֹ֣א מָצָ֔אוּ וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרוּשָׁלִָֽםוַיְהִ֣י אַחֲרֵ֣י לֶכְתָּ֗ם וַֽיַּעֲלוּ֙ מֵֽהַבְּאֵ֔ר וַיֵּ֣לְכ֔וּ וַיַּגִּ֖דוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיֹּאמְר֣וּ אֶלדָּוִ֗ד ק֣וּמוּ וְעִבְר֤וּ מְהֵרָה֙ אֶתהַמַּ֔יִם כִּיכָ֛כָה יָעַ֥ץ עֲלֵיכֶ֖ם אֲחִיתֹֽפֶל:  וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וְכָלהָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּעַבְר֖וּ אֶתהַיַּרְדֵּ֑ן עַדא֣וֹר הַבֹּ֗קֶר עַדאַחַד֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹאעָבַ֖ר אֶתהַיַּרְדֵּֽן:  פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אֶלצָד֤וֹק וְאֶלאֶבְיָתָר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים כָּזֹ֣את וְכָזֹ֗את יָעַ֤ץ אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶתאַבְשָׁלֹ֔ם וְאֵ֖ת זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את יָעַ֥צְתִּי אָֽנִיוְעַתָּ֡ה שִׁלְח֣וּ מְהֵרָה֩ וְהַגִּ֨ידוּ לְדָוִ֜ד לֵאמֹ֗ר אַלתָּ֤לֶן הַלַּ֙יְלָה֙ בְּעַֽרְב֣וֹת הַמִּדְבָּ֔ר וְגַ֖ם עָב֣וֹר תַּעֲב֑וֹר פֶּ֚ן יְבֻלַּ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ וּלְכָלהָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ

וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וְכָלהָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּעַבְר֖וּ אֶתהַיַּרְדֵּ֑ן עַדא֣וֹר הַבֹּ֗קֶר עַדאַחַד֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹאעָבַ֖ר אֶתהַיַּרְדֵּֽן:

מהלך זה משנה את המלחמה וזאת נקודת המפנה שדוד ואנשיו משיבים לדוד את המלוכה, היו כבר שאמרו לאבשלום יחי המלך

וַאֲחִיתֹ֣פֶל רָאָ֗ה כִּ֣י לֹ֣א נֶעֶשְׂתָה֮ עֲצָתוֹ֒ וַיַּחֲבֹ֣שׁ אֶֽתהַחֲמ֗וֹר וַיָּ֜קָם וַיֵּ֤לֶךְ אֶלבֵּיתוֹ֙ אֶלעִיר֔וֹ וַיְצַ֥ו אֶלבֵּית֖וֹ וַיֵּחָנַ֑ק וַיָּ֕מָת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקֶ֥בֶר אָבִֽיו: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם.

תפילת דוד בעת שברח מבנו.

מִזְמוֹר לְדָוִד:    בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.
יְהוָה, מָה-רַבּוּ צָרָי;    רַבִּים, קָמִים עָלָי.
רַבִּים, אֹמְרִים לְנַפְשִׁי:    אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה.
וְאַתָּה יְהוָה, מָגֵן בַּעֲדִי;    כְּבוֹדִי, וּמֵרִים רֹאשִׁי.
קוֹלִי, אֶל-יְהוָה אֶקְרָא;    וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה.
אֲנִי שָׁכַבְתִּי, וָאִישָׁנָה;    הֱקִיצוֹתִי–כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי.
לֹא-אִירָא, מֵרִבְבוֹת עָם–    אֲשֶׁר סָבִיב, שָׁתוּ עָלָי.
קוּמָה יְהוָה, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי–    כִּי-הִכִּיתָ אֶת-כָּל-אֹיְבַי לֶחִי;
שִׁנֵּי רְשָׁעִים    שִׁבַּרְתָּ.
לַיהוָה הַיְשׁוּעָה;    עַל-עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.

תפילת דוד בעת שברח מבנו.

לַיהוָה הַיְשׁוּעָה; עַל-עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.

דוד נושע בסופו של יום אך בנו מת:

וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַלעֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽייִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽיוַיֻּגַּ֖ד לְיוֹאָ֑ב הִנֵּ֨ה הַמֶּ֧לֶךְ בֹּכֶ֛ה וַיִּתְאַבֵּ֖ל עַלאַבְשָׁלֹֽםוַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָלהָעָ֑ם כִּֽישָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַלבְּנֽוֹ:פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם.

וַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָלהָעָ֑ם:

.

פרשת אמנון ואבשלום- לימודים מספר שמואל.

לימודים מספר שמואל- מלכות דוד- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת אמנון ואבשלום.

וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵיכֵ֗ן וּלְאַבְשָׁל֧וֹם בֶּןדָּוִ֛ד אָח֥וֹת יָפָ֖ה וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר וַיֶּאֱהָבֶ֖הָ אַמְנ֥וֹן בֶּןדָּוִֽד:פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

התואר של אבשלום ואמנון הוא – בן דוד ושל תמר התואר הוא אחות אבשלום בן דוד. גם היא היתה בת דוד ואחות של אמנון, אך יש הבדל בין אבשלום לאמנון יען כי תמר ואבשלום הם מאותה אם. והאם של אמנון היא אינה אם תמר ואמנון הדבר שם את אבשלום ותמר כיחידה אחת לעומת אמנון בהבדלה זאת.

וַיֵּ֨צֶר לְאַמְנ֜וֹן לְהִתְחַלּ֗וֹת בַּֽעֲבוּר֙ תָּמָ֣ר אֲחֹת֔וֹ כִּ֥י בְתוּלָ֖ה הִ֑יא וַיִּפָּלֵא֙ בְּעֵינֵ֣י אַמְנ֔וֹן לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖הּ מְאֽוּמָה

וַיֵּ֨צֶר לְאַמְנ֜וֹן לְהִתְחַלּ֗וֹת

לְהִתְחַלּ֗וֹת

אמנון רצה לעשות עצמו חולה:

בַּֽעֲבוּר֙

לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖הּ מְאֽוּמָה

כשמטיחים אשמה באדם אז לעתים הוא מתגונן ואומר לא עשיתי מאומה, את המילה מאומה אנחנו מכירים מהמקומות האלה. ולאמנון היה יצר לעשות מאומה לתמר:

היא היתה גם יפה:

אָח֥וֹת יָפָ֖ה וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר

וגם בתולה והדבר עורר את היצר של אמנון על אחותו, על בת אביו:

כִּ֥י בְתוּלָ֖ה הִ֑יא וַיִּפָּלֵא֙ בְּעֵינֵ֣י אַמְנ֔וֹן

והוא התיעץ עם חבר שלו בענין:

וּלְאַמְנ֣וֹן רֵ֗עַ וּשְׁמוֹ֙ יֽוֹנָדָ֔ב בֶּןשִׁמְעָ֖ה אֲחִ֣י דָוִ֑ד וְי֣וֹנָדָ֔ב אִ֥ישׁ חָכָ֖ם מְאֹֽדוַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ מַדּ֣וּעַ אַ֠תָּה כָּ֣כָה דַּ֤ל בֶּןהַמֶּ֙לֶךְ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר הֲל֖וֹא תַּגִּ֣יד לִ֑י וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אַמְנ֔וֹן אֶתתָּמָ֗ר אֲח֛וֹת אַבְשָׁלֹ֥ם אָחִ֖י אֲנִ֥י אֹהֵֽבוַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יְה֣וֹנָדָ֔ב שְׁכַ֥ב עַלמִשְׁכָּבְךָ֖ וְהִתְחָ֑ל וּבָ֧א אָבִ֣יךָ לִרְאוֹתֶ֗ךָ וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֡יו תָּ֣בֹא נָא֩ תָמָ֨ר אֲחוֹתִ֜י וְתַבְרֵ֣נִי לֶ֗חֶם וְעָשְׂתָ֤ה לְעֵינַי֙ אֶתהַבִּרְיָ֔ה לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר אֶרְאֶ֔ה וְאָכַלְתִּ֖י מִיָּדָֽהּוַיִּשְׁכַּ֥ב אַמְנ֖וֹן וַיִּתְחָ֑ל וַיָּבֹ֨א הַמֶּ֜לֶךְ לִרְאֹת֗וֹ וַיֹּ֨אמֶר אַמְנ֤וֹן אֶלהַמֶּ֙לֶךְ֙ תָּֽבוֹאנָ֞א תָּמָ֣ר אֲחֹתִ֗י וּתְלַבֵּ֤ב לְעֵינַי֙ שְׁתֵּ֣י לְבִב֔וֹת וְאֶבְרֶ֖ה מִיָּדָֽהּ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

אותו חבר יונדב מנחה אותו איך ללכוד את אחותו תמר תחילה לשחק חולה:

שְׁכַ֥ב עַלמִשְׁכָּבְךָ֖ וְהִתְחָ֑ל

להביא את אביו אליו:

וַיָּבֹ֨א הַמֶּ֜לֶךְ לִרְאֹת֗וֹ וַיֹּ֨אמֶר אַמְנ֤וֹן אֶלהַמֶּ֙לֶךְ֙ תָּֽבוֹאנָ֞א תָּמָ֣ר אֲחֹתִ֗י וּתְלַבֵּ֤ב לְעֵינַי֙ שְׁתֵּ֣י לְבִב֔וֹת וְאֶבְרֶ֖ה מִיָּדָֽהּ:

כחולה שהציע את תרופתו לייצר את הסכמת אביו לשלוח לו את תמר לעזור לו להבריא:

וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֛ד אֶלתָּמָ֖ר הַבַּ֣יְתָה לֵאמֹ֑ר לְכִ֣י נָ֗א בֵּ֚ית אַמְנ֣וֹן אָחִ֔יךְ וַעֲשִׂיל֖וֹ הַבִּרְיָֽהוַתֵּ֣לֶךְ תָּמָ֗ר בֵּ֛ית אַמְנ֥וֹן אָחִ֖יהָ וְה֣וּא שֹׁכֵ֑ב וַתִּקַּ֨ח אֶתהַבָּצֵ֤ק (ותלושוַתָּ֙לָשׁ֙ וַתְּלַבֵּ֣ב לְעֵינָ֔יו וַתְּבַשֵּׁ֖ל אֶתהַלְּבִבֽוֹתוַתִּקַּ֤ח אֶתהַמַּשְׂרֵת֙ וַתִּצֹ֣ק לְפָנָ֔יו וַיְמָאֵ֖ן לֶאֱכ֑וֹל וַיֹּ֣אמֶר אַמְנ֗וֹן הוֹצִ֤יאוּ כָלאִישׁ֙ מֵֽעָלַ֔י וַיֵּצְא֥וּ כָלאִ֖ישׁ מֵעָלָֽיווַיֹּ֨אמֶר אַמְנ֜וֹן אֶלתָּמָ֗ר הָבִ֤יאִי הַבִּרְיָה֙ הַחֶדֶ֔ר וְאֶבְרֶ֖ה מִיָּדֵ֑ךְ וַתִּקַּ֣ח תָּמָ֗ר אֶתהַלְּבִבוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔תָה וַתָּבֵ֛א לְאַמְנ֥וֹן אָחִ֖יהָ הֶחָֽדְרָה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיְמָאֵ֖ן לֶאֱכ֑וֹל וַיֹּ֣אמֶר אַמְנ֗וֹן הוֹצִ֤יאוּ כָלאִישׁ֙ מֵֽעָלַ֔י וַיֵּצְא֥וּ כָלאִ֖ישׁ מֵעָלָֽיו:

ובמקום הזה שאמנון מוביל בתחבולות את תמר להיות איתו לבד עושה אמנון את מעשה הנבלה ואונס את אחותו:

וַתַּגֵּ֥שׁ אֵלָ֖יו לֶֽאֱכֹ֑ל וַיַּֽחֲזֶקבָּהּ֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ בּ֛וֹאִי שִׁכְבִ֥י עִמִּ֖י אֲחוֹתִֽיוַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַלאָחִי֙ אַלתְּעַנֵּ֔נִי כִּ֛י לֹאיֵֽעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אַֽלתַּעֲשֵׂ֖ה אֶתהַנְּבָלָ֥ה הַזֹּֽאתוַאֲנִ֗י אָ֤נָה אוֹלִיךְ֙ אֶתחֶרְפָּתִ֔י וְאַתָּ֗ה תִּהְיֶ֛ה כְּאַחַ֥ד הַנְּבָלִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּה֙ דַּבֶּרנָ֣א אֶלהַמֶּ֔לֶךְ כִּ֛י לֹ֥א יִמְנָעֵ֖נִי מִמֶּֽךָּוְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלָ֑הּ וַיֶּחֱזַ֤ק מִמֶּ֙נָּה֙ וַיְעַנֶּ֔הָ וַיִּשְׁכַּ֖ב אֹתָֽהּ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

תמר ניסתה לשכנע את אמנון לא לעשות הדבר:

וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַלאָחִי֙ אַלתְּעַנֵּ֔נִי כִּ֛י לֹאיֵֽעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בְּיִשְׂרָאֵ֑ל

עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת-אָבִיךָ, אוֹ בַת-אִמֶּךָ, מוֹלֶדֶת בַּיִת, אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ–לֹא תְגַלֶּה, עֶרְוָתָן: ויקרא. 

וְאַתָּ֗ה תִּהְיֶ֛ה כְּאַחַ֥ד הַנְּבָלִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל

כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ. וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה–וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא.

והיא בקשה שלפחות יבקש את אישור אביה:

וְעַתָּה֙ דַּבֶּרנָ֣א אֶלהַמֶּ֔לֶךְ כִּ֛י לֹ֥א יִמְנָעֵ֖נִי מִמֶּֽךָּ

ולא, אמנון אנס/עינה את תמר אחות אבשלום:

וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלָ֑הּ וַיֶּחֱזַ֤ק מִמֶּ֙נָּה֙ וַיְעַנֶּ֔הָ וַיִּשְׁכַּ֖ב אֹתָֽהּ

וַיִּשְׂנָאֶ֣הָ אַמְנ֗וֹן שִׂנְאָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד כִּ֣י גְדוֹלָ֗ה הַשִּׂנְאָה֙ אֲשֶׁ֣ר שְׂנֵאָ֔הּ מֵאַהֲבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֲהֵבָ֑הּ וַֽיֹּאמֶרלָ֥הּ אַמְנ֖וֹן ק֥וּמִי לֵֽכִיוַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַלאוֹדֹ֞ת הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את מֵאַחֶ֛רֶת אֲשֶׁרעָשִׂ֥יתָ עִמִּ֖י לְשַׁלְּחֵ֑נִי וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁמֹ֥עַֽ לָֽהּוַיִּקְרָ֗א אֶֽתנַעֲרוֹ֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחוּנָ֥א אֶתזֹ֛את מֵעָלַ֖י הַח֑וּצָה וּנְעֹ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיִּשְׂנָאֶ֣הָ אַמְנ֗וֹן שִׂנְאָה֙ גְּדוֹלָ֣ה 

כִּי-הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו;    לִמְצֹא עֲוֺנוֹ לִשְׂנֹא. דִּבְרֵי-פִיו, אָוֶן וּמִרְמָה;    חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב. אָוֶן, יַחְשֹׁב–עַל-מִשְׁכָּבוֹ:    יִתְיַצֵּב, עַל-דֶּרֶךְ לֹא-טוֹב; רָע, לֹא יִמְאָס: תהלים.

לִמְצֹא עֲוֺנוֹ לִשְׂנֹא.

ולאחר מכן הוא גרש אותה מחדרו והיא עוד בבגדי בתוליה:

וְעָלֶ֙יהָ֙ כְּתֹ֣נֶת פַּסִּ֔ים כִּי֩ כֵ֨ן תִּלְבַּ֧שְׁןָ בְנוֹתהַמֶּ֛לֶךְ הַבְּתוּלֹ֖ת מְעִילִ֑ים וַיֹּצֵ֨א אוֹתָ֤הּ מְשָֽׁרְתוֹ֙ הַח֔וּץ וְנָעַ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

ולאחיה אבשלום נודע הדבר:

וַתִּקַּ֨ח תָּמָ֥ר אֵ֙פֶר֙ עַלרֹאשָׁ֔הּ וּכְתֹ֧נֶת הַפַּסִּ֛ים אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יהָ קָרָ֑עָה וַתָּ֤שֶׂם יָדָהּ֙ עַלרֹאשָׁ֔הּ וַתֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְזָעָֽקָהוַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֜יהָ אַבְשָׁל֣וֹם אָחִ֗יהָ הַאֲמִינ֣וֹן אָחִיךְ֮ הָיָ֣ה עִמָּךְ֒ וְעַתָּ֞ה אֲחוֹתִ֤י הַחֲרִ֙ישִׁי֙ אָחִ֣יךְ ה֔וּא אַלתָּשִׁ֥יתִי אֶתלִבֵּ֖ךְ לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתֵּ֤שֶׁב תָּמָר֙ וְשֹׁ֣מֵמָ֔ה בֵּ֖ית אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיהָ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

אֲחוֹתִ֤י הַחֲרִ֙ישִׁי֙ אָחִ֣יךְ ה֔וּא אַלתָּשִׁ֥יתִי אֶתלִבֵּ֖ךְ לַדָּבָ֣ר

אַלתָּשִׁ֥יתִי אֶתלִבֵּ֖ךְ

היה ענין עם שמירת הדבר בבית כמו שאומרים כי עדין הם אחים של אמנון לכן אבשלום ביקש מתמר שתחריש.

ובהמשך לדבר:

וְלֹֽאדִבֶּ֧ר אַבְשָׁל֛וֹם עִםאַמְנ֖וֹן לְמֵרָ֣ע וְעַדט֑וֹב כִּֽישָׂנֵ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶתאַמְנ֔וֹן עַלדְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔ה אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

אבשלום ניתק את קשריו עם אמנון אחיו ודוד שמע על הדבר

וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד שָׁמַ֕ע אֵ֥ת כָּלהַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּ֥חַר ל֖וֹ מְאֹֽד: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיִּ֥חַר ל֖וֹ מְאֹֽד:

הדבר ציער מאוד את דוד. המעשה שעשה אמנון הוא מעשה נבלה, אסור לאח לשכב עם אחותו עם בת אביו:

עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת-אָבִיךָ, אוֹ בַת-אִמֶּךָ, מוֹלֶדֶת בַּיִת, אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ–לֹא תְגַלֶּה, עֶרְוָתָן: ויקרא.

והנקמה:

וַיְצַו֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶתנְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר רְא֣וּ נָ֠א כְּט֨וֹב לֵבאַמְנ֤וֹן בַּיַּ֙יִן֙ וְאָמַרְתִּ֣י אֲלֵיכֶ֔ם הַכּ֧וּ אֶתאַמְנ֛וֹן וַהֲמִתֶּ֥ם אֹת֖וֹ אַלתִּירָ֑אוּ הֲל֗וֹא כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ צִוִּ֣יתִי אֶתְכֶ֔ם חִזְק֖וּ וִהְי֥וּ לִבְנֵיחָֽיִלוַֽיַּעֲשׂ֞וּ נַעֲרֵ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ לְאַמְנ֔וֹן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אַבְשָׁל֑וֹם וַיָּקֻ֣מוּ כָּלבְּנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וַֽיִּרְכְּב֛וּ אִ֥ישׁ עַלפִּרְדּ֖וֹ וַיָּנֻֽסוּ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

אבשלום ציוה על נעריו להרוג את אמנון ונעריו עשו כן.

והדבר בא לידיעת דוד:

תחילה מידע מוטעה שאבשלום הרג את כל בני המלך:

וַֽיְהִי֙ הֵ֣מָּה בַדֶּ֔רֶךְ וְהַשְּׁמֻעָ֣ה בָ֔אָה אֶלדָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הִכָּ֤ה אַבְשָׁלוֹם֙ אֶתכָּלבְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְלֹֽאנוֹתַ֥ר מֵהֶ֖ם אֶחָֽד: וַיָּ֧קָם הַמֶּ֛לֶךְ וַיִּקְרַ֥ע אֶתבְּגָדָ֖יו וַיִּשְׁכַּ֣ב אָ֑רְצָה וְכָלעֲבָדָ֥יו נִצָּבִ֖ים קְרֻעֵ֥י בְגָדִֽיםפרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

ואחר כך במסר הרגעה לדוד שרק את אמנון הרג אבשלום וזאת יען כי אנס/עינה את תמר:

וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב בֶּןשִׁמְעָ֨ה אֲחִֽידָוִ֜ד וַיֹּ֗אמֶר אַליֹאמַ֤ר אֲדֹנִי֙ אֵ֣ת כָּלהַנְּעָרִ֤ים בְּנֵֽיהַמֶּ֙לֶךְ֙ הֵמִ֔יתוּ כִּֽיאַמְנ֥וֹן לְבַדּ֖וֹ מֵ֑ת כִּֽיעַלפִּ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ הָיְתָ֣ה שׂוּמָ֔ה מִיּוֹם֙ עַנֹּת֔וֹ אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

את אותה עיצה שאבשלום יעץ לתמר לא לעשות דבר עם הדבר:

אַלתָּשִׁ֥יתִי אֶתלִבֵּ֖ךְ

יען כי:

כִּֽיעַלפִּ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ הָיְתָ֣ה שׂוּמָ֔ה מִיּוֹם֙ עַנֹּת֔וֹ אֵ֖ת תָּמָ֥ר

אבשלום טיפל בדבר, אבשלום שם ליבו אל הדבר.

הציעו לדוד וכך עשה:

וְעַתָּ֡ה אַליָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶללִבּוֹ֙ דָּבָ֣ר לֵאמֹ֔ר כָּלבְּנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ מֵ֑תוּ כִּֽיאִםאַמְנ֥וֹן לְבַדּ֖וֹ מֵֽת: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

כי היה פה מקרה נקמה על חטא שחטא אמנון

ורק את אמנון הרג אבשלום על מעשה הנבלה שעשה אמנון:

וַתַּגֵּ֥שׁ אֵלָ֖יו לֶֽאֱכֹ֑ל וַיַּֽחֲזֶקבָּהּ֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ בּ֛וֹאִי שִׁכְבִ֥י עִמִּ֖י אֲחוֹתִֽיוַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַלאָחִי֙ אַלתְּעַנֵּ֔נִי כִּ֛י לֹאיֵֽעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אַֽלתַּעֲשֵׂ֖ה אֶתהַנְּבָלָ֥ה הַזֹּֽאת: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

ולכן:

וְעַתָּ֡ה אַליָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶללִבּוֹ֙ דָּבָ֣ר:

וְאַבְשָׁל֥וֹם בָּרַ֖ח וַיֵּ֣לֶךְ גְּשׁ֑וּר וַיְהִישָׁ֖ם שָׁלֹ֥שׁ שָׁנִֽיםוַתְּכַל֙ דָּוִ֣ד הַמֶּ֔לֶךְ לָצֵ֖את אֶלאַבְשָׁל֑וֹם כִּֽינִחַ֥ם עַלאַמְנ֖וֹן כִּֽימֵֽת:

אבשלום ברח ודוד לא יצא אחריו יען כי היה אבל על בנו אמנון:

כִּֽינִחַ֥ם עַלאַמְנ֖וֹן כִּֽימֵֽת:

ואבשלום ברח מאביו, על שהרג את בן אביו:

וְאַבְשָׁל֥וֹם בָּרַ֖ח וַיֵּ֣לֶךְ גְּשׁ֑וּר וַיְהִישָׁ֖ם שָׁלֹ֥שׁ שָׁנִֽיםוַתְּכַל֙ דָּוִ֣ד הַמֶּ֔לֶךְ לָצֵ֖את אֶלאַבְשָׁל֑וֹם כִּֽינִחַ֥ם עַלאַמְנ֖וֹן כִּֽימֵֽת: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

דוד כי אבל היה על בנו לא רדף אחרי אבשלום שהרג את אמנון אך היה בליבו כעס על מעשי אבשלום כפי שידע יואב:

וַיֵּ֖דַע יוֹאָ֣ב בֶּןצְרֻיָ֑ה כִּֽילֵ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַלאַבְשָׁלֽוֹם: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

מה שעשה יואב הוא כמו משל כבשת הראש שמשל נתן במקרה אוריה החיטי:

וַיִּשְׁלַ֤ח יוֹאָב֙ תְּק֔וֹעָה וַיִּקַּ֥ח מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֣ה חֲכָמָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לֶיהָ הִֽתְאַבְּלִינָ֞א וְלִבְשִׁינָ֣א בִגְדֵיאֵ֗בֶל וְאַלתָּס֙וּכִי֙ שֶׁ֔מֶן וְהָיִ֕ית כְּאִשָּׁ֗ה זֶ֚ה יָמִ֣ים רַבִּ֔ים מִתְאַבֶּ֖לֶת עַלמֵֽתוּבָאת֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ וְדִבַּ֥רְתְּ אֵלָ֖יו כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיָּ֧שֶׂם יוֹאָ֛ב אֶתהַדְּבָרִ֖ים בְּפִֽיהָוַ֠תֹּאמֶר הָאִשָּׁ֤ה הַתְּקֹעִית֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ וַתִּפֹּ֧ל עַלאַפֶּ֛יהָ אַ֖רְצָה וַתִּשְׁתָּ֑חוּ וַתֹּ֖אמֶר הוֹשִׁ֥עָה הַמֶּֽלֶךְוַיֹּֽאמֶרלָ֥הּ הַמֶּ֖לֶךְ מַהלָּ֑ךְ וַתֹּ֗אמֶר אֲבָ֛ל אִשָּֽׁהאַלְמָנָ֥ה אָ֖נִי וַיָּ֥מָת אִישִֽׁיוּלְשִׁפְחָֽתְךָ֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים וַיִּנָּצ֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וְאֵ֥ין מַצִּ֖יל בֵּֽינֵיהֶ֑ם וַיַּכּ֧וֹ הָאֶחָ֛ד אֶתהָאֶחָ֖ד וַיָּ֥מֶת אֹתֽוֹוְהִנֵּה֩ קָ֨מָה כָֽלהַמִּשְׁפָּחָ֜ה עַלשִׁפְחָתֶ֗ךָ וַיֹּֽאמְרוּ֙ תְּנִ֣י אֶתמַכֵּ֣ה אָחִ֗יו וּנְמִתֵ֙הוּ֙ בְּנֶ֤פֶשׁ אָחִיו֙ אֲשֶׁ֣ר הָרָ֔ג וְנַשְׁמִ֖ידָה גַּ֣ם אֶתהַיּוֹרֵ֑שׁ וְכִבּ֗וּ אֶתגַּֽחַלְתִּי֙ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאָ֔רָה לְבִלְתִּ֧י (שום)-שִׂיםלְאִישִׁ֛י שֵׁ֥ם וּשְׁאֵרִ֖ית עַלפְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽהוַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶלהָאִשָּׁ֖ה לְכִ֣י לְבֵיתֵ֑ךְ וַאֲנִ֖י אֲצַוֶּ֥ה עָלָֽיִךְוַתֹּ֜אמֶר הָאִשָּׁ֤ה הַתְּקוֹעִית֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ עָלַ֞י אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֛לֶךְ הֶעָוֹ֖ן וְעַלבֵּ֣ית אָבִ֑י וְהַמֶּ֥לֶךְ וְכִסְא֖וֹ נָקִֽיוַיֹּ֖אמֶר הַמֶּ֑לֶךְ הַֽמְדַבֵּ֤ר אֵלַ֙יִךְ֙ וַֽהֲבֵאת֣וֹ אֵלַ֔י וְלֹֽאיֹסִ֥יף ע֖וֹד לָגַ֥עַת בָּֽךְוַתֹּאמֶר֩ יִזְכָּרנָ֨א הַמֶּ֜לֶךְ אֶתיְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ (מהרביתמֵהַרְבַּ֞ת גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ לְשַׁחֵ֔ת וְלֹ֥א יַשְׁמִ֖ידוּ אֶתבְּנִ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ חַייְהוָ֔ה אִםיִפֹּ֛ל מִשַּׂעֲרַ֥ת בְּנֵ֖ךְ אָֽרְצָהוַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה תְּדַבֶּרנָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ אֶלאֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָ֑ר וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽרִיוַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וְלָ֧מָּה חָשַׁ֛בְתָּה כָּזֹ֖את עַלעַ֣ם אֱלֹהִ֑ים וּמִדַּבֵּ֨ר הַמֶּ֜לֶךְ הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ כְּאָשֵׁ֔ם לְבִלְתִּ֛י הָשִׁ֥יב הַמֶּ֖לֶךְ אֶֽתנִדְּחֽוֹכִּימ֣וֹת נָמ֔וּת וְכַמַּ֙יִם֙ הַנִּגָּרִ֣ים אַ֔רְצָה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א יֵאָסֵ֑פוּ וְלֹֽאיִשָּׂ֤א אֱלֹהִים֙ נֶ֔פֶשׁ וְחָשַׁב֙ מַֽחֲשָׁב֔וֹת לְבִלְתִּ֛י יִדַּ֥ח מִמֶּ֖נּוּ נִדָּֽחוְ֠עַתָּה אֲשֶׁרבָּ֜אתִי לְדַבֵּ֨ר אֶלהַמֶּ֤לֶךְ אֲדֹנִי֙ אֶתהַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה כִּ֥י יֵֽרְאֻ֖נִי הָעָ֑ם וַתֹּ֤אמֶר שִׁפְחָֽתְךָ֙ אֲדַבְּרָהנָּ֣א אֶלהַמֶּ֔לֶךְ אוּלַ֛י יַעֲשֶׂ֥ה הַמֶּ֖לֶךְ אֶתדְּבַ֥ר אֲמָתֽוֹכִּ֚י יִשְׁמַ֣ע הַמֶּ֔לֶךְ לְהַצִּ֥יל אֶתאֲמָת֖וֹ מִכַּ֣ף הָאִ֑ישׁ לְהַשְׁמִ֨יד אֹתִ֤י וְאֶתבְּנִי֙ יַ֔חַד מִֽנַּחֲלַ֖ת אֱלֹהִֽיםוַתֹּ֙אמֶר֙ שִׁפְחָ֣תְךָ֔ יִֽהְיֶהנָּ֛א דְּבַראֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ לִמְנוּחָ֑ה כִּ֣י כְּמַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן אֲדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ לִשְׁמֹ֙עַ֙ הַטּ֣וֹב וְהָרָ֔ע וַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ יְהִ֥י עִמָּֽךְ:   פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

יואב שלח אשה זקנה שהיו לה שני בנים שהאחד הרג את האחד והיה רצון לנקום את מותו של האחד והאשה שנשאר לה רק האחד שדאגה שיהיה משך לשם בעלה באה לדוד לבקשת עזרה ודוד אמר לה שהוא ידאג שלא יהרגו את הבן הנשאר , כך שלמעשה המשל שמשלה האשה בשליחות יואב  היה משל שהנמשל שלו כנמשל אבשלום:

וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲיַ֥ד יוֹאָ֛ב אִתָּ֖ךְ בְּכָלזֹ֑את וַתַּ֣עַן הָאִשָּׁ֣ה וַתֹּ֡אמֶר חֵֽינַפְשְׁךָ֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אִםאִ֣שׁ לְהֵמִ֣ין וּלְהַשְׂמִ֗יל מִכֹּ֤ל אֲשֶׁרדִּבֶּר֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽיעַבְדְּךָ֤ יוֹאָב֙ ה֣וּא צִוָּ֔נִי וְה֗וּא שָׂ֚ם בְּפִ֣י שִׁפְחָֽתְךָ֔ אֵ֥ת כָּלהַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:  לְבַעֲב֤וּר סַבֵּב֙ אֶתפְּנֵ֣י הַדָּבָ֔ר עָשָׂ֛ה עַבְדְּךָ֥ יוֹאָ֖ב אֶתהַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַאדֹנִ֣י חָכָ֗ם כְּחָכְמַת֙ מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֔ים לָדַ֖עַת אֶֽתכָּלאֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץפרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

ובכך יואב יצר את הסכמת המלך להשבת בנו לארץ:

וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶליוֹאָ֔ב הִנֵּהנָ֥א עָשִׂ֖יתִי אֶתהַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְלֵ֛ךְ הָשֵׁ֥ב אֶתהַנַּ֖עַר אֶתאַבְשָׁלֽוֹםוַיִּפֹּל֩ יוֹאָ֨ב אֶלפָּנָ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ וַיְבָ֣רֶךְ אֶתהַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡ב הַיּוֹם֩ יָדַ֨ע עַבְדְּךָ֜ כִּימָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁרעָשָׂ֥ה הַמֶּ֖לֶךְ אֶתדְּבַ֥ר (עבדועַבְדֶּֽךָפרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

משיב אותו אך דוד סירב לראותו ולא נענה לכמה וכמה בקשות של אבשלום לפגוש את אביו:

וַיָּ֥קָם יוֹאָ֖ב וַיֵּ֣לֶךְ גְּשׁ֑וּרָה וַיָּבֵ֥א אֶתאַבְשָׁל֖וֹם יְרוּשָׁלִָֽםוַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ יִסֹּ֣ב אֶלבֵּית֔וֹ וּפָנַ֖י לֹ֣א יִרְאֶ֑ה וַיִּסֹּ֤ב אַבְשָׁלוֹם֙ אֶלבֵּית֔וֹ וּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א רָאָֽהוּכְאַבְשָׁל֗וֹם לֹאהָיָ֧ה אִישׁיָפֶ֛ה בְּכָליִשְׂרָאֵ֖ל לְהַלֵּ֣ל מְאֹ֑ד מִכַּ֤ף רַגְלוֹ֙ וְעַ֣ד קָדְקֳד֔וֹ לֹאהָ֥יָה ב֖וֹ מֽוּםוּֽבְגַלְּחוֹ֮ אֶתרֹאשׁוֹ֒ וְֽ֠הָיָה מִקֵּץ֙ יָמִ֤ים לַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְגַלֵּ֔חַ כִּֽיכָבֵ֥ד עָלָ֖יו וְגִלְּח֑וֹ וְשָׁקַל֙ אֶתשְׂעַ֣ר רֹאשׁ֔וֹ מָאתַ֥יִם שְׁקָלִ֖ים בְּאֶ֥בֶן הַמֶּֽלֶךְוַיִּֽוָּלְד֤וּ לְאַבְשָׁלוֹם֙ שְׁלוֹשָׁ֣ה בָנִ֔ים וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר הִ֣יא הָיְתָ֔ה אִשָּׁ֖ה יְפַ֥ת מַרְאֶֽה:  וַיֵּ֧שֶׁב אַבְשָׁל֛וֹם בִּירוּשָׁלִַ֖ם שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א רָאָֽה:  וַיִּשְׁלַ֨ח אַבְשָׁל֜וֹם אֶליוֹאָ֗ב לִשְׁלֹ֤חַ אֹתוֹ֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ וְלֹ֥א אָבָ֖ה לָב֣וֹא אֵלָ֑יו וַיִּשְׁלַ֥ח עוֹד֙ שֵׁנִ֔ית וְלֹ֥א אָבָ֖ה לָבֽוֹא: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

ותיסכולו של אבשלום מביא אותו לשלוח את נעריו לפגוע ביואב:

וַיֹּ֨אמֶר אֶלעֲבָדָ֜יו רְאוּ֩ חֶלְקַ֨ת יוֹאָ֤ב אֶליָדִי֙ וְלוֹשָׁ֣ם שְׂעֹרִ֔ים לְכ֖וּ (והוצתיהוְהַצִּית֣וּהָ בָאֵ֑שׁ וַיַּצִּ֜תוּ עַבְדֵ֧י אַבְשָׁל֛וֹם אֶתהַחֶלְקָ֖ה בָּאֵֽשׁוַיָּ֣קָם יוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֥א אֶלאַבְשָׁל֖וֹם הַבָּ֑יְתָה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו לָ֣מָּה הִצִּ֧יתוּ עֲבָדֶ֛ךָ אֶתהַחֶלְקָ֥ה אֲשֶׁרלִ֖י בָּאֵֽשׁוַיֹּ֣אמֶר אַבְשָׁל֣וֹם אֶליוֹאָ֡ב הִנֵּ֣ה שָׁלַ֣חְתִּי אֵלֶ֣יךָ לֵאמֹ֡ר בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶלהַמֶּ֜לֶךְ לֵאמֹ֗ר לָ֤מָּה בָּ֙אתִי֙ מִגְּשׁ֔וּר ט֥וֹב לִ֖י עֹ֣ד אֲנִישָׁ֑ם וְעַתָּ֗ה אֶרְאֶה֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְאִםיֶשׁבִּ֥י עָוֹ֖ן וֶהֱמִתָֽנִי: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

לָ֤מָּה בָּ֙אתִי֙ מִגְּשׁ֔וּר ט֥וֹב לִ֖י עֹ֣ד אֲנִישָׁ֑ם וְעַתָּ֗ה אֶרְאֶה֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְאִםיֶשׁבִּ֥י עָוֹ֖ן וֶהֱמִתָֽנִי:

ויואב שאבשלום עזר לו תוהה למה עשה לו אבשלום כדבר הזה, ואבשלום אומר לו שהיה לו יותר עדיף להשאר אצל גשור מלסבול מהסרוב של אביו לפגוש אותו, ויואב מספר הדבר למלך והדבר מביא להשכמת המלך לפגוש את אבשלום:

וַיָּבֹ֨א יוֹאָ֣ב אֶלהַמֶּלֶךְ֮ וַיַּגֶּדלוֹ֒ וַיִּקְרָ֤א אֶלאַבְשָׁלוֹם֙ וַיָּבֹ֣א אֶלהַמֶּ֔לֶךְ וַיִּשְׁתַּ֨חוּ ל֧וֹ עַלאַפָּ֛יו אַ֖רְצָה לִפְנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשַּׁ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ לְאַבְשָׁלֽוֹם: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וּכְאַבְשָׁל֗וֹם לֹאהָיָ֧ה אִישׁיָפֶ֛ה בְּכָליִשְׂרָאֵ֖ל לְהַלֵּ֣ל מְאֹ֑ד מִכַּ֤ף רַגְלוֹ֙ וְעַ֣ד קָדְקֳד֔וֹ לֹאהָ֥יָה ב֖וֹ מֽוּםוּֽבְגַלְּחוֹ֮ אֶתרֹאשׁוֹ֒ וְֽ֠הָיָה מִקֵּץ֙ יָמִ֤ים לַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְגַלֵּ֔חַ כִּֽיכָבֵ֥ד עָלָ֖יו וְגִלְּח֑וֹ וְשָׁקַל֙ אֶתשְׂעַ֣ר רֹאשׁ֔וֹ מָאתַ֥יִם שְׁקָלִ֖ים בְּאֶ֥בֶן הַמֶּֽלֶךְוַיִּֽוָּלְד֤וּ לְאַבְשָׁלוֹם֙ שְׁלוֹשָׁ֣ה בָנִ֔ים וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר הִ֣יא הָיְתָ֔ה אִשָּׁ֖ה יְפַ֥ת מַרְאֶֽה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיִּֽוָּלְד֤וּ לְאַבְשָׁלוֹם֙ שְׁלוֹשָׁ֣ה בָנִ֔ים וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר הִ֣יא הָיְתָ֔ה אִשָּׁ֖ה יְפַ֥ת מַרְאֶֽה:

וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר

אבשלום אהב את אחותו כל כך והוא קרא לבתו על שם תמר אחותו.

גם לוי ושמעון הרגו את האדם שאנס את אחותם. את דינה.

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.  וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי–נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ: בראשית.

וַיֹּאמְרוּ:  הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ: בראשית.

ככה גרש אמנון את תמר מחדרו לאחר שאנס, לאחר שעינה אותה:

וַיִּקְרָ֗א אֶֽתנַעֲרוֹ֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחוּנָ֥א אֶתזֹ֛את מֵעָלַ֖י הַח֑וּצָה וּנְעֹ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָפרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

שִׁלְחוּנָ֥א אֶתזֹ֛את מֵעָלַ֖י

ותמר שהוצאה מהחדר לאחר שאח שלה אנס אותה:

וַתִּקַּ֨ח תָּמָ֥ר אֵ֙פֶר֙ עַלרֹאשָׁ֔הּ וּכְתֹ֧נֶת הַפַּסִּ֛ים אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יהָ קָרָ֑עָה וַתָּ֤שֶׂם יָדָהּ֙ עַלרֹאשָׁ֔הּ וַתֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְזָעָֽקָה

וְזָעָֽקָה

ואת הזעקה הזאת שמע אבשלום אחיה:

וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֜יהָ אַבְשָׁל֣וֹם אָחִ֗יהָ הַאֲמִינ֣וֹן אָחִיךְ֮ הָיָ֣ה עִמָּךְ֒ וְעַתָּ֞ה אֲחוֹתִ֤י הַחֲרִ֙ישִׁי֙ אָחִ֣יךְ ה֔וּא אַלתָּשִׁ֥יתִי אֶתלִבֵּ֖ךְ לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתֵּ֤שֶׁב תָּמָר֙ וְשֹׁ֣מֵמָ֔ה בֵּ֖ית אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיהָ:

אַלתָּשִׁ֥יתִי אֶתלִבֵּ֖ךְ לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה

וְלֹֽאדִבֶּ֧ר אַבְשָׁל֛וֹם עִםאַמְנ֖וֹן לְמֵרָ֣ע וְעַדט֑וֹב כִּֽישָׂנֵ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶתאַמְנ֔וֹן עַלדְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔ה אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ:

כִּֽיעַלפִּ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ הָיְתָ֣ה שׂוּמָ֔ה מִיּוֹם֙ עַנֹּת֔וֹ אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ:

וַיִּֽוָּלְד֤וּ לְאַבְשָׁלוֹם֙ שְׁלוֹשָׁ֣ה בָנִ֔ים וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר הִ֣יא הָיְתָ֔ה אִשָּׁ֖ה יְפַ֥ת מַרְאֶֽה:

וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר

יואב שעזר לאבשלום, היתה לו הבנה לרגש של אבשלום אודות אחותו והמעשה שעשה לה אמנון, יואב נקם את מות אחיו שאבנר הרגו:

במקרה אבנר שיואב הרגו יען כי אבנר הרג את עשהאל אחיו:

וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב, לֵאמֹר, בָּא-אַבְנֵר בֶּן-נֵר אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם.  וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָה:  הִנֵּה-בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ, לָמָּה-זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ. יָדַעְתָּ אֶת-אַבְנֵר בֶּן-נֵר, כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא; וְלָדַעַת אֶת-מוֹצָאֲךָ, וְאֶת-מבואך (מוֹבָאֶךָ), וְלָדַעַת, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. וַיֵּצֵא יוֹאָב, מֵעִם דָּוִד, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה; וְדָוִד, לֹא יָדָע.  וַיָּשָׁב אַבְנֵר, חֶבְרוֹן, וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל-תּוֹךְ הַשַּׁעַר, לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי; וַיַּכֵּהוּ שָׁם, הַחֹמֶשׁ–וַיָּמָת, בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו: שמואל.

בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו:

דוד שבכה על מות בנו, לא עשה דבר בענין וזאת למרות שקונן על מות אבנר:

וַיֵּדְעוּ כָל-הָעָם וְכָל-יִשְׂרָאֵל, בַּיּוֹם הַהוּא:  כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ, לְהָמִית אֶת-אַבְנֵר בֶּן-נֵר.  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲלוֹא תֵדְעוּ–כִּי-שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה, בְּיִשְׂרָאֵל.   וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ, וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי:  יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה, כְּרָעָתוֹ: שמואל.

בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי:

הלב של יואב בן צוריה היה קשה כי אבנר את אחיו וזאת נקמה ולכן:

יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה, כְּרָעָתוֹ.

דוד במקרה הזה, לא עשה דבר, הוא השאיר את השפיטה על הדבר לבורא עולם.

וַיְצַו֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶתנְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר רְא֣וּ נָ֠א כְּט֨וֹב לֵבאַמְנ֤וֹן בַּיַּ֙יִן֙ וְאָמַרְתִּ֣י אֲלֵיכֶ֔ם הַכּ֧וּ אֶתאַמְנ֛וֹן וַהֲמִתֶּ֥ם אֹת֖וֹ אַלתִּירָ֑אוּ הֲל֗וֹא כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ צִוִּ֣יתִי אֶתְכֶ֔ם חִזְק֖וּ וִהְי֥וּ לִבְנֵיחָֽיִלוַֽיַּעֲשׂ֞וּ נַעֲרֵ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ לְאַמְנ֔וֹן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אַבְשָׁל֑וֹם וַיָּקֻ֣מוּ כָּלבְּנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וַֽיִּרְכְּב֛וּ אִ֥ישׁ עַלפִּרְדּ֖וֹ וַיָּנֻֽסוּ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיְצַו֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶתנְעָרָ֜יו

וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלָ֑הּ וַיֶּחֱזַ֤ק מִמֶּ֙נָּה֙ וַיְעַנֶּ֔הָ וַיִּשְׁכַּ֖ב אֹתָֽהּוַיִּשְׂנָאֶ֣הָ אַמְנ֗וֹן שִׂנְאָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד כִּ֣י גְדוֹלָ֗ה הַשִּׂנְאָה֙ אֲשֶׁ֣ר שְׂנֵאָ֔הּ מֵאַהֲבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֲהֵבָ֑הּ וַֽיֹּאמֶרלָ֥הּ אַמְנ֖וֹן ק֥וּמִי לֵֽכִיוַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַלאוֹדֹ֞ת הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את מֵאַחֶ֛רֶת אֲשֶׁרעָשִׂ֥יתָ עִמִּ֖י לְשַׁלְּחֵ֑נִי וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁמֹ֥עַֽ לָֽהּוַיִּקְרָ֗א אֶֽתנַעֲרוֹ֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחוּנָ֥א אֶתזֹ֛את מֵעָלַ֖י הַח֑וּצָה וּנְעֹ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיִּקְרָ֗א אֶֽתנַעֲרוֹ֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ

אבשלום ואמנון היו בני המלך דוד. ללא קשר לסיפור הפרשה ניתן ללמוד על אורחות בית המלוכה בין המילים כמו שאומרים…

אבשלום ואמנון היו אנשים צעירים בני המלך דוד. ככאלה היו לשניהם צוות, נערים המשרתים אותם ועושים כרצונם:

נער אמנון עשה כרצון אמנון כשגרש הכח את תמר אחות אמנון מחדרו:

יִּקְרָ֗א אֶֽתנַעֲרוֹ֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחוּנָ֥א אֶתזֹ֛את מֵעָלַ֖י הַח֑וּצָה וּנְעֹ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ:

נערי אבשלום עשו כרצון אבשלום. כבן מלך הם הובאו אליו כנעריו העושים את דברו ורצונו ואפילו הרגו את אמנון, בן המלך גם הוא, וזאת כרצון אבשלום.

הנאמנות שלהם היתה קודם כל לבן המלך אותו הם משרתים ולעתים גם קדמה לנאמנותם למלך עצמו.

בן המלך אם כיורש את המלוכה ואם כעושה תפקיד בכיר בממלכה נבנה כמנהיג עם נאמנים סביבו שהם למעשה אנשיו הנאמנים שלו לאורך כל דרכו כמנהיג , כבכיר בהנהגת הממלכה.

.

פרשת שלמה- לימודים מספר שמואל.

לימודים מספר שמואל- מלכות דוד- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת שלמה.

וַיְהִ֣י לְעֵ֣ת הָעֶ֗רֶב וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד מֵעַ֤ל מִשְׁכָּבוֹ֙ וַיִּתְהַלֵּךְ֙ עַלגַּ֣ג בֵּיתהַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֥רְא אִשָּׁ֛ה רֹחֶ֖צֶת מֵעַ֣ל הַגָּ֑ג וְהָ֣אִשָּׁ֔ה טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה מְאֹֽדוַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֔ד וַיִּדְרֹ֖שׁ לָֽאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הֲלוֹאזֹאת֙ בַּתשֶׁ֣בַע בַּתאֱלִיעָ֔ם אֵ֖שֶׁת אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽיוַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֜ים וַיִּקָּחֶ֗הָ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ וַיִּשְׁכַּ֣ב עִמָּ֗הּ וְהִ֥יא מִתְקַדֶּ֖שֶׁת מִטֻּמְאָתָ֑הּ וַתָּ֖שָׁב אֶלבֵּיתָֽהּ: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

בַּתשֶׁ֣בַע בַּתאֱלִיעָ֔ם אֵ֖שֶׁת אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי:

וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֜ים וַיִּקָּחֶ֗הָ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ וַיִּשְׁכַּ֣ב עִמָּ֗הּ

וְהִ֥יא מִתְקַדֶּ֖שֶׁת מִטֻּמְאָתָ֑הּ וַתָּ֖שָׁב אֶלבֵּיתָֽהּ:

כל משכב שכבת זרע הוא משכב מטמא, שצריך להתרחץ לאחריו.

וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת-זָרַע–וְרָחֲצוּ בַמַּיִם, וְטָמְאוּ עַד-הָעָרֶב: ויקרא.

וזה מספיק לא כך אישה בעולת בעל.

כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם-אִשָּׁה בְעֻלַת-בַּעַל, וּמֵתוּ גַּם-שְׁנֵיהֶם–הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם-הָאִשָּׁה, וְהָאִשָּׁה; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִיִּשְׂרָאֵל: דברים.

אישה בעולת בעל ששכבה עם איש שאינו בעלה היא נטמאת במובן שאין דרך חזרה מטומאה זאת.

וַתַּ֖הַר הָֽאִשָּׁ֑ה וַתִּשְׁלַח֙ וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד וַתֹּ֖אמֶר הָרָ֥ה אָנֹֽכִיוַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ אֶליוֹאָ֔ב שְׁלַ֣ח אֵלַ֔י אֶתאֽוּרִיָּ֖ה הַחִתִּ֑י וַיִּשְׁלַ֥ח יוֹאָ֛ב אֶתאֽוּרִיָּ֖ה אֶלדָּוִֽדוַיָּבֹ֥א אוּרִיָּ֖ה אֵלָ֑יו וַיִּשְׁאַ֣ל דָּוִ֗ד לִשְׁל֤וֹם יוֹאָב֙ וְלִשְׁל֣וֹם הָעָ֔ם וְלִשְׁל֖וֹם הַמִּלְחָמָֽה:פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

בת שבע הרתה ובגלל שבעלה נעדר מהבית כי הוא איש צבא, היה בטוח שהילד של דוד:

וַתַּ֖הַר הָֽאִשָּׁ֑ה וַתִּשְׁלַח֙ וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד וַתֹּ֖אמֶר הָרָ֥ה אָנֹֽכִי:

וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ אֶליוֹאָ֔ב שְׁלַ֣ח אֵלַ֔י אֶתאֽוּרִיָּ֖ה הַחִתִּ֑י

וַיִּקְרָאל֣וֹ דָוִ֗ד וַיֹּ֧אכַל לְפָנָ֛יו וַיֵּ֖שְׁתְּ וַֽיְשַׁכְּרֵ֑הוּ וַיֵּצֵ֣א בָעֶ֗רֶב לִשְׁכַּ֤ב בְּמִשְׁכָּבוֹ֙ עִםעַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֔יו וְאֶלבֵּית֖וֹ לֹ֥א יָרָֽדוַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּכְתֹּ֥ב דָּוִ֛ד סֵ֖פֶר אֶליוֹאָ֑ב וַיִּשְׁלַ֖ח בְּיַ֥ד אוּרִיָּֽהוַיִּכְתֹּ֥ב בַּסֵּ֖פֶר לֵאמֹ֑ר הָב֣וּ אֶתאֽוּרִיָּ֗ה אֶלמוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וְשַׁבְתֶּ֥ם מֵאַחֲרָ֖יו וְנִכָּ֥ה וָמֵֽתוַיְהִ֕י בִּשְׁמ֥וֹר יוֹאָ֖ב אֶלהָעִ֑יר וַיִּתֵּן֙ אֶתא֣וּרִיָּ֔ה אֶלהַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔ע כִּ֥י אַנְשֵׁיחַ֖יִל שָֽׁם: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

ודוד הזמין את אוריה לשיחה עימו תוך שהוא מביא אותו אליו משדה הקרב.

וַיִּקְרָאל֣וֹ דָוִ֗ד וַיֹּ֧אכַל לְפָנָ֛יו וַיֵּ֖שְׁתְּ וַֽיְשַׁכְּרֵ֑הוּ

ולפני שאוריה נשלח חזרה לקרב  הוא סעד עם דוד ודוד שיכר אותו ובמקביל קידם את מותו של אוריה בקרב תוך שהוא מוודא שאוריה יוצב מול פני המלחמה החזקה, כנראה בשורה הראשונה מול האויב:

וַיִּכְתֹּ֥ב בַּסֵּ֖פֶר לֵאמֹ֑ר הָב֣וּ אֶתאֽוּרִיָּ֗ה אֶלמוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וְשַׁבְתֶּ֥ם מֵאַחֲרָ֖יו וְנִכָּ֥ה וָמֵֽת:

וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ וַיִּלָּחֲמ֣וּ אֶתיוֹאָ֔ב וַיִּפֹּ֥ל מִןהָעָ֖ם מֵעַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וַיָּ֕מָת גַּ֖ם אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי:  וַיִּשְׁלַ֖ח יוֹאָ֑ב וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֶתכָּלדִּבְרֵ֖י הַמִּלְחָמָֽה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיָּ֕מָת גַּ֖ם אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי:

וַתִּשְׁמַע֙ אֵ֣שֶׁת אֽוּרִיָּ֔ה כִּימֵ֖ת אוּרִיָּ֣ה אִישָׁ֑הּ וַתִּסְפֹּ֖ד עַלבַּעְלָֽהּוַיַּעֲבֹ֣ר הָאֵ֗בֶל וַיִּשְׁלַ֨ח דָּוִ֜ד וַיַּאַסְפָ֤הּ אֶלבֵּיתוֹ֙ וַתְּהִיל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ בֵּ֑ן וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁרעָשָׂ֥ה דָוִ֖ד בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

ואוריה מת ודוד לקח את בת שבע לאישה.

וַיִּשְׁלַ֨ח דָּוִ֜ד וַיַּאַסְפָ֤הּ אֶלבֵּיתוֹ֙ וַתְּהִיל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ בֵּ֑ן

כל המעשה והתחבולה של דוד היו רעים בעיני הבורא. זה ברור לכולנו למה במקרה זה.

וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁרעָשָׂ֥ה דָוִ֖ד בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה:

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְא֣וּרִיָּ֗ה רֵ֥ד לְבֵיתְךָ֖ וּרְחַ֣ץ רַגְלֶ֑יךָ וַיֵּצֵ֤א אֽוּרִיָּה֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּצֵ֥א אַחֲרָ֖יו מַשְׂאַ֥ת הַמֶּֽלֶךְוַיִּשְׁכַּ֣ב אוּרִיָּ֗ה פֶּ֚תַח בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת כָּלעַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֑יו וְלֹ֥א יָרַ֖ד אֶלבֵּיתֽוֹוַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽאיָרַ֥ד אוּרִיָּ֖ה אֶלבֵּית֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶלאוּרִיָּ֗ה הֲל֤וֹא מִדֶּ֙רֶךְ֙ אַתָּ֣ה בָ֔א מַדּ֖וּעַ לֹֽאיָרַ֥דְתָּ אֶלבֵּיתֶֽךָוַיֹּ֨אמֶר אוּרִיָּ֜ה אֶלדָּוִ֗ד הָ֠אָרוֹן וְיִשְׂרָאֵ֨ל וִֽיהוּדָ֜ה יֹשְׁבִ֣ים בַּסֻּכּ֗וֹת וַאדֹנִ֨י יוֹאָ֜ב וְעַבְדֵ֤י אֲדֹנִ֨י עַלפְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ חֹנִ֔ים וַאֲנִ֞י אָב֧וֹא אֶלבֵּיתִ֛י לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׁכַּ֣ב עִםאִשְׁתִּ֑י חַיֶּ֙ךָ֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ אִֽםאֶעֱשֶׂ֖ה אֶתהַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

אפשר ללמוד מתשובתו של אוריה על איזה איש הוא היה , איזה חבר:

וַאדֹנִ֨י יוֹאָ֜ב וְעַבְדֵ֤י אֲדֹנִ֨י עַלפְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ חֹנִ֔ים וַאֲנִ֞י אָב֧וֹא אֶלבֵּיתִ֛י לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׁכַּ֣ב עִםאִשְׁתִּ֑י חַיֶּ֙ךָ֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ אִֽםאֶעֱשֶׂ֖ה אֶתהַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:

דוד הזמין את אוריה כשולף אותו משדה הקרב, בזמן שהוא נח מהקרבות, חבריו היו בקרב.

לא היה לאוריה נכון שבחופשה הזאת הוא ילך הביתה יתרחץ ויאכל וישכב עם אשתו,  בזמן שמפקדו יואב וחבריו חונים בשדה ולכן בחופשה זאת הוא לא הלך הביתה וישן מחוץ לביתו של דוד.

צריך לחשוב על דוד ששמע את אוריה אומר לו שהוא לא הולך לאשתו מסיבה זאת, ודוד בעצמו הלך לשכב עם אשת אוריה בזמן שאוריה וחבריו בצבא חונים בשדה.

וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּכְתֹּ֥ב דָּוִ֛ד סֵ֖פֶר אֶליוֹאָ֑ב וַיִּשְׁלַ֖ח בְּיַ֥ד אוּרִיָּֽהוַיִּכְתֹּ֥ב בַּסֵּ֖פֶר לֵאמֹ֑ר הָב֣וּ אֶתאֽוּרִיָּ֗ה אֶלמוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וְשַׁבְתֶּ֥ם מֵאַחֲרָ֖יו וְנִכָּ֥ה וָמֵֽת: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

הָב֣וּ אֶתאֽוּרִיָּ֗ה אֶלמוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַֽחֲזָקָ֔ה

וַיְהִ֕י בִּשְׁמ֥וֹר יוֹאָ֖ב אֶלהָעִ֑יר וַיִּתֵּן֙ אֶתא֣וּרִיָּ֔ה אֶלהַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔ע כִּ֥י אַנְשֵׁיחַ֖יִל שָֽׁם: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיִּתֵּן֙ אֶתא֣וּרִיָּ֔ה אֶלהַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔ע כִּ֥י אַנְשֵׁיחַ֖יִל שָֽׁם:

וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ וַיִּלָּחֲמ֣וּ אֶתיוֹאָ֔ב וַיִּפֹּ֥ל מִןהָעָ֖ם מֵעַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וַיָּ֕מָת גַּ֖ם אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיָּ֕מָת גַּ֖ם אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי:

מזימתו של דוד הצליחה.

וַיִּשְׁלַ֖ח יוֹאָ֑ב וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֶתכָּלדִּבְרֵ֖י הַמִּלְחָמָֽהוַיְצַ֥ו אֶתהַמַּלְאָ֖ךְ לֵאמֹ֑ר כְּכַלּוֹתְךָ֗ אֵ֛ת כָּלדִּבְרֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה לְדַבֵּ֥ר אֶלהַמֶּֽלֶךְוְהָיָ֗ה אִֽםתַּעֲלֶה֙ חֲמַ֣ת הַמֶּ֔לֶךְ וְאָמַ֣ר לְךָ֔ מַדּ֛וּעַ נִגַּשְׁתֶּ֥ם אֶלהָעִ֖יר לְהִלָּחֵ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁריֹר֖וּ מֵעַ֥ל הַחוֹמָֽה: מִֽיהִכָּ֞ה אֶתאֲבִימֶ֣לֶךְ בֶּןיְרֻבֶּ֗שֶׁת הֲלֽוֹאאִשָּׁ֡ה הִשְׁלִ֣יכָה עָלָיו֩ פֶּ֨לַח רֶ֜כֶב מֵעַ֤ל הַֽחוֹמָה֙ וַיָּ֣מָת בְּתֵבֵ֔ץ לָ֥מָּה נִגַּשְׁתֶּ֖ם אֶלהַֽחוֹמָ֑ה וְאָ֣מַרְתָּ֔ גַּ֗ם עַבְדְּךָ֛ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיִּשְׁלַ֖ח יוֹאָ֑ב וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֶתכָּלדִּבְרֵ֖י הַמִּלְחָמָֽה

יואב שלח את מלאכיו להודיע לדוד והוא הזהיר מראש שאם המלך יכעס אז שיזכיר לו את מקרה אבימל שעל אותה חומה מת אבימלך מיד אשה:

מִֽיהִכָּ֞ה אֶתאֲבִימֶ֣לֶךְ בֶּןיְרֻבֶּ֗שֶׁת הֲלֽוֹאאִשָּׁ֡ה הִשְׁלִ֣יכָה עָלָיו֩ פֶּ֨לַח רֶ֜כֶב מֵעַ֤ל הַֽחוֹמָה֙ וַיָּ֣מָת

הֲלֽוֹאאִשָּׁ֡ה הִשְׁלִ֣יכָה עָלָיו֩ פֶּ֨לַח רֶ֜כֶב מֵעַ֤ל הַֽחוֹמָה֙ וַיָּ֣מָת

אז עם אשה האגה על החומה את אבימלךאז אין מה לכעוס או להאשים במחדל על מות אוריה.

גַּ֗ם עַבְדְּךָ֛ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת:

וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶלהַמַּלְאָ֗ךְ כֹּֽהתֹאמַ֤ר אֶליוֹאָב֙ אַליֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֶתהַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה כִּֽיכָזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תֹּאכַ֣ל הֶחָ֑רֶב הַחֲזֵ֨ק מִלְחַמְתְּךָ֧ אֶלהָעִ֛יר וְהָרְסָ֖הּ וְחַזְּקֵֽהוּ:פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

ודוד שרצה במותו של אוריה פטר את הדבר בדבר אמת..

החרב לא מבדילה תאכל גם את זה וגם את זה..

כִּֽיכָזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תֹּאכַ֣ל הֶחָ֑רֶב

זה בדיוק כמו שחמאס יזרקו טיל לישראל ומוסלמים ימותו יחד עם יהודים.

הטיל של החמאס לא מבדיל בין יהודים למוסלמים בשטח מעורב.

ולכן גם את זה וגם את זה יאכל הטיל של החמאס.

וַתִּשְׁמַע֙ אֵ֣שֶׁת אֽוּרִיָּ֔ה כִּימֵ֖ת אוּרִיָּ֣ה אִישָׁ֑הּ וַתִּסְפֹּ֖ד עַלבַּעְלָֽהּוַיַּעֲבֹ֣ר הָאֵ֗בֶל וַיִּשְׁלַ֨ח דָּוִ֜ד וַיַּאַסְפָ֤הּ אֶלבֵּיתוֹ֙ וַתְּהִיל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ בֵּ֑ן וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁרעָשָׂ֥ה דָוִ֖ד בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁרעָשָׂ֥ה דָוִ֖ד בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה

וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אֶתנָתָ֖ן אֶלדָּוִ֑ד וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ שְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֗ים הָיוּ֙ בְּעִ֣יר אֶחָ֔ת אֶחָ֥ד עָשִׁ֖יר וְאֶחָ֥ד רָֽאשׁלְעָשִׁ֗יר הָיָ֛ה צֹ֥אן וּבָקָ֖ר הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וְלָרָ֣שׁ אֵֽיןכֹּ֗ל כִּי֩ אִםכִּבְשָׂ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙ אֲשֶׁ֣ר קָנָ֔ה וַיְחַיֶּ֕הָ וַתִּגְדַּ֥ל עִמּ֛וֹ וְעִםבָּנָ֖יו יַחְדָּ֑ו מִפִּתּ֨וֹ תֹאכַ֜ל וּמִכֹּס֤וֹ תִשְׁתֶּה֙ וּבְחֵיק֣וֹ תִשְׁכָּ֔ב וַתְּהִיל֖וֹ כְּבַֽת: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיָּ֣בֹא הֵלֶךְ֮ לְאִ֣ישׁ הֶֽעָשִׁיר֒ וַיַּחְמֹ֗ל לָקַ֤חַת מִצֹּאנוֹ֙ וּמִבְּקָר֔וֹ לַעֲשׂ֕וֹת לָאֹרֵ֖חַ הַבָּאל֑וֹ וַיִּקַּ֗ח אֶתכִּבְשַׂת֙ הָאִ֣ישׁ הָרָ֔אשׁ וַֽיַּעֲשֶׂ֔הָ לָאִ֖ישׁ הַבָּ֥א אֵלָֽיו: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיַּחְמֹ֗ל לָקַ֤חַת מִצֹּאנוֹ֙

וַיִּקַּ֗ח אֶתכִּבְשַׂת֙ הָאִ֣ישׁ הָרָ֔אשׁ וַֽיַּעֲשֶׂ֔הָ לָאִ֖ישׁ הַבָּ֥א אֵלָֽיו:

וַיִּֽחַראַ֥ף דָּוִ֛ד בָּאִ֖ישׁ מְאֹ֑ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶלנָתָ֔ן חַייְהוָ֕ה כִּ֣י בֶןמָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָעֹשֶׂ֥ה זֹֽאתוְאֶתהַכִּבְשָׂ֖ה יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם עֵ֗קֶב אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶתהַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְעַ֖ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽאחָמָֽל: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיִּֽחַראַ֥ף דָּוִ֛ד בָּאִ֖ישׁ מְאֹ֑ד

וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶלנָתָ֔ן חַייְהוָ֕ה כִּ֣י בֶןמָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָעֹשֶׂ֥ה זֹֽאתוְאֶתהַכִּבְשָׂ֖ה יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם

וַיֹּ֧אמֶר נָתָ֛ן אֶלדָּוִ֖ד אַתָּ֣ה הָאִ֑ישׁ: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

אַתָּ֣ה הָאִ֑ישׁ:

לאחר חטאו של דוד בורא עולם שלח את נתן ונתן המשיל את משל כבשת הראש (העני), שהעשיר שיש לו צאן כבשים גדול העדיף לשחוט לאורח שלו את הכבשה היחידה של העני כי הוא חמל על כבשיו, כי הוא לא רצה לשחוט משלו.

ודוד שמע את המקרה וכעס והציע להעניש את העשיר..

וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶלנָתָ֔ן חַייְהוָ֕ה כִּ֣י בֶןמָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָעֹשֶׂ֥ה זֹֽאתוְאֶתהַכִּבְשָׂ֖ה יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם

שדוד אמר את מה שהוא אמר , הוא לא ראה את עצמו בסרט.. הוא לא הבין שהוא הציע את עונשו שלו עצמו.

ונתן הסביר לו שבחטאו לאוריה החיטי הוא עשה את אותו הדבר שהעשיר עשה לרש וכבשתו:

במקרה הזה הרש היה אוריה שהיתה לו אשה אחת ולדוד כמה נשים ודוד רצה את האשה של אוריה .

כֹּהאָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י מְשַׁחְתִּ֤יךָֽ לְמֶ֙לֶךְ֙ עַליִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֥י הִצַּלְתִּ֖יךָ מִיַּ֥ד שָׁאֽוּלוָאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶתבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֗יךָ וְאֶתנְשֵׁ֤י אֲדֹנֶ֙יךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וָאֶתְּנָ֣ה לְךָ֔ אֶתבֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וְאִ֨םמְעָ֔ט וְאֹסִ֥פָה לְּךָ֖ כָּהֵ֥נָּה וְכָהֵֽנָּהמַדּ֜וּעַ בָּזִ֣יתָ אֶתדְּבַ֣ר יְהוָ֗ה לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ (בעינובְּעֵינַי֒ אֵ֣ת אוּרִיָּ֤ה הַֽחִתִּי֙ הִכִּ֣יתָ בַחֶ֔רֶב וְאֶ֨תאִשְׁתּ֔וֹ לָקַ֥חְתָּ לְּךָ֖ לְאִשָּׁ֑ה וְאֹת֣וֹ הָרַ֔גְתָּ בְּחֶ֖רֶב בְּנֵ֥י עַמּֽוֹןוְעַתָּ֗ה לֹאתָס֥וּר חֶ֛רֶב מִבֵּיתְךָ֖ עַדעוֹלָ֑ם עֵ֚קֶב כִּ֣י בְזִתָ֔נִי וַתִּקַּ֗ח אֶתאֵ֙שֶׁת֙ אוּרִיָּ֣ה הַחִתִּ֔י לִהְי֥וֹת לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וָאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶתבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֗יךָ וְאֶתנְשֵׁ֤י אֲדֹנֶ֙יךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וָאֶתְּנָ֣ה לְךָ֔ אֶתבֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וְאִ֨םמְעָ֔ט וְאֹסִ֥פָה לְּךָ֖ כָּהֵ֥נָּה וְכָהֵֽנָּה:

אֵ֣ת אוּרִיָּ֤ה הַֽחִתִּי֙ הִכִּ֣יתָ בַחֶ֔רֶב וְאֶ֨תאִשְׁתּ֔וֹ לָקַ֥חְתָּ לְּךָ֖ לְאִשָּׁ֑ה וְאֹת֣וֹ הָרַ֔גְתָּ בְּחֶ֖רֶב בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן

ברור שאחרי המשל של נתן ואחרי הצעתו של דוד להעניש את העשיר, לדוד לא נותר אלא לקבל את הדין והמשפט ברור ואין כל מקום להצטדקויות או להסברים נוספים של נתן:

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל נָתָ֔ן חָטָ֖אתִי לַֽיהוָ֑ה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיְנַחֵ֣ם דָּוִ֗ד אֵ֚ת בַּתשֶׁ֣בַע אִשְׁתּ֔וֹ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַיִּשְׁכַּ֣ב עִמָּ֑הּ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן (ויקראוַתִּקְרָ֤א אֶתשְׁמוֹ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וַיהוָ֖ה אֲהֵבֽוֹוַיִּשְׁלַ֗ח בְּיַד֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וַיִּקְרָ֥א אֶתשְׁמ֖וֹ יְדִ֣ידְיָ֑הּ בַּעֲב֖וּר יְהוָֽה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַתִּקְרָ֤א אֶתשְׁמוֹ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וַיהוָ֖ה אֲהֵבֽוֹ:

וַיהוָ֖ה אֲהֵבֽוֹ:

וַיִּשְׁלַ֗ח בְּיַד֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וַיִּקְרָ֥א אֶתשְׁמ֖וֹ יְדִ֣ידְיָ֑הּ בַּעֲב֖וּר יְהוָֽה:

שְׁמ֖וֹ יְדִ֣ידְיָ֑הּ בַּעֲב֖וּר יְהוָֽה:

מאוד מענין שהבן מבת שבע הוא הבן שממנו נקרה לדוד זרע. הוא היורש של דוד.

גם שלמה קיבל שם מבורא עולם. כמו יעקב שבורא עולם נתן לו את השם ישראל כמו אברם שבורא עולם נתן לו את השם אברהם.

.

וַיִּלָּ֣חֶם יוֹאָ֔ב בְּרַבַּ֖ת בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וַיִּלְכֹּ֖ד אֶתעִ֥יר הַמְּלוּכָֽהוַיִּשְׁלַ֥ח יוֹאָ֛ב מַלְאָכִ֖ים אֶלדָּוִ֑ד וַיֹּ֙אמֶר֙ נִלְחַ֣מְתִּי בְרַבָּ֔ה גַּםלָכַ֖דְתִּי אֶתעִ֥יר הַמָּֽיִםוְעַתָּ֗ה אֱסֹף֙ אֶתיֶ֣תֶר הָעָ֔ם וַחֲנֵ֥ה עַלהָעִ֖יר וְלָכְדָ֑הּ פֶּןאֶלְכֹּ֤ד אֲנִי֙ אֶתהָעִ֔יר וְנִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עָלֶֽיהָ: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

פֶּןאֶלְכֹּ֤ד אֲנִי֙ אֶתהָעִ֔יר וְנִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עָלֶֽיהָ:

דוד כמלך ניהל את המלחמה מהעורף, יואב שר צבאו אם היה כובש את העיר אחרי שלכד אותה ככובש העיר היתה נקראת על שמו ובעת שיש מלך זאת זכות ששמורה למלך ולכן בשלב הזה קרא יואב לדוד להצטרף למלחמה כדי שדוד יכבוש את העיר והעיר תקרא על שמו וזאת זכות ששמורה למלך שיואב לא לקח ולא ביקש לעצמו את המקום הזה של המלך, הוא היה נאמן למלך.

יואב רק הגיש לדוד להנחתה כמו שאומרים.

וַיֶּאֱסֹ֥ף דָּוִ֛ד אֶתכָּלהָעָ֖ם וַיֵּ֣לֶךְ רַבָּ֑תָה וַיִּלָּ֥חֶם בָּ֖הּ וַֽיִּלְכְּדָֽהּוַיִּקַּ֣ח אֶתעֲטֶֽרֶתמַלְכָּם֩ מֵעַ֨ל רֹאשׁ֜וֹ וּמִשְׁקָלָ֨הּ כִּכַּ֤ר זָהָב֙ וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֔ה וַתְּהִ֖י עַלרֹ֣אשׁ דָּוִ֑ד וּשְׁלַ֥ל הָעִ֛יר הוֹצִ֖יא הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

ובהמשך:

וַיִּקַּ֣ח אֶתעֲטֶֽרֶתמַלְכָּם֩ מֵעַ֨ל רֹאשׁ֜וֹ וּמִשְׁקָלָ֨הּ כִּכַּ֤ר זָהָב֙ וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֔ה וַתְּהִ֖י עַלרֹ֣אשׁ דָּוִ֑ד: 

וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ אֶליוֹאָ֔ב שְׁלַ֣ח אֵלַ֔י אֶתאֽוּרִיָּ֖ה הַחִתִּ֑י וַיִּשְׁלַ֥ח יוֹאָ֛ב אֶתאֽוּרִיָּ֖ה אֶלדָּוִֽדוַיָּבֹ֥א אוּרִיָּ֖ה אֵלָ֑יו וַיִּשְׁאַ֣ל דָּוִ֗ד לִשְׁל֤וֹם יוֹאָב֙ וְלִשְׁל֣וֹם הָעָ֔ם וְלִשְׁל֖וֹם הַמִּלְחָמָֽה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיִּשְׁאַ֣ל דָּוִ֗ד לִשְׁל֤וֹם יוֹאָב֙ וְלִשְׁל֣וֹם הָעָ֔ם וְלִשְׁל֖וֹם הַמִּלְחָמָֽה:

דוד היה מלך והוא לא היה בקרבות כל הזמן היה לו שר צבא וצבא והוא היה מתעדכן כמו שאומרים ובמפגש עם אוריה הוא ביקש לקבל מידע אודות אנשיו ומה קורה במלחמה.

אפשר לראות את שיטת  ניהול בהנהגה כמו שאנו מכירים אותה היום.

זה כמו שהקבינט נפגש עם אנשי הצבא הבכירים והרמטכ"ל ומקבל מיידע על קורות המלחמה.

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל נָתָ֔ן חָטָ֖אתִי לַֽיהוָ֑ה וַיֹּ֨אמֶר נָתָ֜ן אֶל דָּוִ֗ד גַּם יְהוָ֛ה הֶעֱבִ֥יר חַטָּאתְךָ֖ לֹ֥א תָמֽוּתאֶ֗פֶס כִּֽינִאֵ֤ץ נִאַ֙צְתָּ֙ אֶתאֹיְבֵ֣י יְהוָ֔ה בַּדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה גַּ֗ם הַבֵּ֛ן הַיִּלּ֥וֹד לְךָ֖ מ֥וֹת יָמֽוּת: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וּדְעוּ–כִּי-הִפְלָה יְהוָה, חָסִיד לוֹ; תהלים.

.

פרשת המלך דוד- לימודים מספר שמואל.

לימודים מספר שמואל- מלכות דוד- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת- המלך דוד.

וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא–לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן–הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה: וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ: וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ–צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל–דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָֽרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנֽוּ–בַ֖יִת לְדָוִֽד: וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי–הֱכִינ֧וֹ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ–צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל–דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָֽרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנֽוּ–בַ֖יִת לְדָוִֽד:

וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ

ממלכתו של דוד נישאה בשביל עם ישראל, בשפת העם, כל הסרט הוא בשביל העם, דוד היה רועה צאן, מלאכתו של הרועה במראה היא להוביל את הצאן לכר הדשא, למזונו :

בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל:

ומשכך מלכותו של דוד לרעות נכונה את  עמו, עם של מי, העם של בורא עולם:

וַיִּבְחַר, אֶת-שֵׁבֶט יְהוּדָה;    אֶת-הַר צִיּוֹן, אֲשֶׁר אָהֵב. וַיִּבֶן כְּמוֹ-רָמִים, מִקְדָּשׁוֹ;    כְּאֶרֶץ, יְסָדָהּ לְעוֹלָם. וַיִּבְחַר, בְּדָוִד עַבְדּוֹ;    וַיִּקָּחֵהוּ, מִמִּכְלְאֹת צֹאן. מֵאַחַר עָלוֹת, הֱבִיאוֹ: לִרְעוֹת, בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ; וּבְיִשְׂרָאֵל, נַחֲלָתוֹ. וַיִּרְעֵם, כְּתֹם לְבָבוֹ;    וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם: תהלים.

כדברי חירם בעת שלמה בן דוד:

וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר אֶת-עֲבָדָיו, אֶל-שְׁלֹמֹה, כִּי שָׁמַע, כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ:  כִּי אֹהֵב, הָיָה חִירָם לְדָוִד–כָּל-הַיָּמִים.   וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, אֶל-חִירָם לֵאמֹר.  אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-דָּוִד אָבִי, כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ–עַד תֵּת-יְהוָה אֹתָם, תַּחַת כַּפּוֹת רגלו (רַגְלָי).  וְעַתָּה, הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב:  אֵין שָׂטָן, וְאֵין פֶּגַע רָע. וְהִנְנִי אֹמֵר–לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי:  כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-דָּוִד אָבִי לֵאמֹר, בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל-כִּסְאֶךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי.  וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ-לִי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן, וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם-עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ, כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר:  כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת-עֵצִים–כַּצִּדֹנִים.  וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם, אֶת-דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה–וַיִּשְׂמַח מְאֹד; וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם, עַל-הָעָם הָרָב הַזֶּה. וַיִּשְׁלַח חִירָם, אֶל-שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, שָׁמַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלָי; אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת-כָּל-חֶפְצְךָ, בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים.  עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן-הַלְּבָנוֹן יָמָּה, וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם–וְאַתָּה תִשָּׂא; וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת-חֶפְצִי, לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי.  וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה, עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים–כָּל-חֶפְצוֹ.  וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים, מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ, וְעֶשְׂרִים כֹּר, שֶׁמֶן כָּתִית:  כֹּה-יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם, שָׁנָה בְשָׁנָה: מלכים.

וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם, עַל-הָעָם הָרָב הַזֶּה.

הָעָם הָרָב הַזֶּה.

וְדָוִ֛ד מְכַרְכֵּ֥ר בְּכָל–עֹ֖ז לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְדָוִ֕ד חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד: וְדָוִד֙ וְכָל–בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מַעֲלִ֖ים אֶת–אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה בִּתְרוּעָ֖ה וּבְק֥וֹל שׁוֹפָֽר: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וְדָוִ֛ד מְכַרְכֵּ֥ר בְּכָל–עֹ֖ז

וְדָוִד֙ וְכָל–בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל

וְהָיָה֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה בָּ֖א עִ֣יר דָּוִ֑ד וּמִיכַ֨ל בַּת–שָׁא֜וּל נִשְׁקְפָ֣ה | בְּעַ֣ד הַחַלּ֗וֹן וַתֵּ֨רֶא אֶת–הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ מְפַזֵּ֤ז וּמְכַרְכֵּר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתִּ֥בֶז ל֖וֹ בְּלִבָּֽהּ: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ מְפַזֵּ֤ז וּמְכַרְכֵּר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה

וַתִּ֥בֶז ל֖וֹ בְּלִבָּֽהּ:

וַיְכַ֣ל דָּוִ֔ד מֵהַעֲל֥וֹת הָעוֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיְבָ֣רֶךְ אֶת–הָעָ֔ם בְּשֵׁ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: וַיְחַלֵּ֨ק לְכָל–הָעָ֜ם לְכָל–הֲמ֣וֹן יִשְׂרָאֵל֮ לְמֵאִ֣ישׁ וְעַד–אִשָּׁה֒ לְאִ֗ישׁ חַלַּ֥ת לֶ֙חֶם֙ אַחַ֔ת וְאֶשְׁפָּ֣ר אֶחָ֔ד וַאֲשִׁישָׁ֖ה אֶחָ֑ת וַיֵּ֥לֶךְ כָּל–הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

כָל–הָעָ֜ם לְכָל–הֲמ֣וֹן יִשְׂרָאֵל֮ לְמֵאִ֣ישׁ וְעַד–אִשָּׁה֒

וַיָּ֥שָׁב דָּוִ֖ד לְבָרֵ֣ךְ אֶת–בֵּית֑וֹ וַתֵּצֵ֞א מִיכַ֤ל בַּת–שָׁאוּל֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַתֹּ֗אמֶר מַה–נִּכְבַּ֨ד הַיּ֜וֹם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נִגְלָ֤ה הַיּוֹם֙ לְעֵינֵ֨י אַמְה֣וֹת עֲבָדָ֔יו כְּהִגָּל֥וֹת נִגְל֖וֹת אַחַ֥ד הָרֵקִֽים: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נִגְלָ֤ה הַיּוֹם֙ לְעֵינֵ֨י אַמְה֣וֹת עֲבָדָ֔יו כְּהִגָּל֥וֹת נִגְל֖וֹת אַחַ֥ד הָרֵקִֽים:

מיכל היתה במקום מעמד המלוכה שלא כמו דוד, כבת מלך, היא נולדה לדבר ומשכך גדלה כנבדלת מן העם מבחינת מעמדה, דוד לעומתה נמשח למלך ממקומו בבית אביו כרעה צאן אבין, הוא בא העם כמו שאומרים.

וְ֠עַתָּה כֹּֽהתֹאמַ֞ר לְעַבְדִּ֣י לְדָוִ֗ד כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲנִ֤י לְקַחְתִּ֙יךָ֙ מִןהַנָּוֶ֔ה מֵאַחַ֖ר הַצֹּ֑אן לִֽהְי֣וֹת נָגִ֔יד עַלעַמִּ֖י עַליִשְׂרָאֵֽלפרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

מהמקום הזה מיכל בזה לדוד שכירכר בעוז ביחד עם העם לפני ארון הבורא  כמתלוננת שנראותו הזאת לעיני אמהות עבדיו למעשה לא נכונה למעמדו כמלך.

וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד֮ אֶל–מִיכַל֒ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּֽחַר–בִּ֤י מֵֽאָבִיךְ֙ וּמִכָּל–בֵּית֔וֹ לְצַוֹּ֨ת אֹתִ֥י נָגִ֛יד עַל–עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל וְשִׂחַקְתִּ֖י לִפְנֵ֥י יְהוָֽה: וּנְקַלֹּ֤תִי עוֹד֙ מִזֹּ֔את וְהָיִ֥יתִי שָׁפָ֖ל בְּעֵינָ֑י וְעִם–הָֽאֲמָהוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתְּ עִמָּ֖ם אִכָּבֵֽדָה: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

תשובתו של דוד למיכל היתה הסבר מי זה העם הזה , על איזה עם הוא מולך ועם איזה עם הוא כאחד העם עמם:

עַ֥ם יְהוָ֖ה:

עִם–הָֽאֲמָהוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתְּ עִמָּ֖ם אִכָּבֵֽדָה:

עִמָּ֖ם אִכָּבֵֽדָה:

ועם אלה הוא מתכבד:

וַיָּבֹ֜אוּ כָּלשִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶלדָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּגַּםאֶתְמ֣וֹל גַּםשִׁלְשׁ֗וֹם בִּהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ה (הייתההָיִ֛יתָ (מוציאהַמּוֹצִ֥יא (והמביוְהַמֵּבִ֖יא אֶתיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶתעַמִּי֙ אֶתיִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַליִשְׂרָאֵֽל:וַ֠יָּבֹאוּ כָּל–זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל–הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת–דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל–יִשְׂרָאֵֽל: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַיָּבֹ֜אוּ כָּלשִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶלדָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ:

הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ:

מבחינת עם שמקורו מישראל דוד המלך מלך על עמו ולא על עם זר לו כפי שפולש או כובש מולך על עם שאינו עמו ודוד היה חלק מהעם הזה:

וְאֶת-שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ, בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא-אַחֵל אֶת-שֵׁם-קָדְשִׁי, עוֹד; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל: יחזקאל.

וַיִּשָּׂאֻ֗הוּ מִבֵּ֤ית אֲבִֽינָדָב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֔ה עִ֖ם אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וְאַחְי֕וֹ הֹלֵ֖ךְ לִפְנֵ֥י הָאָרֽוֹןוְדָוִ֣ד וְכָלבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַֽׂחֲקִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה בְּכֹ֖ל עֲצֵ֣י בְרוֹשִׁ֑ים וּבְכִנֹּר֤וֹת וּבִנְבָלִים֙ וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְנַֽעַנְעִ֖ים וּֽבְצֶלְצֶלִֽים: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וַיַּעַל֩ אֶתאֲר֨וֹן הָאֱלֹהִ֜ים מִבֵּ֨ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם עִ֥יר דָּוִ֖ד בְּשִׂמְחָֽה: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

בְּשִׂמְחָֽה:

מְשַֽׂחֲקִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה בְּכֹ֖ל עֲצֵ֣י בְרוֹשִׁ֑ים וּבְכִנֹּר֤וֹת וּבִנְבָלִים֙ וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְנַֽעַנְעִ֖ים וּֽבְצֶלְצֶלִֽים:

בֶּןשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמָלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְבְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַליְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כָּליִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

בֶּןשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמָלְכ֑וֹ

אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ.

וַיִּשְׁכַּב דָּוִד, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד.  וְהַיָּמִים, אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל-יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים, שָׁנָה:  בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ, שֶׁבַע שָׁנִים, וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ, שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים.

דוד היה בן שבעים במותו.

וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל–הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא–תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם–הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא–יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה: וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד: וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּל–מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת–הַפִּסְחִים֙ וְאֶת–הַ֣עִוְרִ֔ים (שנאו) שְׂנֻאֵ֖י נֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל–כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל–הַבָּֽיִת: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא–יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה:

עַל–כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל–הַבָּֽיִת:

וַיִּשְׁמַ֣ע בֶּןשָׁא֗וּל כִּ֣י מֵ֤ת אַבְנֵר֙ בְּחֶבְר֔וֹן וַיִּרְפּ֖וּ יָדָ֑יו וְכָליִשְׂרָאֵ֖ל נִבְהָֽלוּוּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽיגְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶןשָׁא֟וּל שֵׁם֩ הָאֶחָ֨ד בַּֽעֲנָ֜ה וְשֵׁ֧ם הַשֵּׁנִ֣י רֵכָ֗ב בְּנֵ֛י רִמּ֥וֹן הַבְּאֶֽרֹתִ֖י מִבְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן כִּ֚י גַּםבְּאֵר֔וֹת תֵּחָשֵׁ֖ב עַלבִּנְיָמִֽןוַיִּבְרְח֥וּ הַבְּאֵרֹתִ֖ים גִּתָּ֑יְמָה וַֽיִּהְיוּשָׁ֣ם גָּרִ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽהוְלִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּןשָׁא֔וּל בֵּ֖ן נְכֵ֣ה רַגְלָ֑יִם בֶּןחָמֵ֣שׁ שָׁנִ֣ים הָיָ֡ה בְּבֹ֣א שְׁמֻעַת֩ שָׁא֨וּל וִיהֽוֹנָתָ֜ן מִֽיִּזְרְעֶ֗אל וַתִּשָּׂאֵ֤הוּ אֹֽמַנְתּוֹ֙ וַתָּנֹ֔ס וַיְהִ֞י בְּחָפְזָ֥הּ לָנ֛וּס וַיִּפֹּ֥ל וַיִּפָּסֵ֖חַ וּשְׁמ֥וֹ מְפִיבֹֽשֶׁתפרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וְלִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּןשָׁא֔וּל בֵּ֖ן נְכֵ֣ה רַגְלָ֑יִם בֶּןחָמֵ֣שׁ שָׁנִ֣ים הָיָ֡ה בְּבֹ֣א שְׁמֻעַת֩ שָׁא֨וּל וִיהֽוֹנָתָ֜ן מִֽיִּזְרְעֶ֗אל וַתִּשָּׂאֵ֤הוּ אֹֽמַנְתּוֹ֙ וַתָּנֹ֔ס וַיְהִ֞י בְּחָפְזָ֥הּ לָנ֛וּס וַיִּפֹּ֥ל וַיִּפָּסֵ֖חַ וּשְׁמ֥וֹ מְפִיבֹֽשֶׁת:

וַיְהִ֞י בְּחָפְזָ֥הּ לָנ֛וּס וַיִּפֹּ֥ל וַיִּפָּסֵ֖חַ

וַיִּפָּסֵ֖חַ

וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲכִ֣י יֶשׁע֔וֹד אֲשֶׁ֥ר נוֹתַ֖ר לְבֵ֣ית שָׁא֑וּל וְאֶעֱשֶׂ֤ה עִמּוֹ֙ חֶ֔סֶד בַּעֲב֖וּר יְהוֹנָתָֽןוּלְבֵ֨ית שָׁא֥וּל עֶ֙בֶד֙ וּשְׁמ֣וֹ צִיבָ֔א וַיִּקְרְאוּל֖וֹ אֶלדָּוִ֑ד וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֧לֶךְ אֵלָ֛יו הַאַתָּ֥ה צִיבָ֖א וַיֹּ֥אמֶר עַבְדֶּֽךָוַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֗לֶךְ הַאֶ֨פֶס ע֥וֹד אִישׁ֙ לְבֵ֣ית שָׁא֔וּל וְאֶעֱשֶׂ֥ה עִמּ֖וֹ חֶ֣סֶד אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ ע֛וֹד בֵּ֥ן לִיהוֹנָתָ֖ן נְכֵ֥ה רַגְלָֽיִם: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיִּקָּחֵ֗הוּ מִבֵּ֛ית מָכִ֥יר בֶּןעַמִּיאֵ֖ל מִלּ֥וֹ דְבָֽרוַ֠יָּבֹא מְפִיבֹ֨שֶׁת בֶּןיְהוֹנָתָ֤ן בֶּןשָׁאוּל֙ אֶלדָּוִ֔ד וַיִּפֹּ֥ל עַלפָּנָ֖יו וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ מְפִיבֹ֔שֶׁת וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה עַבְדֶּֽךָוַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ דָוִ֜ד אַלתִּירָ֗א כִּ֣י עָשֹׂה֩ אֶעֱשֶׂ֨ה עִמְּךָ֥ חֶ֙סֶד֙ בַּֽעֲבוּר֙ יְהוֹנָתָ֣ן אָבִ֔יךָ וַהֲשִׁבֹתִ֣י לְךָ֔ אֶֽתכָּלשְׂדֵ֖ה שָׁא֣וּל אָבִ֑יךָ וְאַתָּ֗ה תֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם עַלשֻׁלְחָנִ֖י תָּמִֽיד: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

עָשֹׂה֩ אֶעֱשֶׂ֨ה עִמְּךָ֥ חֶ֙סֶד֙ בַּֽעֲבוּר֙ יְהוֹנָתָ֣ן אָבִ֔יךָ

דוד מקיים את ההבטחה ליהונתן שאם לא היה מת הוא היה נהיה המשנה לדוד כפי שדוד הבטיח לו. הוא הבטיח את ירושת שאול לבן יהונתן וקיומו במעמד של בן למשנה למלך.

וַיִּקְרָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ אֶלצִיבָ֛א נַ֥עַר שָׁא֖וּל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה לְשָׁאוּל֙ וּלְכָלבֵּית֔וֹ נָתַ֖תִּי לְבֶןאֲדֹנֶֽיךָוְעָבַ֣דְתָּ לּ֣וֹ אֶֽתהָאֲדָמָ֡ה אַתָּה֩ וּבָנֶ֨יךָ וַעֲבָדֶ֜יךָ וְהֵבֵ֗אתָ וְהָיָ֨ה לְבֶןאֲדֹנֶ֤יךָ לֶּ֙חֶם֙ וַאֲכָל֔וֹ וּמְפִיבֹ֙שֶׁת֙ בֶּןאֲדֹנֶ֔יךָ יֹאכַ֥ל תָּמִ֛יד לֶ֖חֶם עַלשֻׁלְחָנִ֑י: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וגם משרתים כנהוג למעמד זה:

וּלְצִיבָ֗א חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר בָּנִ֖ים וְעֶשְׂרִ֥ים עֲבָדִֽיםוַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ כְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֲדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶתעַבְדּ֔וֹ כֵּ֖ן יַעֲשֶׂ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ וּמְפִיבֹ֗שֶׁת אֹכֵל֙ עַלשֻׁלְחָנִ֔י כְּאַחַ֖ד מִבְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְוְלִמְפִיבֹ֥שֶׁת בֵּןקָטָ֖ן וּשְׁמ֣וֹ מִיכָ֑א וְכֹל֙ מוֹשַׁ֣ב בֵּיתצִיבָ֔א עֲבָדִ֖ים לִמְפִיבֹֽשֶׁתפרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וכמו שדוד ישב על שולחן המלך שאול,כך גם נכדו:

וּמְפִיבֹ֗שֶׁת יֹשֵׁב֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם כִּ֣י עַלשֻׁלְחַ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ תָּמִ֖יד ה֣וּא אֹכֵ֑ל וְה֥וּא פִּסֵּ֖חַ שְׁתֵּ֥י רַגְלָֽיו: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

כפי שהבטיח דוד גם ליהונתן וגם לשאול:

וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד, לְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד; וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.  וַיֹּאמֶר, אֶל-דָּוִד, צַדִּיק אַתָּה, מִמֶּנִּי:  כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה, וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה.  ואת (וְאַתָּה) הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה–אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יְהוָה בְּיָדְךָ, וְלֹא הֲרַגְתָּנִי.  וְכִי-יִמְצָא אִישׁ אֶת-אֹיְבוֹ, וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה; וַיהוָה, יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה, תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי. וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי, כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ; וְקָמָה, בְּיָדְךָ, מַמְלֶכֶת, יִשְׂרָאֵל.  וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהוָה, אִם-תַּכְרִית אֶת-זַרְעִי, אַחֲרָי; וְאִם-תַּשְׁמִיד אֶת-שְׁמִי, מִבֵּית אָבִי.  וַיִּשָּׁבַע דָּוִד, לְשָׁאוּל; וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל, אֶל-בֵּיתוֹ, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו, עָלוּ עַל-הַמְּצוּדָה: שמואל.

וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּי–מָשְׁח֨וּ אֶת–דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל–יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כָל–פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת–דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל–הַמְּצוּדָֽה: וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים: וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל–פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל–דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי–נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת–הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ: וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל–פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהוָ֧ה אֶת–אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל–כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם–הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים: וַיַּעַזְבוּ–שָׁ֖ם אֶת–עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו: וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַֽעֲל֑וֹת וַיִּנָּֽטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים: וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּֽיהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל–אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים: וִ֠יהִי (בשמעך) כְּֽשָׁמְעֲךָ֞ אֶת–ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים: וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת–פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד–בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַֽעֲל֑וֹת וַיִּנָּֽטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:

הפלישתים נסוגו ודוד לא רדף אחריהם בנסיגתם,

וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּֽיהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל–אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים:

הוא עשה סיבוב ובא להם מאחור.. בשיבתם למחנה הוא תקף אותם כמו חיכה במחינה שלהם לאחר בשיבתם למחנה לאחר הנסיגה באין רודף אחרי הנסוג הנסוג שב שאנן למחנה, הביאה מאחור היא גם הפתעה:

וִ֠יהִי (בשמעך) כְּֽשָׁמְעֲךָ֞ אֶת–ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים:

בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים:

.

וַיֵּֽצְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיַּעַרְכ֥וּ מִלְחָמָ֖ה פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר וַאֲרַ֨ם צוֹבָ֤א וּרְחוֹב֙ וְאִֽישׁט֣וֹב וּמַֽעֲכָ֔ה לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽהוַיַּ֣רְא יוֹאָ֗ב כִּֽיהָיְתָ֤ה אֵלָיו֙ פְּנֵ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה מִפָּנִ֖ים וּמֵֽאָח֑וֹר וַיִּבְחַ֗ר מִכֹּל֙ בְּחוּרֵ֣י (בישראליִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ לִקְרַ֥את אֲרָֽםוְאֵת֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם נָתַ֕ן בְּיַ֖ד אַבְשַׁ֣י אָחִ֑יו וַֽיַּעֲרֹ֕ךְ לִקְרַ֖את בְּנֵ֥י עַמּֽוֹןוַיֹּ֗אמֶר אִםתֶּחֱזַ֤ק אֲרָם֙ מִמֶּ֔נִּי וְהָיִ֥תָה לִּ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה וְאִםבְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ יֶחֱזְק֣וּ מִמְּךָ֔ וְהָלַכְתִּ֖י לְהוֹשִׁ֥יעַֽ לָֽךְחֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַדעַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיהוָ֔ה יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיווַיִּגַּ֣שׁ יוֹאָ֗ב וְהָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֔וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה בַּֽאֲרָ֑ם וַיָּנֻ֖סוּ מִפָּנָֽיו:  וּבְנֵ֨י עַמּ֤וֹן רָאוּ֙ כִּינָ֣ס אֲרָ֔ם וַיָּנֻ֙סוּ֙ מִפְּנֵ֣י אֲבִישַׁ֔י וַיָּבֹ֖אוּ הָעִ֑יר וַיָּ֣שָׁב יוֹאָ֗ב מֵעַל֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּבֹ֖א יְרוּשָׁלִָֽםוַיַּ֣רְא אֲרָ֔ם כִּ֥י נִגַּ֖ף לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּאָסְפ֖וּ יָֽחַדפרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַיַּ֣רְא יוֹאָ֗ב כִּֽיהָיְתָ֤ה אֵלָיו֙ פְּנֵ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה מִפָּנִ֖ים וּמֵֽאָח֑וֹר

המלחמה היתה משני כיוונים גם מכיוון ארם וגם מכיוון עמון.

ומשכך יואב חילק את הכל לשניים:

וַיִּבְחַ֗ר מִכֹּל֙ בְּחוּרֵ֣י (בישראליִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ לִקְרַ֥את אֲרָֽם:

 וְאֵת֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם נָתַ֕ן בְּיַ֖ד אַבְשַׁ֣י אָחִ֑יו וַֽיַּעֲרֹ֕ךְ לִקְרַ֖את בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:

תוך שהוא מנחה את אבישי מה לעשות במקרה ו..

וַיֹּ֗אמֶר אִםתֶּחֱזַ֤ק אֲרָם֙ מִמֶּ֔נִּי וְהָיִ֥תָה לִּ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה וְאִםבְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ יֶחֱזְק֣וּ מִמְּךָ֔ וְהָלַכְתִּ֖י לְהוֹשִׁ֥יעַֽ לָֽךְ

בפועל כך קרה לאויב:

וּבְנֵ֨י עַמּ֤וֹן רָאוּ֙ כִּינָ֣ס אֲרָ֔ם וַיָּנֻ֙סוּ֙ מִפְּנֵ֣י אֲבִישַׁ֔י וַיָּבֹ֖אוּ הָעִ֑יר וַיָּ֣שָׁב יוֹאָ֗ב מֵעַל֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּבֹ֖א יְרוּשָׁלִָֽםוַיַּ֣רְא אֲרָ֔ם כִּ֥י נִגַּ֖ף לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּאָסְפ֖וּ יָֽחַד

וּבְנֵ֨י עַמּ֤וֹן רָאוּ֙ כִּינָ֣ס אֲרָ֔ם

וַיַּ֣רְא אֲרָ֔ם כִּ֥י נִגַּ֖ף לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל

וַיֵּאָסְפ֖וּ יָֽחַד

וַיְהִ֕י כִּייָשַׁ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵית֑וֹ וַיהוָ֛ה הֵנִֽיחַל֥וֹ מִסָּבִ֖יב מִכָּלאֹיְבָֽיווַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶלנָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא רְאֵ֣ה נָ֔א אָנֹכִ֥י יוֹשֵׁ֖ב בְּבֵ֣ית אֲרָזִ֑ים וַֽאֲרוֹן֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים יֹשֵׁ֖ב בְּת֥וֹךְ הַיְרִיעָֽהוַיֹּ֤אמֶר נָתָן֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ לֵ֣ךְ עֲשֵׂ֑ה כִּ֥י יְהוָ֖ה עִמָּֽךְ: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

אָנֹכִ֥י יוֹשֵׁ֖ב בְּבֵ֣ית אֲרָזִ֑ים וַֽאֲרוֹן֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים יֹשֵׁ֖ב בְּת֥וֹךְ הַיְרִיעָֽה:

וַיְהִ֖י בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי֙ דְּבַריְהוָ֔ה אֶלנָתָ֖ן לֵאמֹֽר:  לֵ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶלעַבְדִּ֣י אֶלדָּוִ֔ד כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הַאַתָּ֛ה תִּבְנֶהלִּ֥י בַ֖יִת לְשִׁבְתִּֽיכִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת לְ֠מִיּוֹם הַעֲלֹתִ֞י אֶתבְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶֽהְיֶה֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ בְּאֹ֖הֶל וּבְמִשְׁכָּֽןבְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁרהִתְהַלַּכְתִּי֮ בְּכָלבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶתאַחַד֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֗יתִי לִרְע֛וֹת אֶתעַמִּ֥י אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה לֹֽאבְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

לֵ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶלעַבְדִּ֣י אֶלדָּוִ֔ד כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הַאַתָּ֛ה תִּבְנֶהלִּ֥י בַ֖יִת לְשִׁבְתִּֽי

כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת לְ֠מִיּוֹם הַעֲלֹתִ֞י אֶתבְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶֽהְיֶה֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ בְּאֹ֖הֶל וּבְמִשְׁכָּֽן

וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.  בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת.  לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.

לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

לָ֛מָּה לֹֽאבְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים:

וְ֠עַתָּה כֹּֽהתֹאמַ֞ר לְעַבְדִּ֣י לְדָוִ֗ד כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲנִ֤י לְקַחְתִּ֙יךָ֙ מִןהַנָּוֶ֔ה מֵאַחַ֖ר הַצֹּ֑אן לִֽהְי֣וֹת נָגִ֔יד עַלעַמִּ֖י עַליִשְׂרָאֵֽלוָאֶהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָאַכְרִ֥תָה אֶתכָּלאֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤תִֽי לְךָ֙ שֵׁ֣ם גָּד֔וֹל כְּשֵׁ֥ם הַגְּדֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץוְשַׂמְתִּ֣י מָ֠קוֹם לְעַמִּ֨י לְיִשְׂרָאֵ֤ל וּנְטַעְתִּיו֙ וְשָׁכַ֣ן תַּחְתָּ֔יו וְלֹ֥א יִרְגַּ֖ז ע֑וֹד וְלֹֽאיֹסִ֤יפוּ בְנֵֽיעַוְלָה֙ לְעַנּוֹת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִאשׁוֹנָֽה:  וּלְמִןהַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֤יתִי שֹֽׁפְטִים֙ עַלעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַהֲנִיחֹ֥תִי לְךָ֖ מִכָּלאֹיְבֶ֑יךָ וְהִגִּ֤יד לְךָ֙ יְהוָ֔ה כִּיבַ֖יִת יַעֲשֶׂהלְּךָ֥ יְהוָֽה: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

דוד בנה לבורא עולם בית ארזים ולכן:

וָאֶהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ

וַהֲנִיחֹ֥תִי לְךָ֖ מִכָּלאֹיְבֶ֑יךָ וְהִגִּ֤יד לְךָ֙ יְהוָ֔ה כִּיבַ֖יִת יַעֲשֶׂהלְּךָ֥ יְהוָֽה:

וַיְהִ֖י בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי֙ דְּבַריְהוָ֔ה אֶלנָתָ֖ן לֵאמֹֽר:  לֵ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶלעַבְדִּ֣י אֶלדָּוִ֔ד: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

דְּבַריְהוָ֔ה אֶלנָתָ֖ן לֵאמֹֽר:

כְּכֹל֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וּכְכֹ֖ל הַחִזָּי֣וֹן הַזֶּ֑ה כֵּ֛ן דִּבֶּ֥ר נָתָ֖ן אֶלדָּוִֽד: וַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד וַיֵּ֖שֶׁב לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מִ֣י אָנֹכִ֞י אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ וּמִ֣י בֵיתִ֔י כִּ֥י הֲבִיאֹתַ֖נִי עַדהֲלֹֽם:  וַתִּקְטַן֩ ע֨וֹד זֹ֤את בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וַתְּדַבֵּ֛ר גַּ֥ם אֶלבֵּֽיתעַבְדְּךָ֖ לְמֵֽרָח֑וֹק וְזֹ֛את תּוֹרַ֥ת הָאָדָ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

דבר בורא עולם לנתן היה חזיון

וּכְכֹ֖ל הַחִזָּי֣וֹן הַזֶּ֑ה

וַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד וַיֵּ֖שֶׁב לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה

ודוד ביקש גם:

וַתְּדַבֵּ֛ר גַּ֥ם אֶלבֵּֽיתעַבְדְּךָ֖ לְמֵֽרָח֑וֹק

וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ שֵׁ֔ם בְּשֻׁב֕וֹ מֵהַכּוֹת֥וֹ אֶתאֲרָ֖ם בְּגֵיאמֶ֑לַח שְׁמוֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶףוַיָּ֨שֶׂם בֶּאֱד֜וֹם נְצִבִ֗ים בְּכָלאֱדוֹם֙ שָׂ֣ם נְצִבִ֔ים וַיְהִ֥י כָלאֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑ד וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ אֶתדָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְוַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖ד עַלכָּליִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י דָוִ֗ד עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכָלעַמּֽוֹוְיוֹאָ֥ב בֶּןצְרוּיָ֖ה עַלהַצָּבָ֑א וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּןאֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽירוְצָד֧וֹק בֶּןאֲחִיט֛וּב וַאֲחִימֶ֥לֶךְ בֶּןאֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִ֑ים וּשְׂרָיָ֖ה סוֹפֵֽר:  וּבְנָיָ֙הוּ֙ בֶּןיְה֣וֹיָדָ֔ע וְהַכְּרֵתִ֖י וְהַפְּלֵתִ֑י וּבְנֵ֥י דָוִ֖ד כֹּהֲנִ֥ים הָיֽוּ: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

יוֹאָ֥ב בֶּןצְרוּיָ֖ה עַלהַצָּבָ֑א

וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּןאֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽיר

וְצָד֧וֹק בֶּןאֲחִיט֛וּב וַאֲחִימֶ֥לֶךְ בֶּןאֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִ֑ים

וּשְׂרָיָ֖ה סוֹפֵֽר:

וּבְנָיָ֙הוּ֙ בֶּןיְה֣וֹיָדָ֔ע וְהַכְּרֵתִ֖י וְהַפְּלֵתִ֑י וּבְנֵ֥י דָוִ֖ד כֹּהֲנִ֥ים הָיֽוּ:

וּבְנֵ֥י דָוִ֖ד כֹּהֲנִ֥ים הָיֽוּ:

וַתְּדַבֵּ֛ר גַּ֥ם אֶלבֵּֽיתעַבְדְּךָ֖ לְמֵֽרָח֑וֹק

גַּ֥ם

נתן היה כהן:

כְּכֹל֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וּכְכֹ֖ל הַחִזָּי֣וֹן הַזֶּ֑ה כֵּ֛ן דִּבֶּ֥ר נָתָ֖ן אֶלדָּוִֽד:

וַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד וַיֵּ֖שֶׁב לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מִ֣י אָנֹכִ֞י אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ וּמִ֣י בֵיתִ֔י כִּ֥י הֲבִיאֹתַ֖נִי עַדהֲלֹֽםוַתִּקְטַן֩ ע֨וֹד זֹ֤את בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וַתְּדַבֵּ֛ר גַּ֥ם אֶלבֵּֽיתעַבְדְּךָ֖ לְמֵֽרָח֑וֹק וְזֹ֛את תּוֹרַ֥ת הָאָדָ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה:  וּמַהיּוֹסִ֥יף דָּוִ֛ד ע֖וֹד לְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֑יךָ וְאַתָּ֛ה יָדַ֥עְתָּ אֶֽתעַבְדְּךָ֖ אֲדֹנָ֥י יְהוִֽהבַּעֲב֤וּר דְּבָֽרְךָ֙ וּֽכְלִבְּךָ֔ עָשִׂ֕יתָ אֵ֥ת כָּלהַגְּדוּלָּ֖ה הַזֹּ֑את לְהוֹדִ֖יעַ אֶתעַבְדֶּֽךָעַלכֵּ֥ן גָּדַ֖לְתָּ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כִּֽיאֵ֣ין כָּמ֗וֹךָ וְאֵ֤ין אֱלֹהִים֙ זֽוּלָתֶ֔ךָ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁרשָׁמַ֖עְנוּ בְּאָזְנֵֽינוּוּמִ֤י כְעַמְּךָ֙ כְּיִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר הָלְכֽוּאֱ֠לֹהִים לִפְדּֽוֹתל֨וֹ לְעָ֜ם וְלָשׂ֧וּם ל֣וֹ שֵׁ֗ם וְלַעֲשׂ֨וֹת לָכֶ֜ם הַגְּדוּלָּ֤ה וְנֹֽרָאוֹת֙ לְאַרְצֶ֔ךָ מִפְּנֵ֣י עַמְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר פָּדִ֤יתָ לְּךָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם גּוֹיִ֖ם וֵאלֹהָֽיווַתְּכ֣וֹנֵֽן לְ֠ךָ אֶתעַמְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֧ל לְךָ֛ לְעָ֖ם עַדעוֹלָ֑ם וְאַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽיםוְעַתָּה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ עַֽלעַבְדְּךָ֙ וְעַלבֵּית֔וֹ הָקֵ֖ם עַדעוֹלָ֑ם וַעֲשֵׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּוְיִגְדַּ֨ל שִׁמְךָ֤ עַדעוֹלָם֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֱלֹהִ֖ים עַליִשְׂרָאֵ֑ל וּבֵית֙ עַבְדְּךָ֣ דָוִ֔ד יִהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן לְפָנֶֽיךָפרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וְעַתָּה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ עַֽלעַבְדְּךָ֙ וְעַלבֵּית֔וֹ הָקֵ֖ם עַדעוֹלָ֑ם וַעֲשֵׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּוְיִגְדַּ֨ל שִׁמְךָ֤ עַדעוֹלָם֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֱלֹהִ֖ים עַליִשְׂרָאֵ֑ל וּבֵית֙ עַבְדְּךָ֣ דָוִ֔ד יִהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן לְפָנֶֽיךָ

וּבֵית֙ עַבְדְּךָ֣ דָוִ֔ד יִהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן לְפָנֶֽיךָ

דוד ביקש שבורא עולם יקיים את ההבטחה שהבטיח לו בורא עולם והוא מצא לנכון להסביר את בקשתו שלא סתם ככה הוא מבקש לעצמו את הכבוד הזה,  הוא ביקש זאת כי:

כִּֽיאַתָּה֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל גָּלִ֜יתָה אֶתאֹ֤זֶן עַבְדְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר בַּ֖יִת אֶבְנֶהלָּ֑ךְ עַלכֵּ֗ן מָצָ֤א עַבְדְּךָ֙ אֶתלִבּ֔וֹ לְהִתְפַּלֵּ֣ל אֵלֶ֔יךָ אֶתהַתְּפִלָּ֖ה הַזֹּֽאתוְעַתָּ֣ה אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אַתָּההוּא֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים וּדְבָרֶ֖יךָ יִהְי֣וּ אֱמֶ֑ת וַתְּדַבֵּר֙ אֶֽלעַבְדְּךָ֔ אֶתהַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאתוְעַתָּ֗ה הוֹאֵל֙ וּבָרֵךְ֙ אֶתבֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽיאַתָּ֞ה אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ דִּבַּ֔רְתָּ וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽיתעַבְדְּךָ֖ לְעוֹלָֽם: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

כִּֽיאַתָּה֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל גָּלִ֜יתָה אֶתאֹ֤זֶן עַבְדְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר בַּ֖יִת אֶבְנֶהלָּ֑ךְ

ולכן הוא הרשה לעצמו, מצא לנכון להתפלל את התפילה הזאת,

עַלכֵּ֗ן מָצָ֤א עַבְדְּךָ֙ אֶתלִבּ֔וֹ לְהִתְפַּלֵּ֣ל אֵלֶ֔יךָ אֶתהַתְּפִלָּ֖ה הַזֹּֽאת:

מצא עבדך את ליבו, מהלב, הוא רוצה לקיים גם הוא את מה שהבטיח לו בורא עולם. לקיים כעבד הבורא שנלחם את מלחמות הבורא, דוד היה עבד הבורא שנלחם באויבי הבורא, זאת משימה לא קלה. ודוד היה נכון לה ורוצה לקיים אותה.

בהמשך דוד נלחם וכבש והיו לו עמים שעבדו אותו שנקראו עבדים נושאי מנחה, את כל המנחות האלה הקדיש דוד לבורא עולם כפי שניתן לקרוא בהמשך:

וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵיכֵ֔ן וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛ד אֶתפְּלִשְׁתִּ֖ים וַיַּכְנִיעֵ֑ם וַיִּקַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶתמֶ֥תֶג הָאַמָּ֖ה מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽיםוַיַּ֣ךְ אֶתמוֹאָ֗ב וַֽיְמַדְּדֵ֤ם בַּחֶ֙בֶל֙ הַשְׁכֵּ֣ב אוֹתָ֣ם אַ֔רְצָה וַיְמַדֵּ֤ד שְׁנֵֽיחֲבָלִים֙ לְהָמִ֔ית וּמְלֹ֥א הַחֶ֖בֶל לְהַחֲי֑וֹת וַתְּהִ֤י מוֹאָב֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נֹשְׂאֵ֥י מִנְחָֽה: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

עֲבָדִ֖ים נֹשְׂאֵ֥י מִנְחָֽה:

וַיַּ֣ךְ דָּוִ֔ד אֶתהֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּןרְחֹ֖ב מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה בְּלֶכְתּ֕וֹ לְהָשִׁ֥יב יָד֖וֹ בִּֽנְהַרפְּרָֽתוַיִּלְכֹּ֨ד דָּוִ֜ד מִמֶּ֗נּוּ אֶ֤לֶף וּשְׁבַעמֵאוֹת֙ פָּרָשִׁ֔ים וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י וַיְעַקֵּ֤ר דָּוִד֙ אֶתכָּלהָרֶ֔כֶב וַיּוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ מֵ֥אָה רָֽכֶב: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י

מֵ֥אָה רָֽכֶב:

וַתָּבֹא֙ אֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק לַעְזֹ֕ר לַהֲדַדְעֶ֖זֶר מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה וַיַּ֤ךְ דָּוִד֙ בַּֽאֲרָ֔ם עֶשְׂרִֽיםוּשְׁנַ֥יִם אֶ֖לֶף אִֽישׁוַיָּ֨שֶׂם דָּוִ֤ד נְצִבִים֙ בַּאֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק וַתְּהִ֤י אֲרָם֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נוֹשְׂאֵ֣י מִנְחָ֑ה וַיֹּ֤שַׁע יְהוָה֙ אֶתדָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

עֲבָדִ֖ים נוֹשְׂאֵ֣י מִנְחָ֑ה

וַיֹּ֤שַׁע יְהוָה֙ אֶתדָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ

וַיְהִ֕י כִּייָשַׁ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵית֑וֹ וַיהוָ֛ה הֵנִֽיחַל֥וֹ מִסָּבִ֖יב מִכָּלאֹיְבָֽיווַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶלנָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא רְאֵ֣ה נָ֔א אָנֹכִ֥י יוֹשֵׁ֖ב בְּבֵ֣ית אֲרָזִ֑ים וַֽאֲרוֹן֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים יֹשֵׁ֖ב בְּת֥וֹךְ הַיְרִיעָֽהוַיֹּ֤אמֶר נָתָן֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ לֵ֣ךְ עֲשֵׂ֑ה כִּ֥י יְהוָ֖ה עִמָּֽךְ: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַיֹּ֤אמֶר נָתָן֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ לֵ֣ךְ עֲשֵׂ֑ה כִּ֥י יְהוָ֖ה עִמָּֽךְ:

וַיִּשְׁמַ֕ע תֹּ֖עִי מֶ֣לֶךְ חֲמָ֑ת כִּ֚י הִכָּ֣ה דָוִ֔ד אֵ֖ת כָּלחֵ֥יל הֲדַדְעָֽזֶרוַיִּשְׁלַ֣ח תֹּ֣עִי אֶתיֽוֹרָםבְּנ֣וֹ אֶלהַמֶּֽלֶךְדָּ֠וִד לִשְׁאָלל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם וּֽלְבָרֲכ֗וֹ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר נִלְחַ֤ם בַּהֲדַדְעֶ֙זֶר֙ וַיַּכֵּ֔הוּ כִּיאִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עִי הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר וּבְיָד֗וֹ הָי֛וּ כְּלֵֽיכֶ֥סֶף וּכְלֵֽיזָהָ֖ב וּכְלֵ֥י נְחֹֽשֶׁתפרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַיִּשְׁלַ֣ח תֹּ֣עִי אֶתיֽוֹרָםבְּנ֣וֹ אֶלהַמֶּֽלֶךְדָּ֠וִד לִשְׁאָלל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם

כִּיאִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עִי הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר

וּבְיָד֗וֹ הָי֛וּ כְּלֵֽיכֶ֥סֶף וּכְלֵֽיזָהָ֖ב וּכְלֵ֥י נְחֹֽשֶׁת

גַּםאֹתָ֕ם הִקְדִּ֛ישׁ הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לַֽיהוָ֑ה עִםהַכֶּ֤סֶף וְהַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדִּ֔ישׁ מִכָּלהַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר כִּבֵּֽשׁמֵאֲרָ֤ם וּמִמּוֹאָב֙ וּמִבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּמִפְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵֽעֲמָלֵ֑ק וּמִשְּׁלַ֛ל הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּןרְחֹ֖ב מֶ֥לֶךְ צוֹבָֽהפרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

גַּםאֹתָ֕ם הִקְדִּ֛ישׁ הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לַֽיהוָ֑ה

וַיַּ֣רְא אֲרָ֔ם כִּ֥י נִגַּ֖ף לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּאָסְפ֖וּ יָֽחַדוַיִּשְׁלַ֣ח הֲדַדְעֶ֗זֶר וַיֹּצֵ֤א אֶתאֲרָם֙ אֲשֶׁר֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וַיָּבֹ֖אוּ חֵילָ֑ם וְשׁוֹבַ֛ךְ שַׂרצְבָ֥א הֲדַדְעֶ֖זֶר לִפְנֵיהֶֽם: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַיֻּגַּ֣ד לְדָוִ֗ד וַיֶּאֱסֹ֤ף אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל֙ וַיַּעֲבֹ֣ר אֶת הַיַּרְדֵּ֔ן וַיָּבֹ֖א חֵלָ֑אמָה וַיַּעַרְכ֤וּ אֲרָם֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַיִּלָּחֲמ֖וּ עִמּֽוֹוַיָּ֣נָס אֲרָם֮ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיַּהֲרֹ֨ג דָּוִ֜ד מֵאֲרָ֗ם שְׁבַ֤ע מֵאוֹת֙ רֶ֔כֶב וְאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף פָּרָשִׁ֑ים וְאֵ֨ת שׁוֹבַ֧ךְ שַׂרצְבָא֛וֹ הִכָּ֖ה וַיָּ֥מָת שָֽׁם: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַיִּרְא֨וּ כָֽלהַמְּלָכִ֜ים עַבְדֵ֣י הֲדַדְעֶ֗זֶר כִּ֤י נִגְּפוּ֙ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּשְׁלִ֥מוּ אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּֽעַבְד֑וּם: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ–וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם.  וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם תַּעַנְךָ, וּפָתְחָה לָךְ:  וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא-בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַס–וַעֲבָדוּךָ. וְאִם-לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ, וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה–וְצַרְתָּ, עָלֶיהָ. וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ; וְהִכִּיתָ אֶת-כָּל-זְכוּרָהּ, לְפִי-חָרֶב: דברים.

וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵיכֵ֔ן וַיָּ֕מָת מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ חָנ֥וּן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיווַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶעֱשֶׂהחֶ֣סֶד עִםחָנ֣וּן בֶּןנָחָ֗שׁ כַּאֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה אָבִ֤יו עִמָּדִי֙ חֶ֔סֶד וַיִּשְׁלַ֨ח דָּוִ֧ד לְנַחֲמ֛וֹ בְּיַדעֲבָדָ֖יו אֶלאָבִ֑יו וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י דָוִ֔ד אֶ֖רֶץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹןוַיֹּאמְרוּ֩ שָׂרֵ֨י בְנֵֽיעַמּ֜וֹן אֶלחָנ֣וּן אֲדֹֽנֵיהֶ֗ם הַֽמְכַבֵּ֨ד דָּוִ֤ד אֶתאָבִ֙יךָ֙ בְּעֵינֶ֔יךָ כִּֽישָׁלַ֥ח לְךָ֖ מְנַֽחֲמִ֑ים הֲ֠לוֹא בַּעֲב֞וּר חֲק֤וֹר אֶתהָעִיר֙ וּלְרַגְּלָ֣הּ וּלְהָפְכָ֔הּ שָׁלַ֥ח דָּוִ֛ד אֶתעֲבָדָ֖יו אֵלֶֽיךָ: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ–וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם.

חָנ֜וּן אֶתעַבְדֵ֣י דָוִ֗ד וַיְגַלַּח֙ אֶתחֲצִ֣י זְקָנָ֔ם וַיִּכְרֹ֧ת אֶתמַדְוֵיהֶ֛ם בַּחֵ֖צִי עַ֣ד שְׁתֽוֹתֵיהֶ֑ם וַֽיְשַׁלְּחֵֽםוַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ וַיִּשְׁלַ֣ח לִקְרָאתָ֔ם כִּֽיהָי֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים נִכְלָמִ֣ים מְאֹ֑ד וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ שְׁב֣וּ בִֽירֵח֔וֹ עַדיְצַמַּ֥ח זְקַנְכֶ֖ם וְשַׁבְתֶּֽם: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וְאִם-לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ, וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה–וְצַרְתָּ, עָלֶיהָ.

וַיִּרְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֥י נִבְאֲשׁ֖וּ בְּדָוִ֑ד וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵֽיעַמּ֡וֹן וַיִּשְׂכְּרוּ֩ אֶתאֲרַ֨ם בֵּיתרְח֜וֹב וְאֶתאֲרַ֣ם צוֹבָ֗א עֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ רַגְלִ֔י וְאֶתמֶ֤לֶךְ מַֽעֲכָה֙ אֶ֣לֶף אִ֔ישׁ וְאִ֣ישׁ ט֔וֹב שְׁנֵיםעָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף אִֽישׁוַיִּשְׁמַ֖ע דָּוִ֑ד וַיִּשְׁלַח֙ אֶתיוֹאָ֔ב וְאֵ֥ת כָּלהַצָּבָ֖א הַגִּבֹּרִֽים: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַיַּ֣רְא יוֹאָ֗ב כִּֽיהָיְתָ֤ה אֵלָיו֙ פְּנֵ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה מִפָּנִ֖ים וּמֵֽאָח֑וֹר וַיִּבְחַ֗ר מִכֹּל֙ בְּחוּרֵ֣י (בישראליִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ לִקְרַ֥את אֲרָֽםוְאֵת֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם נָתַ֕ן בְּיַ֖ד אַבְשַׁ֣י אָחִ֑יו וַֽיַּעֲרֹ֕ךְ לִקְרַ֖את בְּנֵ֥י עַמּֽוֹןוַיֹּ֗אמֶר אִםתֶּחֱזַ֤ק אֲרָם֙ מִמֶּ֔נִּי וְהָיִ֥תָה לִּ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה וְאִםבְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ יֶחֱזְק֣וּ מִמְּךָ֔ וְהָלַכְתִּ֖י לְהוֹשִׁ֥יעַֽ לָֽךְחֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַדעַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיהוָ֔ה יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וְצַרְתָּ, עָלֶיהָ.

וַיִּגַּ֣שׁ יוֹאָ֗ב וְהָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֔וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה בַּֽאֲרָ֑ם וַיָּנֻ֖סוּ מִפָּנָֽיו:  וּבְנֵ֨י עַמּ֤וֹן רָאוּ֙ כִּינָ֣ס אֲרָ֔ם וַיָּנֻ֙סוּ֙ מִפְּנֵ֣י אֲבִישַׁ֔י וַיָּבֹ֖אוּ הָעִ֑יר וַיָּ֣שָׁב יוֹאָ֗ב מֵעַל֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּבֹ֖א יְרוּשָׁלִָֽםוַיַּ֣רְא אֲרָ֔ם כִּ֥י נִגַּ֖ף לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּאָסְפ֖וּ יָֽחַדוַיִּשְׁלַ֣ח הֲדַדְעֶ֗זֶר וַיֹּצֵ֤א אֶתאֲרָם֙ אֲשֶׁר֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וַיָּבֹ֖אוּ חֵילָ֑ם וְשׁוֹבַ֛ךְ שַׂרצְבָ֥א הֲדַדְעֶ֖זֶר לִפְנֵיהֶֽםוַיֻּגַּ֣ד לְדָוִ֗ד וַיֶּאֱסֹ֤ף אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל֙ וַיַּעֲבֹ֣ר אֶת הַיַּרְדֵּ֔ן וַיָּבֹ֖א חֵלָ֑אמָה וַיַּעַרְכ֤וּ אֲרָם֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַיִּלָּחֲמ֖וּ עִמּֽוֹוַיָּ֣נָס אֲרָם֮ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיַּהֲרֹ֨ג דָּוִ֜ד מֵאֲרָ֗ם שְׁבַ֤ע מֵאוֹת֙ רֶ֔כֶב וְאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף פָּרָשִׁ֑ים וְאֵ֨ת שׁוֹבַ֧ךְ שַׂרצְבָא֛וֹ הִכָּ֖ה וַיָּ֥מָת שָֽׁם: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וְהִכִּיתָ אֶת-כָּל-זְכוּרָהּ, לְפִי-חָרֶב:

וַיְהִי֩ לִתְשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת צֵ֣את הַמַּלְאֿכִ֗ים וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֡ד אֶתיוֹאָב֩ וְאֶתעֲבָדָ֨יו עִמּ֜וֹ וְאֶתכָּליִשְׂרָאֵ֗ל וַיַּשְׁחִ֙תוּ֙ אֶתבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּצֻ֖רוּ עַלרַבָּ֑ה וְדָוִ֖ד יוֹשֵׁ֥ב בִּירוּשָׁלִָֽם: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ;

וַיִּרְא֨וּ כָֽלהַמְּלָכִ֜ים עַבְדֵ֣י הֲדַדְעֶ֗זֶר כִּ֤י נִגְּפוּ֙ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּשְׁלִ֥מוּ אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם תַּעַנְךָ,

וַיַּֽעַבְד֑וּם וַיִּֽרְא֣וּ אֲרָ֔ם לְהוֹשִׁ֥יעַ ע֖וֹד אֶתבְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא-בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַס–וַעֲבָדוּךָ.

וַיִּקַּ֨ח חָנ֜וּן אֶתעַבְדֵ֣י דָוִ֗ד וַיְגַלַּח֙ אֶתחֲצִ֣י זְקָנָ֔ם וַיִּכְרֹ֧ת אֶתמַדְוֵיהֶ֛ם בַּחֵ֖צִי עַ֣ד שְׁתֽוֹתֵיהֶ֑ם וַֽיְשַׁלְּחֵֽםוַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ וַיִּשְׁלַ֣ח לִקְרָאתָ֔ם כִּֽיהָי֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים נִכְלָמִ֣ים מְאֹ֑ד וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ שְׁב֣וּ בִֽירֵח֔וֹ עַדיְצַמַּ֥ח זְקַנְכֶ֖ם וְשַׁבְתֶּֽם: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ שְׁב֣וּ בִֽירֵח֔וֹ עַדיְצַמַּ֥ח זְקַנְכֶ֖ם וְשַׁבְתֶּֽם:

כִּֽיהָי֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים נִכְלָמִ֣ים מְאֹ֑ד

חנון בן נחש בייש את שליחי דוד שנשלחו לנחם את, הוא השחית את זקנם ובחזרתם הם היו נכלמים דוד הושיב אותם ביריחו עד שיוכלו לחזור כפי שיצאו לשליחות. הייתה הבנה למה שעשה להם חנון בן נחש. כאלה פצועים הם חזרו משליחות המלך. שכשבויים בארצו של חנון בן נחש שהתעלל בהם בדרך כזאת, על אותו ראש של אבא שלו שהתנה עקירת עין של בי יביש בתמורה למקלט בארצו:

וַיַּ֗עַל נָחָשׁ֙ הָֽעַמּוֹנִ֔י וַיִּ֖חַן עַליָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּלאַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ אֶלנָחָ֔שׁ כְּרָתלָ֥נוּ בְרִ֖ית וְנַעַבְדֶֽךָּוַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י בְּזֹאת֙ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כָּלעֵ֣ין יָמִ֑ין וְשַׂמְתִּ֥יהָ חֶרְפָּ֖ה עַלכָּליִשְׂרָאֵֽלוַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ הֶ֤רֶף לָ֙נוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְנִשְׁלְחָה֙ מַלְאָכִ֔ים בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִםאֵ֥ין מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ וְיָצָ֥אנוּ אֵלֶֽיךָוַיָּבֹ֤אוּ הַמַּלְאָכִים֙ גִּבְעַ֣ת שָׁא֔וּל וַיְדַבְּר֥וּ הַדְּבָרִ֖ים בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיִּשְׂא֧וּ כָלהָעָ֛ם אֶתקוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּוְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל בָּ֣א אַחֲרֵ֤י הַבָּקָר֙ מִןהַשָּׂדֶ֔ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל מַהלָּעָ֖ם כִּ֣י יִבְכּ֑וּ וַיְסַ֨פְּרוּל֔וֹ אֶתדִּבְרֵ֖י אַנְשֵׁ֥י יָבֵֽישׁ: וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַאֱלֹהִים֙ עַלשָׁא֔וּל (בשמעוכְּשָׁמְע֖וֹ אֶתהַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּ֥חַר אַפּ֖וֹ מְאֹֽדוַיִּקַּח֩ צֶ֨מֶד בָּקָ֜ר וַֽיְנַתְּחֵ֗הוּ וַיְשַׁלַּ֞ח בְּכָלגְּב֣וּל יִשְׂרָאֵל֮ בְּיַ֣ד הַמַּלְאָכִ֣ים לֵאמֹר֒ אֲשֶׁר֩ אֵינֶ֨נּוּ יֹצֵ֜א אַחֲרֵ֤י שָׁאוּל֙ וְאַחַ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לִבְקָר֑וֹ וַיִּפֹּ֤ל פַּֽחַדיְהוָה֙ עַלהָעָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד:וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּבָ֑זֶק וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽייִשְׂרָאֵל֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף וְאִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף:וַיֹּאמְר֞וּ לַמַּלְאָכִ֣ים הַבָּאִ֗ים כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּן֙ לְאִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד מָחָ֛ר תִּהְיֶֽהלָכֶ֥ם תְּשׁוּעָ֖ה (בחםכְּחֹ֣ם הַשָּׁ֑מֶשׁ וַיָּבֹ֣אוּ הַמַּלְאָכִ֗ים וַיַּגִּ֛ידוּ לְאַנְשֵׁ֥י יָבֵ֖ישׁ וַיִּשְׂמָֽחוּ: וַֽיֹּאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יָבֵ֔ישׁ מָחָ֖ר נֵצֵ֣א אֲלֵיכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֣ם לָּ֔נוּ כְּכָלהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶֽם: וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּ֨שֶׂם שָׁא֣וּל אֶתהָעָם֮ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁים֒ וַיָּבֹ֤אוּ בְתוֹךְהַֽמַּחֲנֶה֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּכּ֥וּ אֶתעַמּ֖וֹן עַדחֹ֣ם הַיּ֑וֹם וַיְהִ֤י הַנִּשְׁאָרִים֙ וַיָּפֻ֔צוּ וְלֹ֥א נִשְׁאֲרוּבָ֖ם שְׁנַ֥יִם יָֽחַדוַיֹּ֤אמֶר הָעָם֙ אֶלשְׁמוּאֵ֔ל מִ֣י הָאֹמֵ֔ר שָׁא֖וּל יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ תְּנ֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים וּנְמִיתֵֽםוַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל לֹֽאיוּמַ֥ת אִ֖ישׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֥י הַיּ֛וֹם עָשָֽׂהיְהוָ֥ה תְּשׁוּעָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל: וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶלהָעָ֔ם לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה הַגִּלְגָּ֑ל וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם הַמְּלוּכָֽהוַיֵּלְכ֨וּ כָלהָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִכוּ֩ שָׁ֨ם אֶתשָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיִּזְבְּחוּשָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכָלאַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַדמְאֹֽד: ספר שמואל- מלכות שאול- שָׁאוּל֙. – שבעת ספרי תורה. (peacetimeradio.com)

אם שאול לא היה מחלץ אותם הם היו נאלצים לעקור את עינהם.

וַיְהִי֩ לִתְשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת צֵ֣את הַמַּלְאֿכִ֗ים וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֡ד אֶתיוֹאָב֩ וְאֶתעֲבָדָ֨יו עִמּ֜וֹ וְאֶתכָּליִשְׂרָאֵ֗ל וַיַּשְׁחִ֙תוּ֙ אֶתבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּצֻ֖רוּ עַלרַבָּ֑ה וְדָוִ֖ד יוֹשֵׁ֥ב בִּירוּשָׁלִָֽם: פרשת- הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד.

וַיְהִי֩ לִתְשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת צֵ֣את הַמַּלְאֿכִ֗ים

לְעֵ֣ת צֵ֣את הַמַּלְאֿכִ֗ים

וַיַּשְׁחִ֙תוּ֙ אֶתבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּצֻ֖רוּ עַלרַבָּ֑ה וְדָוִ֖ד יוֹשֵׁ֥ב בִּירוּשָׁלִָֽם

עַמּ֔וֹן

רַבָּ֑ה

רבת עמון.

.

פרשת מלחמה ארוכה- לימודים מספר שמואל.

לימודים מספר שמואל- מלכות דוד- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וַתְּהִ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה קָשָׁ֥ה עַדמְאֹ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּנָּ֤גֶף אַבְנֵר֙ וְאַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י עַבְדֵ֥י דָוִֽדוַיִּֽהְיוּשָׁ֗ם שְׁלֹשָׁה֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה יוֹאָ֥ב וַאֲבִישַׁ֖י וַעֲשָׂהאֵ֑ל וַעֲשָׂהאֵל֙ קַ֣ל בְּרַגְלָ֔יו כְּאַחַ֥ד הַצְּבָיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶֽהוַיִּרְדֹּ֥ף עֲשָׂהאֵ֖ל אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְלֹֽאנָטָ֣ה לָלֶ֗כֶת עַלהַיָּמִין֙ וְעַֽלהַשְּׂמֹ֔אול מֵאַחֲרֵ֖י אַבְנֵֽרוַיִּ֤פֶן אַבְנֵר֙ אַֽחֲרָ֔יו וַיֹּ֕אמֶר הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה עֲשָׂהאֵ֑ל וַיֹּ֖אמֶר אָנֹֽכִיוַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אַבְנֵ֗ר נְטֵ֤ה לְךָ֙ עַליְמִֽינְךָ֙ א֣וֹ עַלשְׂמֹאלֶ֔ךָ וֶאֱחֹ֣ז לְךָ֗ אֶחָד֙ מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וְקַחלְךָ֖ אֶתחֲלִצָת֑וֹ וְלֹֽאאָבָ֣ה עֲשָׂהאֵ֔ל לָס֖וּר מֵאַחֲרָֽיו:  וַיֹּ֧סֶף ע֣וֹד אַבְנֵ֗ר לֵאמֹר֙ אֶלעֲשָׂהאֵ֔ל ס֥וּר לְךָ֖ מֵאַֽחֲרָ֑י לָ֤מָּה אַכֶּ֙כָּה֙ אַ֔רְצָה וְאֵיךְ֙ אֶשָּׂ֣א פָנַ֔י אֶליוֹאָ֖ב אָחִֽיךָ: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

לָ֤מָּה אַכֶּ֙כָּה֙ אַ֔רְצָה וְאֵיךְ֙ אֶשָּׂ֣א פָנַ֔י אֶליוֹאָ֖ב אָחִֽיךָ:

אבנר שנרדף על ידי עשהאל לא רצה להרוג את עשהאל מתוך מקום ששניהם בני אותו עם, שעד לא מכבר היו כעם אחד במלחמותיהם נלחמו בינהם לאחר קריעת המלוכה לשני מלכויות. מלכות שאול ומלכות דוד ולכן כאדם שגם היה חבר של אח של עשהאל הוא לא רצה להגיע לעימות שיוביל לאין ברירה אלה להכות בעשהאל.

וַיְמָאֵ֣ן לָס֗וּר וַיַּכֵּ֣הוּ אַבְנֵר֩ בְּאַחֲרֵ֨י הַחֲנִ֜ית אֶלהַחֹ֗מֶשׁ וַתֵּצֵ֤א הַֽחֲנִית֙ מֵאַחֲרָ֔יו וַיִּפָּלשָׁ֖ם וַיָּ֣מָת: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

לאחר שאבנר הרג את עשהאל אחיו בקשו לנקום דמו ולהרוג את אבנר:

וַֽיִּרְדְּפ֛וּ יוֹאָ֥ב וַאֲבִישַׁ֖י אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְהַשֶּׁ֣מֶשׁ בָּ֔אָה וְהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ עַדגִּבְעַ֣ת אַמָּ֔ה אֲשֶׁר֙ עַלפְּנֵיגִ֔יחַ דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר גִּבְעֽוֹן: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וכמו במקרה עשהאל גם במקרה זה מבקש אבנר לא להלחם מלחמת אחים:

וַיִּקְרָ֨א אַבְנֵ֜ר אֶליוֹאָ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלָנֶ֙צַח֙ תֹּ֣אכַל חֶ֔רֶב הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתָּה כִּֽימָרָ֥ה תִהְיֶ֖ה בָּאַחֲרוֹנָ֑ה וְעַדמָתַי֙ לֹֽאתֹאמַ֣ר לָעָ֔ם לָשׁ֖וּב מֵאַחֲרֵ֥י אֲחֵיהֶֽם:  וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֔ב חַ֚י הָֽאֱלֹהִ֔ים כִּ֥י לוּלֵ֖א דִּבַּ֑רְתָּ כִּ֣י אָ֤ז מֵֽהַבֹּ֙קֶר֙ נַעֲלָ֣ה הָעָ֔ם אִ֖ישׁ מֵאַחֲרֵ֥י אָחִֽיו:  וַיִּתְקַ֤ע יוֹאָב֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיַּֽעַמְדוּ֙ כָּלהָעָ֔ם וְלֹֽאיִרְדְּפ֥וּ ע֖וֹד אַחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽאיָסְפ֥וּ ע֖וֹד לְהִלָּחֵֽם: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

תֹאמַ֣ר לָעָ֔ם לָשׁ֖וּב מֵאַחֲרֵ֥י אֲחֵיהֶֽם:

וְיוֹאָ֗ב שָׁ֚ב מֵאַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

ויואב נענה לבקשתו של אבנר ושבתו ממלחמה כדי לאפשר את קבורת עשהאל:

וַיִּשְׂאוּ֙ אֶתעֲשָׂהאֵ֔ל וַֽיִּקְבְּרֻ֙הוּ֙ בְּקֶ֣בֶר אָבִ֔יו אֲשֶׁ֖ר בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיֵּלְכ֣וּ כָלהַלַּ֗יְלָה יוֹאָב֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו וַיֵּאֹ֥ר לָהֶ֖ם בְּחֶבְרֽוֹן: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

ושוב פעם החשיבות ששני הצדדים ראו בלקחת פסק זמן ממלחמה כדי לאפשר את הקבורה, זה מצב שלא היה מתאפשר אילו האויב היה אויב שלא ישראל. הבנת הדבר מתוך מקום שלמעשה הנלחמים בינהם מאמינים באותם ערכים ובני אותו עם.

וַיְמָאֵ֣ן לָס֗וּר וַיַּכֵּ֣הוּ אַבְנֵר֩ בְּאַחֲרֵ֨י הַחֲנִ֜ית אֶלהַחֹ֗מֶשׁ וַתֵּצֵ֤א הַֽחֲנִית֙ מֵאַחֲרָ֔יו וַיִּפָּלשָׁ֖ם וַיָּ֣מָת (תחתותַּחְתָּ֑יו וַיְהִ֡י כָּלהַבָּ֣א אֶֽלהַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁרנָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל וַיָּמֹ֖ת וַֽיַּעֲמֹֽדוּ: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וַיְהִ֡י כָּלהַבָּ֣א אֶֽלהַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁרנָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל וַיָּמֹ֖ת וַֽיַּעֲמֹֽדוּ:

המנהג לעצור לרגע במקום שאדם אהוב מת נשתמר עד עצם היום הזה. אפשר לראות בדרכים מצבות זכרון לאנשים שמתו בדרך.. ויש שעוצרים בדרך לרגע במקום שהחבר שלהם מת בו.

וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְדָוִד֙ הֹלֵ֣ךְ וְחָזֵ֔ק וּבֵ֥ית שָׁא֖וּל הֹלְכִ֥ים וְדַלִּֽים: (וילדווַיִּוָּלְד֧וּ לְדָוִ֛ד בָּנִ֖ים בְּחֶבְר֑וֹן וַיְהִ֤י בְכוֹרוֹ֙ אַמְנ֔וֹן לַאֲחִינֹ֖עַם הַיִּזְרְעֵאלִֽתוּמִשְׁנֵ֣הוּ כִלְאָ֔ב (לאביגללַאֲֽבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֣ל הַֽכַּרְמְלִ֑י וְהַשְּׁלִשִׁי֙ אַבְשָׁל֣וֹם בֶּֽןמַעֲכָ֔ה בַּתתַּלְמַ֖י מֶ֥לֶךְ גְּשֽׁוּרוְהָרְבִיעִ֖י אֲדֹנִיָּ֣ה בֶןחַגִּ֑ית וְהַחֲמִישִׁ֖י שְׁפַטְיָ֥ה בֶןאֲבִיטָֽלוְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָ֖ה אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְדָוִ֖ד בְּחֶבְרֽוֹן: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וַיְהִ֤י בְכוֹרוֹ֙ אַמְנ֔וֹן לַאֲחִינֹ֖עַם הַיִּזְרְעֵאלִֽת

וּמִשְׁנֵ֣הוּ כִלְאָ֔ב (לאביגללַאֲֽבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֣ל הַֽכַּרְמְלִ֑י

וּמִשְׁנֵ֣הוּ

שני לו.

וְהַשְּׁלִשִׁי֙ אַבְשָׁל֣וֹם בֶּֽןמַעֲכָ֔ה בַּתתַּלְמַ֖י מֶ֥לֶךְ גְּשֽׁוּר

וְהָרְבִיעִ֖י אֲדֹנִיָּ֣ה בֶןחַגִּ֑ית

וְהַחֲמִישִׁ֖י שְׁפַטְיָ֥ה בֶןאֲבִיטָֽל

וְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָ֖ה אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד

אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד

וּמִשְׁנֵ֣הוּ כִלְאָ֔ב (לאביגללַאֲֽבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֣ל הַֽכַּרְמְלִ֑י

אֵ֖שֶׁת נָבָ֣ל הַֽכַּרְמְלִ֑י

לאורך כל הדרך, גם לאחר מות נבל וגם לאחר שדוד לקח את אבגיל לו לאשה, אביגיל נזכרת כאשת נבל הכרמלי.

וַיֹּ֣אמֶר ט֔וֹב אֲנִ֕י אֶכְרֹ֥ת אִתְּךָ֖ בְּרִ֑ית אַ֣ךְ דָּבָ֣ר אֶחָ֡ד אָנֹכִי֩ שֹׁאֵ֨ל מֵאִתְּךָ֤ לֵאמֹר֙ לֹאתִרְאֶ֣ה אֶתפָּנַ֔י כִּ֣י אִםלִפְנֵ֣י הֱבִיאֲךָ֗ אֵ֚ת מִיכַ֣ל בַּתשָׁא֔וּל בְּבֹאֲךָ֖ לִרְא֥וֹת אֶתפָּנָֽי:  וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶלאִֽישׁבֹּ֥שֶׁת בֶּןשָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר תְּנָ֤ה אֶתאִשְׁתִּי֙ אֶתמִיכַ֔ל אֲשֶׁר֙ אֵרַ֣שְׂתִּי לִ֔י בְּמֵאָ֖ה עָרְל֥וֹת פְּלִשְׁתִּֽיםוַיִּשְׁלַח֙ אִ֣ישׁ בֹּ֔שֶׁת וַיִּקָּחֶ֖הָ מֵ֣עִֽם אִ֑ישׁ מֵעִ֖ם פַּלְטִיאֵ֥ל בֶּן-(לושלָֽיִשׁוַיֵּ֨לֶךְ אִתָּ֜הּ אִישָׁ֗הּ הָל֧וֹךְ וּבָכֹ֛ה אַחֲרֶ֖יהָ עַדבַּֽחֻרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֥יו אַבְנֵ֛ר לֵ֥ךְ שׁ֖וּב וַיָּשֹֽׁב: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

במאתיים לא מאה..

וַיְצַו שָׁאוּל אֶת-עֲבָדָו, דַּבְּרוּ אֶל-דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר, הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ, וְכָל-עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ; וְעַתָּה, הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ.  וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל, בְּאָזְנֵי דָוִד, אֶת-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה; וַיֹּאמֶר דָּוִד, הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ, וְאָנֹכִי, אִישׁ-רָשׁ וְנִקְלֶה. וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל, לוֹ–לֵאמֹר:  כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, דִּבֶּר דָּוִד.  וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה-תֹאמְרוּ לְדָוִד, אֵין-חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר, כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים, לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ; וְשָׁאוּל חָשַׁב, לְהַפִּיל אֶת-דָּוִד בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים.  וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד, לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ; וְלֹא מָלְאוּ, הַיָּמִים.  וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו, וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ, וַיָּבֵא דָוִד אֶת-עָרְלֹתֵיהֶם, וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ; וַיִּתֶּן-לוֹ שָׁאוּל אֶת-מִיכַל בִּתּוֹ, לְאִשָּׁה: שמואל.

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה-תֹאמְרוּ לְדָוִד, אֵין-חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר, כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים, לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ;

וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו, וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ, וַיָּבֵא דָוִד אֶת-עָרְלֹתֵיהֶם,

וַיִּתֶּן-לוֹ שָׁאוּל אֶת-מִיכַל בִּתּוֹ, לְאִשָּׁה.

במאה עורלות.. אך דוד הביא מאתיים שנאמר, כל המוסיף מוסיפים לו..

וַיִּשְׁמַ֣ע בֶּןשָׁא֗וּל כִּ֣י מֵ֤ת אַבְנֵר֙ בְּחֶבְר֔וֹן וַיִּרְפּ֖וּ יָדָ֑יו וְכָליִשְׂרָאֵ֖ל נִבְהָֽלוּ: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וַיֵּ֨לְכ֜וּ בְּנֵֽירִמּ֤וֹן הַבְּאֵֽרֹתִי֙ רֵכָ֣ב וּבַעֲנָ֔ה וַיָּבֹ֙אוּ֙ כְּחֹ֣ם הַיּ֔וֹם אֶלבֵּ֖ית אִ֣ישׁ בֹּ֑שֶׁת וְה֣וּא שֹׁכֵ֔ב אֵ֖ת מִשְׁכַּ֥ב הַֽצָּהֳרָֽיִםוְ֠הֵנָּה בָּ֜אוּ עַדתּ֤וֹךְ הַבַּ֙יִת֙ לֹקְחֵ֣י חִטִּ֔ים וַיַּכֻּ֖הוּ אֶלהַחֹ֑מֶשׁ וְרֵכָ֛ב וּבַעֲנָ֥ה אָחִ֖יו נִמְלָֽטוּ:  וַיָּבֹ֣אוּ הַבַּ֗יִת וְהֽוּאשֹׁכֵ֤ב עַלמִטָּתוֹ֙ בַּחֲדַ֣ר מִשְׁכָּב֔וֹ וַיַּכֻּ֙הוּ֙ וַיְמִתֻ֔הוּ וַיָּסִ֖ירוּ אֶתרֹאשׁ֑וֹ וַיִּקְחוּ֙ אֶתרֹאשׁ֔וֹ וַיֵּֽלְכ֛וּ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָ֖ה כָּלהַלָּֽיְלָה: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וַ֠יָּבִאוּ אֶתרֹ֨אשׁ אִֽישׁבֹּ֥שֶׁת אֶלדָּוִד֮ חֶבְרוֹן֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ הִנֵּֽהרֹ֣אשׁ אִֽישׁבֹּ֗שֶׁת בֶּןשָׁאוּל֙ אֹֽיִבְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר בִּקֵּ֖שׁ אֶתנַפְשֶׁ֑ךָ וַיִּתֵּ֣ן יְ֠הוָה לַֽאדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ נְקָמוֹת֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה מִשָּׁא֖וּל וּמִזַּרְעֽוֹ: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וַיַּ֨עַן דָּוִ֜ד אֶתרֵכָ֣ב וְאֶתבַּעֲנָ֣ה אָחִ֗יו בְּנֵ֛י רִמּ֥וֹן הַבְּאֵֽרֹתִ֖י וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֑ם חַייְהוָ֕ה אֲשֶׁרפָּדָ֥ה אֶתנַפְשִׁ֖י מִכָּלצָרָֽהכִּ֣י הַמַּגִּיד֩ לִ֨י לֵאמֹ֜ר הִנֵּהמֵ֣ת שָׁא֗וּל וְהֽוּאהָיָ֤ה כִמְבַשֵּׂר֙ בְּעֵינָ֔יו וָאֹחֲזָ֣ה ב֔וֹ וָאֶהְרְגֵ֖הוּ בְּצִֽקְלָ֑ג אֲשֶׁ֥ר לְתִתִּיל֖וֹ בְּשֹׂרָֽה: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

אַ֞ף כִּֽיאֲנָשִׁ֣ים רְשָׁעִ֗ים הָרְג֧וּ אֶתאִישׁצַדִּ֛יק בְּבֵית֖וֹ עַלמִשְׁכָּב֑וֹ וְעַתָּ֗ה הֲל֨וֹא אֲבַקֵּ֤שׁ אֶתדָּמוֹ֙ מִיֶּדְכֶ֔ם וּבִעַרְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִןהָאָֽרֶץ:

פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וַיְצַו֩ דָּוִ֨ד אֶתהַנְּעָרִ֜ים וַיַּהַרְג֗וּם וַֽיְקַצְּצ֤וּ אֶתיְדֵיהֶם֙ וְאֶתרַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתְל֥וּ עַלהַבְּרֵכָ֖ה בְּחֶבְר֑וֹן וְאֵ֨ת רֹ֤אשׁ אִֽישׁבֹּ֙שֶׁת֙ לָקָ֔חוּ וַיִּקְבְּר֥וּ בְקֶֽבֶראַבְנֵ֖ר בְּחֶבְרֽוֹן: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

כִּ֣י הַמַּגִּיד֩ לִ֨י לֵאמֹ֜ר הִנֵּהמֵ֣ת שָׁא֗וּל וְהֽוּאהָיָ֤ה כִמְבַשֵּׂר֙ בְּעֵינָ֔יו וָאֹחֲזָ֣ה ב֔וֹ וָאֶהְרְגֵ֖הוּ בְּצִֽקְלָ֑ג אֲשֶׁ֥ר לְתִתִּיל֖וֹ בְּשֹׂרָֽהפרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

לאחר מות אבנר ובעת שבן שאול ישן הרגו אותו בני רימון, והם באו כמבשרי בשורה, כמו שהעמלקי שבישר לדוד על מות שאול כמבשר בשורה וזאת מתוך מחשבה מוטעית שדוד שהיה נרדף על ידי שאול יראה הדבר כבשורה טובה.

כמו במקרה העמלקי:

וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶלהַנַּ֙עַר֙ הַמַּגִּ֣יד ל֔וֹ אֵ֥י מִזֶּ֖ה אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר בֶּןאִ֛ישׁ גֵּ֥ר עֲמָלֵקִ֖י אָנֹֽכִי:  וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו דָּוִ֑ד אֵ֚יךְ לֹ֣א יָרֵ֔אתָ לִשְׁלֹ֙חַ֙ יָֽדְךָ֔ לְשַׁחֵ֖ת אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽהוַיִּקְרָ֣א דָוִ֗ד לְאַחַד֙ מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר גַּ֣שׁ פְּגַעבּ֑וֹ וַיַּכֵּ֖הוּ וַיָּמֹֽת:  וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ דָּוִ֔ד (דמיךדָּמְךָ֖ עַלרֹאשֶׁ֑ךָ כִּ֣י פִ֗יךָ עָנָ֤ה בְךָ֙ לֵאמֹ֔ר אָנֹכִ֥י מֹתַ֖תִּי אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה: פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו דָּוִ֑ד אֵ֚יךְ לֹ֣א יָרֵ֔אתָ לִשְׁלֹ֙חַ֙ יָֽדְךָ֔ לְשַׁחֵ֖ת אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ דָּוִ֔ד (דמיךדָּמְךָ֖ עַלרֹאשֶׁ֑ךָ כִּ֣י פִ֗יךָ עָנָ֤ה בְךָ֙ לֵאמֹ֔ר אָנֹכִ֥י מֹתַ֖תִּי אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה:

העמלקי שהביא לדוד את הנזר שהיה על ראש שאול הביא אותו לדוד שכהשגתו שאול היה אויב לו. מתוך המקום הזה הוא בא בטוח לדוד.

לדוד שלמרות ששאול רצה להרוג אותו, דוד לא הרג אותו יען כי שאול היה משיח יהוה.

ולכן הוא אמר לבן העמלקי:

דָּמְךָ֖ עַלרֹאשֶׁ֑ךָ כִּ֣י פִ֗יךָ עָנָ֤ה בְךָ֙ לֵאמֹ֔ר אָנֹכִ֥י מֹתַ֖תִּי אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה:

כך גם במקרה בן שאול שדוד לא הרגו ולא ביקש להורגו ומשכך כמו במקרה המבשר על מות שאול כך במקרה בני רימון:

וַיְצַו֩ דָּוִ֨ד אֶתהַנְּעָרִ֜ים וַיַּהַרְג֗וּם וַֽיְקַצְּצ֤וּ אֶתיְדֵיהֶם֙ וְאֶתרַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתְל֥וּ עַלהַבְּרֵכָ֖ה בְּחֶבְר֑וֹן וְאֵ֨ת רֹ֤אשׁ אִֽישׁבֹּ֙שֶׁת֙ לָקָ֔חוּ וַיִּקְבְּר֥וּ בְקֶֽבֶראַבְנֵ֖ר בְּחֶבְרֽוֹן: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

להזכיר מפרשה קודמת:

יְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד, לְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד; וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.  וַיֹּאמֶר, אֶל-דָּוִד, צַדִּיק אַתָּה, מִמֶּנִּי:  כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה, וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה. ואת (וְאַתָּה) הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה–אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יְהוָה בְּיָדְךָ, וְלֹא הֲרַגְתָּנִי. וְכִי-יִמְצָא אִישׁ אֶת-אֹיְבוֹ, וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה; וַיהוָה, יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה, תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי.  וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי, כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ; וְקָמָה, בְּיָדְךָ, מַמְלֶכֶת, יִשְׂרָאֵל. וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהוָה, אִם-תַּכְרִית אֶת-זַרְעִי, אַחֲרָי; וְאִם-תַּשְׁמִיד אֶת-שְׁמִי, מִבֵּית אָבִי.  וַיִּשָּׁבַע דָּוִד, לְשָׁאוּל; וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל, אֶל-בֵּיתוֹ, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו, עָלוּ עַל-הַמְּצוּדָה: שמואל.

וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי, כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ; וְקָמָה, בְּיָדְךָ, מַמְלֶכֶת, יִשְׂרָאֵל. וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהוָה, אִם-תַּכְרִית אֶת-זַרְעִי, אַחֲרָי; וְאִם-תַּשְׁמִיד אֶת-שְׁמִי, מִבֵּית אָבִי.  וַיִּשָּׁבַע דָּוִד, לְשָׁאוּל;

אותו הדבר עם אבנר שדוד כרת איתו ברית ואחי עשהאל הרגו אותו כנקמה על כך שהרג את אחיהם:

וַיְהִ֗י בִּֽהְיוֹת֙ הַמִּלְחָמָ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְאַבְנֵ֛ר הָיָ֥ה מִתְחַזֵּ֖ק בְּבֵ֥ית שָׁאֽוּל: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וּלְשָׁא֣וּל פִּלֶ֔גֶשׁ וּשְׁמָ֖הּ רִצְפָּ֣ה בַתאַיָּ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶלאַבְנֵ֔ר מַדּ֥וּעַ בָּ֖אתָה אֶלפִּילֶ֥גֶשׁ אָבִֽי:  וַיִּחַר֩ לְאַבְנֵ֨ר מְאֹ֜ד עַלדִּבְרֵ֣י אִֽישׁבֹּ֗שֶׁת וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֮ אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָה֒ הַיּ֨וֹם אֶֽעֱשֶׂהחֶ֜סֶד עִםבֵּ֣ית שָׁא֣וּל אָבִ֗יךָ אֶלאֶחָיו֙ וְאֶלמֵ֣רֵעֵ֔הוּ וְלֹ֥א הִמְצִיתִ֖ךָ בְּיַדדָּוִ֑ד וַתִּפְקֹ֥ד עָלַ֛י עֲוֹ֥ן הָאִשָּׁ֖ה הַיּֽוֹם: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וַיִּשְׁלַח֩ אַבְנֵ֨ר מַלְאָכִ֧ים אֶלדָּוִ֛ד (תחתותַּחְתָּ֥יו לֵאמֹ֖ר לְמִיאָ֑רֶץ לֵאמֹ֗ר כָּרְתָ֤ה בְרִֽיתְךָ֙ אִתִּ֔י וְהִנֵּה֙ יָדִ֣י עִמָּ֔ךְ לְהָסֵ֥ב אֵלֶ֖יךָ אֶתכָּליִשְׂרָאֵֽל:פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה. 

וּדְבַראַבְנֵ֣ר הָיָ֔ה עִםזִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר גַּםתְּמוֹל֙ גַּםשִׁלְשֹׁ֔ם הֱיִיתֶ֞ם מְבַקְשִׁ֧ים אֶתדָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיכֶֽם: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה. 

 וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֣ר אֶלדָּוִ֡ד אָק֣וּמָה וְֽאֵלֵ֡כָה וְאֶקְבְּצָה֩ אֶלאֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֶתכָּליִשְׂרָאֵ֗ל וְיִכְרְת֤וּ אִתְּךָ֙ בְּרִ֔ית וּמָ֣לַכְתָּ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁרתְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וַיְּשַׁלַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶתאַבְנֵ֖ר וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה. 

לאחר הסכסוך עם בן שאול וובעת שאבנר התחזק בבית שאול הוא עשה ברית שהוא ישפיע להביא את כל ישראל לקבל את מלכותו של דוד. וזאת היתה ברית בין דוד לאבנר.

וְיוֹאָ֛ב וְכָלהַצָּבָ֥א אֲשֶׁראִתּ֖וֹ בָּ֑אוּ וַיַּגִּ֤דוּ לְיוֹאָב֙ לֵאמֹ֔ר בָּֽאאַבְנֵ֤ר בֶּןנֵר֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ וַֽיְשַׁלְּחֵ֖הוּ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה. 

דוד שילח את אבנר לשלום וללא ידיעת דוד רדף יואב אחריו לנקום את מות אחיו:

וַיֵּצֵ֤א יוֹאָב֙ מֵעִ֣ם דָּוִ֔ד וַיִּשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ מִבּ֣וֹר הַסִּרָ֑ה וְדָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽעוַיָּ֤שָׁב אַבְנֵר֙ חֶבְר֔וֹן וַיַּטֵּ֤הוּ יוֹאָב֙ אֶלתּ֣וֹךְ הַשַּׁ֔עַר לְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ בַּשֶּׁ֑לִי וַיַּכֵּ֤הוּ שָׁם֙ הַחֹ֔מֶשׁ וַיָּ֕מָת בְּדַ֖ם עֲשָׂהאֵ֥ל אָחִֽיו: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וַיִּשְׁמַ֤ע דָּוִד֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיֹּ֗אמֶר נָקִ֨י אָנֹכִ֧י וּמַמְלַכְתִּ֛י מֵעִ֥ם יְהוָ֖ה עַדעוֹלָ֑ם מִדְּמֵ֖י אַבְנֵ֥ר בֶּןנֵֽריָחֻ֙לוּ֙ עַלרֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וְאֶ֖ל כָּלבֵּ֣ית אָבִ֑יו וְֽאַליִכָּרֵ֣ת מִבֵּ֣ית יוֹאָ֡ב זָ֠ב וּמְצֹרָ֞ע וּמַחֲזִ֥יק בַּפֶּ֛לֶךְ וְנֹפֵ֥ל בַּחֶ֖רֶב וַחֲסַרלָֽחֶםוְיוֹאָב֙ וַאֲבִישַׁ֣י אָחִ֔יו הָרְג֖וּ לְאַבְנֵ֑ר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר הֵמִ֜ית אֶתעֲשָׂהאֵ֧ל אֲחִיהֶ֛ם בְּגִבְע֖וֹן בַּמִּלְחָמָֽה: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

ולדוד היה חשוב שהעם ידע שהריגת אבנר על ידי אנשיו נעשתה ללא ידעתו וללא קשר אליו:

וַיֵּדְע֧וּ כָלהָעָ֛ם וְכָליִשְׂרָאֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י לֹ֤א הָיְתָה֙ מֵֽהַמֶּ֔לֶךְ לְהָמִ֖ית אֶתאַבְנֵ֥ר בֶּןנֵֽר: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֶלעֲבָדָ֑יו הֲל֣וֹא תֵדְע֔וּ כִּישַׂ֣ר וְגָד֗וֹל נָפַ֛ל הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל:  וְאָנֹכִ֨י הַיּ֥וֹם רַךְ֙ וּמָשׁ֣וּחַ מֶ֔לֶךְ וְהָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנֵ֥י צְרוּיָ֖ה קָשִׁ֣ים מִמֶּ֑נִּי יְשַׁלֵּ֧ם יְהוָ֛ה לְעֹשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה כְּרָעָתֽוֹ: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

במקרה זה אחי עשהאל , דוד לא עשה דבר, דוד לא הרג אותם, לא שפט  את השפיטה במקרה זה ביקש דוד שבורא עולם ישפוט במקרה הזה:

יְשַׁלֵּ֧ם יְהוָ֛ה לְעֹשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה כְּרָעָתֽוֹ:

הלב של אחי עשהאל בני צוריה היה קשה בגלל מות אחיהם:

וְהָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנֵ֥י צְרוּיָ֖ה קָשִׁ֣ים מִמֶּ֑נִּי

כי לא שונא הוא לו.

את בן שאול הרגו בני רימון בעת שישן ולכן צדיקותו של בן שאול:

אַ֞ף כִּֽיאֲנָשִׁ֣ים רְשָׁעִ֗ים הָרְג֧וּ אֶתאִישׁצַדִּ֛יק בְּבֵית֖וֹ עַלמִשְׁכָּב֑וֹ וְעַתָּ֗ה הֲל֨וֹא אֲבַקֵּ֤שׁ אֶתדָּמוֹ֙ מִיֶּדְכֶ֔ם וּבִעַרְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִןהָאָֽרֶץ: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וַיִּשְׁמַ֣ע בֶּןשָׁא֗וּל כִּ֣י מֵ֤ת אַבְנֵר֙ בְּחֶבְר֔וֹן וַיִּרְפּ֖וּ יָדָ֑יו וְכָליִשְׂרָאֵ֖ל נִבְהָֽלוּוּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽיגְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶןשָׁא֟וּל שֵׁם֩ הָאֶחָ֨ד בַּֽעֲנָ֜ה וְשֵׁ֧ם הַשֵּׁנִ֣י רֵכָ֗ב בְּנֵ֛י רִמּ֥וֹן הַבְּאֶֽרֹתִ֖י מִבְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן כִּ֚י גַּםבְּאֵר֔וֹת תֵּחָשֵׁ֖ב עַלבִּנְיָמִֽןוַיִּבְרְח֥וּ הַבְּאֵרֹתִ֖ים גִּתָּ֑יְמָה וַֽיִּהְיוּשָׁ֣ם גָּרִ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽהוְלִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּןשָׁא֔וּל בֵּ֖ן נְכֵ֣ה רַגְלָ֑יִם בֶּןחָמֵ֣שׁ שָׁנִ֣ים הָיָ֡ה בְּבֹ֣א שְׁמֻעַת֩ שָׁא֨וּל וִיהֽוֹנָתָ֜ן מִֽיִּזְרְעֶ֗אל וַתִּשָּׂאֵ֤הוּ אֹֽמַנְתּוֹ֙ וַתָּנֹ֔ס וַיְהִ֞י בְּחָפְזָ֥הּ לָנ֛וּס וַיִּפֹּ֥ל וַיִּפָּסֵ֖חַ וּשְׁמ֥וֹ מְפִיבֹֽשֶׁת: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וַיִּשְׁמַ֣ע בֶּןשָׁא֗וּל כִּ֣י מֵ֤ת אַבְנֵר֙ בְּחֶבְר֔וֹן וַיִּרְפּ֖וּ יָדָ֑יו וְכָליִשְׂרָאֵ֖ל נִבְהָֽלוּ:

וְלִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּןשָׁא֔וּל בֵּ֖ן נְכֵ֣ה רַגְלָ֑יִם בֶּןחָמֵ֣שׁ שָׁנִ֣ים הָיָ֡ה בְּבֹ֣א שְׁמֻעַת֩ שָׁא֨וּל וִיהֽוֹנָתָ֜ן מִֽיִּזְרְעֶ֗אל וַתִּשָּׂאֵ֤הוּ אֹֽמַנְתּוֹ֙ וַתָּנֹ֔ס וַיְהִ֞י בְּחָפְזָ֥הּ לָנ֛וּס וַיִּפֹּ֥ל וַיִּפָּסֵ֖חַ וּשְׁמ֥וֹ מְפִיבֹֽשֶׁת:

בְּבֹ֣א שְׁמֻעַת֩ שָׁא֨וּל וִיהֽוֹנָתָ֜ן

האומנת של בן יהונתן חילצה אותו לאחר מות יהונתן.

וַיֵּ֨לְכ֜וּ בְּנֵֽירִמּ֤וֹן הַבְּאֵֽרֹתִי֙ רֵכָ֣ב וּבַעֲנָ֔ה וַיָּבֹ֙אוּ֙ כְּחֹ֣ם הַיּ֔וֹם אֶלבֵּ֖ית אִ֣ישׁ בֹּ֑שֶׁת וְה֣וּא שֹׁכֵ֔ב אֵ֖ת מִשְׁכַּ֥ב הַֽצָּהֳרָֽיִם: פרשת- מִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה.

וְה֣וּא שֹׁכֵ֔ב אֵ֖ת מִשְׁכַּ֥ב הַֽצָּהֳרָֽיִם:

היה דבר כזה עוד מימי קדם שהיה כמו שאומרים היום- מנוחת צהריים.

וזה היה מנהג, כמו הסייסטה בספרד וכמו השלאף שטונדה של הגרמנים.

מִשְׁכַּ֥ב הַֽצָּהֳרָֽיִם:

.

אחרי מות שאול- לימודים מספר שמואל.

לימודים מספר שמואל- מלכות דוד- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

וּפְלִשְׁתִּ֖ים נִלְחָמִ֣ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֜סוּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִפְּנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְּל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַוַיַּדְבְּק֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים אֶתשָׁא֖וּל וְאֶתבָּנָ֑יו וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶתיְהוֹנָתָ֧ן וְאֶתאֲבִינָדָ֛ב וְאֶתמַלְכִּישׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּלוַתִּכְבַּ֤ד הַמִּלְחָמָה֙ אֶלשָׁא֔וּל וַיִּמְצָאֻ֥הוּ הַמּוֹרִ֖ים אֲנָשִׁ֣ים בַּקָּ֑שֶׁת וַיָּ֥חֶל מְאֹ֖ד מֵהַמּוֹרִֽיםוַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּןיָ֠בוֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֙נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּבִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶתהַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָוַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂאכֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּםה֛וּא עַלחַרְבּ֖וֹ וַיָּ֥מָת עִמּֽוֹ:  וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כָּלאֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו: פרשת מות שאול.

וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּןיָ֠בוֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֙נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּבִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶתהַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָוַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂאכֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּםה֛וּא עַלחַרְבּ֖וֹ וַיָּ֥מָת עִמּֽוֹ: וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כָּלאֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו

שאול העדיף למות לפני שישבו אותו הערלים שלא מלו את ערלת לבבם:

רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה, לְאַהֲבָה אוֹתָם; וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים–כַּיּוֹם הַזֶּה.  וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם; וְעָרְפְּכֶם–לֹא תַקְשׁוּ, עוֹד: דברים. 

וַיְהִ֣י בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וְהִנֵּה֩ אִ֨ישׁ בָּ֤א מִןהַֽמַּחֲנֶה֙ מֵעִ֣ם שָׁא֔וּל וּבְגָדָ֣יו קְרֻעִ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עַלרֹאשׁ֑וֹ וַיְהִי֙ בְּבֹא֣וֹ אֶלדָּוִ֔ד וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּוַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ דָּוִ֔ד אֵ֥י מִזֶּ֖ה תָּב֑וֹא וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו מִמַּחֲנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל נִמְלָֽטְתִּיוַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֥יו דָּוִ֛ד מֶההָיָ֥ה הַדָּבָ֖ר הַגֶּדנָ֣א לִ֑י וַ֠יֹּאמֶר אֲשֶׁרנָ֨ס הָעָ֜ם מִןהַמִּלְחָמָ֗ה וְגַםהַרְבֵּ֞ה נָפַ֤ל מִןהָעָם֙ וַיָּמֻ֔תוּ וְגַ֗ם שָׁא֛וּל וִיהוֹנָתָ֥ן בְּנ֖וֹ מֵֽתוּוַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד אֶלהַנַּ֖עַר הַמַּגִּ֣יד ל֑וֹ אֵ֣יךְ יָדַ֔עְתָּ כִּימֵ֥ת שָׁא֖וּל וִיהֽוֹנָתָ֥ן בְּנֽוֹ:  וַיֹּ֜אמֶר הַנַּ֣עַר הַמַּגִּ֣יד ל֗וֹ נִקְרֹ֤א נִקְרֵ֙יתִי֙ בְּהַ֣ר הַגִּלְבֹּ֔עַ וְהִנֵּ֥ה שָׁא֖וּל נִשְׁעָ֣ן עַלחֲנִית֑וֹ וְהִנֵּ֥ה הָרֶ֛כֶב וּבַעֲלֵ֥י הַפָּרָשִׁ֖ים הִדְבִּקֻֽהוּוַיִּ֥פֶן אַחֲרָ֖יו וַיִּרְאֵ֑נִי וַיִּקְרָ֣א אֵלָ֔י וָאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִיוַיֹּ֥אמֶר לִ֖י מִיאָ֑תָּה (ויאמרוָאֹמַ֣ר אֵלָ֔יו עֲמָלֵקִ֖י אָנֹֽכִיוַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י עֲמָדנָ֤א עָלַי֙ וּמֹ֣תְתֵ֔נִי כִּ֥י אֲחָזַ֖נִי הַשָּׁבָ֑ץ כִּֽיכָלע֥וֹד נַפְשִׁ֖י בִּֽיוָאֶעֱמֹ֤ד עָלָיו֙ וַאֲמֹ֣תְתֵ֔הוּ כִּ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י לֹ֥א יִֽחְיֶ֖ה אַחֲרֵ֣י נִפְל֑וֹ וָאֶקַּ֞ח הַנֵּ֣זֶר אֲשֶׁ֣ר עַלרֹאשׁ֗וֹ וְאֶצְעָדָה֙ אֲשֶׁ֣ר עַלזְרֹע֔וֹ וָאֲבִיאֵ֥ם אֶלאֲדֹנִ֖י הֵֽנָּה: פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

וַיִּ֥פֶן אַחֲרָ֖יו וַיִּרְאֵ֑נִי וַיִּקְרָ֣א אֵלָ֔י וָאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִיוַיֹּ֥אמֶר לִ֖י מִיאָ֑תָּה (ויאמרוָאֹמַ֣ר אֵלָ֔יו עֲמָלֵקִ֖י אָנֹֽכִיוַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י עֲמָדנָ֤א עָלַי֙ וּמֹ֣תְתֵ֔נִי כִּ֥י אֲחָזַ֖נִי הַשָּׁבָ֑ץ כִּֽיכָלע֥וֹד נַפְשִׁ֖י בִּֽיוָאֶעֱמֹ֤ד עָלָיו֙ וַאֲמֹ֣תְתֵ֔הוּ כִּ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י לֹ֥א יִֽחְיֶ֖ה אַחֲרֵ֣י נִפְל֑וֹ וָאֶקַּ֞ח הַנֵּ֣זֶר אֲשֶׁ֣ר עַלרֹאשׁ֗וֹ וְאֶצְעָדָה֙ אֲשֶׁ֣ר עַלזְרֹע֔וֹ וָאֲבִיאֵ֥ם אֶלאֲדֹנִ֖י הֵֽנָּה:

וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים לְפַשֵּׁ֖ט אֶתהַחֲלָלִ֑ים וַֽיִּמְצְא֤וּ אֶתשָׁאוּל֙ וְאֶתשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָ֔יו נֹפְלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַוַֽיִּכְרְתוּ֙ אֶתרֹאשׁ֔וֹ וַיַּפְשִׁ֖יטוּ אֶתכֵּלָ֑יו וַיְשַׁלְּח֨וּ בְאֶֽרֶץפְּלִשְׁתִּ֜ים סָבִ֗יב לְבַשֵּׂ֛ר בֵּ֥ית עֲצַבֵּיהֶ֖ם וְאֶתהָעָֽםוַיָּשִׂ֙מוּ֙ אֶתכֵּלָ֔יו בֵּ֖ית עַשְׁתָּר֑וֹת וְאֶתגְּוִיָּתוֹ֙ תָּקְע֔וּ בְּחוֹמַ֖ת בֵּ֥ית שָֽׁן: פרשת מות שאול.

וַֽיִּכְרְתוּ֙ אֶתרֹאשׁ֔וֹ וַיַּפְשִׁ֖יטוּ אֶתכֵּלָ֑יו וַיְשַׁלְּח֨וּ בְאֶֽרֶץפְּלִשְׁתִּ֜ים סָבִ֗יב לְבַשֵּׂ֛ר בֵּ֥ית עֲצַבֵּיהֶ֖ם וְאֶתהָעָֽם:

הם כרתו את ראשו של שאול והציגו את ראשו הכרות לראווה במסע בארץ פלישתים, סוג של מפגן שעשו הפלישתים ואלה היו האנשים ששאול לא רצה שיתפשו אותו בחיים.

וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶלהַנַּ֙עַר֙ הַמַּגִּ֣יד ל֔וֹ אֵ֥י מִזֶּ֖ה אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר בֶּןאִ֛ישׁ גֵּ֥ר עֲמָלֵקִ֖י אָנֹֽכִי:  וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו דָּוִ֑ד אֵ֚יךְ לֹ֣א יָרֵ֔אתָ לִשְׁלֹ֙חַ֙ יָֽדְךָ֔ לְשַׁחֵ֖ת אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽהוַיִּקְרָ֣א דָוִ֗ד לְאַחַד֙ מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר גַּ֣שׁ פְּגַעבּ֑וֹ וַיַּכֵּ֖הוּ וַיָּמֹֽת:  וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ דָּוִ֔ד (דמיךדָּמְךָ֖ עַלרֹאשֶׁ֑ךָ כִּ֣י פִ֗יךָ עָנָ֤ה בְךָ֙ לֵאמֹ֔ר אָנֹכִ֥י מֹתַ֖תִּי אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה: פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו דָּוִ֑ד אֵ֚יךְ לֹ֣א יָרֵ֔אתָ לִשְׁלֹ֙חַ֙ יָֽדְךָ֔ לְשַׁחֵ֖ת אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ דָּוִ֔ד (דמיךדָּמְךָ֖ עַלרֹאשֶׁ֑ךָ כִּ֣י פִ֗יךָ עָנָ֤ה בְךָ֙ לֵאמֹ֔ר אָנֹכִ֥י מֹתַ֖תִּי אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה:

העמלקי שהביא לדוד את הנזר שהיה על ראש שאול הביא אותו לדוד שכהשגתו שאול היה אויב לו. מתוך המקום הזה הוא בא בטוח לדוד.

לדוד שלמרות ששאול רצה להרוג אותו, דוד לא הרג אותו יען כי שאול היה משיח יהוה.

ולכן הוא אמר לבן העמלקי:

דָּמְךָ֖ עַלרֹאשֶׁ֑ךָ כִּ֣י פִ֗יךָ עָנָ֤ה בְךָ֙ לֵאמֹ֔ר אָנֹכִ֥י מֹתַ֖תִּי אֶתמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה:

ושוב, אפשר ללמוד ממקרה שאול שהיה משיח בורא עולם- שמואל משח אותו למלך, שמשיחים ונביאים של בורא עולם הם לא בתחום השיפוטי של בני אדם. שופט אדם לא יכול לשפוט משיחים ונביאים, אפילו שהם חוטאים כמו שחטא דוד.

גם במקרה דוד , נתן לא ממש שפט אותו, הוא רק הודיע לו את פסק הדין כשליח הבורא:

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-נָתָן, חָטָאתִי לַיהוָה;   וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד, גַּם-יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ–לֹא תָמוּת. אֶפֶס, כִּי-נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת-אֹיְבֵי יְהוָה, בַּדָּבָר, הַזֶּה; גַּם, הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ–מוֹת יָמוּת. וַיֵּלֶךְ נָתָן, אֶל-בֵּיתוֹ; וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת-אוּרִיָּה לְדָוִד–וַיֵּאָנַשׁ: שמואל.

וגם החלת הדין לא על ידי שוטרי ישראל:

וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת-אוּרִיָּה לְדָוִד–וַיֵּאָנַשׁ:

אפשר גם ללמוד זאת מספר מלכים שבורא עולם קרע את מלכות שלמה לשנים:

כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ, אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.  וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד, יִהְיֶה-לּוֹ–לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

וְנָתַתִּי לְךָ, אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.

וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד, יִהְיֶה-לּוֹ–לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד,

מפה ניתן ללמוד ששבט הלוי והכהונה ממנו  נא נמלכים על ידי מלכי ישראל.

רק עשתי עשר (אחד עשר) שבטים הם נמלכים על ידי מלך אדם.

וַיִּשְׁמְע֣וּ אֵלָ֔יו יֹשְׁבֵ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד אֵ֛ת אֲשֶׁרעָשׂ֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים לְשָׁאֽוּל:  וַיָּק֜וּמוּ כָּלאִ֣ישׁ חַיִל֮ וַיֵּלְכ֣וּ כָלהַלַּיְלָה֒ וַיִּקְח֞וּ אֶתגְּוִיַּ֣ת שָׁא֗וּל וְאֵת֙ גְּוִיֹּ֣ת בָּנָ֔יו מֵחוֹמַ֖ת בֵּ֣ית שָׁ֑ן וַיָּבֹ֣אוּ יָבֵ֔שָׁה וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖ם שָֽׁםוַיִּקְחוּ֙ אֶתעַצְמֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיִּקְבְּר֥וּ תַֽחַתהָאֶ֖שֶׁל בְּיָבֵ֑שָׁה וַיָּצֻ֖מוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: פרשת מות שאול.

וַיִּקְחוּ֙ אֶתעַצְמֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיִּקְבְּר֥וּ תַֽחַתהָאֶ֖שֶׁל בְּיָבֵ֑שָׁה וַיָּצֻ֖מוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:

וַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּשָׁ֧ם אֶתדָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַלבֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר אַנְשֵׁי֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד אֲשֶׁ֥ר קָבְר֖וּ אֶתשָׁאֽוּלוַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶלאַנְשֵׁ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם בְּרֻכִ֤ים אַתֶּם֙ לַֽיהוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר עֲשִׂיתֶ֜ם הַחֶ֣סֶד הַזֶּ֗ה עִםאֲדֹֽנֵיכֶם֙ עִםשָׁא֔וּל וַֽתִּקְבְּר֖וּ אֹתֽוֹ: פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶלאַנְשֵׁ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם בְּרֻכִ֤ים אַתֶּם֙ לַֽיהוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר עֲשִׂיתֶ֜ם הַחֶ֣סֶד הַזֶּ֗ה עִםאֲדֹֽנֵיכֶם֙ עִםשָׁא֔וּל וַֽתִּקְבְּר֖וּ אֹתֽוֹ:

וְעַתָּ֕ה יַֽעַשׂיְהוָ֥ה עִמָּכֶ֖ם חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י אֶעֱשֶׂ֤ה אִתְּכֶם֙ הַטּוֹבָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽהוְעַתָּ֣ה תֶּחֱזַ֣קְנָה יְדֵיכֶ֗ם וִֽהְיוּ֙ לִבְנֵיחַ֔יִל כִּימֵ֖ת אֲדֹנֵיכֶ֣ם שָׁא֑וּל וְגַםאֹתִ֗י מָשְׁח֧וּ בֵיתיְהוּדָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיהֶֽם: פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

וִֽהְיוּ֙ לִבְנֵיחַ֔יִל כִּימֵ֖ת אֲדֹנֵיכֶ֣ם שָׁא֑וּל

אלה היו אנשי יביש שחילצו את גופת שאול ובניו והביאו אותם לקבורה:

וַיַּ֗עַל נָחָשׁ֙ הָֽעַמּוֹנִ֔י וַיִּ֖חַן עַליָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּלאַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ אֶלנָחָ֔שׁ כְּרָתלָ֥נוּ בְרִ֖ית וְנַעַבְדֶֽךָּוַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י בְּזֹאת֙ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כָּלעֵ֣ין יָמִ֑ין וְשַׂמְתִּ֥יהָ חֶרְפָּ֖ה עַלכָּליִשְׂרָאֵֽלוַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ הֶ֤רֶף לָ֙נוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְנִשְׁלְחָה֙ מַלְאָכִ֔ים בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִםאֵ֥ין מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ וְיָצָ֥אנוּ אֵלֶֽיךָוַיָּבֹ֤אוּ הַמַּלְאָכִים֙ גִּבְעַ֣ת שָׁא֔וּל וַיְדַבְּר֥וּ הַדְּבָרִ֖ים בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיִּשְׂא֧וּ כָלהָעָ֛ם אֶתקוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּוְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל בָּ֣א אַחֲרֵ֤י הַבָּקָר֙ מִןהַשָּׂדֶ֔ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל מַהלָּעָ֖ם כִּ֣י יִבְכּ֑וּ וַיְסַ֨פְּרוּל֔וֹ אֶתדִּבְרֵ֖י אַנְשֵׁ֥י יָבֵֽישׁ: וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַאֱלֹהִים֙ עַלשָׁא֔וּל (בשמעוכְּשָׁמְע֖וֹ אֶתהַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּ֥חַר אַפּ֖וֹ מְאֹֽדוַיִּקַּח֩ צֶ֨מֶד בָּקָ֜ר וַֽיְנַתְּחֵ֗הוּ וַיְשַׁלַּ֞ח בְּכָלגְּב֣וּל יִשְׂרָאֵל֮ בְּיַ֣ד הַמַּלְאָכִ֣ים לֵאמֹר֒ אֲשֶׁר֩ אֵינֶ֨נּוּ יֹצֵ֜א אַחֲרֵ֤י שָׁאוּל֙ וְאַחַ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לִבְקָר֑וֹ וַיִּפֹּ֤ל פַּֽחַדיְהוָה֙ עַלהָעָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד:וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּבָ֑זֶק וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽייִשְׂרָאֵל֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף וְאִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף:וַיֹּאמְר֞וּ לַמַּלְאָכִ֣ים הַבָּאִ֗ים כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּן֙ לְאִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד מָחָ֛ר תִּהְיֶֽהלָכֶ֥ם תְּשׁוּעָ֖ה (בחםכְּחֹ֣ם הַשָּׁ֑מֶשׁ וַיָּבֹ֣אוּ הַמַּלְאָכִ֗ים וַיַּגִּ֛ידוּ לְאַנְשֵׁ֥י יָבֵ֖ישׁ וַיִּשְׂמָֽחוּ: וַֽיֹּאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יָבֵ֔ישׁ מָחָ֖ר נֵצֵ֣א אֲלֵיכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֣ם לָּ֔נוּ כְּכָלהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶֽם: וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּ֨שֶׂם שָׁא֣וּל אֶתהָעָם֮ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁים֒ וַיָּבֹ֤אוּ בְתוֹךְהַֽמַּחֲנֶה֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּכּ֥וּ אֶתעַמּ֖וֹן עַדחֹ֣ם הַיּ֑וֹם וַיְהִ֤י הַנִּשְׁאָרִים֙ וַיָּפֻ֔צוּ וְלֹ֥א נִשְׁאֲרוּבָ֖ם שְׁנַ֥יִם יָֽחַדוַיֹּ֤אמֶר הָעָם֙ אֶלשְׁמוּאֵ֔ל מִ֣י הָאֹמֵ֔ר שָׁא֖וּל יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ תְּנ֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים וּנְמִיתֵֽםוַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל לֹֽאיוּמַ֥ת אִ֖ישׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֥י הַיּ֛וֹם עָשָֽׂהיְהוָ֥ה תְּשׁוּעָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל: וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶלהָעָ֔ם לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה הַגִּלְגָּ֑ל וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם הַמְּלוּכָֽהוַיֵּלְכ֨וּ כָלהָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִכוּ֩ שָׁ֨ם אֶתשָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיִּזְבְּחוּשָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכָלאַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַדמְאֹֽד: ספר שמואל- מלכות שאול- שָׁאוּל֙. – שבעת ספרי תורה. (peacetimeradio.com)

והם היו נאמני המלך שאול שנלחם למענם לחלץ אותם מנחש העמוני. כך גם הם בסופו של יום חילצו את גופת שאול ובניו תוך שהם מסכנים עצמם בעושם זאת. ועל אנשי החייל האלה של שאול פרש דוד חסותו וגייס אותם לחייל שלו.

אפשר גם להבין מאיפה באה הלמידה לחלץ גם גופות משטח האויב ולמה גם גופות אדם משמשות את האויב למיקוח  בעת עסקאות להשבת שבויים. האויב יודע שגם בעבור גופה ישראל יהיה מוכן לשלם גם בשחרור שבויים חיים.

מפה גם אפשר להבין את חשיבות עשייתם של אנשי זק"א. זק"א שלעצמו כמוסד  הוא טוב, העובדה שמקים זק"א פשע לא מעידה משהו לא טוב על זק"א ועל הפועלים במוסד זה שעושים ועשו עבודה שלא כולם מסוגלים לעשות. זה מוסד חשוב שיש חשיבות שלאחר מה שקרה בהנהלה שלו, שהמדינה תעזור לייצוב המוסד שעל בטוח ספג זעזוע, ולשימורו.

וַיְקֹנֵ֣ן דָּוִ֔ד אֶתהַקִּינָ֖ה הַזֹּ֑את עַלשָׁא֖וּל וְעַליְהוֹנָתָ֥ן בְּנֽוֹ: וַיֹּ֕אמֶר לְלַמֵּ֥ד בְּנֵֽייְהוּדָ֖ה קָ֑שֶׁת הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה עַלסֵ֥פֶר הַיָּשָֽׁרהַצְּבִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַלבָּמוֹתֶ֖יךָ חָלָ֑ל אֵ֖יךְ נָפְל֥וּ גִבּוֹרִֽיםאַלתַּגִּ֣ידוּ בְגַ֔ת אַֽלתְּבַשְּׂר֖וּ בְּחוּצֹ֣ת אַשְׁקְל֑וֹן פֶּןתִּשְׂמַ֙חְנָה֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּֽןתַּעֲלֹ֖זְנָה בְּנ֥וֹת הָעֲרֵלִֽיםהָרֵ֣י בַגִּלְבֹּ֗עַ אַלטַ֧ל וְאַלמָטָ֛ר עֲלֵיכֶ֖ם וּשְׂדֵ֣י תְרוּמֹ֑ת כִּ֣י שָׁ֤ם נִגְעַל֙ מָגֵ֣ן גִּבּוֹרִ֔ים מָגֵ֣ן שָׁא֔וּל בְּלִ֖י מָשִׁ֥יחַ בַּשָּֽׁמֶןמִדַּ֣ם חֲלָלִ֗ים מֵחֵ֙לֶב֙ גִּבּוֹרִ֔ים קֶ֚שֶׁת יְה֣וֹנָתָ֔ן לֹ֥א נָשׂ֖וֹג אָח֑וֹר וְחֶ֣רֶב שָׁא֔וּל לֹ֥א תָשׁ֖וּב רֵיקָֽם:  שָׁא֣וּל וִיהוֹנָתָ֗ן הַנֶּאֱהָבִ֤ים וְהַנְּעִימִם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וּבְמוֹתָ֖ם לֹ֣א נִפְרָ֑דוּ מִנְּשָׁרִ֣ים קַ֔לּוּ מֵאֲרָי֖וֹת גָּבֵֽרוּבְּנוֹת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶלשָׁא֖וּל בְּכֶ֑ינָה הַמַּלְבִּֽשְׁכֶ֤ם שָׁנִי֙ עִםעֲדָנִ֔ים הַֽמַּעֲלֶה֙ עֲדִ֣י זָהָ֔ב עַ֖ל לְבוּשְׁכֶֽן:  אֵ֚יךְ נָפְל֣וּ גִבֹּרִ֔ים בְּת֖וֹךְ הַמִּלְחָמָ֑ה יְה֣וֹנָתָ֔ן עַלבָּמוֹתֶ֖יךָ חָלָֽלצַרלִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים:  אֵ֚יךְ נָפְל֣וּ גִבּוֹרִ֔ים וַיֹּאבְד֖וּ כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה: פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

יש:

וַיֹּ֕אמֶר לְלַמֵּ֥ד בְּנֵֽייְהוּדָ֖ה קָ֑שֶׁת:

קָ֑שֶׁת

וַתִּכְבַּ֤ד הַמִּלְחָמָה֙ אֶלשָׁא֔וּל וַיִּמְצָאֻ֥הוּ הַמּוֹרִ֖ים אֲנָשִׁ֣ים בַּקָּ֑שֶׁת וַיָּ֥חֶל מְאֹ֖ד מֵהַמּוֹרִֽיםוַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּןיָ֠בוֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֙נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּבִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶתהַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָוַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂאכֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּםה֛וּא עַלחַרְבּ֖וֹ וַיָּ֥מָת עִמּֽוֹ:  וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כָּלאֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו: שמואל- מלכות שאול- מות שאול.

וַיִּמְצָאֻ֥הוּ הַמּוֹרִ֖ים אֲנָשִׁ֣ים בַּקָּ֑שֶׁת

ויש:

קֶ֚שֶׁת יְה֣וֹנָתָ֔ן לֹ֥א נָשׂ֖וֹג אָח֑וֹר וְחֶ֣רֶב שָׁא֔וּל לֹ֥א תָשׁ֖וּב רֵיקָֽם:

קֶ֚שֶׁת

וַיְקֹנֵ֣ן דָּוִ֔ד אֶתהַקִּינָ֖ה הַזֹּ֑את עַלשָׁא֖וּל וְעַליְהוֹנָתָ֥ן בְּנֽוֹ: וַיֹּ֕אמֶר לְלַמֵּ֥ד בְּנֵֽייְהוּדָ֖ה קָ֑שֶׁת הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה עַלסֵ֥פֶר הַיָּשָֽׁרהַצְּבִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַלבָּמוֹתֶ֖יךָ חָלָ֑ל אֵ֖יךְ נָפְל֥וּ גִבּוֹרִֽיםאַלתַּגִּ֣ידוּ בְגַ֔ת אַֽלתְּבַשְּׂר֖וּ בְּחוּצֹ֣ת אַשְׁקְל֑וֹן פֶּןתִּשְׂמַ֙חְנָה֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּֽןתַּעֲלֹ֖זְנָה בְּנ֥וֹת הָעֲרֵלִֽיםהָרֵ֣י בַגִּלְבֹּ֗עַ אַלטַ֧ל וְאַלמָטָ֛ר עֲלֵיכֶ֖ם וּשְׂדֵ֣י תְרוּמֹ֑ת כִּ֣י שָׁ֤ם נִגְעַל֙ מָגֵ֣ן גִּבּוֹרִ֔ים מָגֵ֣ן שָׁא֔וּל בְּלִ֖י מָשִׁ֥יחַ בַּשָּֽׁמֶןמִדַּ֣ם חֲלָלִ֗ים מֵחֵ֙לֶב֙ גִּבּוֹרִ֔ים קֶ֚שֶׁת יְה֣וֹנָתָ֔ן לֹ֥א נָשׂ֖וֹג אָח֑וֹר וְחֶ֣רֶב שָׁא֔וּל לֹ֥א תָשׁ֖וּב רֵיקָֽם:  שָׁא֣וּל וִיהוֹנָתָ֗ן הַנֶּאֱהָבִ֤ים וְהַנְּעִימִם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וּבְמוֹתָ֖ם לֹ֣א נִפְרָ֑דוּ מִנְּשָׁרִ֣ים קַ֔לּוּ מֵאֲרָי֖וֹת גָּבֵֽרוּבְּנוֹת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶלשָׁא֖וּל בְּכֶ֑ינָה הַמַּלְבִּֽשְׁכֶ֤ם שָׁנִי֙ עִםעֲדָנִ֔ים הַֽמַּעֲלֶה֙ עֲדִ֣י זָהָ֔ב עַ֖ל לְבוּשְׁכֶֽן:  אֵ֚יךְ נָפְל֣וּ גִבֹּרִ֔ים בְּת֖וֹךְ הַמִּלְחָמָ֑ה יְה֣וֹנָתָ֔ן עַלבָּמוֹתֶ֖יךָ חָלָֽלצַרלִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים:  אֵ֚יךְ נָפְל֣וּ גִבּוֹרִ֔ים וַיֹּאבְד֖וּ כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה: פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

צַרלִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים:

אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י

אהבת יהונתן לדוד היתה נפלאה בעיני דוד.

וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; ויאהבו (וַיֶּאֱהָבֵהוּ) יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ.  וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל, בַּיּוֹם הַהוּא; וְלֹא נְתָנוֹ, לָשׁוּב בֵּית אָבִיו.  וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד, בְּרִית, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ, כְּנַפְשׁוֹ. וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן, אֶת-הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתְּנֵהוּ, לְדָוִד; וּמַדָּיו, וְעַד-חַרְבּוֹ וְעַד-קַשְׁתּוֹ וְעַד-חֲגֹרוֹ.  וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל, יַשְׂכִּיל, וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל, עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה; וַיִּיטַב, בְּעֵינֵי כָל-הָעָם, וְגַם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל. שמואל.

וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; ויאהבו (וַיֶּאֱהָבֵהוּ) יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ.

יהונתן אהב את דוד אהבת נפש (לא אהבת גוף), זאת אהבת נפש שנפש נקשרה בנפש, זאת האהבה שאהב יהונתן את דוד , יהונתן אהב את נפש דוד כמו שהוא אהב את נפשו שלו. זאת לא אהבת יצר כמו תאבת היצר לאשה או כמו תאבת היצר שיש לאישים השוכבים את סכר משכבי אשה.

אהבת יהונתן לדוד היתה מהאהבות האלה:

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה: ויקרא.

וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד, לֵךְ לְשָׁלוֹם:  אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם יְהוָה לֵאמֹר, יְהוָה יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם: שמואל.

הברית הזאת בין דוד ליהונתן היתה למעשה קבלת יהונתן את דבר הבורא שאחרי מות שאול דוד ימלוך ולא יהונתן בן שאול.

שָׁא֣וּל וִיהוֹנָתָ֗ן הַנֶּאֱהָבִ֤ים וְהַנְּעִימִם֙

וַֽיְהִיאִ֣ישׁ (מבן)-(ימיןמִבִּנְיָמִ֗ין וּ֠שְׁמוֹ קִ֣ישׁ בֶּןאֲבִיאֵ֞ל בֶּןצְר֧וֹר בֶּןבְּכוֹרַ֛ת בֶּןאֲפִ֖יחַ בֶּןאִ֣ישׁ יְמִינִ֑י גִּבּ֖וֹר חָֽיִלוְלוֹהָיָ֨ה בֵ֜ן וּשְׁמ֤וֹ שָׁאוּל֙ בָּח֣וּר וָט֔וֹב וְאֵ֥ין אִ֛ישׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ מִשִּׁכְמ֣וֹ וָמַ֔עְלָה גָּבֹ֖הַּ מִכָּלהָעָֽםוַתֹּאבַ֙דְנָה֙ הָאֲתֹנ֔וֹת לְקִ֖ישׁ אֲבִ֣י שָׁא֑וּל וַיֹּ֨אמֶר קִ֜ישׁ אֶלשָׁא֣וּל בְּנ֗וֹ קַחנָ֤א אִתְּךָ֙ אֶתאַחַ֣ד מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וְק֣וּם לֵ֔ךְ בַּקֵּ֖שׁ אֶתהָאֲתֹנֹֽתוַיַּעֲבֹ֧ר בְּהַראֶפְרַ֛יִם וַיַּעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץשָׁלִ֖שָׁה וְלֹ֣א מָצָ֑אוּ וַיַּעַבְר֤וּ בְאֶֽרֶץשַׁעֲלִים֙ וָאַ֔יִן וַיַּעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץיְמִינִ֖י וְלֹ֥א מָצָֽאוּהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בְּאֶ֣רֶץ צ֔וּף וְשָׁא֥וּל אָמַ֛ר לְנַעֲר֥וֹ אֲשֶׁרעִמּ֖וֹ לְכָ֣ה וְנָשׁ֑וּבָה פֶּןיֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִןהָאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּ: ספר שמואל- מלכות שאול- שָׁאוּל֙. 

וזה היה שאול בתחילת דרכו:

וַֽיְהִיאִ֣ישׁ (מבן)-(ימיןמִבִּנְיָמִ֗ין וּ֠שְׁמוֹ קִ֣ישׁ בֶּןאֲבִיאֵ֞ל בֶּןצְר֧וֹר בֶּןבְּכוֹרַ֛ת בֶּןאֲפִ֖יחַ בֶּןאִ֣ישׁ יְמִינִ֑י גִּבּ֖וֹר חָֽיִלוְלוֹהָיָ֨ה בֵ֜ן וּשְׁמ֤וֹ שָׁאוּל֙ בָּח֣וּר וָט֔וֹב וְאֵ֥ין אִ֛ישׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ מִשִּׁכְמ֣וֹ וָמַ֔עְלָה גָּבֹ֖הַּ מִכָּלהָעָֽם

שאול שרצה לחזור הביתה כי הוא דאג שאביו ידאג לו.

וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵיכֵ֗ן וַיִּשְׁאַל֩ דָּוִ֨ד בַּֽיהוָ֤ה לֵאמֹר֙ הַאֶעֱלֶ֗ה בְּאַחַת֙ עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלָ֖יו עֲלֵ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אָ֥נָה אֶעֱלֶ֖ה וַיֹּ֥אמֶר חֶבְרֹֽנָהוַיַּ֤עַל שָׁם֙ דָּוִ֔ד וְגַ֖ם שְׁתֵּ֣י נָשָׁ֑יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽיוַאֲנָשָׁ֧יו אֲשֶׁרעִמּ֛וֹ הֶעֱלָ֥ה דָוִ֖ד אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ וַיֵּשְׁב֖וּ בְּעָרֵ֥י חֶבְרֽוֹןוַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּשָׁ֧ם אֶתדָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַלבֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר אַנְשֵׁי֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד אֲשֶׁ֥ר קָבְר֖וּ אֶתשָׁאֽוּלוַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶלאַנְשֵׁ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם בְּרֻכִ֤ים אַתֶּם֙ לַֽיהוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר עֲשִׂיתֶ֜ם הַחֶ֣סֶד הַזֶּ֗ה עִםאֲדֹֽנֵיכֶם֙ עִםשָׁא֔וּל וַֽתִּקְבְּר֖וּ אֹתֽוֹוְעַתָּ֕ה יַֽעַשׂיְהוָ֥ה עִמָּכֶ֖ם חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י אֶעֱשֶׂ֤ה אִתְּכֶם֙ הַטּוֹבָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽהוְעַתָּ֣ה תֶּחֱזַ֣קְנָה יְדֵיכֶ֗ם וִֽהְיוּ֙ לִבְנֵיחַ֔יִל כִּימֵ֖ת אֲדֹנֵיכֶ֣ם שָׁא֑וּל וְגַםאֹתִ֗י מָשְׁח֧וּ בֵיתיְהוּדָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיהֶֽם: פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

:

וְאַבְנֵ֣ר בֶּןנֵ֔ר שַׂרצָבָ֖א אֲשֶׁ֣ר לְשָׁא֑וּל לָקַ֗ח אֶתאִ֥ישׁ בֹּ֙שֶׁת֙ בֶּןשָׁא֔וּל וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ מַחֲנָֽיִםוַיַּמְלִכֵ֙הוּ֙ אֶלהַגִּלְעָ֔ד וְאֶלהָאֲשׁוּרִ֖י וְאֶֽליִזְרְעֶ֑אל וְעַלאֶפְרַ֙יִם֙ וְעַלבִּנְיָמִ֔ן וְעַליִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּֽהבֶּןאַרְבָּעִ֨ים שָׁנָ֜ה אִֽישׁבֹּ֣שֶׁת בֶּןשָׁא֗וּל בְּמָלְכוֹ֙ עַליִשְׂרָאֵ֔ל וּשְׁתַּ֥יִם שָׁנִ֖ים מָלָ֑ךְ אַ֚ךְ בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה הָי֖וּ אַחֲרֵ֥י דָוִֽד:  וַֽיְהִי֙ מִסְפַּ֣ר הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה דָוִ֥ד מֶ֛לֶךְ בְּחֶבְר֖וֹן עַלבֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֥ה חֳדָשִֽׁיםפרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

לאחר מות שאול התחלקה המלוכה לשנים.

מלכות דוד על יהודה.

ומלכות איש בושת בן שאול שהמליך אותו שר הצבא, אבנר בן נר. שר הצבא ולא נביא בורא עולם.

להזכיר,

דוד נמשח על ידי שמואל, לפני מות שאול:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל, עַד-מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל-שָׁאוּל, וַאֲנִי מְאַסְתִּיו, מִמְּלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל; מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן, וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל-יִשַׁי בֵּית-הַלַּחְמִי–כִּי-רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי, מֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ, וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי; וַיֹּאמֶר יְהוָה, עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ, וְאָמַרְתָּ, לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי.  וְקָרָאתָ לְיִשַׁי, בַּזָּבַח; וְאָנֹכִי, אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה, וּמָשַׁחְתָּ לִי, אֵת אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ. וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל, אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, וַיָּבֹא, בֵּית לָחֶם; וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר, לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר, שָׁלֹם בּוֹאֶךָ. וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי, הִתְקַדְּשׁוּ, וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח; וַיְקַדֵּשׁ אֶת-יִשַׁי וְאֶת-בָּנָיו, וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח. וַיְהִי בְּבוֹאָם, וַיַּרְא אֶת-אֱלִיאָב; וַיֹּאמֶר, אַךְ נֶגֶד יְהוָה מְשִׁיחוֹ.   וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ–כִּי מְאַסְתִּיהוּ:  כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם–כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב. וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל-אֲבִינָדָב, וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמֶר, גַּם-בָּזֶה לֹא-בָחַר יְהוָה.  וַיַּעֲבֵר יִשַׁי, שַׁמָּה; וַיֹּאמֶר, גַּם-בָּזֶה לֹא-בָחַר יְהוָה. וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו, לִפְנֵי שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי, לֹא-בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה.  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי, הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים, וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן, וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא-נָסֹב עַד-בֹּאוֹ פֹה.  וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי; וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ, כִּי-זֶה הוּא.  וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת-קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, וַתִּצְלַח רוּחַ-יְהוָה אֶל-דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה; וַיָּקָם שְׁמוּאֵל, וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה: שמואל.

אפשר לראות גם בהמשך בעת שלמה שמלכותו נקרעה לשנים, האחד לבנו של שאול ועשרת השבטים לעבדו של שלמה.

גם דוד היה עבדו של שאול, שמלכותו של שאול הועברה אליו ולא לבן שאול בסופו של יום ובתחילתו של יום.

:

וַיֹּאמֶר יְהוָה לִשְׁלֹמֹה, יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה-זֹּאת עִמָּךְ, וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ–קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת-הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ, וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ. אַךְ-בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה, לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ:  מִיַּד בִּנְךָ, אֶקְרָעֶנָּה.  רַק אֶת-כָּל-הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע, שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ:  לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי: מלכים.

וְיָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֶפְרָתִי מִן-הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה, עֶבֶד, לִשְׁלֹמֹה; וַיָּרֶם יָד, בַּמֶּלֶךְ.  וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ:  שְׁלֹמֹה, בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא–סָגַר, אֶת-פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו.  וְהָאִישׁ יָרָבְעָם, גִּבּוֹר חָיִל; וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת-הַנַּעַר, כִּי-עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ, לְכָל-סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף.   וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא, וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם; וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם, בַּשָּׂדֶה.  וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה, בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו; וַיִּקְרָעֶהָ–שְׁנֵים עָשָׂר, קְרָעִים.  וַיֹּאמֶר, לְיָרָבְעָם, קַח-לְךָ, עֲשָׂרָה קְרָעִים:  כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ, אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.  וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד, יִהְיֶה-לּוֹ–לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין, לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב, וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי-עַמּוֹן; וְלֹא-הָלְכוּ בִדְרָכַי, לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי–כְּדָוִד אָבִיו.  וְלֹא-אֶקַּח אֶת-כָּל-הַמַּמְלָכָה, מִיָּדוֹ:  כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ, כֹּל יְמֵי חַיָּיו, לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ, אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֺתַי וְחֻקֹּתָי.  וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה, מִיַּד בְּנוֹ; וּנְתַתִּיהָ לְּךָ, אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים.  וְלִבְנוֹ, אֶתֵּן שֵׁבֶט-אֶחָד–לְמַעַן הֱיוֹת-נִיר לְדָוִיד-עַבְדִּי כָּל-הַיָּמִים לְפָנַי, בִּירוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי, לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם.  וְאֹתְךָ אֶקַּח–וּמָלַכְתָּ, בְּכֹל אֲשֶׁר-תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ; וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ, עַל-יִשְׂרָאֵל: מלכים. 

וְנָתַתִּי לְךָ, אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.

וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד, יִהְיֶה-לּוֹ

השבט האחד הוא שבט יהודה לזרע דוד כמובטח ועשרה שבטים שהם כל השבטים מלבד שבט  יהודה ושבט הלוי לעבד שלמה.

אַלתַּגִּ֣ידוּ בְגַ֔ת אַֽלתְּבַשְּׂר֖וּ בְּחוּצֹ֣ת אַשְׁקְל֑וֹן פֶּןתִּשְׂמַ֙חְנָה֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּֽןתַּעֲלֹ֖זְנָה בְּנ֥וֹת הָעֲרֵלִֽיםהָרֵ֣י בַגִּלְבֹּ֗עַ אַלטַ֧ל וְאַלמָטָ֛ר עֲלֵיכֶ֖ם וּשְׂדֵ֣י תְרוּמֹ֑ת כִּ֣י שָׁ֤ם נִגְעַל֙ מָגֵ֣ן גִּבּוֹרִ֔ים מָגֵ֣ן שָׁא֔וּל בְּלִ֖י מָשִׁ֥יחַ בַּשָּֽׁמֶן: פרשת- אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת שָׁא֔וּל.

פֶּןתִּשְׂמַ֙חְנָה֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּֽןתַּעֲלֹ֖זְנָה בְּנ֥וֹת הָעֲרֵלִֽים

וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור (לָשִׁיר) וְהַמְּחֹלוֹת, לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ–בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה, וּבְשָׁלִשִׁים. וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ:  הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו: תנ"ך מנוקד – שמואל א פרק יח .

וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור (לָשִׁיר) וְהַמְּחֹלוֹת,

יש עניין עם הבנות ביום שאחרי המלחמה.

דוד העדיף את שמחת בנות ישראל ולא את שמחת בנות הערלים והפלישתים.

אחרי מלחמה,

בצד אחד הבנות שמחכות לשיבת הבנים – בוכות.

ובצד השני הבנות שמחכות לשיבת הבנים- שמחות.

הבנות של ישראל נהגו אז לקבל את בני ישראל ששבו מן המלחמה בשירה וריקודים.

.

פרשת מות שאול- לימודים מספר שמואל.

לימודים מספר שמואל- מלכות שאול-  שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת מות שאול:

וַיָּ֙קָם֙ יְהוֹנָתָ֣ן בֶּןשָׁא֔וּל וַיֵּ֥לֶךְ אֶלדָּוִ֖ד חֹ֑רְשָׁה וַיְחַזֵּ֥ק אֶתיָד֖וֹ בֵּאלֹהִֽיםוַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו אַלתִּירָ֗א כִּ֠י לֹ֤א תִֽמְצָאֲךָ֙ יַ֚ד שָׁא֣וּל אָבִ֔י וְאַתָּה֙ תִּמְלֹ֣ךְ עַליִשְׂרָאֵ֔ל

וְאָנֹכִ֖י אֶֽהְיֶהלְּךָ֣ לְמִשְׁנֶ֑ה וְגַםשָׁא֥וּל אָבִ֖י יֹדֵ֥עַ כֵּֽן:  וַיִּכְרְת֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם בְּרִ֖ית לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּחֹ֔רְשָׁה וִיהוֹנָתָ֖ן הָלַ֥ךְ לְבֵיתֽוֹ: סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

וְאַתָּה֙ תִּמְלֹ֣ךְ עַליִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֖י אֶֽהְיֶהלְּךָ֣ לְמִשְׁנֶ֑ה וְגַםשָׁא֥וּל אָבִ֖י יֹדֵ֥עַ כֵּֽן:

למרות הברית של דוד ויהונתן שהיתה כיציאת יהונתן נגד אביו לטובת אויב אביו (שאול ראה בדוד אויב שעתוד היה לקחת את המלוכה מבית שאול), יהונתן נלחם בפלישתים לצד אביו ומת במלחמה זאת.

וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶתיְהוֹנָתָ֧ן וְאֶתאֲבִינָדָ֛ב וְאֶתמַלְכִּישׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּל: פרשת מות שאול.

וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כָּלאֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו: פרשת מות שאול.

וַיֹּ֣רִדֵ֔הוּ וְהִנֵּ֥ה נְטֻשִׁ֖ים עַלפְּנֵ֣י כָלהָאָ֑רֶץ אֹכְלִ֤ים וְשֹׁתִים֙ וְחֹ֣גְגִ֔ים בְּכֹל֙ הַשָּׁלָ֣ל הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ מֵאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽהוַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד מֵהַנֶּ֥שֶׁף וְעַדהָעֶ֖רֶב לְמָֽחֳרָתָ֑ם וְלֹֽאנִמְלַ֤ט מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּי֩ אִםאַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁנַ֛עַר אֲשֶׁררָכְב֥וּ עַלהַגְּמַלִּ֖ים וַיָּנֻֽסוּוַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כָּלאֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק וְאֶתשְׁתֵּ֥י נָשָׁ֖יו הִצִּ֥יל דָּוִֽדוְלֹ֣א נֶעְדַּרלָ֠הֶם מִןהַקָּטֹ֨ן וְעַדהַגָּד֜וֹל וְעַדבָּנִ֤ים וּבָנוֹת֙ וּמִשָּׁלָ֔ל וְעַ֛ד כָּלאֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ לָהֶ֑ם הַכֹּ֖ל הֵשִׁ֥יב דָּוִֽדוַיִּקַּ֣ח דָּוִ֔ד אֶתכָּלהַצֹּ֖אן וְהַבָּקָ֑ר נָהֲג֗וּ לִפְנֵי֙ הַמִּקְנֶ֣ה הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֖ה שְׁלַ֥ל דָּוִֽד: פרשת מות שאול.

וַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כָּלאֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק

וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶלצִ֣קְלַ֔ג וַיְשַׁלַּ֧ח מֵֽהַשָּׁלָ֛ל לְזִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְרֵעֵ֣הוּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה לָכֶם֙ בְּרָכָ֔ה מִשְּׁלַ֖ל אֹיְבֵ֥י יְהוָֽה:  לַאֲשֶׁ֧ר בְּבֵֽיתאֵ֛ל וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּרָמֽוֹתנֶ֖גֶב וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּיַתִּֽר:  וְלַאֲשֶׁ֧ר בַּעֲרֹעֵ֛ר וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּשִֽׂפְמ֖וֹת וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּאֶשְׁתְּמֹֽעַוְלַאֲשֶׁ֣ר בְּרָכָ֗ל וְלַֽאֲשֶׁר֙ בְּעָרֵ֣י הַיְּרַחְמְאֵלִ֔י וְלַאֲשֶׁ֖ר בְּעָרֵ֥י הַקֵּינִֽי:  וְלַאֲשֶׁ֧ר בְּחָרְמָ֛ה וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּבוֹרעָשָׁ֖ן וְלַאֲשֶׁ֥ר בַּעֲתָֽךְ:  וְלַאֲשֶׁ֖ר בְּחֶבְר֑וֹן וּֽלְכָלהַמְּקֹמ֛וֹת אֲשֶֽׁרהִתְהַלֶּךְשָׁ֥ם דָּוִ֖ד ה֥וּא וַאֲנָשָֽׁיו: פרשת מות שאול.

 וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶלצִ֣קְלַ֔ג וַיְשַׁלַּ֧ח מֵֽהַשָּׁלָ֛ל לְזִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְרֵעֵ֣הוּ

וּֽלְכָלהַמְּקֹמ֛וֹת אֲשֶֽׁרהִתְהַלֶּךְשָׁ֥ם דָּוִ֖ד ה֥וּא וַאֲנָשָֽׁיו:

 

וַיִּקְבְּצ֧וּ פְלִשְׁתִּ֛ים אֶתכָּלמַחֲנֵיהֶ֖ם אֲפֵ֑קָה וְיִשְׂרָאֵ֣ל חֹנִ֔ים בַּעַ֖יִן אֲשֶׁ֥ר בְּיִזְרְעֶֽאלוְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ עֹֽבְרִ֔ים לְמֵא֖וֹת וְלַאֲלָפִ֑ים: פרשת מות שאול.

וְיִשְׂרָאֵ֣ל חֹנִ֔ים בַּעַ֖יִן אֲשֶׁ֥ר בְּיִזְרְעֶֽאל:

וּפְלִשְׁתִּ֖ים עָל֥וּ יִזְרְעֶֽאל: פרשת מות שאול.

וּפְלִשְׁתִּ֖ים נִלְחָמִ֣ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֜סוּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִפְּנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְּל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַוַיַּדְבְּק֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים אֶתשָׁא֖וּל וְאֶתבָּנָ֑יו וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶתיְהוֹנָתָ֧ן וְאֶתאֲבִינָדָ֛ב וְאֶתמַלְכִּישׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּלוַתִּכְבַּ֤ד הַמִּלְחָמָה֙ אֶלשָׁא֔וּל וַיִּמְצָאֻ֥הוּ הַמּוֹרִ֖ים אֲנָשִׁ֣ים בַּקָּ֑שֶׁת וַיָּ֥חֶל מְאֹ֖ד מֵהַמּוֹרִֽיםוַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּןיָ֠בוֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֙נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּבִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶתהַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָוַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂאכֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּםה֛וּא עַלחַרְבּ֖וֹ וַיָּ֥מָת עִמּֽוֹ:  וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כָּלאֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו: פרשת מות שאול.

וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶתיְהוֹנָתָ֧ן וְאֶתאֲבִינָדָ֛ב וְאֶתמַלְכִּישׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּל

וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כָּלאֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו.

דוד שחבר לאכיש וקיבל מקלט מפני שאול היה נכון להלחם בצד של הפלישתים נגד ישראל/שאול, הפלישתים סרבו שדוד ישתתף במלחמה הזאת ולכן שלח אותו אכיש לשלום:

וַיִּקְבְּצ֧וּ פְלִשְׁתִּ֛ים אֶתכָּלמַחֲנֵיהֶ֖ם אֲפֵ֑קָה וְיִשְׂרָאֵ֣ל חֹנִ֔ים בַּעַ֖יִן אֲשֶׁ֥ר בְּיִזְרְעֶֽאלוְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ עֹֽבְרִ֔ים לְמֵא֖וֹת וְלַאֲלָפִ֑ים וְדָוִ֣ד וַאֲנָשָׁ֗יו עֹֽבְרִ֛ים בָּאַחֲרֹנָ֖ה עִםאָכִֽישׁוַיֹּֽאמְרוּ֙ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים מָ֖ה הָעִבְרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֨אמֶר אָכִ֜ישׁ אֶלשָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים הֲלֽוֹאזֶ֨ה דָוִ֜ד עֶ֣בֶד שָׁא֣וּל מֶֽלֶךְיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה אִתִּי֙ זֶ֤ה יָמִים֙ אוֹזֶ֣ה שָׁנִ֔ים וְלֹֽאמָצָ֤אתִי בוֹ֙ מְא֔וּמָה מִיּ֥וֹם נָפְל֖וֹ עַדהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פרשת מות שאול.

וַיִּקְצְפ֨וּ עָלָ֜יו שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ שָׂרֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים הָשֵׁ֣ב אֶתהָאִ֗ישׁ וְיָשֹׁב֙ אֶלמְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הִפְקַדְתּ֣וֹ שָׁ֔ם וְלֹֽאיֵרֵ֤ד עִמָּ֙נוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְלֹאיִֽהְיֶהלָּ֥נוּ לְשָׂטָ֖ן בַּמִּלְחָמָ֑ה וּבַמֶּ֗ה יִתְרַצֶּ֥ה זֶה֙ אֶלאֲדֹנָ֔יו הֲל֕וֹא בְּרָאשֵׁ֖י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵֽםהֲלוֹאזֶ֣ה דָוִ֔ד אֲשֶׁ֧ר יַעֲנוּל֛וֹ בַּמְּחֹל֖וֹת לֵאמֹ֑ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּֽאֲלָפָ֔יו וְדָוִ֖ד (ברבבתובְּרִבְבֹתָֽיו: פרשת מות שאול.

וַיִּקְרָ֨א אָכִ֜ישׁ אֶלדָּוִ֗ד וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לָיו חַייְהוָ֞ה כִּייָשָׁ֣ר אַתָּ֗ה וְט֣וֹב בְּ֠עֵינַי צֵאתְךָ֙ וּבֹאֲךָ֤ אִתִּי֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כִּ֠י לֹֽאמָצָ֤אתִֽי בְךָ֙ רָעָ֔ה מִיּ֛וֹם בֹּאֲךָ֥ אֵלַ֖י עַדהַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּבְעֵינֵ֥י הַסְּרָנִ֖ים לֹֽאט֥וֹב אָֽתָּהוְעַתָּ֥ה שׁ֖וּב וְלֵ֣ךְ בְּשָׁל֑וֹם וְלֹֽאתַעֲשֶׂ֣ה רָ֔ע בְּעֵינֵ֖י סַרְנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים: פרשת מות שאול.

צריך לחשוב מה היה לדוד באם הוא היה לוקח חלק במלחמה הזאת כחלק מצבא הפלישתים שהרג את שאול ויהונתן במלחמה הזאת.

יהונתן היה החבר הכי קרוב לדוד.

דוד שקונן את הקינה הזאת על שאול ויהונתן:

וַיְקֹנֵ֣ן דָּוִ֔ד אֶתהַקִּינָ֖ה הַזֹּ֑את עַלשָׁא֖וּל וְעַליְהוֹנָתָ֥ן בְּנֽוֹוַיֹּ֕אמֶר לְלַמֵּ֥ד בְּנֵֽייְהוּדָ֖ה קָ֑שֶׁת הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה עַלסֵ֥פֶר הַיָּשָֽׁרהַצְּבִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַלבָּמוֹתֶ֖יךָ חָלָ֑ל אֵ֖יךְ נָפְל֥וּ גִבּוֹרִֽיםאַלתַּגִּ֣ידוּ בְגַ֔ת אַֽלתְּבַשְּׂר֖וּ בְּחוּצֹ֣ת אַשְׁקְל֑וֹן פֶּןתִּשְׂמַ֙חְנָה֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּֽןתַּעֲלֹ֖זְנָה בְּנ֥וֹת הָעֲרֵלִֽיםהָרֵ֣י בַגִּלְבֹּ֗עַ אַלטַ֧ל וְאַלמָטָ֛ר עֲלֵיכֶ֖ם וּשְׂדֵ֣י תְרוּמֹ֑ת כִּ֣י שָׁ֤ם נִגְעַל֙ מָגֵ֣ן גִּבּוֹרִ֔ים מָגֵ֣ן שָׁא֔וּל בְּלִ֖י מָשִׁ֥יחַ בַּשָּֽׁמֶןמִדַּ֣ם חֲלָלִ֗ים מֵחֵ֙לֶב֙ גִּבּוֹרִ֔ים קֶ֚שֶׁת יְה֣וֹנָתָ֔ן לֹ֥א נָשׂ֖וֹג אָח֑וֹר וְחֶ֣רֶב שָׁא֔וּל לֹ֥א תָשׁ֖וּב רֵיקָֽם:  שָׁא֣וּל וִיהוֹנָתָ֗ן הַנֶּאֱהָבִ֤ים וְהַנְּעִימִם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וּבְמוֹתָ֖ם לֹ֣א נִפְרָ֑דוּ מִנְּשָׁרִ֣ים קַ֔לּוּ מֵאֲרָי֖וֹת גָּבֵֽרוּבְּנוֹת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶלשָׁא֖וּל בְּכֶ֑ינָה הַמַּלְבִּֽשְׁכֶ֤ם שָׁנִי֙ עִםעֲדָנִ֔ים הַֽמַּעֲלֶה֙ עֲדִ֣י זָהָ֔ב עַ֖ל לְבוּשְׁכֶֽן:  אֵ֚יךְ נָפְל֣וּ גִבֹּרִ֔ים בְּת֖וֹךְ הַמִּלְחָמָ֑ה יְה֣וֹנָתָ֔ן עַלבָּמוֹתֶ֖יךָ חָלָֽלצַרלִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים:  אֵ֚יךְ נָפְל֣וּ גִבּוֹרִ֔ים וַיֹּאבְד֖וּ כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה: פרשת אחרי מות שאול.

סיפור דוד בפרשת מות שאול:

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל–לִבּ֔וֹ עַתָּ֛ה אֶסָּפֶ֥ה יוֹם–אֶחָ֖ד בְּיַד–שָׁא֑וּל אֵֽין–לִ֨י ט֜וֹב כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט | אֶל–אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֗ים וְנוֹאַ֨שׁ מִמֶּ֤נִּי שָׁאוּל֙ לְבַקְשֵׁ֤נִי עוֹד֙ בְּכָל–גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל וְנִמְלַטְתִּ֖י מִיָּדֽוֹ: וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיַּעֲבֹ֣ר ה֔וּא וְשֵׁשׁ–מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ אֶל–אָכִ֥ישׁ בֶּן–מָע֖וֹךְ מֶ֥לֶךְ גַּֽת:וַיֵּשֶׁב֩ דָּוִ֨ד עִם–אָכִ֥ישׁ בְּגַ֛ת ה֥וּא וַאֲנָשָׁ֖יו אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ דָּוִד֙ וּשְׁתֵּ֣י נָשָׁ֔יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔ית וַאֲבִיגַ֥יִל אֵֽשֶׁת–נָבָ֖ל הַֽכַּרְמְלִֽית: משיח יְהוָ֔ה.

וַיֵּשֶׁב֩ דָּוִ֨ד עִםאָכִ֥ישׁ בְּגַ֛ת ה֥וּא וַאֲנָשָׁ֖יו

וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו וַֽיִּפְשְׁט֛וּ אֶלהַגְּשׁוּרִ֥י (והגרזיוְהַגִּזְרִ֖י וְהָעֲמָלֵקִ֑י כִּ֣י הֵ֜נָּה יֹשְׁב֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר מֵֽעוֹלָ֔ם בּוֹאֲךָ֥ שׁ֖וּרָה וְעַדאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:  וְהִכָּ֤ה דָוִד֙ אֶתהָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יְחַיֶּ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֑ה וְלָקַח֩ צֹ֨אן וּבָקָ֜ר וַחֲמֹרִ֤ים וּגְמַלִּים֙ וּבְגָדִ֔ים וַיָּ֖שָׁב וַיָּבֹ֥א אֶלאָכִֽישׁוַיֹּ֣אמֶר אָכִ֔ישׁ אַלפְּשַׁטְתֶּ֖ם הַיּ֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד עַלנֶ֤גֶב יְהוּדָה֙ וְעַלנֶ֣גֶב הַיַּרְחְמְאֵלִ֔י וְאֶלנֶ֖גֶב הַקֵּינִֽיוְאִ֨ישׁ וְאִשָּׁ֜ה לֹֽאיְחַיֶּ֣ה דָוִ֗ד לְהָבִ֥יא גַת֙ לֵאמֹ֔ר פֶּןיַגִּ֥דוּ עָלֵ֖ינוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽהעָשָׂ֤ה דָוִד֙ וְכֹ֣ה מִשְׁפָּט֔וֹ כָּלהַ֨יָּמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֖ב בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽיםוַיַּאֲמֵ֥ן אָכִ֖ישׁ בְּדָוִ֣ד לֵאמֹ֑ר הַבְאֵ֤שׁ הִבְאִישׁ֙ בְּעַמּ֣וֹ בְיִשְׂרָאֵ֔ל וְהָ֥יָה לִ֖י לְעֶ֥בֶד עוֹלָֽם: משיח יְהוָ֔ה.

וַיֹּ֣אמֶר אָכִ֔ישׁ אַלפְּשַׁטְתֶּ֖ם הַיּ֑וֹם

וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד עַלנֶ֤גֶב יְהוּדָה֙ וְעַלנֶ֣גֶב הַיַּרְחְמְאֵלִ֔י וְאֶלנֶ֖גֶב הַקֵּינִֽיוְאִ֨ישׁ וְאִשָּׁ֜ה לֹֽאיְחַיֶּ֣ה דָוִ֗ד לְהָבִ֥יא גַת֙ לֵאמֹ֔ר פֶּןיַגִּ֥דוּ עָלֵ֖ינוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽהעָשָׂ֤ה דָוִד֙ וְכֹ֣ה מִשְׁפָּט֔וֹ כָּלהַ֨יָּמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֖ב בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים:

וַיַּאֲמֵ֥ן אָכִ֖ישׁ בְּדָוִ֣ד לֵאמֹ֑ר הַבְאֵ֤שׁ הִבְאִישׁ֙ בְּעַמּ֣וֹ בְיִשְׂרָאֵ֔ל וְהָ֥יָה לִ֖י לְעֶ֥בֶד עוֹלָֽם:

וַֽיְהִי֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וַיִּקְבְּצ֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֶתמַֽחֲנֵיהֶם֙ לַצָּבָ֔א לְהִלָּחֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶלדָּוִ֔ד יָדֹ֣עַ תֵּדַ֗ע כִּ֤י אִתִּי֙ תֵּצֵ֣א בַֽמַּחֲנֶ֔ה אַתָּ֖ה וַאֲנָשֶֽׁיךָ:  וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶלאָכִ֔ישׁ לָכֵן֙ אַתָּ֣ה תֵדַ֔ע אֵ֥ת אֲשֶׁריַעֲשֶׂ֖ה עַבְדֶּ֑ךָ וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶלדָּוִ֔ד לָכֵ֗ן שֹׁמֵ֧ר לְרֹאשִׁ֛י אֲשִֽׂימְךָ֖ כָּלהַיָּמִֽים: פרשת מות שאול.

וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶלדָּוִ֔ד יָדֹ֣עַ תֵּדַ֗ע כִּ֤י אִתִּי֙ תֵּצֵ֣א בַֽמַּחֲנֶ֔ה אַתָּ֖ה וַאֲנָשֶֽׁיךָ:

וַיִּקְבְּצ֧וּ פְלִשְׁתִּ֛ים אֶתכָּלמַחֲנֵיהֶ֖ם אֲפֵ֑קָה וְיִשְׂרָאֵ֣ל חֹנִ֔ים בַּעַ֖יִן אֲשֶׁ֥ר בְּיִזְרְעֶֽאלוְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ עֹֽבְרִ֔ים לְמֵא֖וֹת וְלַאֲלָפִ֑ים וְדָוִ֣ד וַאֲנָשָׁ֗יו עֹֽבְרִ֛ים בָּאַחֲרֹנָ֖ה עִםאָכִֽישׁוַיֹּֽאמְרוּ֙ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים מָ֖ה הָעִבְרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֨אמֶר אָכִ֜ישׁ אֶלשָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים הֲלֽוֹאזֶ֨ה דָוִ֜ד עֶ֣בֶד שָׁא֣וּל מֶֽלֶךְיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה אִתִּי֙ זֶ֤ה יָמִים֙ אוֹזֶ֣ה שָׁנִ֔ים וְלֹֽאמָצָ֤אתִי בוֹ֙ מְא֔וּמָה מִיּ֥וֹם נָפְל֖וֹ עַדהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פרשת מות שאול.

וַיִּקְצְפ֨וּ עָלָ֜יו שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ שָׂרֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים הָשֵׁ֣ב אֶתהָאִ֗ישׁ וְיָשֹׁב֙ אֶלמְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הִפְקַדְתּ֣וֹ שָׁ֔ם וְלֹֽאיֵרֵ֤ד עִמָּ֙נוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְלֹאיִֽהְיֶהלָּ֥נוּ לְשָׂטָ֖ן בַּמִּלְחָמָ֑ה וּבַמֶּ֗ה יִתְרַצֶּ֥ה זֶה֙ אֶלאֲדֹנָ֔יו הֲל֕וֹא בְּרָאשֵׁ֖י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵֽםהֲלוֹאזֶ֣ה דָוִ֔ד אֲשֶׁ֧ר יַעֲנוּל֛וֹ בַּמְּחֹל֖וֹת לֵאמֹ֑ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּֽאֲלָפָ֔יו וְדָוִ֖ד (ברבבתובְּרִבְבֹתָֽיו: פרשת מות שאול.

וַיִּקְרָ֨א אָכִ֜ישׁ אֶלדָּוִ֗ד וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לָיו חַייְהוָ֞ה כִּייָשָׁ֣ר אַתָּ֗ה וְט֣וֹב בְּ֠עֵינַי צֵאתְךָ֙ וּבֹאֲךָ֤ אִתִּי֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כִּ֠י לֹֽאמָצָ֤אתִֽי בְךָ֙ רָעָ֔ה מִיּ֛וֹם בֹּאֲךָ֥ אֵלַ֖י עַדהַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּבְעֵינֵ֥י הַסְּרָנִ֖ים לֹֽאט֥וֹב אָֽתָּהוְעַתָּ֥ה שׁ֖וּב וְלֵ֣ךְ בְּשָׁל֑וֹם וְלֹֽאתַעֲשֶׂ֣ה רָ֔ע בְּעֵינֵ֖י סַרְנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים: פרשת מות שאול.

וַיַּשְׁכֵּ֨ם דָּוִ֜ד ה֤וּא וַֽאֲנָשָׁיו֙ לָלֶ֣כֶת בַּבֹּ֔קֶר לָשׁ֖וּב אֶלאֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֑ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים עָל֥וּ יִזְרְעֶֽאל: פרשת מות שאול.

וַיַּשְׁכֵּ֨ם דָּוִ֜ד ה֤וּא וַֽאֲנָשָׁיו֙ לָלֶ֣כֶת בַּבֹּ֔קֶר לָשׁ֖וּב אֶלאֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֑ים

וַיְהִ֞י בְּבֹ֨א דָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו צִֽקְלַ֖ג בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וַעֲמָלֵקִ֣י פָֽשְׁט֗וּ אֶלנֶ֙גֶב֙ וְאֶלצִ֣קְלַ֔ג וַיַּכּוּ֙ אֶתצִ֣קְלַ֔ג וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖הּ בָּאֵֽשׁוַיִּשְׁבּ֨וּ אֶתהַנָּשִׁ֤ים אֲשֶׁרבָּהּ֙ מִקָּטֹ֣ן וְעַדגָּד֔וֹל לֹ֥א הֵמִ֖יתוּ אִ֑ישׁ וַיִּֽנְהֲג֔וּ וַיֵּלְכ֖וּ לְדַרְכָּֽם: וַיָּבֹ֨א דָוִ֤ד וַֽאֲנָשָׁיו֙ אֶלהָעִ֔יר וְהִנֵּ֥ה שְׂרוּפָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וּנְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנֹתֵיהֶ֖ם נִשְׁבּֽוּוַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜ד וְהָעָ֧ם אֲשֶׁראִתּ֛וֹ אֶתקוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ עַ֣ד אֲשֶׁ֧ר אֵיןבָּהֶ֛ם כֹּ֖חַ לִבְכּֽוֹתוּשְׁתֵּ֥י נְשֵֽׁידָוִ֖ד נִשְׁבּ֑וּ אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי:פרשת מות שאול.

וַעֲמָלֵקִ֣י פָֽשְׁט֗וּ אֶלנֶ֙גֶב֙ וְאֶלצִ֣קְלַ֔ג וַיַּכּוּ֙ אֶתצִ֣קְלַ֔ג וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖הּ בָּאֵֽשׁוַיִּשְׁבּ֨וּ אֶתהַנָּשִׁ֤ים אֲשֶׁרבָּהּ֙ מִקָּטֹ֣ן וְעַדגָּד֔וֹל לֹ֥א הֵמִ֖יתוּ אִ֑ישׁ וַיִּֽנְהֲג֔וּ וַיֵּלְכ֖וּ לְדַרְכָּֽם:

וּשְׁתֵּ֥י נְשֵֽׁידָוִ֖ד נִשְׁבּ֑וּ אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי:

וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר אֶרְדֹּ֛ף אַחֲרֵ֥י הַגְּדוּדהַזֶּ֖ה הַֽאַשִּׂגֶ֑נּוּ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ רְדֹ֔ף כִּֽיהַשֵּׂ֥ג תַּשִּׂ֖יג וְהַצֵּ֥ל תַּצִּֽיל: פרשת מות שאול.

וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙

וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ רְדֹ֔ף כִּֽיהַשֵּׂ֥ג תַּשִּׂ֖יג וְהַצֵּ֥ל תַּצִּֽיל:

 וַיֹּ֣רִדֵ֔הוּ וְהִנֵּ֥ה נְטֻשִׁ֖ים עַלפְּנֵ֣י כָלהָאָ֑רֶץ אֹכְלִ֤ים וְשֹׁתִים֙ וְחֹ֣גְגִ֔ים בְּכֹל֙ הַשָּׁלָ֣ל הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ מֵאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽהוַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד מֵהַנֶּ֥שֶׁף וְעַדהָעֶ֖רֶב לְמָֽחֳרָתָ֑ם וְלֹֽאנִמְלַ֤ט מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּי֩ אִםאַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁנַ֛עַר אֲשֶׁררָכְב֥וּ עַלהַגְּמַלִּ֖ים וַיָּנֻֽסוּוַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כָּלאֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק וְאֶתשְׁתֵּ֥י נָשָׁ֖יו הִצִּ֥יל דָּוִֽדוְלֹ֣א נֶעְדַּרלָ֠הֶם מִןהַקָּטֹ֨ן וְעַדהַגָּד֜וֹל וְעַדבָּנִ֤ים וּבָנוֹת֙ וּמִשָּׁלָ֔ל וְעַ֛ד כָּלאֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ לָהֶ֑ם הַכֹּ֖ל הֵשִׁ֥יב דָּוִֽדוַיִּקַּ֣ח דָּוִ֔ד אֶתכָּלהַצֹּ֖אן וְהַבָּקָ֑ר נָהֲג֗וּ לִפְנֵי֙ הַמִּקְנֶ֣ה הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֖ה שְׁלַ֥ל דָּוִֽד: פרשת מות שאול.

וַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כָּלאֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק

וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶלצִ֣קְלַ֔ג וַיְשַׁלַּ֧ח מֵֽהַשָּׁלָ֛ל לְזִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְרֵעֵ֣הוּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה לָכֶם֙ בְּרָכָ֔ה מִשְּׁלַ֖ל אֹיְבֵ֥י יְהוָֽה:  לַאֲשֶׁ֧ר בְּבֵֽיתאֵ֛ל וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּרָמֽוֹתנֶ֖גֶב וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּיַתִּֽר:  וְלַאֲשֶׁ֧ר בַּעֲרֹעֵ֛ר וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּשִֽׂפְמ֖וֹת וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּאֶשְׁתְּמֹֽעַוְלַאֲשֶׁ֣ר בְּרָכָ֗ל וְלַֽאֲשֶׁר֙ בְּעָרֵ֣י הַיְּרַחְמְאֵלִ֔י וְלַאֲשֶׁ֖ר בְּעָרֵ֥י הַקֵּינִֽי:  וְלַאֲשֶׁ֧ר בְּחָרְמָ֛ה וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּבוֹרעָשָׁ֖ן וְלַאֲשֶׁ֥ר בַּעֲתָֽךְ:  וְלַאֲשֶׁ֖ר בְּחֶבְר֑וֹן וּֽלְכָלהַמְּקֹמ֛וֹת אֲשֶֽׁרהִתְהַלֶּךְשָׁ֥ם דָּוִ֖ד ה֥וּא וַאֲנָשָֽׁיו: פרשת מות שאול.

 וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶלצִ֣קְלַ֔ג וַיְשַׁלַּ֧ח מֵֽהַשָּׁלָ֛ל לְזִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְרֵעֵ֣הוּ

וּֽלְכָלהַמְּקֹמ֛וֹת אֲשֶֽׁרהִתְהַלֶּךְשָׁ֥ם דָּוִ֖ד ה֥וּא וַאֲנָשָֽׁיו:

סיפור שאול בפרשת מות שאול:

וּשְׁמוּאֵ֣ל מֵ֔ת וַיִּסְפְּדוּלוֹ֙ כָּליִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בָרָמָ֖ה וּבְעִיר֑וֹ וְשָׁא֗וּל הֵסִ֛יר הָאֹב֥וֹת וְאֶתהַיִּדְּעֹנִ֖ים מֵהָאָֽרֶץ: פרשת מות שאול.

וְשָׁא֗וּל הֵסִ֛יר הָאֹב֥וֹת וְאֶתהַיִּדְּעֹנִ֖ים מֵהָאָֽרֶץ:

וַיִּקָּבְצ֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ וַיַּחֲנ֣וּ בְשׁוּנֵ֑ם וַיִּקְבֹּ֤ץ שָׁאוּל֙ אֶתכָּליִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְבֹּֽעַוַיַּ֥רְא שָׁא֖וּל אֶתמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֑ים וַיִּרָ֕א וַיֶּחֱרַ֥ד לִבּ֖וֹ מְאֹֽד:  וַיִּשְׁאַ֤ל שָׁאוּל֙ בַּֽיהוָ֔ה וְלֹ֥א עָנָ֖הוּ יְהוָ֑ה גַּ֧ם בַּחֲלֹמ֛וֹת גַּ֥ם בָּאוּרִ֖ים גַּ֥ם בַּנְּבִיאִֽם: פרשת מות שאול.

וַיִּקְבֹּ֤ץ שָׁאוּל֙ אֶתכָּליִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְבֹּֽעַ

וַיִּקָּבְצ֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ וַיַּחֲנ֣וּ בְשׁוּנֵ֑ם

וַיִּשְׁאַ֤ל שָׁאוּל֙ בַּֽיהוָ֔ה וְלֹ֥א עָנָ֖הוּ יְהוָ֑ה גַּ֧ם בַּחֲלֹמ֛וֹת גַּ֥ם בָּאוּרִ֖ים גַּ֥ם בַּנְּבִיאִֽם: פרשת מות שאול.

וַיִּשְׁאַ֤ל שָׁאוּל֙ בַּֽיהוָ֔ה וְלֹ֥א עָנָ֖הוּ

וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לַעֲבָדָ֗יו בַּקְּשׁוּלִי֙ אֵ֣שֶׁת בַּעֲלַתא֔וֹב וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁהבָּ֑הּ וַיֹּאמְר֤וּ עֲבָדָיו֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֛ה אֵ֥שֶׁת בַּֽעֲלַתא֖וֹב בְּעֵ֥ין דּֽוֹר: פרשת מות שאול.

וַיֹּ֨אמֶר לָ֥הּ הַמֶּ֛לֶךְ אַלתִּֽירְאִ֖י כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית וַתֹּ֤אמֶר הָֽאִשָּׁה֙ אֶלשָׁא֔וּל אֱלֹהִ֥ים רָאִ֖יתִי עֹלִ֥ים מִןהָאָֽרֶץוַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַֽהתָּאֳר֔וֹ וַתֹּ֗אמֶר אִ֤ישׁ זָקֵן֙ עֹלֶ֔ה וְה֥וּא עֹטֶ֖ה מְעִ֑יל וַיֵּ֤דַע שָׁאוּל֙ כִּֽישְׁמוּאֵ֣ל ה֔וּא וַיִּקֹּ֥ד אַפַּ֛יִם אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּוַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶלשָׁא֔וּל לָ֥מָּה הִרְגַּזְתַּ֖נִי לְהַעֲל֣וֹת אֹתִ֑י וַיֹּ֣אמֶר שָׁ֠אוּל צַרלִ֨י מְאֹ֜ד וּפְלִשְׁתִּ֣ים נִלְחָמִ֣ים בִּ֗י וֵֽאלֹהִ֞ים סָ֤ר מֵֽעָלַי֙ וְלֹֽאעָנָ֣נִי ע֗וֹד גַּ֤ם בְּיַֽדהַנְּבִיאִם֙ גַּםבַּ֣חֲלֹמ֔וֹת וָאֶקְרָאֶ֣ה לְךָ֔ לְהוֹדִיעֵ֖נִי מָ֥ה אֶעֱשֶֽׂהוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וְלָ֖מָּה תִּשְׁאָלֵ֑נִי וַיהוָ֛ה סָ֥ר מֵעָלֶ֖יךָ וַיְהִ֥י עָרֶֽךָ: פרשת מות שאול.

וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וְלָ֖מָּה תִּשְׁאָלֵ֑נִי וַיהוָ֛ה סָ֥ר מֵעָלֶ֖יךָ וַיְהִ֥י עָרֶֽךָ:

וַיַּ֤עַשׂ יְהוָה֙ ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בְּיָדִ֑י וַיִּקְרַ֨ע יְהוָ֤ה אֶתהַמַּמְלָכָה֙ מִיָּדֶ֔ךָ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְרֵעֲךָ֥ לְדָוִֽדכַּאֲשֶׁ֤ר לֹֽאשָׁמַ֙עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וְלֹֽאעָשִׂ֥יתָ חֲרוֹןאַפּ֖וֹ בַּעֲמָלֵ֑ק עַלכֵּן֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה עָשָֽׂהלְךָ֥ יְהוָ֖ה הַיּ֥וֹם הַזֶּֽהוְיִתֵּ֣ן יְ֠הוָה גַּ֣ם אֶתיִשְׂרָאֵ֤ל עִמְּךָ֙ בְּיַדפְּלִשְׁתִּ֔ים וּמָחָ֕ר אַתָּ֥ה וּבָנֶ֖יךָ עִמִּ֑י גַּ֚ם אֶתמַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל יִתֵּ֥ן יְהוָ֖ה בְּיַדפְּלִשְׁתִּֽים: פרשת מות שאול.

וַיַּ֤עַשׂ יְהוָה֙ ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בְּיָדִ֑י וַיִּקְרַ֨ע יְהוָ֤ה אֶתהַמַּמְלָכָה֙ מִיָּדֶ֔ךָ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְרֵעֲךָ֥ לְדָוִֽד

וַיִּקְבְּצ֧וּ פְלִשְׁתִּ֛ים אֶתכָּלמַחֲנֵיהֶ֖ם אֲפֵ֑קָה וְיִשְׂרָאֵ֣ל חֹנִ֔ים בַּעַ֖יִן אֲשֶׁ֥ר בְּיִזְרְעֶֽאלוְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ עֹֽבְרִ֔ים לְמֵא֖וֹת וְלַאֲלָפִ֑ים: פרשת מות שאול.

וְיִשְׂרָאֵ֣ל חֹנִ֔ים בַּעַ֖יִן אֲשֶׁ֥ר בְּיִזְרְעֶֽאל:

וּפְלִשְׁתִּ֖ים עָל֥וּ יִזְרְעֶֽאל: פרשת מות שאול.

וּפְלִשְׁתִּ֖ים נִלְחָמִ֣ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֜סוּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִפְּנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְּל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַוַיַּדְבְּק֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים אֶתשָׁא֖וּל וְאֶתבָּנָ֑יו וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶתיְהוֹנָתָ֧ן וְאֶתאֲבִינָדָ֛ב וְאֶתמַלְכִּישׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּלוַתִּכְבַּ֤ד הַמִּלְחָמָה֙ אֶלשָׁא֔וּל וַיִּמְצָאֻ֥הוּ הַמּוֹרִ֖ים אֲנָשִׁ֣ים בַּקָּ֑שֶׁת וַיָּ֥חֶל מְאֹ֖ד מֵהַמּוֹרִֽיםוַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּןיָ֠בוֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֙נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּבִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶתהַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָוַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂאכֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּםה֛וּא עַלחַרְבּ֖וֹ וַיָּ֥מָת עִמּֽוֹ:  וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כָּלאֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו: פרשת מות שאול.

וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶתיְהוֹנָתָ֧ן וְאֶתאֲבִינָדָ֛ב וְאֶתמַלְכִּישׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּל

וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כָּלאֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו.

בפרשה זאת מת שאול שנאמר לו:

וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶלשָׁא֔וּל אֹתִ֨י שָׁלַ֤ח יְהוָה֙ לִמְשָׁחֳךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ עַלעַמּ֖וֹ עַליִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה שְׁמַ֔ע לְק֖וֹל דִּבְרֵ֥י יְהוָֽהכֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת פָּקַ֕דְתִּי אֵ֛ת אֲשֶׁרעָשָׂ֥ה עֲמָלֵ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁרשָׂ֥ם לוֹ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בַּעֲלֹת֖וֹ מִמִּצְרָֽיִםעַתָּה֩ לֵ֨ךְ וְהִכִּֽיתָ֜ה אֶתעֲמָלֵ֗ק וְהַֽחֲרַמְתֶּם֙ אֶתכָּלאֲשֶׁרל֔וֹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ל עָלָ֑יו וְהֵמַתָּ֞ה מֵאִ֣ישׁ עַדאִשָּׁ֗ה מֵֽעֹלֵל֙ וְעַדיוֹנֵ֔ק מִשּׁ֣וֹר וְעַדשֶׂ֔ה מִגָּמָ֖ל וְעַדחֲמֽוֹר: שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

שאול נצטווה להשמיד את עמלק ולא לחמול עליו.

 וַיַּחְמֹל֩ שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַלאֲגָ֗ג וְעַלמֵיטַ֣ב הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים וְעַלהַכָּרִים֙ וְעַלכָּלהַטּ֔וֹב וְלֹ֥א אָב֖וּ הַחֲרִימָ֑ם וְכָלהַמְּלָאכָ֛ה נְמִבְזָ֥ה וְנָמֵ֖ס אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ: שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

הפקודה לשאול היתה להשמיד את כל העמלק וכל אשר לו:

מֵאִ֣ישׁ עַדאִשָּׁ֗ה מֵֽעֹלֵל֙ וְעַדיוֹנֵ֔ק מִשּׁ֣וֹר וְעַדשֶׂ֔ה מִגָּמָ֖ל וְעַדחֲמֽוֹר:

ומפה בשורת שמואל לשאול על קריעת מלכותו:

וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֤וּל אֶלשְׁמוּאֵל֙ חָטָ֔אתִי כִּֽיעָבַ֥רְתִּי אֶתפִּֽייְהוָ֖ה וְאֶתדְּבָרֶ֑יךָ כִּ֤י יָרֵ֙אתִי֙ אֶתהָעָ֔ם וָאֶשְׁמַ֖ע בְּקוֹלָֽםוְעַתָּ֕ה שָׂ֥א נָ֖א אֶתחַטָּאתִ֑י וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְאֶֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַֽיהוָֽהוַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶלשָׁא֔וּל לֹ֥א אָשׁ֖וּב עִמָּ֑ךְ כִּ֤י מָאַ֙סְתָּה֙ אֶתדְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֣ יְהוָ֔ה מִהְי֥וֹת מֶ֖לֶךְ עַליִשְׂרָאֵֽלוַיִּסֹּ֥ב שְׁמוּאֵ֖ל לָלֶ֑כֶת וַיַּחֲזֵ֥ק בִּכְנַףמְעִיל֖וֹ וַיִּקָּרַֽעוַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שְׁמוּאֵ֔ל קָרַ֨ע יְהוָ֜ה אֶֽתמַמְלְכ֧וּת יִשְׂרָאֵ֛ל מֵעָלֶ֖יךָ הַיּ֑וֹם וּנְתָנָ֕הּ לְרֵעֲךָ֖ הַטּ֥וֹב מִמֶּֽךָּוְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְהִנָּחֵֽם: שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

בפרשה זאת דוד נלחם בעמלק:

וַעֲמָלֵקִ֣י פָֽשְׁט֗וּ אֶלנֶ֙גֶב֙ וְאֶלצִ֣קְלַ֔ג וַיַּכּוּ֙ אֶתצִ֣קְלַ֔ג וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖הּ בָּאֵֽשׁוַיִּשְׁבּ֨וּ אֶתהַנָּשִׁ֤ים אֲשֶׁרבָּהּ֙ מִקָּטֹ֣ן וְעַדגָּד֔וֹל לֹ֥א הֵמִ֖יתוּ אִ֑ישׁ וַיִּֽנְהֲג֔וּ וַיֵּלְכ֖וּ לְדַרְכָּֽם:

וּשְׁתֵּ֥י נְשֵֽׁידָוִ֖ד נִשְׁבּ֑וּ אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי:

וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר אֶרְדֹּ֛ף אַחֲרֵ֥י הַגְּדוּדהַזֶּ֖ה הַֽאַשִּׂגֶ֑נּוּ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ רְדֹ֔ף כִּֽיהַשֵּׂ֥ג תַּשִּׂ֖יג וְהַצֵּ֥ל תַּצִּֽיל: פרשת מות שאול.

וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙

וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ רְדֹ֔ף כִּֽיהַשֵּׂ֥ג תַּשִּׂ֖יג וְהַצֵּ֥ל תַּצִּֽיל:

 וַיֹּ֣רִדֵ֔הוּ וְהִנֵּ֥ה נְטֻשִׁ֖ים עַלפְּנֵ֣י כָלהָאָ֑רֶץ אֹכְלִ֤ים וְשֹׁתִים֙ וְחֹ֣גְגִ֔ים בְּכֹל֙ הַשָּׁלָ֣ל הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ מֵאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽהוַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד מֵהַנֶּ֥שֶׁף וְעַדהָעֶ֖רֶב לְמָֽחֳרָתָ֑ם וְלֹֽאנִמְלַ֤ט מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּי֩ אִםאַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁנַ֛עַר אֲשֶׁררָכְב֥וּ עַלהַגְּמַלִּ֖ים וַיָּנֻֽסוּוַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כָּלאֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק וְאֶתשְׁתֵּ֥י נָשָׁ֖יו הִצִּ֥יל דָּוִֽדוְלֹ֣א נֶעְדַּרלָ֠הֶם מִןהַקָּטֹ֨ן וְעַדהַגָּד֜וֹל וְעַדבָּנִ֤ים וּבָנוֹת֙ וּמִשָּׁלָ֔ל וְעַ֛ד כָּלאֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ לָהֶ֑ם הַכֹּ֖ל הֵשִׁ֥יב דָּוִֽדוַיִּקַּ֣ח דָּוִ֔ד אֶתכָּלהַצֹּ֖אן וְהַבָּקָ֑ר נָהֲג֗וּ לִפְנֵי֙ הַמִּקְנֶ֣ה הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֖ה שְׁלַ֥ל דָּוִֽד: פרשת מות שאול.

וַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כָּלאֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק

וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶלצִ֣קְלַ֔ג וַיְשַׁלַּ֧ח מֵֽהַשָּׁלָ֛ל לְזִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְרֵעֵ֣הוּ

וּֽלְכָלהַמְּקֹמ֛וֹת אֲשֶֽׁרהִתְהַלֶּךְשָׁ֥ם דָּוִ֖ד ה֥וּא וַאֲנָשָֽׁיו:

.

.

.

וַיְמַהֵ֣ר שָׁא֗וּל וַיִּפֹּ֤ל מְלֹאקֽוֹמָתוֹ֙ אַ֔רְצָה וַיִּרָ֥א מְאֹ֖ד מִדִּבְרֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל גַּםכֹּ֙חַ֙ לֹאהָ֣יָה ב֔וֹ כִּ֣י לֹ֤א אָכַל֙ לֶ֔חֶם כָּלהַיּ֖וֹם וְכָלהַלָּֽיְלָה:  וַתָּב֤וֹא הָֽאִשָּׁה֙ אֶלשָׁא֔וּל וַתֵּ֖רֶא כִּינִבְהַ֣ל מְאֹ֑ד וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה שָׁמְעָ֤ה שִׁפְחָֽתְךָ֙ בְּקוֹלֶ֔ךָ וָאָשִׂ֤ים נַפְשִׁי֙ בְּכַפִּ֔י וָֽאֶשְׁמַע֙ אֶתדְּבָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָֽי:  וְעַתָּ֗ה שְׁמַֽענָ֤א גַםאַתָּה֙ בְּק֣וֹל שִׁפְחָתֶ֔ךָ וְאָשִׂ֧מָה לְפָנֶ֛יךָ פַּתלֶ֖חֶם וֶאֱכ֑וֹל וִיהִ֤י בְךָ֙ כֹּ֔חַ כִּ֥י תֵלֵ֖ךְ בַּדָּֽרֶךְ:  וַיְמָאֵ֗ן וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל וַיִּפְרְצוּב֤וֹ עֲבָדָיו֙ וְגַםהָ֣אִשָּׁ֔ה וַיִּשְׁמַ֖ע לְקֹלָ֑ם וַיָּ֙קָם֙ מֵֽהָאָ֔רֶץ וַיֵּ֖שֶׁב אֶלהַמִּטָּֽהוְלָאִשָּׁ֤ה עֵֽגֶלמַרְבֵּק֙ בַּבַּ֔יִת וַתְּמַהֵ֖ר וַתִּזְבָּחֵ֑הוּ וַתִּקַּחקֶ֣מַח וַתָּ֔לָשׁ וַתֹּפֵ֖הוּ מַצּֽוֹת:  וַתַּגֵּ֧שׁ לִפְנֵֽישָׁא֛וּל וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּקֻ֥מוּ וַיֵּלְכ֖וּ בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא: פרשת מות שאול.

וַיְמַהֵ֣ר שָׁא֗וּל וַיִּפֹּ֤ל מְלֹאקֽוֹמָתוֹ֙ אַ֔רְצָה וַיִּרָ֥א מְאֹ֖ד מִדִּבְרֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל גַּםכֹּ֙חַ֙ לֹאהָ֣יָה ב֔וֹ כִּ֣י לֹ֤א אָכַל֙ לֶ֔חֶם כָּלהַיּ֖וֹם וְכָלהַלָּֽיְלָה:  

וַיִּפֹּ֤ל מְלֹאקֽוֹמָתוֹ֙ אַ֔רְצָה

וַיִּרָ֥א מְאֹ֖ד מִדִּבְרֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל

גַּםכֹּ֙חַ֙ לֹאהָ֣יָה ב֔וֹ כִּ֣י לֹ֤א אָכַל֙ לֶ֔חֶם

וְעַתָּ֗ה שְׁמַֽענָ֤א גַםאַתָּה֙ בְּק֣וֹל שִׁפְחָתֶ֔ךָ וְאָשִׂ֧מָה לְפָנֶ֛יךָ פַּתלֶ֖חֶם וֶאֱכ֑וֹל וִיהִ֤י בְךָ֙ כֹּ֔חַ כִּ֥י תֵלֵ֖ךְ בַּדָּֽרֶךְ:

וַתִּקַּחקֶ֣מַח וַתָּ֔לָשׁ וַתֹּפֵ֖הוּ מַצּֽוֹת:  וַתַּגֵּ֧שׁ לִפְנֵֽישָׁא֛וּל

וַתִּקַּחקֶ֣מַח

וַתֹּפֵ֖הוּ מַצּֽוֹת:

לנוכח מצבו הרפואי והנפשי הלא טוב של שאול היה צריך להגיש לו מהר עזרה ולכן כמו ביציאת מצרים בגלל הצורך למהר אז הקמח לא תפח ולכן אכלו מצות, במקרה זה היה צריך להגיש לחם/קמח אפוי מהר, לכן מצות ולא לחם. לא היה נכון  לחכות  לתפיחת הקמח לנוכח מצבו של שאול.

כדי לעזור לשאול גם מצות היה טוב לדבר.

כך שאפיית קמח שלעצמה, לא משנה אם הקמח אפוי למצה או ללחם מספק לגוף את אותם ערכי תזונתים,

מבחינת איכות לאוכל ולאוכלת, המצה בתקן כמו שאומרים.

וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד ה֤וּא וְשֵׁשׁמֵא֥וֹת אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיָּבֹ֖אוּ עַדנַ֣חַל הַבְּשׂ֑וֹר וְהַנּֽוֹתָרִ֖ים עָמָֽדוּוַיִּרְדֹּ֣ף דָּוִ֔ד ה֖וּא וְאַרְבַּעמֵא֣וֹת אִ֑ישׁ וַיַּֽעַמְדוּ֙ מָאתַ֣יִם אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֣ר פִּגְּר֔וּ מֵעֲבֹ֖ר אֶתנַ֥חַל הַבְּשֽׂוֹר: פרשת מות שאול.

וַיִּרְדֹּ֣ף דָּוִ֔ד ה֖וּא וְאַרְבַּעמֵא֣וֹת אִ֑ישׁ

וַיַּֽעַמְדוּ֙ מָאתַ֣יִם אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֣ר פִּגְּר֔וּ מֵעֲבֹ֖ר אֶתנַ֥חַל הַבְּשֽׂוֹר

וַיַּ֜עַן כָּלאִֽישׁרָ֣ע וּבְלִיַּ֗עַל מֵֽהָאֲנָשִׁים֮ אֲשֶׁ֣ר הָלְכ֣וּ עִםדָּוִד֒ וַיֹּאמְר֗וּ יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר לֹֽאהָלְכ֣וּ עִמִּ֔י לֹֽאנִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם מֵהַשָּׁלָ֖ל אֲשֶׁ֣ר הִצַּ֑לְנוּ כִּֽיאִםאִ֤ישׁ אֶתאִשְׁתּוֹ֙ וְאֶתבָּנָ֔יו וְיִנְהֲג֖וּ וְיֵלֵֽכוּוַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד לֹֽאתַעֲשׂ֥וּ כֵ֖ן אֶחָ֑י אֵ֠ת אֲשֶׁרנָתַ֨ן יְהוָ֥ה לָ֙נוּ֙ וַיִּשְׁמֹ֣ר אֹתָ֔נוּ וַיִּתֵּ֗ן אֶֽתהַגְּד֛וּד הַבָּ֥א עָלֵ֖ינוּ בְּיָדֵֽנוּ:  וּמִי֙ יִשְׁמַ֣ע לָכֶ֔ם לַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה כִּ֞י כְּחֵ֣לֶק הַיֹּרֵ֣ד בַּמִּלְחָמָ֗ה וּֽכְחֵ֛לֶק הַיֹּשֵׁ֥ב עַלהַכֵּלִ֖ים יַחְדָּ֥ו יַחֲלֹֽקוּ:  וַיְהִ֕י מֵֽהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיְשִׂמֶ֜הָ לְחֹ֤ק וּלְמִשְׁפָּט֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פרשת מות שאול.

כִּ֞י כְּחֵ֣לֶק הַיֹּרֵ֣ד בַּמִּלְחָמָ֗ה וּֽכְחֵ֛לֶק הַיֹּשֵׁ֥ב עַלהַכֵּלִ֖ים יַחְדָּ֥ו יַחֲלֹֽקוּ:

וַיְהִ֕י מֵֽהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיְשִׂמֶ֜הָ לְחֹ֤ק וּלְמִשְׁפָּט֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה

הרי מה קרה פה, הייה קרב, והחיל חולק לשני מחנות. מחנה אחד לקרה ומחנה לשמור על הכילים, המחנה שיצא לקרב אמר שלמחנה שלא יצא לקרב אין חלק בשלל.

דוד פסק בדבר. שהחלק של השומרים שווה לחלק הנלחם. כי צריך מישהו שישמור על הכלים, ברור שבאם היה נסיון גניבה השומרים גם הם היו נלחמים בגנבים.

 וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶלצִ֣קְלַ֔ג וַיְשַׁלַּ֧ח מֵֽהַשָּׁלָ֛ל לְזִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְרֵעֵ֣הוּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה לָכֶם֙ בְּרָכָ֔ה מִשְּׁלַ֖ל אֹיְבֵ֥י יְהוָֽה:  לַאֲשֶׁ֧ר בְּבֵֽיתאֵ֛ל וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּרָמֽוֹתנֶ֖גֶב וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּיַתִּֽר:  וְלַאֲשֶׁ֧ר בַּעֲרֹעֵ֛ר וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּשִֽׂפְמ֖וֹת וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּאֶשְׁתְּמֹֽעַוְלַאֲשֶׁ֣ר בְּרָכָ֗ל וְלַֽאֲשֶׁר֙ בְּעָרֵ֣י הַיְּרַחְמְאֵלִ֔י וְלַאֲשֶׁ֖ר בְּעָרֵ֥י הַקֵּינִֽי:  וְלַאֲשֶׁ֧ר בְּחָרְמָ֛ה וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּבוֹרעָשָׁ֖ן וְלַאֲשֶׁ֥ר בַּעֲתָֽךְ:  וְלַאֲשֶׁ֖ר בְּחֶבְר֑וֹן וּֽלְכָלהַמְּקֹמ֛וֹת אֲשֶֽׁרהִתְהַלֶּךְשָׁ֥ם דָּוִ֖ד ה֥וּא וַאֲנָשָֽׁיו: פרשת מות שאול.

דוד חילק את השלל גם לנלחמים וגם לשומרים על הכילים וגם לזקנים.

 וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶלצִ֣קְלַ֔ג וַיְשַׁלַּ֧ח מֵֽהַשָּׁלָ֛ל לְזִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְרֵעֵ֣הוּ

וּֽלְכָלהַמְּקֹמ֛וֹת אֲשֶֽׁרהִתְהַלֶּךְשָׁ֥ם דָּוִ֖ד ה֥וּא וַאֲנָשָֽׁיו:

וזה משפט בישראל.

שאת הנמשל ממנו אפשר להמשיל בכמה וכמה משלים.

גם בהקשר לשכר במשק, כמו במקרה של מה שהגדירו דרג נמוך כמו עובדי הניקיון או עובדי ייצור שנהוג גם לשלם להם שכר נמוך בהתאם למחשבת הרוב אודות דרגים בעבודה ושכר בהתאמה.

.